ע"פ 2088/97 מועטי ניסים נ. מדינת ישראל

בפני בקשה רביעית להקדמת מועד דיון בערעור על הכרעת הדין בו הורשע המערער בעבירות של אינוס, מעשה סדום ואיומים, ונדון לעשר שנות מאסר.

בבקשה הראשונה טען בא-כוח המערער כי מצבו הנפשי של המערער קשה ומסיבה זו יש מקום להקדמת הדיון. בהחלטתי (מיום 17.6.97) לא קבלתי נימוק זה מהטעם שהטענות לענין מצבו הנפשי של המערער לא נתמכו בתצהיר.

בא-כוח המערער הגיש בקשה שניה שנדונה בפני כב' השופט ת' אור. כב' השופט אור קבע (בהחלטה מיום 6.10.97) כי אם קיימות ראיות למצבו הבריאותי הרעוע של המערער "יוכל בא-כוח המערער להגיש בקשה נוספת להקדמת הדיון בצירוף ראיות כאמור, ויוחלט בבקשה על פי כלל הנסיבות".

בא-כוח המערער הגיש בקשה שלישית באותו נימוק, אולם לבקשה זו צירף חוות דעת פסיכיאטרית. בקשה זו נדונה בפני כב' השופט מ' חשין, שקבע בהחלטתו (מיום 29.10.97) כי אין בחוות הדעת נימוק המצדיק דיון מיידי בערעור. כב' השופט חשין קבע כי "הקדמת הדיון בערעור הנדון יכולה שתבוא רק על חשבון דיון בערעורים פליליים אחרים, ולכאורה לא מצאתי הצדק להקדים את תורו של המערער". עם זאת המליץ כב' השופט חשין למזכירות כי תעשה ביכולתה לקבוע את הערעור לדיון.

בבקשה רביעית זו, המופנית למזכיר הראשי של בית המשפט, מזכיר בא-כוח המערער את החלטתו של השופט מ' חשין. כאמור, השופט חשין לא ראה מקום לקבוע ערעור זה על פני ערעורים אחרים.

המזכירות פועלת על פי הנחיות השופטים והתיק יקבע לדיון במועד המוקדם האפשרי, מבלי לפגוע בערעורים פליליים אחרים.