פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
1804/12
לפני:
כבוד השופטת מ' נאור
המבקש:
חזן יאיר
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי בתל אביב-יפו ב-עפ"ת 49181-12-11 מיום 9.2.2012 שניתן על ידי
כבוד השופט רענן בן-יוסף
בשם המבקש:
עו"ד דוד גולן
בשם המשיבה:
עו"ד דותן רוסו
החלטה
1.
לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו ב-עפ"ת 4918-12-11 (השופט ר' בן-יוסף ) מיום 9.2.2012. במסגרת פסק הדין נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה בתל אביב-יפו (השופט מ' דרורי ) מיום 13.12.2011.
בית משפט השלום לתעבורה הרשיע את המבקש בעבירה של נהיגה בשכרות, וגזר עליו 6 חודשים מאסר על תנאי, פסילת רישיון למשך 24 חודשים, פסילת רישיון על תנאי וקנס בסך 900 ש"ח. ערעורו של המבקש על הרשעתו ועל גזר הדין נדחה, כאמור, ומכאן הבקשה שבפניי.
2.
לטענת המבקש, המאשימה ביקשה להרשיעו על סמך תוצאות המדידה של מכשיר ה"ינשוף" בלבד. המבקש טוען כי אמינותו של מכשיר זה מוטלת בספק, ואף עומדת למבחנו של בית משפט זה במסגרת דיון מאוחד ברע"פ 3981/11 והתיקים השונים אשר צורפו לו (להלן: הדיון המאוחד ). אי לכך, טוען המבקש, מעלה בקשתו שאלה בעלת חשיבות כללית המחייבת מתן רשות ערעור.
בהתאם להחלטתי מיום 4.3.2012 נדרשו הצדדים להתייחס לאפשרות להמתין לתוצאות הדיון המאוחד בתיקים דנן. המבקש תמך באפשרות זו. המשיבה הודיעה כי היא מתנגדת להמתנה לתוצאות ההכרעה בדיון המאוחד, וזאת מאחר והתשתית הראייתית בעניינו של המבקש מספיקה לצורך הרשעתו בנהיגה בשכרות, גם ללא הסתמכות על מדידת מכשיר ה"ינשוף".
3.
לאחר שעיינתי בממצאי בית משפט השלום לתעבורה בעניינו של המבקש, הגעתי לכלל מסקנה כי הדין עם המדינה וכי אין צורך להמתין להכרעה בשאלות העקרוניות שנדונו בדיון המאוחד. כפי שצוין בהכרעת הדין של בית המשפט לתעבורה, עורר המבקש את חשדם של השוטרים לאחר שחצה צומת באור אדום. המבקש הודה בשתיית כוס אחת של משקה אלכוהולי. מפיו נדף ריח של אלכוהול. אף שהופעתו של המבקש הייתה מסודרת והוא הגיב לעניין, המבקש התנדנד בעמידתו, נכשל במבחן הצמדת העקב לאגודל, ו"התרשמותו הכללית של השוטר היא כי הנאשם נראה תחת השפעת אלכוהול קלה" (עמ' 2 לפסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה).
נוסף על כל אלו, בבדיקת ה"ינשוף" שנערכה לו נמצאו בנשיפתו 550 מיקרוגרם אלכוהול לליטר אוויר נשוף, ונקבע כי הבדיקה בוצעה כהלכה. גם בית המשפט המחוזי הסתמך הן על הראיות האחרות והן על בדיקת ה"ינשוף".
4.
מקובלת עליי עמדתו של השופט רובינשטיין , אשר הובעה לאחרונה בעניין דומה:
"'בית המשפט אינו יכול להיות כשלושת הקופים הנודעים, לאטום עיניו, אוזניו ולענייננו אפו, מראות את ההתנהגות, משמוע את הצעקות והקללות, ומהריח את האלכוהול' (רע"פ 9141/11 ביטון נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). ונראה כי הדברים הולמים את ענייננו כלשונם, שכן המבקש הודה בשתיית משקה אלכוהולי, מבחן המאפיינים לא היה תקין בכל הפרמטרים וזאת מלבד הנשיפות, לכן, אין מקום להידרש לשאלת קבילותה של תעודת הכיול, שעה שדי בראיות אחרות כדי להרשיע את המבקש בעבירת הנהיגה בשכרות." (רע"פ 1599/12 קליינר נ' מדינת ישראל (27.2.2012, טרם פורסם).
סבורה אני כי אף בענייננו, די בממצאיו של בית משפט השלום שפורטו לעיל, גם ללא הסתמכות על תוצאות בדיקת ה"ינשוף", כדי להביא לדחיית הבקשה ליתן רשות ערעור בעניין הרשעתו של המבקש בנהיגה בשכרות.
את טענת המבקש לפיה תיאור העובדות בכתב האישום לא אפשר למבקש להתגונן כראוי יש לדחות. בכתב האישום צוין ברחל בתך הקטנה כי המבקש נאשם בכך שנהג בהיותו שיכור. נוסף על כך צוינו בכתב האישום תוצאות בדיקת ה"ינשוף". די בציון שני אלו כדי לאפשר למבקש להגן על עצמו בצורה סבירה מפני הטענות שנטענו כנגדו בבית משפט השלום.
5.
אכן, קבילותו של מכשיר ה"ינשוף" עומדת למבחן במסגרת הדיון המאוחד, בו נשמעו טענות והתיק נדחה לעיון. ואולם, ככל שבראיות התביעה יש די כדי לבסס את הרשעתו של נאשם בנהיגה בשכרות גם ללא תוצאות בדיקת ה"ינשוף", ברי כי קבילותו של מכשיר זה איננה מורידה או מעלה.
6.
משקבעתי כי שאלת קבילות ה"ינשוף" איננה מכריעה את גורלה של הבקשה שבפניי, הרי שאין בבקשה זו כל שאלה חוקתית, ציבורית או משפטית המצדיקה מתן רשות ערעור (רע"פ 9761/04 וובר נ' מדינת ישראל
(טרם פורסם, 28.12.2004)).
הבקשה נדחית.
ניתנה היום, כ"ו באדר, תשע"ב (20.3.2012).
ש ו פ ט ת