רע"פ 3981/11 נעם שרביט נ. מדינת ישראל

לפניי שתי בקשות לעיכוב ביצוע עונש פסילת רישיון נהיגה שהוטל על המבקשים עד להכרעה בבקשת רשות הערעור בעניינם (רע"פ 4731/11 ו-רע"פ 3981/11). שתי הבקשות, שעניינן קבילות ראיה המתקבלת על ידי מכשירי ה"ינשוף", המשמשים לבדיקת רמת האלכוהול בנשיפתם של נהגים.

ברקע לדברים החלטתי מיום 25.9.2011 כי שתי הבקשות, יחד עם שתי בקשות נוספות המתמקדות אף הן בסוגיה זו (רע"פ 4727/11 ו-רע"פ 5494/11) ידונו בפני הרכב. בעקבות החלטה זו נקבע הדיון בבקשות לחודש מאי 2011.

בהליך שלפניי מבקשים המבקשים כי אורה על עיכוב ביצוע עונש הפסילה מהטעם שהם ריצו תקופה ארוכה מעונשם. משכך, עד למועד הדיון ומתן פסק הדין בבקשתם אפשר שישלימו את מלוא תקופת הפסילה, ואף אם בקשתם תשמע כערעור, והם יזכו בה, לא יהיה לדבר עוד משמעות ביחס לעונש הפסילה.

בתגובתה, מתנגדת המשיבה לעיכוב ביצוע עונש הפסילה. המשיבה סומכת את ידיה על העיקרון כי מיום שנגזר עונשו של נאשם יש לבצעו ללא עיכוב, למעט במקרים חריגים המצדיקים זאת. לטענתה, המקרים שבפניי אינם בגדר אותם מקרים חריגים. זאת, מאחר וסיכויי ההליך אינם גבוהים. יתר על כן, טוענת המשיבה כי למבקשים עצמם אין כל נסיבות חריגות המצדיקות את עיכוב הביצוע, וכי עיכוב הביצוע ייצור תקדים מסוכן על פיו אלפי הנהגים המורשעים מידי יום בנהיגה בשכרות בשתי ערכאות יגיש בקשת רשות ערעור לבית משפט זה ויבקשו את עיכוב ביצוע עונשם.

לאחר שעיינתי בבקשות, ושמעתי את טענות באי כוח הצדדים בעל פה, החלטתי לדחות את הבקשות. יחד עם זאת, מהטעמים שיפורטו להלן, החלטתי להורות על הקדמת מועד הדיון בבקשת רשות הערעור.

כידוע, עיכוב ביצוע גזר דין יינתן במשורה בלבד, ולרוב ישמר הכלל כי תחילת ריצוי גזר הדין תעשה בסמוך לנתינתו. בע"פ 111/99א שוורץ נ' מדינת ישראל פ"ד נד(2) 241 (2000) (להלן פרשת שוורץ ) נדונה בהרחבה סוגיה זו וגובשו הקווים המנחים להפעלת שיקול דעת בית המשפט בבקשות עיכוב ביצוע. בהקשר זה עמדה חברתי הנשיאה ד' בייניש על חשיבות האינטרס הציבורי שבאכיפתם היעילה של פסקי דין, וכן על החשיבות שמניעת הסיכון הנגרם מכך שאדם שהורשע בדין אינו מרצה את עונשו. מנגד, עומדים האינטרסים של הנאשם, ובראשם, מניעת מצב בו אדם שיזוכה בערעור ירצה את עונשו עוד קודם לכן.

ברי, כי יש ממש בטענת המשיבה לאבחנה בין המקרה שנדון בפרשת שוורץ ובין המקרה שלפנינו, בו אין מדובר בערעור בזכות אלא בבקשת רשות ערעור הנדונה ב"גלגול שלישי". מטבע הדברים, סיכויי ההליך במקרה זה נמוכים יותר, שכן על המבקש לעמוד ראשית ברף הדיוני, בטרם ישמעו כלל טענותיו המהותיות.

כמו כן, שונה מקרה זה מפרשת שוורץ אף בכך שאין מדובר בעונש מאסר, הפוגע בלב זכותו של המורשע לחירות, כי אם בעונש שלילה בלבד. הדין, כמו גם הגיונם של דברים, מבחינים בין עוצמות הענישה בהקשרים שונים (כך למשל, בעוד ששלילת חירות על ידי גורמי חקירה מוגבלת ומפוקחת ביותר, ומתוחמת ל-24 שעות בלבד, הרי ששלילה מנהלית יכולה להתמשך מעבר לתקופה זו). אף שגם בפסילת רישיון נהיגה יש משום פגיעה בנאשם בחופש התנועה שלו, פגיעה זו קלה בהרבה מהפגיעה הנגרמת לאדם המרצה עונש מאסר.

על רקע זה, דין הבקשה לעיכוב ביצוע להדחות. האינטרס הציבורי שבהרחקת נהגים שנתפסו נוהגים בשכרות מהכביש הוא רב. כמו כן, הרף שעל המבקשים לצלוח בכדי שבקשת רשות הערעור שלהם תתקבל הוא גבוה, והפגיעה הנגרמת להם בשל פסילת הרישיון אינה חמורה ביותר. משכך, באיזון שבין אינטרס הכלל לאינטרס של המבקשים, גובר אינטרס הכלל במקרה זה (ראו בהקשר זה ע"פ 1698/05 שמואלי נגד מדינת ישראל

(החלטה מיום 14.3.2005)).

לא נעלמו מעיני טענות המבקשים, כי במתכונתו הנוכחית של ההליך אפשר שבקשתם תתייתר בכל הנוגע לרכיב זה של העונש עד למועד מתן פסק דין. סיכון זה קיים בכל הליך בו הענישה מצומצמת יחסית והוא מגיע לבית משפט זה ב"גלגול שלישי". יחד עם זאת, למן הראוי לציין כי זהו רכיב אחד בלבד בעונש שהוטל על המבקשים, וביחס לכל יתר הרכיבים תהיה לזיכוי משמעות רבה. מכל מקום, בכדי לצמצם ככל הניתן את תקופת ריצוי עונש הפסילה על ידי המבקשים בטרם הפך פסק דינם לחלוט, המזכירות מתבקשת להקדים את מועד הדיון בבקשות למתן רשות ערעור לחודש ינואר 2012.

סוף דבר, הבקשה נדחית.