ע"פ 6390/09 סאמי בוקאעי נ. מדינת ישראל

לפניי ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בחיפה (השופטת י' פרדלסקי ) מיום 13.7.2009, שלא לפסול עצמו מלדון ב-ת"פ 669-02-09.

1.

ביום 1.2.2009 הוגש לבית משפט השלום בחיפה (השופטת י' פרדלסקי ) כתב אישום נגד המערער המייחס לו מעשה גניבה, עבירה לפי סעיף 384 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: חוק העונשין ) וכן החזקת נכס החשוד כגנוב, עבירה לפי סעיף 413 לחוק העונשין.

2.

ביום 13.7.2009, ולאחר שניתנה הכרעת הדין בעניינו, ביקש המערער את פסילתו של בית המשפט. לטענת המערער, שגה בית המשפט בהכרעת דינו בצורה רשלנית ולפיכך קמה עילה לפסילתו (להלן: בקשת הפסלות ). יוער, כי בצד בקשה זו ביקש המערער כי בית המשפט יורה על שחרור הסנגוריה הציבורית מייצוגו.

3.

עוד באותו היום, דחה בית המשפט את בקשת הפסלות. בהחלטתו המנומקת, קבע בית המשפט כי המערער לא הצביע על קיומו של חשש ממשי למשוא פנים במובנו האובייקטיבי. כמו-כן, קבע בית המשפט כי אין בתוצאה אליה הגיע בהכרעת הדין, כמו גם בתחושותיו הסובייקטיביות של המערער, כדי להקים עילת פסלות. לסיום, הוסיף בית המשפט וציין בפני המערער, כי יוכל להגיש ערעור הן על הכרעת הדין והן על גזר הדין, מיד לאחר שזה יינתן (להלן: החלטת הפסלות ). על החלטה זו הוגש הערעור שלפניי.

4.

בערעורו, טוען המערער כי בית המשפט התרשל בהכרעת דינו, תוך שהוא מציג שלוש החלטות שונות הקשורות לאופן ניהול ההליך המצדיקות, לדעתו, את פסילת בית המשפט. לאחר שקראתי את החומר שלפניי, ומששקלתי את טענות המערער, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות.

5.

בבסיס טענותיו של המערער עומדת השגתו על אופן ניהול ההליך ועל תוצאת הכרעת הדין בעניינו. משכך, ומבלי לנקוט עמדה לגוף העניין, הרי שעל טענות המערער להתברר בשלב הערעור על פסק הדין, היה ויחפוץ בכך, ולא במסגרת ערעור הפסלות. כבר הובהר בפסיקת בית משפט זה, כי הדרך היחידה העומדת בפני המערער להשיג על הכרעת הדין ותוכנה היא פניה לערכאת הערעור, ולא באמצעות פניה להליכי פסלות (ראו: ע"פ 4575/07 ניר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 10.6.2007); יגאל מרזל דיני פסלות שופט (2006), 339-338).

5.

אשר על כן, הערעור נדחה.