ע"פ 5307/09 איאן נייג'ל דיוויס נ. מדינת ישראל

1.

המבקש הורשע, ביחד עם נאשם נוסף, בביצוע שורה של עבירות על חוק ניירות ערך, התשכ"ח-1968, שעיקרן פרסום פרטים מטעים בדו"ח, וקבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות. בגין עבירות אלה גזר בית המשפט קמא על המבקש 18 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי וקנס כספי בסך 2 מיליון ש"ח. על הנאשם האחר נגזר עונש מאסר למשך 24 חודשים. כיום משוחרר המבקש בערובה עד ליום 30.6.2009 וערבותו מסתכמת בערבות בנקאית בסך של 1.5 מיליון ש"ח ובעיקול על דירת מגורים בתל-אביב, השייכת לאשתו בשווי של 2 מליון ₪ נוספים. המשיבה הביעה עמדתה בפני בא כוחו של המבקש, כי תסכים לעיכוב ביצוע עונשו – כפי שעשתה לגבי הנאשם האחר בפרשה – במידה שתיאסר יציאתו של המבקש מן הארץ. המבקש אינו מסכים לתנאי זה במלואו, שכן הוא צופה כי יצטרך לבקש מבית המשפט לצאת את הארץ מדי פעם בפעם, עקב היותו תושב זר, אשר מרכז חייו באנגליה.

2.

המבקש טוען כי יש לזקוף לזכותו את עברו הנקי, וכן את העובדה כי התייצב לכל הדיונים שהתקיימו בעניינו, בזמן שהוא משוחרר בערובה ונוסע הלוך ושוב לביתו שבאנגליה. עוד טוען המבקש כי סיכויי ערעורו טובים. בתמצית, טוען המבקש בערעורו כי הוא ביקש – בעזרת הנאשם האחר בפרשה, קרוב משפחתו – להיות מעורב בעסקים בישראל, ובאופן ספציפי להבריא עסקים שניתן, להערכתו, להפוך לריווחיים.

המבקש לא התמצא באקלים העסקי והמשפטי בישראל, וסמך על אחרים שידריכו אותו כיצד עליו לנהוג. לטענתו, לא היתה לו כל כוונה להערים על הרשויות בישראל. המבקש מערער גם על הניתוח המשפטי של בית המשפט המחוזי. לגבי חומרת העונש טוען המבקש כי אף אם מעשיו היו פסולים, הרי שבסופו של דבר לא נגרם כל נזק לבעלי המניות. עוד מציין המבקש כי הוא נעדר עבר פלילי, כי היטיב את הנזק באמצעות הסכם פשרה וכי נגרמה פגיעה למעמדו המקצועי ולשמו הטוב. המבקש טוען כי אם לא תעוכב תקופת המאסר שנגזרה עליו, עלול ערעורו להתייתר, בשל ריצוי חלק נכבד מן העונש טרם ההכרעה בערעור.

3.

המשיבה טוענת בתגובתה הכתובה כי הכרעת הדין של בית המשפט המחוזי מבוססת כולה על הכרעות עובדתיות ועל קביעות מהימנות, ולפיכך סיכויי הערעור נמוכים. המשיבה טוענת עוד כי עונשו של המבקש תואם את רף הענישה שנקבע בבית המשפט העליון בעבירות מסוג זה. המשיבה טוענת גם כי היותו של המבקש תושב זר יוצרת חשש ממשי להימלטות מן הדין. התייצבותו לדיונים במהלך המשפט, טוענת המשיבה, אינה מבטיחה כי יתייצב גם לריצוי עונשו, משנגוזה תקוותו שלא יוטל עליו עונש מאסר.

4.

המשיבה ערה לאפשרות שהדיון בערעור עשוי להתמשך בשל אופיו ולעובדה שעונש המאסר שנגזר על המבקש

הוא בן 18 חודשים – ומסכימה כי אכן יש מקום לעכב עקרונית את העונש. עם זאת מבקשת היא שעיכוב הביצוע יותנה בעיכוב יציאתו של המבקש מן הארץ בנוסף לערבויות שכבר ניתנו.

בפועל מסכים המבקש גם לתנאי זה אך אינו מוכן להתחייב מראש כי לא יפנה בכל מקרה לשום בית משפט בבקשה להתיר לו יציאה זמנית מן הארץ בין אם לצורך חיסול עסקיו בחו"ל (המבקש הוא תושב אנגליה) ובין אם יתעורר צורך חירום כלשהו. המשיבה מבקשת לאסור עליו מראש כל פניה כזו כתנאי לעיכוב העונש. לכך אין להסכים. אין לדרוש מראש כי למבקש לא תהא זכות גישה לערכאות ולו רק לענין הגשת בקשה ליציאה מן הארץ. מניעה כזו אינה מתיישבת גם עם דברי שופט בית המשפט המחוזי שהכריע את דינו של המבקש והורה – לאור התרשמותו מן המבקש ומהתנהגותו עד כה – כי המבקש וכך גם הנאשם האחר יוכלו לצאת מן הארץ בהודעה מראש ובערבויות מתאימות גם בתקופת הביניים.

מאליו יובן כי כל בקשה ליציאה מן הארץ שיפנה העורר לבית המשפט תבחן על ידי בית המשפט וזה יוכל להשית על המבקש ערבויות או בטחונות נוספים להבטחת התייצבותו לדין כתנאי נוסף ליציאתו מן הארץ.

ביצוע עונש המאסר שהוטל על המבקש יעוכב עד למתן פסק דין בערעור. יציאתו מן הארץ תעוכב אך אין בהוראה זו, כאמור, כדי למנוע פניה מצידו בעתיד לבית משפט מוסמך על מנת לבקש כי יותר לו לצאת מן הארץ.