החלטה2 עמודיםנכלל בחיפוש

ע"פ 10943/03 אמל אלעסימי נ. מדינת ישראל

ניתן ביום

בקצרה

סדר דין פלילי · גביית עדות לאחר הרשעה ומתן הוראה לשמיעת עד שהוותר עליובקשה לגביית עדות במסגרת ערעור פלילי לאחר הרשעה והגשת ערעור

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בית המשפט העליון דחה את הבקשה לגבות עדות ממודיע, וקיבל את הבקשה לגבות עדות מהעד מוטי אסולין, שההגנה ויתרה עליו בבית המשפט המחוזי. נקבע כי ויתור ההגנה מחייב אותה, אך שיקולי הצדק והאפשרות שבעדות יש ממש הצדיקו את שמיעתו. התיק הוחזר לבית המשפט המחוזי לשמיעת העדות ולהכרעה מחדש לאור הראיות.

העובדות

המערער הורשע בדין והגיש ערעור. בפתח הדיון בערעור ביקשה ההגנה לגבות עדות משני עדים, ובקשה לגבי אחד מהם נדחתה. ההגנה לא הצליחה לפגוש את העד השני, ולכן ויתרה על עדותו בבית המשפט המחוזי.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש להורות על גביית עדותו של עד שההגנה ויתרה על עדותו, לאחר הרשעה והגשת ערעור, לשם עשיית הצדק?
  2. 2.האם רשאית ההגנה לחקור את המתלוננת על הודעת העד במשטרה כאשר הודיעה על כוונתה להביא את העד?

הלכות

  1. 1

    ויתור ההגנה על עדותו של עד הוא ויתור, ואין ראוי לאפשר לה לחזור בה ממנו, בוודאי לאחר הרשעה והגשת ערעור.

    ״משוויתרה ההגנה על עדותו של אסולין ויתורה הוא ויתור ואין זה ראוי כי יינתן לה עתה לחזור על עקביה״
    לציטוט במסמך ←
  2. 2

    כאשר ההגנה מאשרת כי תביא את העד לעדות, רשאית היא לחקור את המתלוננת על הודעתו במשטרה.

    ״ומכאן שרשאית היא לחקור את המתלוננת על הודעתו במשטרה״
    לציטוט במסמך ←
  3. 3

    שיקול הצדק והאפשרות שבעדות העד יש ממש הכריעו לטובת גביית העדות, אף שההגנה ויתרה עליה.

    ״אחרי כל אלה סבורים אנו כי ראוי אומנם שעדותו של אסולין תישמע, ובית-המשפט יעשה כחוכמתו״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • גביית עדות
  • סעיף 211
  • חקירה נגדית
  • חקירה ראשית
  • עשיית הצדק
  • מתלוננת

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט העליון

בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים

ע"פ

10943/03

בפני:

כבוד השופט מ' חשין

כבוד השופט א' גרוניס

כבוד השופט ס' ג'ובראן

המערער:

אמל אלעסימי

נ ג ד

המשיבה:

מדינת ישראל

ערעור על הכרעת הדין וגזר-הדין

שניתנו בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו ביום 30.10.03 בת"פ 1190/01 על-ידי

כבוד השופטות ת' שפירא, ב' תום אופיר, מ' סוקולוב

תאריך הישיבה:

ז' בשבט תשס"ה

(17.01.05)

בשם המערער:

עו"ד מנחם רובינשטיין, עו"ד ירון זהבי

בשם המשיבה:

עו"ד יאיר חמודות

החלטה

בפתח הדיון ביקש עורך-דין רובינשטיין, בא-כוח המערער, כי נעשה שימוש בסמכותנו כהוראת סעיף 211 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ד-1982, ונורה - לשם עשיית הצדק - על גביית עדות ממוטי אסולין ומודיע עאצי. אשר למר עאצי, עיינו בחומר בכתובים שהונח לפנינו והוספנו ושמענו מיקצת טענות מפי עורך-דין רובינשטיין. אחרי כל זאת לא שוכנענו כי נכון וראוי לגבות עדות ממר עאצי ואנו דוחים בקשה זו. שונה עניינו של מוטי אסולין.

אין חולקים על כי כוונת ההגנה היתה להביא את מוטי אסולין כעד מטעמה, ועוד מוסכם כי לא עלה בידי ההגנה - שלא באשמתה - לפגוש את אסולין כדי להביאו כעד במשפט. ההגנה ביקשה דחיית השמיעה כדי לאתר את אסולין, אך גם-אז לא עלה בידה לפוגשו. משראתה כך הודיעה ההגנה לבית-המשפט כי מוותרת היא על עדותו של אסולין, והמשפט המשיך בדרכו הרגילה. ניתן לומר, כי משוויתרה ההגנה על עדותו של אסולין ויתורה הוא ויתור ואין זה ראוי כי יינתן לה עתה לחזור על עקביה, לא-כל-שכן שמדברים אנו בגביית עדות לאחר הרשעה והגשת ערעור. בה-בעת, אין ספק שההגנה ביקשה להעיד את אסולין, ומשחקרה את המתלוננת על דברים שאמר אסולין בהודעתו במשטרה והתביעה התנגדה לחקירה, אישרה ההגנה כי עומדת היא להביא את אסולין כעד, ומכאן שרשאית היא לחקור את המתלוננת על הודעתו במשטרה.

על רקע כל דברים שאמרנו התייצבו מכאן ומכאן שיקולים אלה כנגד אלה: מן הצד האחד, ויתורה של ההגנה על עדותו של אסולין; מן הצד האחר, האפשרות שמא יהיה בכל זאת משהו בעדותו - ואנו ראינו את עדותו במשטרה - וראוי כי הדברים במלואם יעמדו לפני בית-המשפט למען הצדק. אחרי כל אלה סבורים אנו כי ראוי אומנם שעדותו של אסולין תישמע, ובית-המשפט יעשה כחוכמתו.

אנו מחליטים אפוא כלהלן: ערעורו של המערער ימשיך להיות תלוי ועומד לפנינו, והתיק יוחזר לבית-משפט קמא לגביית עדותו של אסולין. בית-משפט קמא יקבע את הסדרים לשמיעת עדותו של אסולין, ואסולין יזומן לעדות על-ידי ההגנה לחקירה ראשית מטעמה ולחקירה נגדית מטעם המדינה. משתישמע עדותו של אסולין, יוסיף ויחליט בית-המשפט המחוזי אם ברצונו לקבל ראיות נוספות, והמשך ההליכים יהיה כנראה לו ראוי למען הצדק.

בהסתיים ההליך יכתוב בית-המשפט המחוזי החלטה שעניינה הראיה או הראיות החדשות שיובאו לפניו, ויוסיף ויחווה דעתו אם יש באותן ראיה או ראיות כדי לשנות מהכרעת הדין כפי שהכריע.

אחר כל אלה יוחזר התיק אלינו ונחליט על דבר המשך ההליכים.

היום, ז' בשבט תשס"ה (17.1.2005).

ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

03109430_G07.doc

מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il

אש

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצוטט על ידי (9 מסמכים)

  • ע"פ 201/20תומר ליברטי נ. מדינת ישראלפסק-דין
  • ע"פ 4523/09חזקיהו גורש נ. מדינת ישראלהחלטה
  • ע"פ 5255/10עמי רודוניה נ. מדינת ישראלהחלטה
  • מ"ח 2058/10אברהם(ברמו) לוי נ. מדינת ישראלהחלטה
  • רע"פ 4731/08שרה חמאוי נ. מדינת ישראלהחלטה
  • ע"פ 729/06דניס רוטקביץ נ. מדינת ישראלפסק-דין
  • ע"פ 9908/04נעים נסראלדין נ. מדינת ישראלהחלטה
  • ע"פ 3793/06גבייהו וורקו נ. מדינת ישראלהחלטה
  • ע"פ 241/03פלוני נ. מדינת ישראלפסק-דין

הלכות

  1. 1ויתור ההגנה על עדותו של עד הוא ויתור, ואין ראוי לאפשר לה לחזור בה ממנו, בוודאי לאחר הרשעה והגשת ערעור.
  2. 2כאשר ההגנה מאשרת כי תביא את העד לעדות, רשאית היא לחקור את המתלוננת על הודעתו במשטרה.
  3. 3שיקול הצדק והאפשרות שבעדות העד יש ממש הכריעו לטובת גביית העדות, אף שההגנה ויתרה עליה.