ע"פ 1494-24 ע"פ 1494-24

1.לפניי בקשה לעיכוב ביצוע רכיב הפיצוי שהושת על המבקש בגזר-דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו (השופטים י' לוי, י' טופף ו-מ' בן ארי) בתפ"ח 22431-08-19 מיום 7.1.2024.

המשיבה מתנגדת לבקשה.

2.דין הבקשה להידחות.

אקדים ואומר כי הבקשה תמוהה, בלשון המעטה, בשים לב לבקשת המבקש לעיכוב ביצוע גזר-דינו (ולא לעיכוב ביצוע עונש המאסר, כנטען על-ידי המבקש בבקשה הנוכחית) שהוגשה ביום 21.2.2024, ונדחתה בהסכמה ביום 26.3.2024. די בכך כדי לדחות את הבקשה הנוכחית.

עוד אוסיף, כי היה על המבקש לצרף את נפגעי העבירה כמשיבים לבקשה, ודי אף בכך כדי לדחותה על הסף.

3.לבסוף, והרבה למעלה מן הצורך, אציין כי אף לגוף הדברים – דין הבקשה להידחות. כידוע, בהתאם למאפיינים האזרחיים המובהקים של רכיב הפיצויים שנפסק לפי סעיף 77 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, על המבקש לעכבו להוכיח כי סיכויי הערעור טובים; וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו (ראו, מני רבים: ע"פ 6572/23 כהן נ' מדינת ישראל, פס' 8 (1.11.2023); ע"פ 6404/20 עבאסי נ' מדינת ישראל, פס' 6 (21.9.2020); ע"פ 6338/23 דדון נ' מדינת ישראל, פס' 2 (11.12.2023)). בענייננו, אני סבורה כי שיקולי מאזן הנוחות מובילים באופן מובהק למסקנה כי יש לדחות את הבקשה, אף מבלי להידרש לסיכויי הערעור. הטענה היחידה שעליה מסמך המבקש את בקשתו – היא מצבו הכלכלי אשר מקשה עליו לשלם את הפיצוי שנגזר עליו במסגרת גזר הדין. ואולם, כפי שנפסק לא אחת – אין בטענה זו כדי לעכב את ביצועו של פסק-דין כספי, כבענייננו (ראו, מני רבים: ע"פ 3879/21 סלומון נ' מדינת ישראל, פס' 3 (15.6.2021); ע"פ 2589/05 מקייבסקי נ' מדינת ישראל, פס' 4 (15.11.2005)).

4.המבקש רשאי לפנות בבקשה מתאימה למרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, שבסמכותו לפרוס או לדחות תשלום חוב, אם יסבור כי קיימת הצדקה לכך לאחר בחינת מכלול הנסיבות (ראו, למשל: ע"פ 7248/19 פלוני נ' מדינת ישראל, פס' 7 (18.11.2019); ע"פ 5158/22 בוהדנה נ' מדינת ישראל, פס' 5 (6.11.2022)).

5.סוף דבר: הבקשה נדחית.