ע"פ 2366/03 עסאף (בן אליאס) עסאף נ. מדינת ישראל

1.כנגד המבקש (מערער מס' 2 בערעור שבכותרת ולהלן המבקש) והמערער מס' 1 בערעור שבכותרת הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי בחיפה שעיקרו עבירות הקשורות בעסקת סמים. בית המשפט המחוזי זיכה את הנאשמים. הם ביקשו כי יפסקו להם פיצויים והוצאות כאמור בסעיף 80(א) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977. בקשתם נדחתה. על כך הוגש הערעור שבכותרת. על פי הודעת הערעור, ייצוגו של מערער מס' 1 היה על ידי עו"ד חרבג'י עימראן ואילו המבקש יוצג על ידי עו"ד ראפי מסאלחה. ביום 27.5.2004 הוגשה לבית משפט זה הודעה מטעם עו"ד חרבאג'י עימראן לפיה שוגר לו על ידי המבקש – המצוי בלבנון – יפוי כוח כללי חתום בפני נוטריון לבנוני ובו ביקש את ייצוגו. כב' הרשם ע' שחם קבע בהחלטתו מיום 31.5.2004 כי "דבר השינוי בייצוג המערער 2 נרשם בזה". ביום 22.6.2004 הוגשה בתיק שבכותרת בקשה בהסכמה לדחיית ערעורו של מערער מס' 2, הוא המבקש. על פי הסכם הפשרה ישולמו למבקש 100,000 ₪. על ההסכם חתומים עו"ד עימראן חרבג'י בשם המבקש ובא כוח המשיבה, עו"ד קרשן. בהסכם צויין, כי "חתימת בא כוח המערער על ההסכם תהווה אישור לכך שהמערער זוהה על ידיו וחתם בפניו, לאחר שבא כוח המערער וידא כי המערער מבין את ההסכם ומסכים לו מרצונו החופשי". כב' הרשמת ח' מאק-קלמנוביץ קבעה בהחלטתה מיום 24.6.2004, כי היא נותנת להסכם הפשרה תוקף של פסק דין ובכפוף לכך נדחה ערעורו של המבקש ללא צו להוצאות. הדיון בעניינו של מערער מס' 1 נקבע בפני הרכב שופטי בית משפט זה ליום 27.10.2004.

2.ביום 15.9.2004 הגיש עו"ד חירבאג'י עיראן לבית משפט זה בקשה לחיוב המשיבה בריבית והצמדה בגין איחור בתשלום. טענתו היתה כי מן הסך של 100,000 ₪ שנקבע כי המשיבה תשלם לו, הועברה לו רק מחצית הסכום ואילו היתרה אינה משולמת למרות פניות חוזרות ונשנות. טרם נדונה בקשה זו, הוגשה בקשתו של עו"ד ראפי מסאלחה (ביום 22.9.2004) בה נתבקש "ביטול ההחלטות שניתנו בהיעדר מיום 31.5.2004 ומיום 24.6.2004". טענתו של עו"ד מסאלחה היתה כי עו"ד חירבג'י עימראן כלל אינו מייצג את המבקש. יפוי הכוח שהוצג אינו אמיתי, ומבירור שעשה עם המבקש עצמו, הוא כלל אינו יודע עליו ולא מסכים לתוכנו. עוד נטען, כי המסמך שהוצג לבית המשפט כיפוי כוח אינו עומד בתנאיו של סעיף 30 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א – 1971 (להלן: פקודת הראיות) וממילא אין לקבלו. מכאן, כך נתבקש, שיש לבטל הן את ההחלטה בה נרשם השינוי בייצוג והן את ההחלטה שנתנה תוקף להסכם הפשרה בין הצדדים. נוכח הודעה זו, ביקשתי את עמדותיהם של עו"ד חירבאג'י עימראן והמשיבה. עו"ד חירבאג'י עימראן טען בפני, כי אכן הוא המייצג את המבקש. הוא ציין כי הוא ועו"ד מסאלחה היו שותפים במשרד פרקליטים ועבדו על התיקים שבערעור זה יחד. בשלב מסויים התגלעה מחלוקת ביניהם ועו"ד חירבג'י עימראן נטל על עצמו את ייצוגו של המבקש, לבקשתו. הוא שניהל את המשא ומתן לקראת פשרה עם המשיבה, והפשרה שסוכמה היתה על דעת המבקש ועל פי הוראותיו. יפוי הכוח שהוצג לבית המשפט הינו העתק של יפוי הכוח המקורי שנחתם בלבנון בפני נוטריון לבנוני ונשלח לגרמניה, ומגרמניה נשלח לישראל באמצעות הפקסימיליה. עוד נטען, כי דווקא לעו"ד מסאלחה אין יפוי כוח תקף שכן יפוי הכוח שבידיו הוא משנת 1994 והנושא שהוסדר בו תם ונשלם. המשיבה, בתגובתה, טוענת כי המשא ומתן עם עו"ד חירבג'י עימראן בא לידי מימוש רק לאחר שנתקבלה החלטת בית משפט זה בדבר שינוי הייצוג. המשיבה, על כן, הסתמכה על רישום זה בתיק בית המשפט ועל כן קשרה את הסכם הפשרה עימו ולא עם עו"ד מסאלחה, שעימו לא צלחו נסיונות קודמים להשגת פשרה. המשיבה הוסיפה, בשולי הדברים, כי קיים ספק אם אכן בידיו של עו"ד חירבאג'י עימראן יפוי כוח תקף, וזאת נוכח הוראות סעיף 30 לפקודת הראיות. מכאן גם, לדעת המשיבה, כי כל עוד קיים ספק בעניין הייצוג ברור כי אין להכריע בבקשה לחייבה בקנס פיגורים, בקשה שאין לה גם הצדקה לגופה.

3.המצב שבפני אינו שגרתי. שני פרקליטים אוחזים בייצוגו של בעל דין אחד, ושניהם טוענים כי בעל הדין הסמיך אותם לייצגו בפני בית משפט זה. במצב זה טבע הדברים היה לבקש את עמדתו של בעל הדין עצמו. אולם, הלה מצוי בלבנון והקשר עימו נעשה בדרכים עקיפות. מצב הדברים מורכב אף יותר, שעה שכבר נחתם הסכם פשרה, שולמו כספים על יסודו והערעור עצמו נדחה. התלבטתי, אם אין זה ראוי כי בנסיבות המקרה ימונה למבקש עורך דין מטעם הסניגוריה הציבורית, שיהיה בחזקת אפוטרופוסו לדין. זאת, שכן בסוף כל הסופות, החשיבות הנה לשמירה על זכויותיו הוא ולהבטחת ייצוג ראוי שלו בפני בית משפט זה. אולם, נחה דעתי כי בשלב זה אין הכרח לעשות כן וזאת מן הטעם הבא: עו"ד מסאלחה טוען בסעיף 33 לבקשתו כי נכון הוא למעשה לקבל את ייצוגו של עו"ד חירבאג'י עימראן בתיק זה ובהחלטות שניתנו, ובלבד שיומצאו לבית המשפט האישורים הנדרשים על פי סעיף 30 לפקודת הראיות (השוו ע"א 149/84 אהרן כהן נ' נאסר פריזינפור (לא פורסם)). זו, הלכה למעשה, גם עמדת המשיבה. אליבא דידי, זהו גם הדין. סעיף 30 לפקודת הראיות קובע כי:

"יפוי-כוח או כל מסמך אחר שבכתב שנערכו או שהוצאו במקום שמחוץ לשטח שחל עליו משפט מדינת ישראל, מותר, בכל משפט או ענין אזרחיים, ובכפוף לכל סייג מוצדק, להוכיחם באישורם של הצדדים שהוציאום, או בהצהרה שבכתב של אחד מעדי האימות, שנמסרו כנחזה בפני אחד מאלה:

(1) נציג דיפלומטי או קונסולרי ישראלי, וקויימו בכתב חתום בידו

ובחותמתו על גבי המסמך או בנספח אליו;

(2) נוטריון ציבורי, וקויימו בכתב חתום בידו ובחותמתו הנוטריונית

ואומתו בכתב בידי נציג דיפלומטי או קונסולרי ישראלי ובחותמתו

הרשמית על גבי המסמך או בנספח אליו."

אכן, סעיף זה הוא החל על ענייננו. המחלוקת שבפני סבה על השאלה אם בידיו של עו"ד חירבג'י עימראן יפוי כוח תקף מטעם המבקש. על פי תנאיו של סעיף 30 לפקודת הראיות, יהא המסמך שהוגש בפני קביל בהתקיים אחד משני תנאי המשנה שבסעיף. אמת, המבקש מצוי בלבנון וממילא אין בה "נציג דיפלומטי או קונסולרי ישראלי" שיאשר את חתימת המבקש על יפוי הכוח או את חתימת הנוטריון, אולם קושי מעשי זה אין בו כדי להתגבר על הדין שתכליתו בצידו, והיא הבטחת מהימנות הראיה בייחוד בהקשר יסודי זה של יפוי הכוח המוגש לבית המשפט. ברי, כי אישורו של נוטריון לבנוני ליפוי הכוח – שהעתקו הוצג בפני – אינו מספק לעניין זה.

4.אשר על כן אני קובע כדלקמן: עו"ד חירבאג'י עימראן יוכל להגיש לבית משפט זה יפוי כוח מקורי מטעם המבקש, העומד בתנאיו של סעיף 30 לפקודת הראיות. יפוי כוח זה יכלול גם את ההסמכה לחתום על הסכם הפשרה שנחתם וניתן לו תוקף של פסק דין כאמור. יפוי הכוח המקורי יוגש לבית המשפט תוך 30 יום מעת ההמצאה. ההחלטה בעניין בקשת עו"ד מסאלחה לביטול ההחלטות שניתנו (מיום 31.5.2004 ומיום 24.6.2004) תינתן לאור יפוי הכוח שימסר, כמו גם ההכרעה אם למנות למבקש עורך דין כאמור בסעיף 3 להחלטתי. בנסיבות אלו, מקובלת עלי עמדת המשיבה כי אין להיזקק לבקשת עו"ד חרבאג'י עימראן בנוגע לחיוב המשיבה בקנס פיגורים, שעה שעצם החיוב מוטל בספק, והיא תידון לאור ההחלטה בעניין יפוי הכוח. בשולי הדברים אוסיף, כי ככל הנראה שולם הסכום במלואו לעו"ד חירבאג'י עימראן, וממילא לא ברורה בקשתו זו והצורך בהכרעה בה.

5.נוכח העובדה כי ייצוגו של מערער מס' 1 אינו שנוי במחלוקת, איני רואה מניעה כי הדיון ביום 27.10.2004 בעניינו יתקיים כסדרו. בה בעת, מן הראוי כי ההרכב שידון בערעור יהיה מודע להליכים שבפני בהקשרו של מערער מס' 2, שכן המדובר בערעור על אותו פסק דין ואותה החלטה, ודחיית ערעורו של מערער מס' 2, כאמור בהסכם הפשרה, מוטלת כעת בספק. המזכירות תביא, על כן ללא דיחוי, החלטתי זו לידיעת כב' השופטים שידונו בערעורו של מערער מס' 1 ביום 27.10.2004.

החלטה זו תומצא לצדדים כולם באמצעות הפקסימיליה, ללא דיחוי.