ע"פ 6043/05 שחר חתוכה נ. מדינת ישראל

בפניי שתי בקשות לעיכוב ביצוע עונש המאסר שהושת על מר דורון חתוכה (המבקש בע"פ 6123/05) ואחיו, מר שחר חתוכה (המבקש בע"פ 6043/05), בגזר דינו של בית המשפט המחוזי בתיק פ 40344/04. הבקשות שבפניי הוגשו בנפרד ולכן התקיים דיון בכל אחת מהן במועדים שונים. יחד עם זאת, מצאתי להכריע בשתי הבקשות בהחלטה אחת, וזאת לנוכח הדמיון בין הבקשות אשר עניינן באותו ארוע מצער בו היו מעורבים המבקשים.

1.שני המבקשים הורשעו על בסיס הודאתם בתקיפתו של רופא שאמור היה להכריע באופן המשך הטיפול באימם. מקורה של פרשה כאובה זו בניתוח קשה שעברה האם בראשה ואירוע מוחי שאירע לה. האם אושפזה לאחר הניתוח במחלקה השיקומית בבית החולים "רעות". לאחר כחודש ימים הועברה האם למחלקה סיעודית היות ומצבה לא עלה בקנה אחד עם הקריטריונים הרפואיים המצדיקים את המשך השיקום. המבקשים לא הסכימו עם העברתה של האם למחלקה הסיעודית ולפיכך נקבעה פגישה עם ד"ר דורון צאלי, רופא כבן 57 המשמש כגריאטר המחוזי של שירותי בריאות כללית בתל אביב-יפו, וגורמים נוספים האמונים על הטיפול באם.

לפגישה הגיעו שני האחים. שחר נתבקש לצאת החוצה היות ואינו משמש כאפוטרופוס של האם. שחר סירב לצאת מהחדר ואמר לנוכחים "אני לא אתן לכם להוציא עליה גזר דין מוות, היא תישאר שיקומית כמה שהיא צריכה". כן איים על אחת הרופאות שנכחו בחדר, כי יוכל למצוא אותה עד סוף חייה. לאחר שיצא מהחדר צותת לשיחה שהתנהלה בפנים בין הצוות הרפואי ואחיו דורון. פעמיים נוספות התפרץ שחר לישיבה והמשיך באיומיו כלפי המשתתפים בפגישה. לקראת סיום הפגישה התפרץ שחר שוב לחדר ואיים על ד"ר צאלי כי הוא יודע היכן הוא גר וימשיך לרדוף אותו עד שישיג את מטרתו. הרופא הצהיר שאיומיו של שחר לא ישנו מהחלטתו ובתגובה הכה שחר את הרופא בחזהו, דחף אותו לקיר והכה אותו בפניו באגרופים. במקביל הצטרף דורון אף הוא לתקיפת הרופא. בחדר ניסתה למשוך את דורון מהרופא ובתגובה תקף אותה זה האחרון באמצעות מרפקו. המבקשים המשיכו להכות את ד"ר צאלי, גרמו לכך שראשו פגע בקיר ובמקלדת המחשב. הרופא נפל על הרצפה וגם לאחר נפילתו המשיכו השניים לתקוף אותו בבעיטות ואגרופים.

כתוצאה מהמעשים נחבל ד"ר צאלי חבלה חמורה. נגרמו לו שבר בעצם הלחי, שטפי דם בפנים, המטומה גדולה בגב שורש יד ימין, חבלה בחזה, פציעות פתוחות בפניו ובשפתו וחשד למספר שברים בגב כף יד ימין.

2.בית המשפט הרשיע את השניים, כאמור, על פי הודאתם, בתקיפת הרופא. שחר הורשע גם בביצוע עבירת איומים ואילו דורון הורשע גם בתקיפת עובד ציבור בגין תקיפתו את ד"ר סלוצקי, אשר ניסתה להרחיקו מד"ר צאלי בעת שהותקף על ידי האחים.

בית המשפט ציין, כי "מדובר במעשה אלים ובריוני מן המדרגה הראשונה" אשר הוביל לפגיעות פיסיות קשות ופגיעות בנפשו של הרופא אשר נזקק לטיפול פסיכיאטרי כתוצאה מהמקרה. אשר על כן, בית המשפט גזר על דורון 30 חודשי מאסר מתוכם 20 חודשים לריצוי בפועל ואילו על שחר הושת עונש מאסר של 36 חודשים מתוכם 24 חודשי מאסר בפועל, וזאת נוכח הרשעתו בעבירת האיומים כאמור. כן חויבו כל אחד מהמבקשים על ידי בית המשפט בתשלום פיצויים "סמליים" לד"ר צאלי בסך 5,000 ש"ח.

3.באי כוחם של המבקשים עמדו על נסיבותיו המיוחדות של המקרה. לטענתם, למבקשים אין כל עבר פלילי, הם איבדו שליטה לנוכח מצבה הקשה של אימם וביצעו את המעשים ללא תכנון מוקדם, הודו במיוחס להם והביעו חרטה כנה. בנסיבות אלו, סבורים באי כוח המבקשים, נגזר על המבקשים עונש חמור שרבים הסיכויים שיופחת במסגרת הערעור. המבקשים נמצאים מזה תקופה ארוכה ב"מעצר בית" בתנאים מגבילים אותם לא הפרו ולכן אין כל מניעה להורות על עיכוב הביצוע כמבוקש.

באי כוח המשיבה, לעומת זאת, התנגדו לבקשה. לטענתם, מדובר באירוע בו הופעלה אלימות קשה כלפי רופא, אלימות אשר לא פסקה גם לאחר שהרופא נפל על הרצפה ולאחר שנעשה ניסיון להרחיק את התוקפים ממנו. סיכויי הערעור אינם גבוהים היות ומדובר בעבירות שהעונש המרבי עליהן עומד על 14 שנות מאסר והמשיבה אף שוקלת בימים אלו להגיש ערעור על קולת העונש שנגזר על המבקשים.

4.כידוע, הכלל הוא כי משפקעה חזקת חפותו של נאשם בפלילים, לאחר שהורשע בדין ועונשו נגזר, יבוצע העונש לאלתר. עמדה זו נעוצה באינטרס הציבורי שבאכיפה אפקטיבית של הדין הפלילי, בצורך שבהרחקת עבריינים מהחברה ובעמדה לפיה, עניינו של המבקש הוכרע על ידי ערכאה שיפוטית אשר החליטה על שלילת חירותו (ע"פ 111/99 ארנולד שוורץ נ' מדינת ישראל , פ"ד נד(2) 241). יחד עם זאת, בית המשפט עשוי להיעתר לבקשה לעכב את ביצוע גזר דין במקרים חריגים ובהתקיים נסיבות מיוחדות שעל אופיין עמד בית משפט זה לא אחת:

"נסיבות אלה, על דרך התמצות, הינן: כאשר ההרשעה היא בעבירה שאינה חמורה או שנסיבות ביצועה אינן חמורות; כאשר תקופת המאסר אשר הושתה על הנידון היא קצרה ביחס לפרק הזמן שבו צפוי הערעור להתברר, וקיים חשש כי עד להכרעה בערעור ירצה הנידון את כל עונשו או חלק ניכר ממנו; כאשר קיים סיכוי בולט כי המערער יזכה בערעורו בשל עיוות הניכר לעין על פני הפסק" ( שם , בעמ' 261).

5.אקדים ואומר כי איני סבורה שנסיבות המקרה דנן מצדיקות את עיכוב ביצוע המאסר שהושת על המבקשים.

לזכות המבקשים נזקפת העובדה שעברם נקי ונטול הרשעות פליליות ודומה כי אכן, אלמלא מצבה הקשה של אימם לא היו מגיעים למקום בו הם מצויים כעת. המעשים בהם הורשעו בוצעו לאחר שחרב עליהם עולמם וליבם נשבר למראה מצבה הרפואי וסבלה של אימם - זו שהביאתם לאוויר העולם, גידלה אותם ודאגה לכל מחסורם. אהבתם הגדולה, דאגתם לה והטפול הממושך בה ובאביהם החולה תקופה ארוכה קודם הם שהביאו לאותם רגעים נוראיים בהם איבדו שליטה ולא הצליחו לכבוש את יצריהם.

יחד עם זאת, אין בכל אלה כדי להצדיק את עיכוב ביצוע העונש שנגזר עליהם. המבקשים הורשעו בביצועה של עבירה חמורה, הן כשלעצמה והן נוכח נסיבות ביצועה. העוררים, האחד כבן 20 והאחר כבן 30, תקפו בצוותא חדא אדם מבוגר אשר לא יכול להם. יתכן שהצוות הרפואי לא גילה, לטעמם, רגישות למצוקתם ולתחושתם הקשה לגבי אשפוז אמם במחלקה סיעודית. יחד עם זאת, כל חטאו של ד"ר צאלי טמון בכך שסירב להיעתר לבקשתם של האחים וסירב לסטות מהחלטתו המקצועית למרות הלחץ שהופעל עליו ועל עמיתיו על ידי האחים, אשר לא בחלו אף באיום על הנוכחים בפגישה כי ירדפו אותם באופן אישי ויתחקו אחר כתובת מגוריהם. מקרה זה, קשות ככל שיהיו נסיבותיו, מהווה חוליה נוספת בשרשרת אירועי האלימות אשר הפכו לנגע בחברתנו, נגע אשר בית משפט זה התחייב למלא את חלקו במיגורו. היטיב לבטא את הדברים כב' המשנה לנשיא, השופט מ' חשין:

"יצא הקול מבית-המשפט ויילך מקצה הארץ ועד קצה. יצא הקול ויידעו הכל כי מי שיורשע בעבירת אלימות יישא בעונש חמור על מעשהו. והעונש יהיה על דרך הכלל כליאה מאחורי סורג ובריח" (ע"פ 8314/03 רג'אח שיהד בן עווד נ' מדינת ישראל

(טרם פורסם, ניתן ביום 7.6.05)).

הדברים מקבלים משנה תוקף כאשר מדובר באלימות כלפי עובדי צבור שממלאים תפקידם לעתים בתנאים קשים. המסר היוצא מבית משפט זה חייב להיות חד משמעי לפיו בית המשפט לא יגלה סלחנות או הבנה למעשי אלימות ובודאי לא למעשי אלימות כלפי אנשי ציבור, תהינה הנסיבות האישיות של התוקפים אשר תהינה, ועם כל ההבנה לכאבם של המבקשים לגבי אמם החולה.

חומרת העבירה בה הורשעו המבקשים מהווה שיקול מרכזי בבואו של בית המשפט להכריע בבקשה לעיכוב ביצוע. כמו כן, יש בדברים המובאים כדי להעיד על סיכויי ערעורם של המבקשים, שאינם גבוהים במידה שתצדיק את עיכוב ביצוע גזר דינם, וזאת, בין היתר, לנוכח העונש שנגזר על המבקשים. יחד עם זאת, אין מדובר בעונש מאסר קצר עד כדי כך שערעורם צפוי להישמע לאחר שיסיימו לרצות את העונש שנגזר עליהם.

בטוחני שתקופת המאסר שנגזרה על המבקשים תשמש כשיקול מרכזי בעת קביעת המועד לשמיעת הערעור בעניינם של המבקשים.

אשר על כן, דין הבקשה להידחות.

על המבקשים להתייצב לריצוי עונשם במזכירות בית המשפט המחוזי בתל-אביב ביום 5.7.05 לא יאוחר מהשעה 10:00.