פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ
2938/08
בפני:
כבוד השופט
י'
דנציגר
המערערת:
מדינת ישראל
נ ג ד
המשיבים:
1. אוסאמה אגבריה
2. מוחמד אגבריה
3. עבד אלעזיז אגבריה
בקשה לעיכוב ביצוע עונשי עבודות שירות
תאריך הישיבה:
ח' בניסן תשס"ח
(13.4.08)
בשם המערערת:
עו"ד א' וסטרמן
בשם המשיב 1:
עו"ד ו' עראף
בשם המשיבים 2 ו-3:
עו"ד מ' עבד רג'א
החלטה
בקשה לעיכוב ביצוע עונש עבודות שירות שנגזר על המשיבים בבית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט ע' גרשון) ביום 17.3.2008 בת"פ 3093/04.
העובדות לפי כתב האישום
1.
כנגד המשיבים הוגש כתב אישום המייחס להם חבלה בכוונה מחמירה, עבירה לפי סעיפים 29 ו-329(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן- חוק העונשין ), תקיפה הגורמת חבלה של ממש, עבירה לפי סעיפים 382, 380(א) ו-29 לחוק העונשין, והיזק בזדון, עבירה לפי סעיפים 452 ו-29 לחוק העונשין. המשיב 1 הואשם בנוסף בעבירות בנשק, עבירה לפי סעיף 144(א) וסעיף 144(ב) לחוק העונשין והמשיב 2 הואשם בנוסף, באיומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין.
2.
לפי האישום הראשון בכתב האישום, ביום 5.6.2004 בשעה 12:00 או בסמוך לכך, ליד מכללת בית אלפא שבאום-אל-פאחם, נכנס מר מוחמד ג'בארין (להלן- המתלונן ) לרכבו מסוג איסוזו (להלן- הרכב ) ועוד בטרם הספיק להניע את הרכב, הגיע לפתע המשיב 2 כשבידו מקל גדול, נעמד ליד הדלת הימנית הקדמית של הרכב והורה למתלונן לפתוח את הדלת. משסירב המתלונן לעשות כן, החל המשיב 2 להכות עם המקל שבידו בשמשה הקדמית של הרכב וסדק אותה וכן, הכה בחלון של הדלת הימנית הקדמית, ניפץ אותו, הכניס את המקל פנימה לתוך הרכב והחל להכות באמצעותו את המתלונן על ראשו ועל ידיו.
3.
בשלב זה הגיעו המשיבים 1 ו-3 כשבידיהם מקלות גדולים. המשיב 3 נעמד ליד המשיב 2 ובאמצעות המקל שבידו, הכה גם הוא את המתלונן, כאשר המשיב 1 נעמד ליד הדלת השמאלית האחורית ומנפץ עם המקל את חלון הדלת. לאחר מכן, הכניס המשיב 1 את המקל לתוך הרכב והכה את המתלונן באמצעותו.
4.
משהחל המתלונן לצעוק, הוציא המשיב 1 מתוך בגדיו אקדח עם מחסנית בתוכו, פתח את דלת הנהג, הצמיד את האקדח אל המתלונן וירה פעמיים, אולם, המחסנית נשמטה מהאקדח ונפלה לכביש טרם פליטת הכדורים.
5.
בעקבות זאת, ניגש המשיב 2 לרכב מסוג טויוטה השייך למשיבים והוציא מתוכו רובה הנראה כרובה מסוג M-16 (להלן- הרובה ) והחל להתקרב אל המתלונן שישב ברכבו, אך אנשים שהיו במקום הרחיקוהו.
6.
המשיב 3 לקח את הרובה מידי המשיב 2 ולאחר מכן עלו המשיבים 1 ו-2 לרכב הטויוטה ועזבו את המקום. המשיב 3 עלה לרכב מסוג רנו אקספרס ועזב את המקום אף הוא.
7.
המתלונן נלקח לבית חולים העמק, שם אובחנו שפשופים מדממים בידיו, נפיחות חזקה ורגישות בידו השמאלית, במרפק יד שמאל, באמת יד ימין ובשכם הימנית והוא טופל.
8.
לפי האישום השני, ביום 2.6.2004 בשעה 21:00 או בסמוך לכך, הגיע המתלונן ביחד עם אחיו, טאאי מחמוד ג'ברין (להלן- טאאי ), לנקודת המשטרה באום-אל-פאחם לשם הגשת תלונה בגין תקיפה נגד מאהר נאסר נאג' אגרביה (להלן- מאהר ), אחיהם של המשיבים. בעת שטאאי המתין בנקודת המשטרה, הגיע למקום המשיב 2, קילל אותו ואיים עליו בכוונה להפחידו בכך שאמר לו כי הלילה ימצא את עצמו, הוא וילדיו, מתחת לאדמה ורכבו וביתו ישרפו.
הליכים קודמים
9.
ביום 12.12.2007 הרשיע בית המשפט קמא (כבוד השופט ע' גרשון) את המשיבים בעבירות המיוחסות להם, תוך שהוא מעדיף את גרסת המתלונן על גרסת המשיבים ומציין כי עדותו של המתלונן הייתה כנה ואמיתית. לאחר מתן הכרעת הדין, ביקשו המשיבים מבית המשפט קמא כי יורה על הזמנת תסקירי שירות המבחן בנימוק כי למשיבים אין הרשעות קודמות. בית המשפט קמא דחה בקשה זו של המשיבים וציין כי העובדה כי למשיבים אין הרשעות קודמות תעמוד לזכותם בעת מתן גזר הדין.
10.
ביום 23.1.2008 גזר בית המשפט קמא על המשיבים את העונשים הבאים:
המשיב 1 נדון לשלוש שנות מאסר, מתוכן שישה חודשים לריצוי בפועל והיתרה על תנאי למשך שלוש שנים, כאשר התנאי הוא שהמשיב 1 לא יעבור בפרק זמן זה עבירה מן העבירות בהן הורשע ויורשע עליה ובנוסף, קנס בסך 10,000 ש"ח או עשרה חודשי מאסר תמורתו וכן, פיצוי בסך 7,500 ש"ח למתלונן.
המשיב 2 נדון לשנתיים וחצי שנות מאסר, מתוכן שישה חודשים לריצוי בפועל והיתרה על תנאי למשך 3 שנים, כאשר התנאי הוא שהמשיב 2 לא יעבור בפרק זמן זה עבירה מן העבירות בהן הורשע ויורשע עליה ובנוסף, קנס בסך 8,000 ש"ח או שמונה חודשי מאסר תמורתו וכן, פיצוי בסך 7,500 ש"ח למתלונן.
המשיב 3 נדון לשתי שנות מאסר, מתוכן חמישה חודשים לריצוי בפועל והיתרה על תנאי למשך 3 שנים, כאשר התנאי הוא שהמשיב 3 לא יעבור בפרק זמן זה עבירה מן העבירות בהן הורשע ויורשע עליה ובנוסף, קנס בסך 6,000 ש"ח או שישה חודשי מאסר תמורתו וכן, פיצוי בסך 7,500 ש"ח למתלונן.
בית המשפט קמא קבע בהחלטתו בנוסף, כי הממונה על עבודות השירות יגיש חוות דעת לשם בדיקת אפשרות המרת עונשי המאסר בפועל לעבודות שירות.
11.
לאחר הגשת חוות דעתו של הממונה על עבודות השירות, קבע בית המשפט קמא ביום 17.3.2008 כי עונשי המאסר של המשיבים יומרו בעבודות שירות והותיר למבקשת שבועיים ימים בלבד להגשת הערעור.
ביום 1.4.2008 החלו המשיבים בביצוע עבודות השירות, כאשר רק יום קודם לכן, ביום 31.3.2008, הוגשה הבקשה שבפניי לעכב את ביצוע העונש עד למתן הכרעה בערעור על גזר הדין.
טענות המבקשת
12.
המבקשת מציינת כי במקביל לבקשה דנן, הוגש ערעור על קולת העונשים אותם גזר בית המשפט קמא על המשיבים. לטענתה, סיכויי הערעור להתקבל טובים שכן החלטת בית המשפט קמא חורגת באופן משמעותי לקולא בעונשים שהוטלו. לטענתה, מדובר בתקיפה אכזרית של המתלונן על ידי המשיבים, תוך שימוש במקלות וניסיון לעשות שימוש באקדח.
13.
בנוסף, טוענת המבקשת כי על מנת לא לסכל את מטרת הערעור, יש לדחות את מועד ריצוי העונש עד למתן הכרעה בערעור. לטענתה, המשיבים ניהלו משפט ארוך ולא נראה כי ייגרם להם כל נזק באם יעוכב ביצוע עבודות השירות שנגזרו עליהם. לטענת המבקשת, העובדה כי המשיבים החלו כבר בריצוי עונש עבודות השירות פוגעת באינטרס הציבורי, שכן הדבר יקשה על ערכאת הערעור לשנות את גזר הדין.
טענות המשיבים
14.
לטענת המשיבים, לאור החלטתו של בית המשפט קמא ולאור העובדה שלמתלונן לא נגרם כל נזק ממשי, סיכויי הערעור להתקבל קלושים. לטענתם, לא היה בכוונתם לגרום כל נזק למתלונן. מתיאור העובדות על ידי המתלונן, עולה כי הוא שם את ידיו על ההגה ולא עשה מאומה. במצב דברים זה, טוענים המשיבים, אם הם היו מעוניינים לפגוע בו, היו עושים כן.
15.
בנוסף, מציינים המשיבים כי הם מודעים לכך שקיימת אפשרות שבית המשפט בערכאת הערעור יחליט להכביד בעונשם ולטענתם, לא ייפגע האינטרס הציבורי באם ימשיכו לרצות את עונשיהם בעבודות שירות. המשיבים מציינים עוד, כי שילמו את כל הקנסות שהוטלו עליהם מיד, הם החלו לרצות את עבודות השירות שנגזרו עליהם ביום 17.3.2008 והם מבצעים אותן על הצד הטוב ביותר, ובעשותם כן, הם משרתים את המדינה.
16.
עוד טוענים המשיבים, כי פרק זמן ארוך חלף מיום האירוע בשנת 2004 ויתר על כן, הם היו במעצר בית ממושך. בנוסף, מציינים המשיבים כי לא ניתן להתעלם מהעובדה כי המבקשת הגישה את הבקשה באיחור, יום לפני תחילת ריצוי עבודות השירות שנגזרו עליהם.
17.
ממשיכים המשיבים וטוענים כי תיאור השימוש באקדח, ממנו נשמטה המחסנית, מצביע על חוסר ניסיון וחוסר כוונה. לטענתם, בית המשפט קמא בחן את כל השיקולים שהונחו בפניו והגיע לגזר דין נכון והוגן.
18.
לבסוף מציינים המשיבים, כי מדובר במעידה חד פעמית וכן, כי נכרת הסכם סולחה בין המתלונן לבין המשיבים. לטענתם, יש לשקול עובדות אלה לטובתם ולדחות את בקשת עיכוב הביצוע של עונשי המאסר, אותם הם מבצעים בעבודות שירות.
דיון והכרעה
19.
לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים בדיון שנערך בפניי ועיינתי בהכרעת הדין ובגזר הדין של בית המשפט קמא, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.
20.
באשר לטענת המשיבים כי הם מודעים לאפשרות כי ערכאת הערעור תכביד בעונשם ועל כן אין להיעתר לבקשה; דינה של טענה זו להידחות. אכן, לבית משפט זה, כערכאת ערעור, עומדת האפשרות להכביד בעונשם של מורשעים בדין, אולם, כאשר מבקשת המדינה לעכב עונש מאסר שמרוצה בעבירות שירות, נראה כי הנטייה היא להיעתר לבקשה [ראו למשל: ע"פ 10315/05 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, 9.11.2005); בש"פ 1494/92 מדינת ישראל נ' צוברי , פ"ד מו(2) 632 (1992); ע"פ 2929/02 מדינת ישראל נ' סבירסקי , פ"ד נז(3) 135 (2003)]. הרציונל המרכזי לכך נעוץ בעובדה כי במידה וירצה נידון את עונשו, תושפע מכך ערכאת הערעור כאשר תבוא להכריע במקרה שלפניה
וכן, העמדת המבקשת בפני עובדות מוגמרות, לאחר סיום ריצוי העונש או בסמוך לסיומו, בטרם נשמעו טענותיה בפני ערכאת הערעור, פוגעת באופן משמעותי בזכותה למיצוי הליכים עם מורשעים בדין.
21.
מבחינה של סיכויי הערעור נראה כי הם אינם בהכרח קלושים, כפי שטוענים המשיבים. ראשית, סבורני כי יש במעשיהם של המשיבים, אשר היכו את המתלונן באמצעות מקלות, כאשר המשיב 1 אף ניסה לירות בו באמצעות אקדח, כדי להעיד על רצונם לפגוע במתלונן. הואיל וכך, קיימת אפשרות, הגם שאיני מכריע בעניין זה, כי בסופו של יום יוחמר עונשם של המשיבים. שנית, לא שוכנעתי כי ייגרם למשיבים עיוות דין או נזק כלשהו במידה שיעוכב המשך ביצוע עונשי המאסר שנגזרו עליהם, אותם הם מבצעים בעבודות שירות.
22.
באשר לשאר טענות המשיבים: כי הסכם סולחה שנכרת בי ן המשיבים ל בין המתלונן אושר; כי חלף פרק זמן ארוך מאז יום האירוע, נשוא המקרה; כי מדובר במעידה חד פעמית; כי למשיבים אין עבר פלילי (יוער, כי למשיב 1 ישנה הרשעה בודדת משנת 2000, בגין עבירה שבוצעה בשנת 1998, בגינה קיבל מאסר על תנאי); וכן, כי לא התכוונו לפגוע במתלונן; טענות אלה יישקלו בשלב הערעור על גזר הדין ויש לתת להן משקל נמוך יותר בשל ב זה באשר לשאלה האם יש לעכב את המשך ביצוע עונשי המאסר שנגזרו על המשיבים ושאותם הם מבצעים בעבודות שירות.
23.
לבסוף, העובדה כי המשיבים שילמו את כל הקנסות שנגזרו עליהם בבית משפט קמא והעובדה כי הם מבצעים את עבודות השירות שנגזרו עליהם על הצד הטוב ביותר עומדות לזכותם, אולם אין בכוחם של
שיקולים אלה כדי לגבור על האינטרס הציבורי של מיצוי הליכי הערעור על ידי המשיבה ועל האינטרס הציבורי של שמיעת טענות הצדדים בערכאת הערעור ושקילתן במסגרת מכלול השיקולים הרלוונטיים, כאשר תבוא ערכאת הערעור להכריע בערעור שאותו הגישה המבקשת.
על יסוד האמור לעיל, דין הבקשה להתקבל.
אני מורה על עיכוב ביצוע העונש עד למתן הכרעה בערעור.
ניתנה היום, ט' בניסן תשס"ח (14.4.08).
ש ו פ ט