ע"פ 2088/97 מועטי ניסים נ. מדינת ישראל

1.המערער הורשע בעבירות של אינוס, איומים ועבירת מעשה סדום. על פי קביעת בית המשפט המחוזי, מעשיו של המערער במתלוננת לוו במסכת איומים, התעללות והשפלות. בגין העבירות בהן הורשע, נדון לעשר שנות מאסר.

ערעור המערער הוא על הרשעתו בדין, ולחילופין על גובה העונש.

2.הרשעתו של המערער מבוססת בעיקרה על עדות המתלוננת. המתלוננת, גרושה ואם לילד, גרה בקרוואן ברמלה. על פי גירסתה, לאחר שהמערער ביקש להפגש עמה באחד מימי מאי 1995, והיא סרבה לו, הופיע המערער בשעת ערב בדירתה בקרוואן. בהיותו בדירה, דחף אותה אל המיטה, קרע את חולצתה ואת תחתוניה. הוא השתמש נגדה בכוח ואיים עליה לבל תספר על מעשיו לאיש. תוך כדי סטירות, בעל אותה המתלונן.

בגמר מעשיו בה, שב ואיים עליה בכך שיהרוג אותה ואת מי שתספר לו על מעשיו, וכן איים שיפגע בבנה הקטין. עוד הוסיף המערער ואמר למתלוננת, קודם שעזב את הדירה, "עכשיו תדעי לך שאת השפוטה שלי, ומתי שארצה אני אשכב אתך". בעזבו את דירת המתלוננת, נטל עמו את מפתח הדירה ללא הסכמתה.

יומיים לאחר ארוע זה, הגיע המערער שוב לדירת המתלוננת. לאחר שנעל את דלת הדירה, הוא הוציא מארון בדירה מספר חגורות וקשר את ידיה ורגליה של המתלוננת למיטה. כשהתנגדה לו, השתמש נגדה בכוח ולאחר מכן שב ובעל אותה. לאחר מכן, כששחררה מקשירתה בחגורות, דרש ממנה שתמצוץ את אבר מינו, וכשהתנגדה שוב השתמש נגדה בכוח, כולל שימוש בחגורה להכאתה. בסופו של דבר, תוך שהוא מושך בשערותיה, החדיר את אבר מינו לפיה. לאחר שסיים את מעשיו במתלוננת, שב ואיים עליה שאם תספר על מעשיו הוא יגלח את שערה ויהרוג אותה ואת בנה.

3.גירסתה של המתלוננת נמצאה מהימנה על בית המשפט, תוך שהוא מפרט באריכות את הנימוקים לאמון זה ולרושם שעשתה עליו המתלוננת בעדותה, כולל התרגשותה ובכיה בעת שהעידה על ארועי האונס. בית המשפט גם פרט בהרחבה ראיות נוספות שיש בהן לתמוך בגירסת המתלוננת.

4.המתלוננת לא מסרה את גירסתה בסמוך לאחר ארוע מעשי האונס. מסתבר גם, שבמשך כשמונה ימים לאחר מעשה האונס השני, המשיכה להתרועע עם המערער. גם כשחדלו להפגש, לא מיהרה המתלוננת להתלונן על מעשי המערער בה. על פי גירסתה, אשר נמצאה מהימנה על בית המשפט, רק בשל איומיו של המערער כלפיה ובשל פחדה הרב מנו - פחד אשר תואר על ידי בית המשפט כפחד תהומי - ומהחשש שיפגע בילדה, המשיכה להפגש עמו עוד מספר פעמים, ואף הסכימה שיצטרף לנסיעה שלה עם בן משפחה וחברתו לטבריה. היא גם מוכנה היתה, בשל פחד תגובתו של המערער, שלא להתלונן על מעשיו בה גם לאחר מכן, על אף שסיפרה עליהם, בין היתר, לבעלה לשעבר. אך מסתבר, שהמערער לא רק בצע בה את המעשים האמורים, אלא גם הפיץ בין אחרים שהמתלוננת נהנית ממעשי מין סדו-מאזוכיסטיים, והביא לכך שאחרים יתקשרו אליה ויטרידוה טלפונית לשם קיום יחסי מין עמה. בשלב זה, לא יכלה עוד המתלוננת לשאת את התנהגותו, ועל רקע המלצות של בעלה לשעבר ושל קצין משטרה שהוכנס לסוד העניין, שתפנה בתלונה למשטרה, הגישה את תלונתה למשטרה נגד המערער, כחודשיים לאחר מעשי המערער בה.

5.המערער לא הכחיש את מעשי בעילתו את המתלוננת, כולל השימוש בחגורות עליו העידה המתלוננת, אך טען שכל זאת עשה בהסכמתה, בין היתר על רקע נטיותיה הסדו-מאזוכיסטיות. בית המשפט לא האמין למערער ולעדות של חבריו, אשר באה לתמוך בעדותו בדבר נטיות המתלוננת כאמור.

6.אין כל יסוד שנתערב בממצאי המהימנות וממצאיו העובדתיים של בית המשפט המחוזי. כאמור, בית המשפט פרט פרט היטב את מסקנותיו, ועל אף כל טענותיו של הסנגור, אשר טען למערער את כל שניתן לטעון, נחה דעתנו שאין להתערב בממצאיו ובמסקנותיו.

7.העונש אשר הוטל על המערער הינו עונש חמור. אך גם מעשיו במתלוננת חמורים הם. מעשיו הבזויים והפוגעים הצדיקו, לדעתנו, את העונש שהוטל עליו, על אף כל טענות סנגורו לנסיבותיו האישיות של המערער, אותן מוכנים אנו לקבל כנכונות. נזכיר, שלנאשם הרשעות קודמות, אשר עיקרן עבירות נגד הרכוש. אך הן כוללות גם עבירה לפי פקודת הסמים המסוכנים, ועבירה של סחיטה באיומים. בעבר כבר ריצה עונש של תשעה חודשי מאסר.

על סמך כל האמור לעיל, אנו דוחים את הערעור, הן על ההרשעה והן על גובה העונש.