ע"פ 1971/98 מדינת ישראל נ. יואב מירו

1.זוהי בקשה מטעם המדינה לעיכוב ביצוע גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בת.פ. 111/96 מיום 8.2.98, לפיו נדון המשיב ל6- חודשי מאסר בפועל שירצו בעבודות שירות, ל15- חודש מאסר על תנאי למשך שלוש שנים ולמבחן למשך שנה החל מיום 23.2.98.

המשיב הורשע בהריגה, עבירה לפי סעיף 298 לחוק העונשין, התשל"ז1977-. המדינה הגישה ערעור על גזר הדין ביום 25.3.98. עם הגשת הערעור מטעם המדינה הוגש גם ערעור מטעמו של המשיב על עצם ההרשעה תוך בקשה לזכותו מכל אשמה ולחילופין להרשיעו בעבירה של גרימת מוות ברשלנות לפי סעיף 304 לחוק העונשין, התשל"ז1977-.

2.קולת העונש שהושת על המשיב התבססה בעיקרה, על הנסיבות הטרגיות והמיוחדות של פליטת כדור מאקדח שהביאה למותו של קרובו וחברו הטוב של המשיב. ומעשה שהיה כך היה.

ביום 25.9.95 ביקר רמי לוי, שוטר המחזיק בנשק אישי, בבית הוריו של המשיב. המשיב ורמי לוי ישבו זה לצד זה על ספה דו-מושבית. המנוח עמד ממול. המשיב שהבחין באקדח של רמי לוי המונח על הספה, נטל אותו ובעת שהחזיק באקדח נשמעה יריה והכדור שנורה פגע בביטנו של המנוח וגרם למותו. המשיב טוען כי לא דרך את האקדח. מוטי, אדם נוסף שהיה בחדר, העיד כי המשיב דרך את האקדח אם כי בעדותו נמצאו סתירות וביום הארוע אף כבש את עדותו.

3.באת-כוח המדינה השתיתה את הבקשה לעיכוב ביצוע גזר הדין על הנימוק כי על הדיון בערעור להתנהל באופן אפקטיבי. כוונתה היא, שלאור הסיכויים להתערבות ערכאת הערעור בגזר הדין, אשר לדעתה מופרך לקולא, על רקע חומרת העבירה ועל רקע חומרת העונש המוטל דרך כלל בעבירות בעלות אופי דומה, יש למנוע מצב בו תימנע ערכאת הערעור מלהחמיר בעונש בשל סיום ריצוי העונש הקל על ידי המשיב.

4.אמת, כפי שציין בא-כוח המשיב, בקשה מטעם המדינה לעיכוב ביצוע גזר דין אינה שכיחה. עם זאת, בית משפט זה נעתר לא פעם לבקשות מסוג זה.

5.כפי שציין המשנה לנשיא השופט מ' אלון בבש"פ 1691/92:

גם במקרה זה (כאשר מוגשת בקשה לעיכוב ביצוע מטעם המדינה - י' א') יש לשקול, בין היתר, את הנימוקים עליהם מתבסס הערעור וסיכויו, את מהות העבירה ונסיבותיה, ואת נסיבותיו האישיות של הנאשם. וקיימים שני גורמים נוספים שיש לשקלם בעת הגשת בקשה לעיכוב ביצוע מטעם המדינה, ושניהם יסודם בהתחשבות מיוחדת שאנו נוהגים כלפי האזרח דוקא, שהורשע בדין, וכל אחד משני הגורמים מטה הוא את כף המאזניים לכוון שונה. השיקול האחד יסודו בעינוי הדין הנגרם לנאשם עת נדחה ביצוע עונשו....

על פי שיקול זה יכול ויטען הנאשם כי כל דחיה של ביצוע גזר הדין, שלא לפי בקשתו וניגוד לרצונו, יש בה משום עינוי דינו.

שיקול אחר, שאף הוא במקורו יסודו בהתחשבות מיוחדת בנאשם, יכול ויהא בו לענין הבקשה האמורה במוגשת מטעם המדינה, משום שיקול הפוך, להעתר לבקשת המדינה.

נוהג הוא בבית המשפט כי אם הנאשם כבר סיים את ריצוי עונש המאסר שהושת עליו, או אף אם רק מתקרב לסיום תקופת המאסר שנגזרה לו, יש בכך כדי להשפיע, אם בהרבה ואם במעט, על שיקול דעתו של בית המשפט שלא להחמיר בעונש - על אף שמן הראוי היה לעשות כך - וזאת משום שנאשם כבר הציץ וראה את אור החירות, ואין זה מן הראוי, בשלב כגון זה, לחזור ולשלול את חירותו.... אך מאחר שכך יכול וענין יש למדינה, במקרים שנראים חמורים בעיניה במיוחד, המצדיקים הגשת ערעור מטעמה על קולת העונש, שלא להביא לכלל ריצוי העונש שהושת על הנאשם בטרם יישמע הערעור, ולמנוע יצירת מצב של נוהג זה במקרים חמורים ושאינם ראויים.

6.השופטת ש' נתניהו בבש"פ 1494/92 עמדה על שיקול נוסף העומד בפני בית המשפט בבואו להחליט בבקשה לעיכוב ביצוע במקרה המיוחד העומד בפנינו של ריצוי עונש מאסר בדרך של עבודות שירות:

אך שונה המצב כשמדובר בריצוי מאסר בדרך של עבודות שירות. כאמור בסעיף 51 ב (א) לחוק העונשין, תשל"ז1977-, רק אם "בית משפט שגזר על אדם מאסר בפועל לתקופה שאינה עולה על שישה חודשים, רשאי (הוא) להחליט שהנדון ישא את עונש המאסר, כולו או חלקו, בעבודות שירות ..."

אם יהיה בית משפט שלערעור בדעה כי העונש הראוי למשיבים עולה על שישה חודשים, כי אז תהיה לכך השלכה על הסמכות להורות על ריצויו בעבודות שירות. אם לא יעוכב ביצועו של גזר הדין ימצא שהמשיבים ריצו עונש שלא ניתן היה להטיל עליהם.

7.בענייננו הורשע המשיב כאמור בהריגה. אכן, מדובר בנסיבות טרגיות כפי שפורטו בפסק הדין של בית המשפט קמא. כמו כן יש לציין את העובדה שהמשיב כבר החל בריצוי עונשו בביצוע עבודות השירות. כאמור, הוגשו ערעורים על פסק דינו של בית המשפט קמא הן מטעם המדינה והן מטעם המשיב.

8.בנסיבות אלה, אני בדעה כי יש מקום להיעתר לבקשתה של המדינה מן הטעמים שהובאו בהחלטות הנזכרות לעיל. בעיני המדינה העונש שהוטל על המשיב בשל עבירת ההריגה שהורשע בה, הוא קל מדי. לכן, מן הראוי כי שיקול דעתו של בית המשפט שלערעור יהיה נקי מהשפעת העובדה המוגמרת של ריצוי העונש מצד המשיב. יתרה מזו, במקרה הנדון הוגש ערעור גם מטעם המשיב על הרשעתו בעבירת ההריגה. נמצא, כי גם מבחינתו יש עניין כי לא ישא בעונש לפני שמיעת הערעור, בשל הסיכוי כי יזוכה כליל, או, למצער, לפי טענתו החלופית, כי עונשו יופחת בגין העבירה הקלה של גרימת מוות ברשלנות.

9.סוף דבר, מן הטעמים שפורטו לעיל הנני מקבל את בקשת המדינה לעכב את ביצוע גזר הדין עד להחלטה אחרת בערעור. המזכירות מתבקשת לקבוע את הדיון בערעור במהלך חודש יוני 1998.