ע"פ 5619/13 מחמוד מסרואה נ. מדינת ישראל

השופט ע' פוגלמן :

1.

המערער הורשע, לפי הודאתו ובמסגרת הסדר טיעון, בעבירות של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה, נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא ביטוח ונהיגה בשכרות ותחת השפעת סמים מסוכנים.

לפי הנטען בכתב האישום המתוקן, במועד הרלוונטי היה המערער פסול מלנהוג. ביום 7.10.2012, בסמוך לשעה 23:40, שהה המערער בטירה עם שניים אחרים ושתה לפחות חצי בקבוק וודקה. בהמשך נכנס המערער ביחד עם האחרים לרכב דייהטסו והחל לנהוג כשהוא במצב של שכרות. בהגיעו לרעננה, הבחינו במערער שוטרים כשהוא נוהג ברכב בפראות וחוצה נתיבים. משהבחין בניידת המשטרה, ובשל חששו שייתפס כשהוא נוהג בפסילה ובהיותו שיכור, החל המערער להימלט מהשוטרים תוך כדי נסיעה פרועה ומסוכנת ברחובות העיר. המערער נהג באופן מסוכן וכמעט איבד שליטה על רכבו, התנגש ברכב חונה וסיכן את הנוסעים ברכב, את משתמשי הדרך ואת השוטרים, כאשר האחרונים נאלצו לרדוף אחריו וכרזו לו לעצור. כדי לעצור את המערער, חסמה ניידת משטרתית נוספת מחצית מנתיב נסיעתו. משהבחין המערער בניידת הנוספת, סטה ועלה עם רכבו על המדרכה, משמאל לניידת, באופן שסיכן את יושבי הניידת והמשתמשים בדרך והמשיך בנהיגה פרועה ומסוכנת. המערער הגיע לרחוב ללא מוצא, ובאין ברירה נאלץ לעצור את הרכב וביחד עם האחרים נמלט מהמקום בריצה. כוחות המשטרה שדלקו אחריהם תפסו את המערער והאחרים בקרבת מקום.

2.

המערער הוא רווק בן 25 אשר סיים 12 שנות לימוד. לאחר סיום לימודיו ועד כשנה לפני שנעצר עבד בהרכבת אלומיניום. שירות המבחן התרשם כי המערער נטל אחריות לביצוע העבירות; הביע חרטה; ומסר כי ביום האירוע בילה עם חברים בשתיית אלכוהול ובשימוש בסמים ונהג ברכב בלא שהפעיל שיקול דעת. משהבחין בניידת המשטרה, פעל מתוך חשש מתוצאות התנהגותו בהיותו מודע לפסול שבמעשיו. המערער נעדר עבר פלילי וזו הסתבכותו הראשונה עם החוק. על רקע האמור, המליץ שירות המבחן להסתפק בתקופת המעצר – שעמדה באותה עת על שבעה חודשים – ולהעמיד את המערער למבחן השירות למשך שנה.

3.

בגזר הדין עמד בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ק' רג'יניאנו ) על חומרת העבירות – כל אחת בנפרד ובמיוחד בהצטברן יחדיו – וקבע כי מתחם הענישה ההולם לנסיבות ביצוען נע בין שנתיים לשש שנות מאסר. בין הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה מנה בית המשפט את ההודאה ונטילת אחריות על מעשיו, התנהגותו החיובית של המערער, העדר עבר פלילי וגילו הצעיר. על רקע מכלול השיקולים, גזר בית המשפט המחוזי על המערער 4 שנות מאסר בניכוי תקופת מעצרו; 12 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, לבל יעבור עבירת אלימות מכל סוג או איזו מהעבירות שהורשע בהן; פסילה מלקבל ומלהחזיק רישיון נהיגה למשך 5 שנים במצטבר לכל פסילה קיימת; וקנס בסך 3,000 ש"ח. הערעור שלפנינו מכוון לגזר הדין.

4.

לאחר שהאזנו לטיעוני הצדדים, עיינו בתסקיר המשלים מטעם שירות המבחן ושמענו את הערותיו לפנינו, באנו למסקנה שאין עילה להתערב בעונש. "דומה כי אין צורך להרחיב הדיבור על הסכנה היתרה הנובעת מתופעת המרדפים בהיבטים של סיכון חיי אדם. מי שנמלט משוטרים, תוך שהוא מסכן את חיי הנהגים האחרים ועובדי אורח תמימים, אף מבלי שיש בידו רשיון נהיגה וביטוח תקף, מעיד על עצמו כי אין מורא החוק חל עליו, כי הוא מזלזל בחיי אדם וכי יעשה הכל על מנת 'להציל את עורו'" (ע"פ 285/13 מוסטפא נ' מדינת ישראל , פסקה 4 (24.10.2013)). הדברים נכונים ביתר בשאת שעה שהמערער נהג בזמן פסילה, וכשהוא תחת השפעה של אלכוהול וסמים המגבירים את הסיכון שגרם לשלום הציבור. נסיבות ביצוע העבירות בכללותן הן חמורות, והעונש שגזר בית המשפט המחוזי הולם חומרה זו ואינו סוטה ממדיניות הענישה הראויה (ראו ע"פ 2410/04 מדינת ישראל נ' אבולקיעאן (11.11.2004); ע"פ 1535/06 מדינת ישראל נ' לוי

(7.6.2006)). אף לא מצאנו כי יש בנסיבותיו האישיות של המערער כדי להקים עילה להתערב בעונש (השוו: ע"פ 6986/09 אורנשטיין נ' מדינת ישראל (15.3.2010); ע"פ 6954/09 קביטה נ' מדינת ישראל (12.7.2010)). אכן, שירות המבחן המליץ להקל בעונשו של המערער, אולם שיקול הדעת להחליט בנושא מסור לבית המשפט, ובענייננו לא נמצאה עילה להתערב בו.

5.

נעיר, בשולי הדברים, כי לא נעלמו מעינינו שיתוף הפעולה של המערער עם גורמי הטיפול בבית הסוהר, ומאמציו להשתלב בתכניות הטיפוליות. הנחתנו כי יינתן לכך ביטוי בעת שתבחן בקשתו לשחרור על תנאי (מבלי שאנו נוקטים עמדה לגופה של בקשה כזו, ככל שתוגש).

6.

הערעור נדחה אפוא.