ע"פ 1698/05 עופר שמואלי נ. מדינת ישראל

1.ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כב' השופטת נ. אוהד), בה קיבל בית המשפט את בקשת המערער לעכב את ביצוע עונש המאסר שנגזר עליו אך דחה את בקשתו לעיכוב ביצוע עונש פסילה מלהחזיק רשיון נהיגה לרכב פרטי וציבורי, וזאת עד למתן פסק דין בערעור בפני בית המשפט המחוזי, ערעור המכוון כנגד גזר הדין בלבד.

2.המערער הורשע בבית משפט השלום בראשון לציון (כב' השופטת ש. בן שלמה) בהחזקת סם שלא לשימוש עצמי, בכך שביום 6.5.02 החזיק בתא המטען של מוניתו קנבוס במשקל 980 גרם ברוטו. על פי קביעת בית המשפט, העביר המערער את הסם במונית בעבור נאשם אחר, ובעבור תמורה כספית.

3.בית משפט השלום גזר על המערער 9 חודשי מאסר, מתוכם 3 חודשים בפועל בעבודות שירות, פסילה מלקבל ולהחזיק רשיון נהיגה על רכב ציבורי לתקופה של 12 חודשים החל מיום גזר הדין שניתן ביום 22.12.05, ופסילה על כל סוגי הרכב למשך 4 חודשים החל מיום 2.2.05, וכן קנס בסכום 3,000 ₪. המערער הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי על גזר הדין, וכן בקשה לעיכוב ביצוע העונש על כל מרכיביו עד להחלטה בערעור. בית המשפט המחוזי החליט לעכב את עונש המאסר בלבד ודחה את הבקשה ביחס לעונש פסילת הרשיון.

4.המערער משיג על החלטת בית המשפט המחוזי בענין בקשתו לעיכוב ביצוע עונש הפסילה, וזאת בשני מישורים: ראשית, לטענתו, ההחלטה ניתנה בלא דיון ושמיעת טיעוני הצדדים; שנית, לגופו של ענין הוא טוען כי בית המשפט טעה בכך שלא ראה לעכב את ביצוע עונש הפסילה נוכח סיכויי הערעור הטובים על גזר הדין. סיכויים אלה נעוצים, ראשית, בחלקו הקטן של המערער בארוע הפלילי ביחס לחלקו של הנאשם העיקרי שרשיונו לא נשלל וכי בכך יש משום חוסר מידתיות והפלייה פסולה בין השניים. שנית, נטען כי שלילת הרשיון פירושה שלילת פרנסתו של העורר כנהג מונית ותוצאה זו קשה ומכבידה ואין לה מקום כל עוד לא ניתן גזר דין חלוט. כמו כן הוא טוען כי לא נשקל מצבו הנפשי הקשה, עברו הנקי, שיתוף הפעולה שלו עם שירות המבחן ונסיבות אישיות נוספות, ובכללן העובדה כי שהה במעצר בית מוחלט במשך 8 חודשים בלא לעבוד ולהתפרנס.

5.המדינה מתנגדת לערעור. טענתה היא כי סיכויי הערעור אינם טובים בשים לב לכלל נסיבות הארוע ולחומרתה של העבירה בה הורשע המערער - החזקת סם בכמות גדולה במונית, שהיא רכב ציבורי המשרת את הציבור הרחב.

6.דין הערעור להידחות.

אשר לטענה כי נפל פגם דיוני בהליך הבקשה לעיכוב ביצוע עונש הפסילה בבית המשפט המחוזי אומר כי, גם אם ראוי היה לקיים דיון במעמד הצדדים ביחס למרכיבי העונש שלגביהם לא היתה הסכמה בין הצדדים לעכב את ביצועם, לא נפל פגם מהותי בהליך כפי שננקט בערכאות הקודמות. זאת, מן הטעם שבפני בית המשפט המחוזי עמדו טיעוניהם המפורטים של שני הצדדים כפי שנשמעו בעל פה ונרשמו בפרוטוקול הדיון בבית משפט השלום (עמ' 163), ועל יסודם נתן החלטתו. בנסיבות אלה, לא נפל פגם מהותי בהליך, ולא כל שכן לא נגרם עיוות דין או פגיעה כלשהי בצדק טבעי; מכל מקום, בערעור בפני בית משפט זה ניתן לשני הצדדים יומם לטעון בכתב ובעל פה לגופו של ענין, וטיעוניהם נפרשו במלואם.

7.לגופם של דברים, העבירה בה הורשע המערער היא עבירת סמים רצינית, ולנסיבות ביצועה נילווית חומרה מיוחדת לאור העובדה כי הסמים נמצאו במונית בה הוא נוהג לתת שירות לציבור הרחב. על רקע אופי העבירה, העונש שנגזר על המערער – 3 חודשי מאסר בעבודות שירות, פסילת רשיון לתקופה של 12 חודשים וקנס כספי - הוא עונש מתון, ובית משפט השלום עומד על השיקולים המיוחדים שהניעו אותו למתן את העונש במקרה זה. לאור האמור, הסיכויים להתערבות בית משפט של ערעור בעונש שנגזר אינם טובים כלל ועיקר. יתר על כן, ישנה חשיבות מיוחדת בריצוי מיידי של עונשי פסילת רשיון נהיגה על שום התכלית המיוחדת הטמונה בהם – להרחיק נהגים שעברו עבירות הקשורות בשימוש ברכב מלהמשיך ולנהוג בו או מלהשתמש ברכב למטרות פליליות. הדבר נכון בין לענין פסילת רשיון מחמת ביצוע עבירות תעבורה חמורות ובין מחמת שימוש ברכב למטרות פליליות. על אחת כמה וכמה כך הוא כאשר השימוש הפסול נעשה ברכב ציבורי הנותן שירות לציבור הרחב. מלבד בנסיבות חריגות, ישנה חשיבות מיוחדת בסוג זה של ענישה לשמור על סמיכות של זמן בין מתן גזר הדין לבין ריצוי עונש הפסילה, כדי שתישמר האפקטיביות של הענישה וכדי להגן על הציבור מפני שימוש פסול ברכב. במקרה זה, קיים משנה תוקף למטרה האמורה שכן מדובר ברכב ציבורי המשרת את הציבור הרחב וישנה חשיבות מיוחדת לאסור את השימוש בו למטרות פליליות. יש עוד להוסיף כי השיקולים המקובלים לענין עיכוב ביצוע עונש מאסר אינם חלים באותה מידה לענין פסילת רשיון, שכן, כפי שנאמר על ידי בית משפט זה (כב' השופט עדיאל) בע"פ 6341/04 הרוש נ' מדינת ישראל

"משמדובר בפסילת רשיון נהיגה ולא בפגיעה בחירותו של אדם, הפגיעה הצפוייה בנאשם עקב חלוף תקופת הפסילה בטרם יישמע ערעורו קטנה לאין ערוך מזו שתיגרם עקב חלוף תקופת המאסר קודם לשמיעת הערעור".

לעומת זאת, הפגיעה הצפויה בציבור מעיכוב ביצוע עונש פסילה עלולה להיות קשה יותר, ולפיכך באיזון שבין אינטרס הציבור לבין עניינו של הנאשם, גובר בנסיבות אלה אינטרס הכלל המכוון לביצוע מיידי של עונש הפסילה. עוד יצויין כי גם אם עונש הפסילה ירוצה כולו או בעיקרו עד לשמיעת הערעור, אין בכך כדי לשנות מן המסקנה כי אין לעכב את ביצועו, מה גם שישנם מרכיבי ענישה אחרים שלגביהם הערעור על גזר הדין לא נתייתר.

ואחרון – בא כוח המערער הפליג בטענות הפלייה בין מרשו לבין שותפו לעבירה אשר, על פי הטענה, חלקו בה רב בהרבה מזה של המערער ורשיון הנהיגה שלו לא נשלל כלל. לא ניתן לעמוד על משקלן של טענות אלה בהעדר כל תשתית ראייתית, אולם גם על פני הדברים ניכר לעין כי שלילת הרשיון בעניינו של המערער נבעה מן העובדה כי הוא הסיע ברכבו הציבורי כמות ניכרת של סמים. אין טענה דומה לגבי השותף.

לאור כל האמור, הערעור נדחה.