ע"פ 5583/08 פלוני נ. מדינת ישראל

בית-המשפט המחוזי הרשיע את המבקש, על פי הודאתו, ובעת שהיה מיוצג בידי סנגור אחר, בעבירות של מעשה מגונה ומעשה סדום בקטין. בעקבות כך נדון המבקש לשבע שנות מאסר, ושנתיים מאסר על-תנאי.

בערעור שהגיש לבית משפט זה, משיג המבקש על הכרעת הדין ועל העונש שהושת עליו. באשר להרשעה, נטען כי ההודאה עליה נסמכת הרשעתו, הושגה במה שהוגדר בסעיף 2 לבקשה, כ"לחץ, הטעייה, והשפעה בלתי הוגנת". באשר לעונש נטען, כי בית-המשפט המחוזי החמיר עם המבקש מעבר למתחייב, תוך זניחת הצורך לאפשר לו להשתלב בתהליך טיפולי.

אין בידי להיעתר לבקשה. נכון לשלב זה של ההליכים, אין בפני ראיה שתתמוך בטענת המבקש לפיה הודאתו היתה הודאת שווא, וממילא אין בידי להצביע על פגם שנפל בהרשעתו. נהפוך הוא, עובר למתן הכרעת הדין נרשמו מפיו של המבקש מלים אלו: " הבנתי ואני מודה בעובדות שבכתב האישום המתוקן בשנית " (עמ' 19 לפרוטוקול הדיון). יתרה מכך, מתוך עיון בגזר הדין עולה, כי במהלך הטיעון לעונש לא חזר בו המבקש מהודאתו, אדרבא, הוא הביע חרטה ורצון לקבל את מה שהוגדר כ"טיפול אינטנסיבי" בסטייתו, מאחר והוא מתקשה להשתלט על מחשבותיו (ישיבת יום 11.6.08, עמ' 5). כך או כך, מקום שהטענה בערעור עתידה להיות כשל בייצוג בפני הערכאה הדיונית, המעט שאתה מצפה מנאשם הוא כי יצרף את תגובת סנגורו הקודם, כדי שניתן ללמוד אם יש ממש בטענותיו, ואת זאת לא טרח המבקש לעשות.

באשר לעונש – מדובר בתקופת מאסר ממושכת, ומאחר ואין ספק כי הערעור יישמע זמן ניכר לפני שהמבקש יסיים לשאת בעונשו, ממילא ברור כי מטרת הערעור לא תסוכל. זאת ועוד, מעובדותיו של כתב האישום בהן הודה, ומסמכים נוספים שהוגשו לבית-משפט קמא, נראה כי מהמבקש נשקפת מסוכנות, ואת זו אסור להניח לפתחו של הציבור.

התוצאה היא אפוא כי הבקשה לעיכוב ביצועו של העונש, נדחית.