ע"פ 4583/13 סץ בנימין נ. מדינת ישראל

בקשה לעיכוב ביצוע עונש מאסר בפועל שהושת על המבקש בגזר דינו מיום 13.5.2013 של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט הבכיר צ' סגל , והשופטים מ' י' הכהן

ו-ב' צ' גרינברגר ) בתפ"ח 5105-11-10 ובתפ"ח 40727-08-11.

כתב האישום

1.

נגד המבקש הוגש ביום 15.9.2011 כתב אישום מתוקן הכולל שני אישומים. על-פי הנטען באישום הראשון, במספר מקרים במהלך התקופה שקדמה ליום 31.10.2010, הזמין המבקש לביתו קטינים מבין תושבי שכונתו, שכונה חרדית בירושלים, תוך הבטחה שיקבלו ממתקים. בביקורים אלה ביצע המבקש עבירות מין שונות בקטינים וביניהן החדרת איבר מינו לפיו של י.ק., קטין יליד 2005, החדרת אצבע לפי הטבעת של ב.מ., קטין יליד 2003, והפשטת קטינות וקטינים במקרים נוספים, תוך נגיעה באיברי מינם. המבקש נהג לשחק עם הילדים משחק בו העמיד אותם על מיטתו, החזיק בהם ואז שחרר את אחיזתו, כאשר הילדים היו צריכים לאזן את עצמם על המיטה. מטרת המשחק, על-פי כתב האישום, הייתה לגעת בילדים לשם גירוי וסיפוק מיני. בשל מעשים אלה הואשם המבקש בשלוש עבירות של מעשה סדום ובעבירות רבות של מעשים מגונים.

על-פי הנטען באישום השני, נהג ש', קטין יליד 2002 אשר התגורר בסמיכות למבקש, לבקר בביתו של המבקש במהלך השנים 2010-2009. לעיתים נלוו לש' ילדים נוספים מקרב ילדי השכונה, כאשר במהלך הביקורים המבקש הורה לילדים להדליק אור בשבת וחילק להם עוגיות בתנאי שלא יאמרו את ברכת המזון כנדרש על-פי מצוות הדת. בביקוריו של ש', המבקש הקרין בפניו סרטים פורנוגראפיים, הורה לו להתפשט מבגדיו ואף הכה אותו במקל. המבקש הזהיר את ש' לבל יספר על אירועים אלה להוריו. בסוף שנת 2010, הגיע ש' לביתו של המבקש יחד עם ילדים נוספים וביניהם ד', קטין יליד 2002. בתחילה שיחק המבקש עם הילדים משחק בו הורה להם לעמוד על מיטתו ולאחוז באצבעותיו כדי לבדוק, לכאורה, את שווי משקלם. בהמשך הביקור, בהתאם להוראות המבקש, התפשטו הילדים והחדירו בזה אחר זה מקל לפי הטבעת של המבקש ואז ליקקו את המקל בצידו אשר הוחדר לפי הטבעת. לאחר מכן הורה המבקש לילדים להצמיד ניירות "טישו" לאיבר מינו תוך שהוא נוגע באיברי המין של הילדים. במהלך הביקור החדיר המבקש מקל לפי הטבעת של ש' ושל ד', תוך גרימת כאב לילדים והבאת ד' לידי בכי. את האירועים המתוארים הסריטו שני מבוגרים נוספים שנכחו במקום וצפו במבקש מחדיר מקלות לפי הטבעת של הילדים. לאחר אירועים אלה, איים המבקש על ד' באמצעות רובה צעצוע וגפרורים ואמר לו שאם יספר על מעשיו, הוא ישרוף את ביתו ויהרוג אותו. בשל מעשים אלה הואשם המבקש במספר עבירות של מעשי סדום, מעשים מגונים והדחה בחקירה בדרך של איומים.

2.

המבקש כפר במיוחס לו בכתב האישום. ביחס לאישום הראשון, המבקש הודה בכך שנהג לארח ילדים מקרב תושבי השכונה בביתו ולשחק עמם, אולם הוא הכחיש את האירועים המתוארים אשר לכאורה התרחשו במהלך ביקורים אלה. באשר לאישום השני, המבקש טען שאינו זוכר את הביקור האמור של ש' ו-ד' אצלו, אם כי הוא אינו שולל את האפשרות שהשניים ביקרו בביתו במועד כלשהו ושיחקו עמו במשחקי שיווי משקל. עם זאת, המבקש הכחיש את התרחשות יתר האירועים המתוארים בכתב האישום בקשר עם ביקור זה.

ההליך בבית משפט קמא

3.

ההליך בבית משפט קמא נפתח ב"משפט זוטא" בו נדונה קבילות הודאתו של המבקש במיוחס לו באישום הראשון במהלך חקירה במשטרה. המבקש טען כי ההודאה ניתנה תוך הפעלת אמצעי חקירה פסולים אשר כללו הפחדות ואיומים מצד חוקרת המשטרה. בית משפט קמא פסל את הודאת המבקש כראיה, וזאת נוכח מחדלי המשטרה אשר באו לידי ביטוי באי-תיעוד החקירה כנדרש. בהעדר תיעוד של החקירה לא ניתן היה לשלול את טענותיו של המבקש לעניין הדרך הפסולה בה היא נוהלה.

4.

הכרעת הדין בעניינו של המבקש ניתנה ביום 23.1.2013. ביחס לאישום הראשון, זוכה המבקש מהאישומים בעבירה של מעשה סדום בקטין ובעבירה של מעשים מגונים שיוחסו לו כלפי י.ק., כאשר בית המשפט נימק את הזיכוי בהעדר בסיס ראייתי מספק להרשעה נוכח פסילת הודאתו של המבקש. בית המשפט הרשיע את המבקש בשל מעשיו כלפי ב.מ., ונקבע כי המבקש הזמין את ב.מ. לדירתו במהלך שנת 2010, שם הפשיט אותו ממכנסיו, נגע באיבר מינו והחדיר את אצבעו מספר פעמים לפי הטבעת של הקטין. לפיכך הורשע המבקש בעבירה של מעשה סדום בקטין, לפי סעיף 347(ב) לחוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן: החוק ) , בנסיבות סעיף 345(ב)(1) לחוק וכן בעבירה של מעשה מגונה בקטין לפי סעיף 348(ב) לחוק.

5.

ביחס לאישום השני, נקבע כי המבקש אכן הזמין לביתו את ש', ד' וילדים נוספים. בית המשפט קבע כי בביקור זה, החדיר המבקש ל-ש' ול-ד' מקל או חבל לפי הטבעת, הורה ל-ש' ולילדים נוספים להחדיר מקלות לפי הטבעת שלו ולאחר מכן ליקק את המקלות, ולבסוף הורה להם לגלגל ניירות "טישו" ולהחדירם לאיבר מינו ולאיברי המין שלהם. בית המשפט הרשיע את המבקש במספר עבירות של מעשה סדום בקטין שנעברו כלפי ש' ובעבירה אחת של מעשה סדום שנעברה כלפי ד', לפי סעיף 347(ב) לחוק, בנסיבות סעיף 345(ב)(1). כמו כן הורשע המבקש בעבירה של מעשה מגונה בקטין, לפי סעיף 348(ב) לחוק, כלפי ש' ו-ד' וכלפי ילדים נוספים שנכחו בביתו של המבקש. בית המשפט הרשיע את המבקש גם בעבירת הדחה בחקירה בדרך של איומים שנעברה כלפי ש' ו-ד', לפי סעיף 245(ב) לחוק.

6.

בית משפט קמא גזר את דינו של המבקש ביום 13.5.2013. במסגרת גזר הדין הושתו על המבקש העונשים הבאים: 15 שנות מאסר בקיזוז ימי מעצרו; 3 שנות מאסר על תנאי, שלא יעבור עבירת מין כלשהי תוך 3 שנים מיום שחרורו ממאסר; 2 שנות מאסר על תנאי, שלא יעבור עבירה של הדחה בחקירה או עבירה של איומים תוך 3 שנים מיום שחרורו ממאסר; פיצוי קורבנות העבירה ב.מ., ש' ו-ד' בסכום של 10,000 ש"ח לכל אחד. המבקש היה נתון במעצר עד לתום ההליכים מאז 31.7.2011, ולאחר מתן גזר הדין נותר כלוא עד היום.

הבקשה לעיכוב ביצוע

7.

ביום 26.6.2013 הגיש המבקש הודעת ערעור על הכרעת הדין בעניינו, כאשר הודעת ערעור מנומקת הוגשה ביום 10.9.2013. המבקש טוען כי הרשעתו נסמכת באופן כמעט בלעדי על עדויות המתלוננים, תוך התעלמות מסתירות, פערי גרסאות ופגמים שונים בעדויות אלה. לטענת המבקש העדויות בעלות דרגת מהימנות נמוכה ביותר נוכח הקשיים הרבים שדבקו בהן.

8.

לאחר הגשת הערעור ניתנה על-ידי מותב אחר של בית המשפט המחוזי בירושלים הכרעת הדין בעניינו של נאשם אחר שהואשם בנפרד בביצוע עבירות מין בקטינים באותה קהילה חרדית (תפ"ח 40709-08-11 מדינת ישראל נ' בן ציון פרי משלנו (7.11.2013) (להלן: עניין פרי משלנו )). מסתבר כי חקירת המשטרה בעניין האירועים המתוארים לעיל הובילה להליכים נוספים כנגד שני חשודים אחרים בביצוע עבירות מין באותה השכונה, כאשר הפרשה כולה כונתה בתקשורת "פרשת הפדופילים בנחלאות". הכרעת הדין בעניין פרי משלנו עסקה באחד מאותם נאשמים, בן ציון פרי משלנו, אשר הואשם בביצוע מספר עבירות מין, ונקבע בה כי נאשם זה זכאי מחמת הספק.

הכרעת הדין בעניין פרי משלנו הביאה להגשת הבקשה דנא, לעיכוב ביצוע עונש המאסר, על-אף שהמבקש כלוא כבר למעלה משנתיים. המבקש טוען בבקשה לעיכוב הביצוע כי זיכויו של פרי משלנו מחזק את טענותיו כלפי משקל עדויות המתלוננים ומגדיל באופן משמעותי את סיכויי ערעורו. האישום בעניין פרי משלנו התבסס על עדויותיהם של שלושה ילדים, אשר כולם הזכירו בתלונותיהם גם את המבקש כמי שקשור למעשים שבוצעו בהם, אם כי רק עניינו של אחד מהם, ב.מ., אשר המבקש הורשע כמי שביצע בו מעשים מגונים ומעשי סדום, נכלל גם בכתב האישום נגד המבקש. יובהר כי שני כתבי האישום עסקו באירועים שונים, שהתרחשו במועדים שונים, ואין טענה שהמבקש והנאשם האחר ביצעו מעשים בצוותא. בעניין פרי משלנו נקבע כי עדויות שלושת הילדים מהימנות ויחדיו הן יוצרות חשדות כבדים כלפי אותו נאשם, אולם בית המשפט החליט לזכות את הנאשם בשל החשש שעדויות הילדים נגועות בזיהום בשל האווירה והדינאמיקה שנוצרו בשכונה המסוגרת עוד טרם הגיעו הילדים לחקירת משטרה.

המבקש סבור כי הספקות אליהם התייחס בית המשפט בעניין פרי משלנו מתעוררים גם בעניינו בעוצמה דומה ועל כן יש לזכות אותו מהעבירות בהן הורשע. לטענתו, זיכויו מחויב המציאות שכן אחרת ייווצר מצב בו "בית המשפט מדבר בשני קולות" בעניין המשמעות שיש ליתן לאווירה ולחרושת השמועות ששררו בקרב בני הקהילה. לטענת המבקש, ניתנו החלטות שיפוטיות סותרות בעניינו ובעניין פרי משלנו , כאשר עצם הסתירה מגדילה את סיכויי ערעורו. המבקש סבור כי אף אם קיים שוני מסוים בין התשתית הראייתית שעמדה כנגד בן ציון פרי משלנו לבין התשתית הראייתית שעל בסיסה הוא הורשע, הזיכוי בעניין פרי משלנו מגדיל את סיכויי הערעור בצורה משמעותית ומצדיק את עיכוב ביצוע העונש.

9.

משמעות עיכוב ביצוע גזר הדין שניתן בעניינו של המבקש, היא הפסקת ריצוי עונש המאסר שהוא מרצה עתה ושחרורו בתנאים עד להכרעה בערעור. כאמור, המבקש כלוא ברציפות מיום 31.7.2011, תחילה במסגרת מעצר עד תום ההליכים, ולאחר מתן גזר הדין כאסיר המרצה את עונשו. הבקשה מתבססת בעיקרה על הטענה בדבר קיומם של סיכויים גבוהים לקבלת הערעור, נוכח פסק הדין בעניין פרי משלנו . על כן הבקשה הוגשה ביום 18.11.2013, בסמוך לאחר מתן הכרעת הדין בעניין פרי משלנו שנחתמה ביום 7.11.2013, ולא במועד הגשת הערעור, ביום 26.6.2013.

10.

עוד טוען המבקש כי נסיבותיו האישיות המיוחדות תומכות בבקשתו לעיכוב ביצוע עונש המאסר. המבקש טוען כי אובחנו אצלו תסמינים של פיגור שכלי אשר מקשה עליו לקיים קשר עם מבוגרים ובנוסף נטען כי הוא סובל מהפרעת אכילה שהחמירה מאז החלו ההליכים המשפטיים כנגדו. לבסוף מציין המבקש

כי הוא נעדר עבר פלילי וכי מילא בקפדנות אחר תנאי חלופת המעצר שנקבעה לו טרם שנעצר עד תום ההליכים.

11.

המשיבה מתנגדת לבקשה. באת כוחה ציינה בדבריה כי המתלונן ב.מ. מסר את תלונתו ביחס למבקש זמן קצר לאחר שהפרשה "התפוצצה", זאת במובחן מתלונתו נגד פרי משלנו, ועל כן אין להשוות את חשיפתו לאפשרות של זיהום גרסתו בשני המקרים. עוד נטען כי עדויות המתלוננים במקרה דנא חיזקו זו את זו, בעוד שבית המשפט מצא סתירות בין גרסאות המתלוננים בפרשה השניה. מכל מקום, בית המשפט המחוזי דן בטענות הזיהום הקונקרטיות בעניינו של המבקש ודחה אותן, כאשר לעדויות המתלוננים נמצאו חיזוקים שונים – חלקם בעדות המבקש (שאישר קיומם של משחקי "שיווי המשקל"), חלקם בעדות הוריו והמטפלת של ב.מ. וחלקם בעדויות מתלוננים אחרים. לפיכך נטען כי הזיכוי בעניין פרי משלנו אינו משליך על סיכויי הערעור דנא ובהתחשב באורך תקופת המאסר, בחומרת ההרשעה ובעובדה שהמבקש כלוא כבר תקופה ממשית – דין הבקשה להידחות.

דיון והכרעה

12.

כידוע, ככלל, על מי שהורשע ונגזר דינו למאסר להחל בריצוי עונשו מיד לאחר מתן גזר הדין, או בסמוך לאחר מכן. הלכה היא כי לבית המשפט נתונה הסמכות לעכב ביצועו של עונש מאסר עד להכרעה בערעור, אך נקבע כי סמכות זו תופעל במשורה בנסיבות מיוחדות בלבד (ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל , פ"ד נד(2) 241 (2000)). בקבלת ההחלטה בבקשה לעיכוב ביצוע עונש מאסר על בית המשפט לבחון, בין היתר, את סיכויי הערעור להתקבל, את משך תקופת המאסר שהושתה על המבקש, את חומרת העבירה ונסיבות ביצועה, את נסיבותיו האישיות של המבקש ואת עברו הפלילי. כמו כן, בבית משפט זה נקבע לא פעם כי אם המבקש כבר נתון במאסר בעת הגשת הבקשה לעיכוב ביצוע, הדבר מהווה שיקול נוסף לדחיית הבקשה ותידרש הצדקה מיוחדת לקטיעת המאסר (ע"פ 4703/12 מקסימנקו נ' מדינת ישראל , פסקה 9 (21.6.2012); ע"פ 10821/08 אבו קרינאת נ' מדינת ישראל , פסקה 23 (1.1.2009)). נדמה כי לשיקול זה משקל יתר ככל שתקופת המאסר שהנידון כבר ריצה עובר להגשת הבקשה היא

משמעותית.

13.

הטיעון המרכזי שבפי המבקש מתבסס על הכרעת הדין המזכה בעניין פרי משלנו , אשר לטענתו משפרת משמעותית את סיכויי ערעורו.

המבקש טוען שבחינת פסק הדין בעניינו יחד עם הכרעת הדין בעניין פרי משלנו , מביאה למסקנה כי "בית המשפט מדבר בשני קולות". לטענת המבקש, כתבי האישום בשני המקרים התבססו על תשתית ראייתית דומה, המורכבת בעיקרה מעדויות הילדים, אולם בעניין פרי משלנו זוכה הנאשם בעוד שהמבקש הורשע והוטל עליו עונש מאסר כבד. בית המשפט הציג ארבעה טעמים לזיכויו של הנאשם בעניין פרי משלנו :

"במקרה שלפנינו נוצרו ספקות אשר אינם מאפשרים הרשעה מעבר לכל ספק סביר וזה סיכומם: האחד , עדויות הילדים נגועות בזיהום כללי, קרי אווירה של פחד, חששות ופאניקה בקרב שכונה מרובת אוכלוסין וצפופה בה יש קשרים והכרויות בין הורים, ילדים ומשפחות. עוד קודם חקירתו ומעצרו של הנאשם ועוד קודם שהילדים הגיעו לחקירה, נוצר בשכונה סוג של דמוניזציה כלפי הנאשם. השני , עדויות הילדים נגועות בזיהום ספציפי כמפורט לעיל, קרי הילדים היו ערים ומודעים למצבו של הנאשם, לשליחת אצבע מאשימה כלפיו. השלישי , בכל אחת משלושת העדויות נמצאו תמיהות ותהיות. הרביעי , חלוף הזמן, הילדים היו בני 5 או 6 בזמן האירועים וסיפרו עליהם רק אחרי מספר שנים בהיותם בני 8 או 9 (כמובן, חלוף הזמן לבדו אינו מספיק כדי ליצור ספק). נתונים אלה ובעיקר זיהום וקשיים בגרסאות, די בהם כדי ליצור ספק בראיות ובאשמות כלפי הנאשם. לפיכך אין מנוס מזיכויו מחמת הספק מהעבירות המיוחסות לו" (שם, בפסקה 37).

לטענת המבקש, הקביעות בעניין פרי משלנו ביחס לזיהום של עדויות הילדים, וביניהן עדותו של ב.מ. אשר העיד גם כנגד המבקש, עומדות בסתירה לקביעות בהכרעת הדין בעניינו. משנמצאו סתירות בקביעות העובדתיות בפסקי הדין, יחד עם הזיכוי בעניין פרי משלנו לעומת הרשעתו של המבקש, טוען המבקש כי יש לזכות גם אותו, בין היתר כיוון שאחרת ייווצר מצב בו "בית המשפט מדבר בשני קולות".

14.

הטענה לפיה "בית המשפט מדבר בשני קולות" נשמעת במקרים בהם ניתנות הכרעות סותרות ביחס לאותם אירועים. נקבע בפסיקה כי: "אין להשלים עם מצב בו בנוגע לאותה מסכת עובדתית חלק מהנאשמים מורשעים ואילו האחרים מזוכים, באופן שההרשעה והזיכוי אינם מתיישבים האחד עם השני" (ע"פ 8319/05 שלאעטה נ' מדינת ישראל , פסקה 10 לפסק דינו של השופט א' גרוניס (כתוארו אז) (20.7.2009)) .

המבחן לפיו ייקבע האם אכן נתקבלו הכרעות סותרות העולות כדי "דיבור בשני קולות" נקרא "מבחן הסתירה המהותית". לפי מבחן זה, בית המשפט יבדוק האם זיכויו של נאשם אחד "שומט את הקרקע" מתחת להרשעתו של הנאשם האחר. דהיינו, ייבחן האם הקביעות העובדתיות של בית המשפט מביאות למצב שהרשעת נאשם אחד וזיכויו של נאשם אחר, ביחס לאותה מסכת אירועים, לא יכולות לדור בכפיפה אחת. על מנת שיקבע שאכן קיימת סתירה מהותית, נדרש כי התשתית הראייתית הקיימת כנגד שני הנאשמים תהיה זהה, וכפי שנקבע בדנ"פ 4971/02 זגורי נ' מדינת ישראל , נח(4) 583, 616 (2004): "השאלה המכרעת היא מהותית - מה היה הבסיס לזיכויו של האחר, והאם הראיות שעמדו כנגד כל אחד משני הנאשמים היו למעשה זהות".

15.

לאחר עיון בהכרעת הדין בעניינו של המבקש ובהכרעת הדין בעניין פרי משלנו , סבורני, וזאת בלי לקבוע מסמרות בעניין, כי לא מדובר במקרה בו מתקיים מצב מובהק של "דיבור בשני קולות".

ראשית , האירועים בהם מואשמים שני הנאשמים אינם אותם אירועים. שני הנאשמים, בן ציון פרי משלנו והמבקש, אכן מואשמים בעבירות מין דומות כלפי קטינים, אשר התרחשו באותה השכונה ובאותה תקופת זמן. עם זאת, האירועים בהם הואשמו התרחשו בימים שונים, במקומות שונים ובחלקם אף כלפי ילדים שונים, ולא נטען כי הנאשמים שיתפו פעולה ביניהם בדרך כלשהי. הטענה בדבר "דיבור בשני קולות" נשמעת על-פי רוב בעניינם של נאשמים אשר העבירות המיוחסות להם מתייחסות לאותו המעשה ופעמים רבות אף מדובר בנאשמים אשר פעלו יחד כמבצעים בצוותא. החלת טענת "בית משפט מדבר בשני קולות" במקרים אלה נעשית מאחר שבמצבים מסוג זה הקביעות העובדתית כלפי נאשם אחד בדרך כלל משליכות בצורה ישירה על הנאשם האחר. מכיוון שזה אינו המצב בענייננו, על המבקש לבסס בצורה חזקה את הקשר של הקביעות בעניין פרי משלנו לעניינו.

שנית , המבקש מתמקד בקביעות בית המשפט בעניין פרי משלנו לגבי זיהום של עדויות המתלוננים כנגדו. מבין שלושת המתלוננים בעניין פרי משלנו , רק אחד, ב.מ., הוא מתלונן גם בעניינו של המבקש. כך שאף אם ייקבע בערעור כי קיימים קשיים בעדותו של ב.מ. בהסתמך על קביעות בית המשפט בעניין פרי משלנו , ואיני קובע דבר ביחס לשאלה זו, עדיין יוותרו שני מתלוננים נוספים כנגד המבקש אשר כלל לא נזכרים בפסק הדין בעניין פרי משלנו . מכל מקום, הלכה היא כי: " ... קביעת מהימנותם של עדים נעשית בכל משפט בנפרד. ממצאי מהימנות של בית משפט ביחס לעד אינם קבילים כראיה לצורך משפט אחר בו מעיד אותו עד, אפילו אם נושא העדות בשני המשפטים הינו זהה" (מ"ח 9054/03 לזרובסקי נ' מדינת ישראל , פסקה 19 (28.12.05) ).

שלישית , בחינת קביעותיו של בית המשפט ביחס לזיהום בו נגועה עדותו של ב.מ. כנגד פרי משלנו, מצביעה על כך שקביעות אלה רלוונטיות במידה פחותה לעניינו של המבקש. ב.מ. פנה לראשונה למשטרה בתלונה כלפי המבקש ביום 29.10.2010, כשבוע לאחר שנעצר המבקש וכשבועיים וחצי מעת התלונה הראשונה כנגדו אותה הגיש הקטין י.ק. לעומת זאת, על מעשיו של פרי משלנו דיווח ב.מ. רק ביום 3.8.2011. בית המשפט העלה את החשש שעדותו של ב.מ. בעניין פרי משלנו זוהמה בשל שיחות שערך עם אמו בסמוך לפנייה למשטרה בשנת 2011: "מדבריה שלה [של האם – צ.ז] עולה כי בשל שמועות ששמעה בשכונה, כֻּוונה אצבע כלפי הנאשם ואפשר שהילד נטה לרצות" (שם, בפסקה 32). כמו כן בית המשפט ציין כי העובדה שב.מ. לא הזכיר את פרי משלנו בחקירותיו הראשונות בשנת 2010, אף היא מעלה ספקות ביחס לדבריו ומעוררת חשש להשפעות של זיהום חיצוני. מכיוון שחקירתו של ב.מ. ביחס למעשי המבקש נערכה במועד מוקדם בהרבה, עוד טרם התקיימו רבים מהאירועים בשכונה שהביאו לזיהום על-פי בית המשפט בעניין פרי משלנו , וביניהם השיחות המוזכרות של ב.מ. עם אמו, נדמה כי השפעת הזיהום על עדותו של ב.מ. בענייננו פחותה.

יוער בהקשר זה כי בית משפט קמא התייחס לאפשרות של זיהום עדויותיהם של שלושת המתלוננים כנגד המבקש. אולם לאחר בחינה מדוקדקת של דרך החקירה של שלושת המתלוננים הללו, קבע בית המשפט כי: "לא מתקיים חשש ממשי שעדויותיהם של ב.מ., ש' ו-ד', שלהן ניתנה רמת אמינות גבוהה, הושפעו מאותו 'זיהום סביבתי'. עוד יצוין, כי ההגנה לא השכילה להציג מעבר לטענה הכללית, טענה פרטנית לגבי זיהום ספציפי של עדויות שלושת הילדים" (שם, בפסקה 185). מאחר ש-ש' ו-ד' אינם נמנים על המתלוננים כנגד פרי משלנו, וכאמור התלונה של ב.מ. כנגד פרי משלנו התרחשה במועד מאוחר בהרבה מתלונתו כנגד המבקש, נדמה כי הקביעות ביחס לזיהום העדויות בעניין פרי משלנו אינן בהכרח משליכות בצורה ישירה ומיידית על עניינו של המבקש.

רביעית , הנאשמים הציגו גרסאות שונות באשר למיוחס להם. המבקש הודה בכך שילדי השכונה, ובכללם חלק מהמתלוננים נגדו, נהגו לבקר בביתו ולשחק עמו במשחקי שיווי המשקל המתוארים בכתב האישום. לעומתו, פרי משלנו הכחיש שהכיר את המתלוננים כנגדו וטען כי ילדי השכונה מעולם לא נכנסו לביתו. כלומר, גם במנותק מעדויות הילדים, התשתית הראייתית כנגד המבקש הייתה שונה מהתשתית הראייתית כנגד פרי משלנו.

חמישית , בעניין פרי משלנו בית המשפט הזכיר "תמיהות ותהיות" בעדויות המתלוננים אשר מקשות על קבלתן בצורה מלאה ללא סייגים. מאחר שבעניינו של המבקש מדובר היה במתלוננים שונים, תהיות אלו לא התעוררו. יתר על כן, בהכרעת הדין בעניינו של המבקש נקבע כי עדויות המתלוננים מהימנות ומתארות מעשים דומים.

16.

נמצא כי ההשוואה בין שתי הכרעות הדין מובילה למסקנה כי הזיכוי בעניין פרי משלנו אינו מביא בהכרח למסקנה כי "בית המשפט מדבר בשני קולות". כאמור, התשתית הראייתית עליה מבוססים האישומים כנגד המבקש וכנגד בן ציון פרי משלנו אינה זהה: קיים רק מתלונן אחד משותף בשני המקרים, האירועים בהם התרחשו המעשים המיוחסים לנאשמים הם אירועים שונים, המבקש הודה בכך שנהג לארח ילדים בביתו בעוד שפרי משלנו כפר בכך והעדויות בעניין פרי משלנו עוררו תהיות וקשיים רבים יותר מאשר הקשיים שהתעוררו ביחס לעדויות בעניינו של המבקש. זאת ועוד, אף אם הזיהום של עדותו של ב.מ. שנזכר בעניין פרי משלנו השפיע גם על עדותו בעניינו של המבקש, נדמה כי עוצמת הזיהום פחותה נוכח המועד המוקדם בהרבה של תלונתו כנגד המבקש.

כמובן שאין בדברים אלה כדי לקבוע שהכרעת הדין בעניין פרי משלנו כלל לא משפיעה על סיכויי ערעורו של המבקש. בעניין פרי משלנו הזכיר בית המשפט קיומה של אווירה זו כאחד מהשיקולים שהביאוהו לזכות את הנאשם, כאמור לעיל: " אווירה של פחד, חששות ופאניקה בקרב שכונה מרובת אוכלוסין וצפופה בה יש קשרים והכרויות בין הורים, ילדים ומשפחות " (שם, בפסקה 37). בהחלט ייתכן כי האווירה בשכונה השפיעה גם על התלונות כלפי המבקש. אווירה זו משותפת לשתי הפרשות, אם כי עוצמתה עשויה להשתנות ביחס לכל מתלונן ולכל תלונה ספציפית בהתחשב גם בלוחות הזמנים ובנתונים נוספים. עם זאת סבורני כי קביעות בית המשפט בעניין פרי משלנו לא משנות את סיכויי הערעור במידה כזו שתצדיק עיכוב ביצוע עונשו של המבקש, אותו הוא כבר מרצה מזה זמן. יודגש כי בעניין פרי משלנו שיקול ה"אווירה המזהמת" היה אך אחד הנימוקים לזיכוי (כמפורט בקטע שצוטט לעיל) ויתר הנימוקים היו מיוחדים למסכת הראייתית שנפרשה בפרשת פרי משלנו ואין להם השלכה ישירה על המקרה דנא.

גם לאחר בחינת נסיבותיו האישיות של המבקש לא מצאתי לנכון להיעתר לבקשתו, בייחוד נוכח חומרת העבירות בהן הורשע ועל רקע העובדה שכבר החל בריצוי עונשו.

17.

נוכח האמור לעיל נדחית הבקשה לעיכוב ריצוי עונש המאסר עד לסיום הליכי הערעור.