ע"פ 2366/03עסאף (בן אליאס) עסאף נ. מדינת ישראל

1.בתיק זה קיימת מחלוקת אודות הייצוג של מערער מס' 2. הערעור עצמו הוגש על ידי עו"ד ראפי מסאלחה. בה בעת, הוגשה הודעה על שינוי הייצוג על ידי עו"ד עימראן חירבאג'י. לאחר הודעה זו, הגיעו הצדדים להסכם פשרה במסגרתו שילמה המשיבה 100,000 ₪ למערער מס' 2 על ידי עו"ד חירבאג'י. הסכם פשרה זה קיבל תוקף של פסק דין. בשלב מאוחר יותר, פנה עו"ד מסאלחה בבקשה לבטל שורה של החלטות שניתנו בהליך – לרבות פסק הדין שמכוחו שולמו כספי הפשרה – והכל נוכח הטענה כי הוא המייצג את מערער מס' 2 וכי יפוי הכוח שהומצא על ידי עו"ד עימראן חירבאג'י אינו ערוך כדין שכן הוא נעשה מחוץ לישראל בניגוד להוראות הדין.

2 ביום 19.10.2004 קבעתי כי יפוי הוכח שהגיש עורך הדין חרבאג'י עימראן בתיק זה בגין ייצוגו של מערער מס' 2 מחייב אישור כאמור בסעיף 30 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א – 1971 וזאת משעה שהוא מוגש כראיה בהליך זה. הוקצב מועד של 30 יום לשם כך. בהודעה מיום 12.12.2004 נטען על ידי עו"ד חירבאג'י, כי אין ביכולתו של מערער מס' 2 המצוי בלבנון להופיע בפני קונסול ישראלי בירדן או בתורכיה שכן החוק הלבנוני אוסר עליו לצאת מלבנון בשל עבירה פלילית שעבר. כן קיים חשש כי יועמד לדין על מגע עם "מדינת אויב". עוד צויין בהודעה כי מערער מס' 2 קיבל את הכספים שנפסקו לזכותו במסגרת הסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין וכי קיימת נכונות - אם בית המשפט ימצא לנכון – לחתום על יפוי הכוח בפני נציג הצלב האדום בלבנון או קונסול זר אחר. עו"ד מסאלחה, בהודעה מטעמו, ביקש כי ההחלטות שניתנו שעה שעו"ד חירבאג'י עימראן מייצג כביכול את מערער מס' 2 תבוטלנה וכי לא ישולמו לו כספי הפשרה.

3.לאחר עיון בחומר שבפני ובהודעות השונות, באתי למסקנה כי אין מקום לבטל את ההחלטות שניתנו בתיק זה ביום 31.5.2004 וביום 24.6.2004. אכן, יפוי הכוח שהוגש על ידי עו"ד עימראן חירבאג'י לא היה ערוך על פניו כדין, והכל כאמור בהחלטתי מיום 19.10.2004. יחד עם זאת, המחלוקת שבפני אינה נסובה הלכה למעשה סביב דרך הייצוג של מערער מס' 2 בבית משפט זה בערעור וההסכם שהושג, אלא נראה כי היא נסובה סביב הכספים ששולמו. שעה שניתנה החלטתי הקודמת (ביום 19.10.2004) טרם שולם מלוא סכום הפשרה ומכל מקום, לא הועבר עדיין למערער מס' 2 . אולם כעת הודיע עו"ד עימראן חירבאג'י כי הסכום הועבר למערער מס' 2. בנסיבות אלו, נראה כי מרכז הכובד של ההליך שבפני אינו קשור עוד במערער מס' 2 אלא נעוץ במחלוקת שבין עורכי הדין ואשר על כן, איני מוצא עילה לביטול ההחלטות שניתנו לרבות פסק הדין שאישר את הסכם הפשרה. אין דינו של הסכסוך שבין עורכי הדין להתברר במסגרת ההליך שבפני. התוצאה היא, כי דין הבקשות לביטול ההחלטות מיום 31.5.2004 ומיום 24.6.2004, להדחות.