ע"פ 10796/05 ישי שליסל נ. מדינת ישראל

ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטים צ' סגל, י' נועם, ר' כרמל) שלא לפסול עצמו.

1.כנגד המערער הוגש (ביום 5.7.2005) כתב אישום בבית המשפט המחוזי בירושלים המייחס לו עבירה של ניסיון לרצח. על פי עובדות כתב האישום, המערער דקר שלושה מהצועדים בתהלוכת ההזדהות עם הקהילה ההומוסקסואלית בישראל. עילת הפסלות מופנית כלפי האופן בו התנהלו הדיונים בבית המשפט. טענת ההגנה העיקרית של המערער היא שפעל מתוך אוטומטיזם. לחיזוק טענתו זו ביקש המערער להעיד מומחית מטעמו. לטענת המערער, במהלך חקירת אותה מומחית ובמהלך חקירתו הוא, בית המשפט לקח "לעצמו באופן בולט את תפקידה של התביעה וחקר את עדי ההגנה...חקירה צולבת ודורסנית באופן שהעיד על נטייתו...לרעת המערער". בית המשפט – כך נטען – נוהג עם עדי המערער באופן לא הוגן. היחס לעדי ההגנה קשה ומחמיר, לעומת היחס הרך לו זוכים עדי התביעה. בית המשפט נטל צד במשפט. הוא לא איפשר את חקירתם הראשית של עדי ההגנה. בקשת המערער לפסול את בית המשפט – שנעשתה תוך כדי חקירת העדה המומחית – נדחתה (ביום 17.11.2005). וכך קבע בית המשפט:

"בא כוח הנאשם לא חדל מלהתערב בשאלות בית המשפט. שנשאלו על פי סמכותו כפי שמצא לנכון במהלך חקירות של מספר עדים. הערנו על כך לא אחת...וגם עתה שעה שבית המשפט...[היפנה] שאלות אל העדה המומחית קם [בא כוח המערער] התערב באמצע, וזאת איננה הפעם הראשונה. משכך העיר בית המשפט [לבא כוח המערער] שישב ואת כל ההתנהגות של בית המשפט אם הוא ימצא אותה פסולה הוא יוכל להעלות בפני ערכאה מתאימה. אין בכך שום דבר כדי להעיד על החלטתו של בית המשפט. על קביעתו שהנאשם מורשע. אלה הם דברים שנאמרים מהרהורי ליבו של [בא כוח המערער]." (כך במקור)

על כך הוגש הערעור שבפניי.

2.בערעור חוזר המערער על אותה טענת פסלות. בנוסף, מביא הוא דוגמאות מפרוטוקול הדיון לחיזוק דבריו. כך למשל, בעת החקירה הראשית של המערער, שטען כי אינו יודע כיצד הגיעה לכיסו סכין, בית המשפט הקשה על המערער ושאל האם מי מחבריו, שישבו באותה שעה באולם הדיונים, הטמין את הסכין בכיסו על מנת להפילו בפח. כך למשל, כאשר המשיבה הסכימה לבקשת המערער ביקש להעיד עד הגנה שיספר על אופיו השקט והלא-אלים, הביע בית המשפט את פליאתו על הסכמה זו במילים "אם התובע מתעקש על כך שהוא חושב שזה בסדר אני לא אבטל את זה...עוד לא ראיתי דבר כזה שהתובע לא מתנגד לדבר". עיקר טענותיו של המערער מופנות אל שאירע בזמן חקירתה של המומחית מטעמו. נטען כי במיוחד בעדותה בית המשפט מילא תפקיד אקטיבי במשפט. הוא הירבה לחקור את העדה וניסה "לשבור" את גרסתה. בכך הוא נטל למעשה את תפקידה של התביעה. כך למשל, כאשר הישוותה העדה המומחית את מצבו של המערער למצב של הרדמה, שאל בית המשפט "[המערער]...לא רק פועל אלא גם רואים במצלמה את הפעולות שלו, את המעשים שלו. איך אפשר להשוות מצב כזה להרדמה?". בית המשפט עמד על כך שהמומחית תמצא את ההגדרה הרפואית למצב הנפשי בו היה שרוי המערער, לדבריו. "תגידי לנו...את ההגדרה הרפואית הלטינית לא בעברית. את אומרת בעברית אין לזה מילים. תגידי לנו את ההגדרה הלטינית". בית המשפט מיוזמתו שאל את העדה על סתירות שמצא בין הדברים שאמר המערער בחוות דעתה ובין הדברים שאמר על דוכן העדים. חיזוק לטענותיו מוצא המערער בכך שבא כוח המשיבה ציין כי הוא "כמובן מאמץ את השאלות של בית המשפט כדי לחסוך בזמן". ואף בית המשפט עצמו שאל "אם למישהו מבאי כוח הצדדים יש שאלות בעקבות שאלות בית המשפט?". עוד למד המערער על משוא פנים מעמדת בית המשפט, שבאה לידי ביטוי בהחלטתו שלא לפסול עצמו, כי על המערער לשמור את טענותיו לערכאה אחרת.

3.המשיבה מתנגדת לקבלת הערעור. היא מדגישה כי דרך ניהול ההליך המשפטי אינה עילת פסילה. כך גם לעניין התערבות בית המשפט בחקירת העדים. מעבר לכך, העדה המומחית אינה עדה רגילה. היא הגישה חוות דעת כתובה לבית המשפט. השאלות היו ברובן שאלות הבהרה והשלמה למה שנכתב בחוות הדעת. בית המשפט ניסה לייעל את הדיון על ידי חידוד הנקודות שבמחלוקת. על כן, נשאלו שאלות רבות הקשורות למינוחים הרפואיים המדויקים. עוד מסרה המשיבה, כי השאלות המרובות שנשאלה המומחית קשורות, לדעתה, לחדשנות המשפטית של חוות הדעת שהציגה. על כן, הוגשה מאוחר יותר חוות דעת משלימה ובה הבהרות לעניין המינוחים וצילום של ספרות מקצועית בעניין. התנהלות ההליך אינה מעלה חשש ממשי למשוא פנים. גם אמירת בית המשפט בעניין ערכאת ערעור – גם אם מוטב היה להימנע ממנה – אינה עילה לפסילה.

4.עיינתי בחומר המונח לפניי, לרבות בפרוטוקול הדיון אותו צירף בא כוח המערער. שמעתי, ביום 12.12.2005, את טיעוני הצדדים לעניין. מסקנתי היא כי דין הערעור להידחות. על הטוען לפסילת שופט להראות כי התקיים חשש ממשי אובייקטיבי למשוא פנים במובן זה שדעת בית המשפט "ננעלה" בפני המערער. מבחן זה לא התקיים בענייננו. טענות המערער מופנות כלפי הדרך בה בחר בית המשפט לנהל את ההליך שלפניו. טענות מסוג זה, על אף שהן טענות אפשריות בערכאת ערעור, אין בהן, כשלעצמן, עילת פסילה (ראו למשל: ע"פ 9703/02 שילון נ' מדינת ישראל (לא פורסם) והאסמכתאות הנזכרות שם). אכן, אפשר ובית המשפט נטה להתערב בחקירת העדים. אפשר ובית המשפט בחר, מיוזמתו, להתמקד בסוגיות מסוימות דווקא. זו דרכו וזה סגנונו. אך אין בכך ולא כלום לעניין קיומה של עילת פסלות (ראו והשוו: ע"פ 6801/05 מושייב נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). עמדתי על כך בעבר. "מעורבות השופט בחקירת העדים אינה עילה לפסילת השופט. אין בכך כדי להצביע על דעה קדומה. כפי שציין בית המשפט, התערבותו נעשתה - ואיני נוקט כל עמדה אם היא כדין נעשתה - לצרכי ייעול ההליך. אין בה נקיטת עמדה מראש בדבר אשמת המערער" (ע"פ 3715/98 דהן נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ראו גם: ע"פ 1980/00 קדמי נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). "משפט אינו מתנהל בשפופרת סטרילית. יש בו ניווט ומעורבות של השופט" (ע"פ 1748/93 סוויסה נ' מדינת ישראל (לא פורסם)).

אשר על כן, הערעור נדחה.