פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
ע"פ
149/12 - א'
לפני:
כבוד השופט א' רובינשטיין
המערער:
אשר אלמליח
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשה לעיכוב ביצוע גזר דינו של בית
המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 23.11.11 בת"פ 8047/09 שניתן על ידי השופט
אבניאלי
תאריך הישיבה:
י' בטבת התשע"ב
(5.1.2012)
בשם המערער:
עו"ד ציון גבאי
בשם המשיבה:
עו"ד נעמי לולב
החלטה
א.
בקשה לעיכוב ביצוע גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופטת אבניאלי) בת"פ 8047/09 מיום 23.11.11, בגדרו הושתו על המבקש 24 חודשי מאסר בפועל; 12 חודשי מאסר על תנאי; ופיצוי למתלוננת בסך 2500 ש"ח.
רקע והליכים
ב.
הנה תמצית העובדות הצריכות לענייננו: מדובר בפרשה של איומים נוכח חובות של המתלונן, מר ביטון, ללווים שונים. המבקש מואשם בעבירות של איומים, נשיאת נשק, והחזקת רכוש גנוב; על פי המתואר בכתב האישום, ביום 1.12.06 קיבל המבקש רימון יד. למחרת, הגיע לביתה של משפחת ביטון, הדביק את הרימון באמצעות סרט הדבקה (סלוטייפ) עבה לקרטון ואת הקרטון הדביק לדלת הבית, ולנצרת הרימון קשר חוט. בת המשפחה, אשר ישנה בבית באותה שעה, התעוררה מן הרעשים ששמעה מכיוון הדלת. משפתחה את הדלת נמלט המבקש מן המקום.
ג.
חרף כפירתו של המבקש בכתב האישום הרשיעו בית המשפט המחוזי, על יסוד שלוש ראיות פורנזיות מזירת האירוע שנמצאו על שלושה פריטים שונים (סרט הדבקה (סלוטייפ), שערה וחתיכת כפפה), ותאמו את הרכב ה- DNA
שלו. המחלוקת נסבה על דרך הגעת ה- DNA
לאותם הפריטים, על טיבן ואופין של ראיות אלה כראיות סטטיסטיות ועל קיומו של ספק סביר. המבקש העלה מספר השערות לגבי דרך הגעת ה- DNA לזירת האירוע, ואלה נדחו על ידי בית המשפט. כן חלק המבקש על מומחיותה של עורכת בדיקת המעבדה לבחינת ה- DNA
ועל שיטת העבודה שנבחרה, אך טענותיו נדחו. בית המשפט נימק בפירוט כיצד הסיק מסקנות מפלילות מן ה- DNA
חרף היותו ראיה סטטיסטית, ודחה את טענות הספק הסביר של המבקש. כן דחה בית המשפט את טענת ההגנה מן הצדק, שיסודה במועד חקירתו של המבקש – כשנתיים וחצי לאחר האירועים שבכתב האישום; ובמועד עדותו בבית המשפט – כחמש שנים לאחר האירועים. לטענתו, אילו נחקר במועד, יכול היה לטעון לקיומו של אליבי, שמטבע הדברים לא יוכל לבססו כעת. בכך, טוען המבקש, יש כדי לטעת ספק סביר באשמתו. גם טענה זו נדחתה, בנימוק שבמענה לכתב האישום ביום 15.3.09 לא עלתה אלא רק יותר משנה לאחר מכן, ולכן מדובר בטענה תיאורטית, ללא בסיס עובדתי. בהקשר זה הוטעם, כי קיומו של ספק סביר יש לבסס באשר לראיות הפורנזיות שבבסיס ההרשעה, אך הדבר, כאמור, לא עלה בידי המבקש.
הבקשה
ד.
המבקש עירער לבית משפט זה ועתר לעיכוב ביצוע. הוא טוען, כי סיכויי הערעור טובים, בין היתר, כיון שההרשעה נסבה על ראיות נסיבתיות בלבד ( DNA ) ללא ראיות תומכות; החקירה נערכה כשנתיים וחצי לאחר האירוע והדבר מנע ממנו לבסס טענת אליבי; והמשיבה לא מצאה מניע לפעולות המיוחסות לו.
ה.
לעניין עברו הפלילי של המבקש נטען, כי חרף העבירות הרבות מן העבר, מנסה המבקש בעשר השנים האחרונות (מאז נישא) לחזור לדרך הישר. כן נטען, כי המבקש שיתף פעולה עם כל הליכי המשפט עד כה, וכי נוכח תקופת המאסר (כ-24 חודשים) יש חשש שאם יחל בריצוי מאסרו, עלול הוא לרצות חלק נכבד ממנו בטרם יידון ערעורו. אשר לעבירה עצמה נטען, כי בפועל לא פוצץ הרימון ולא נגרם נזק. כן נטען, כי נסיבותיו האישיות של המבקש תומכות בבקשתו לעיכוב ביצוע, שכן הוא נשוי ולו ילד, אשתו בטיפולי פוריות, והוא תומך כלכלית באמו מאז נפטר אביו. לבסוף נטען, כי האינטרס הציבורי לא ייפגע אם יעוכב ביצועו של גזר הדין, ובפרט נוכח התמשכות ההליכים עד כה.
הדיון
ו.
עו"ד גבאי טען למבקש, כי המדובר בראיות נסיבתיות, תוך כשלים נטענים בעדות המומחית; אין לראיות הנסיבתיות תמיכה אחרת. נטען כי האפשרות שפלוני נטל גליל סלוטייפ משומש שהיה בידי המבקש והוא שעשה את המעשה, אין לשללה. הקושי שבעברו הפלילי של המבקש, שהכביר בעבר, מופג כיון שהמבקש שינה מדרכו, והרשעותיו המעטות בשנים האחרונות אינן מהותיות. מכל מקום, כך נטען, הראיות חלשות, מה גם שהמבקש נחקר רק ב-2009 על עבירות נטענות משלהי 2006.
ז.
באת כוח המדינה טענה כי הראיות, המבוססות על DNA , חזקות ביותר – המדינה הסתייעה במומחים שעדותם נתקבלה, ולא הובאה עדות נגדית. אין כל הסבר, כך נאמר, ל- DNA
של המבקש שנמצא בכפפה, בסלוטייפ ובשערה, ועל כן סיכויי הערעור נמוכים מאוד. ועוד, נטען כי המבקש בעל עבר פלילי מכביד, ועבירה זו נעברה למען בצע כסף כ"חייל" של מישהו; המבקש גם לא זנח כנטען את הקשר עם עולם הפשע, כעולה מעבירותיו החדשות.
הכרעה
ח.
אכן מדובר בהרשעה על יסוד ראיות מדעיות נסיבתיות, ואולם עיון בהכרעת הדין מעלה כי הללו על פניהן משכנעות. אם ניטול את הטענה באשר לגליל נייר ההדבקה (הסלוטייפ), האפשרות כי מישהו נטל גליל כזה שהשליך המבקש ועשה בה שימוש עברייני אינה קרובה לשכל הישר. המשוכה הערעורית שעל המבקש לעבור גבוהה היא.
ט.
אולי הייתי נוטה, חרף זאת, לעכב ביצוע נוכח הזמן הרב שחלף מאז העבירה (2006) ומאז החקירה (2009), והואיל והמבקש משוחרר והתייצב לדיונים (כפי שכתבה שופטת בית המשפט המחוזי). אלא שלרועץ למבקש עומד עברו הפלילי, שראשיתו בבית המשפט לנוער בגיל 15 (1987) והמשכו לאורך השנים בעבירות רכוש וסמים ועוד, ובסך הכל עמד 18 פעמים לפני בתי המשפט, וריצה מאסרים. אכן, כדברי הסניגור שלא הותיר טענה שלא טען, יש ירידה מסוימת בעבירות בשנות האלפיים, אך עדיין הורשע מספר פעמים גם בעשור האחרון, לרבות עבירת רכוש שנעברה ב-2011, בעת היותו במעצר בית בתיק זה, ועליה נדון בספטמבר 2011 למאסר בעבודות שירות. תעוזה זו עומדת לחובתו.
י.
במאזן איני רואה מקום לקבלת הבקשה, ועל כן יתייצב המבקש לריצוי עונשו ביום 15.1.2012 בשעה 1000 במזכירות בית המשפט המחוזי בבאר שבע. תנאי שחרור קיימים יעמדו בעינם עד להתיצבות. המזכירות תקבע את הערעור לדיון עד סוף מארס 2012.
ניתנה היום, י' בטבת התשע"ב (5.1.2012).
ש ו פ ט