ע"פ 816/10 עודד גולד נ. מדינת ישראל

1.

לפני בקשותיהם של שני המבקשים עודד גולד (להלן – גולד ) ושלמה וחניש (להלן – וחניש ) לעכב באופן זמני את תחילת ביצוע עונש המאסר שהוטל עליהם בידי בית המשפט המחוזי בתל-אביב – יפו (כב' השופט א' שוהם ) ביום 30.12.09. זאת, עד להכרעה בבקשה מנומקת לעיכוב ביצוע עונש מאסר שתוגש על ידי באי כוחם עד ליום 13.4.10 בד בבד עם הודעות ערעור מנומקות שתוגשנה עימן. בצמידות להודעות הערעור שהוגשו, נתבקשה אורכה להגשת נימוקי הערעור עד למועד האמור.

מועד התייצבותם של המבקשים לתחילת ריצוי מאסרם הוא יום 14.2.10, לאור עיכוב ביצוע עונש המאסר של 45 יום שניתן למבקשים על ידי בית משפט קמא עם מתן גזר הדין.

2.

המבקשים הורשעו בעשרות עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות בקשר לארבעה פרויקטים אותם יזמו, ואשר זכו למעמד של מפעל מאושר. על פי פסק הדין, הם עשו זאת בדרך של הגשת דוחות ביצוע מנופחים הכוללים נתונים כוזבים אודות השקעה במיזמים שונים, אשר הביאו לקבלה במרמה של מליוני שקלים, שאת חלקם הכניסו לכיסם, או העבירו לחשבונות בנק בשליטתם. בית המשפט קבע כי מעשיהם והתנהלותם של המבקשים נועדו להוצאת

סכומי עתק במרמה מרשויות המדינה , בין היתר, תוך הוצאת חשבוניות כוזבות ומנופחות, שימוש בחברות שונות בשליטתם, ותוך ביצוע "סיבובי כספים" בהיקפים גדולים, העברת סכומי עתק בין חשבונות בנק בארץ ובחוץ לארץ, והסתייעות במתווכים שונים.

3.

בית המשפט המחוזי קבע בגזר הדין, בין היתר:

"הנאשמים הואשמו בסדרה ארוכה של עבירות קבלת דבר במרמה, וזאת בנסיבות מחמירות, כאשר הנסיבות המחמירות באו לידי ביטוי בתחכומן של העבירות, בהיקפן הרב, בשיתוף גורמים שונים בארץ ובחו"ל לשם ביצוען ולשם מניעת חשיפתן, ובשים לב להיקפי הסכומים שהוצאו במרמה, המסתכמים במליוני שקלים".

בית המשפט הוסיף וקבע, כי במעשי המבקשים נפגעו לא רק מרכז ההשקעות אלא גם המשק והכלכלה, כמו גם פעילותן התקינה של הרשויות הציבוריות.

4.

לענין העונש, בית המשפט קמא שקל את מכלול ההיבטים לחומרה ולקולא, ובסופו של יום, גזר על המבקש גולד 8 שנות מאסר בפועל, ואילו על המבקש וחניש נגזר עונש של 6 שנות מאסר לריצוי בפועל. לעונשי המאסר בפועל התלוו עונשי מאסר על-תנאי וכן קנסות בסכומים גדולים, ומאסר של שנה אחת תמורתם.

5.

הבקשות שלפני הן בקשות לעיכוב זמני של מאסרי המבקשים עד להגשת בקשות עיכוב מנומקות בחלוף כחודשיים ימים. בבקשותיהם, טוענים המבקשים כי ראוי להעתר לבקשות הדחייה שהגישו מהטעמים הבאים: ראשית, לאחר מתן הכרעת הדין, דחה בית המשפט קמא את בקשת המאשימה לעצור את המבקשים עד למתן גזר הדין, והתיר להם לשהות בחלופת מעצר בכפוף לערבויות בסדר גודל ניכר שניתנו במהלך המשפט. ערבויות אלה יכולות לשמש בטחון מספיק גם להמשך תנאי השחרור עד להכרעה בבקשות לעיכוב ביצוע המאסר.

עוד נטען, כי מ דובר

באחד ההליכים המשפטיים המורכבים ורבי ההיקף ביותר שנוהלו בישראל; כתב האישום הוגש כ-10 שנים קודם לסיום המשפט; היקפו של החומר הטעון לימוד וליבון לצורך הערעורים הוא רב ביותר, וכולל, בין היתר, 10,000 עמודי פרוטוקול, המשקפים עדויות של 140 עדים במהלך 130 ישיבות משפט. לדברי ב"כ גולד, לא ניתן להשתלט על החומר לצורך הגשת בקשה מנומקת לעיכוב ביצוע המאסר בלא אורכה מתאימה. כן נטען, כי גולד לא היה מיוצג במשפט, ולכן עורכי הדין שמינה עתה לצורך הערעור נזקקים לזמן הכנה ממושך לצורך הגשת ערעור מנומק ובקשה מנומקת לעיכוב ביצוע מאסרו.

בבקשתו של גולד נטען באורח כללי וגורף כי פסק הדין של בית משפט קמא לוקה בטעויות חמורות הקשורות, בין היתר, לכך שמבקש זה ייצג את עצמו במשפט. בין הטענות בדבר פגמים בפסק הדין נטען, כי כתב האישום לא הוקרא ולא הוסבר לגולד; בית המשפט התעלם משורה של ראיות שהוגשו על ידי מבקש זה; נתקבלו ראיות בהסכמה מבלי שמבקש זה היה מיוצג על ידי סניגור; נפל פגם בתרגום מגרמנית לעברית בעדויות עדי תביעה מרכזיים, והתביעה לא מסרה הודעה לבית המשפט לפיה היא מבקשת להטיל עונש מאסר על מבקש זה, וכי ראוי למנות לו סניגור.

המבקש וחניש מצטרף לבקשתו של גולד, על אף שהיה מיוצג בערכאה קמא על ידי סניגור, המייצגו גם בערעור. טענתו בתמיכה לבקשת האורכה היא כי הוא מתעתד להסתמך בערעורו על חלקים ניכרים מערעורו של גולד, ולכן הוא מבקש להגיש את טיעוניו בצמידות לטענות גולד. כן טוען בא כח המבקש וחניש, עו"ד פטמן, כי יקשה עליו להתפנות בעת זו להגשת נימוקי ערעור מפורטים ובקשה מנומקת לעיכוב ביצוע המאסר בשל עניינים כבדי משקל אחרים שהוא מטפל בהם עתה בהליכים אחרים.

6.

המדינה מתנגדת לבקשת המבקשים גולד ווחניש לעכב באופן זמני את ביצוע מאסרם, וטוענת כי עליהם להתחיל בריצוי המאסר במועד שנועד לכך ביום 14.2.10. לטענתה, אין טעם כלשהו המצדיק מתן האורכה המבוקשת. עם זאת, המדינה אינה מתנגדת למתן אורכה למבקשים לצורך הגשת נימוקי ערעור מפורטים מטעמם בתוך 60 יום, וכן להגשת בקשות מנומקות לעיכוב ביצוע המאסר בתוך אותה מסגרת זמן ולדיון בהן גופן לכשיוגשו, ובלבד שהמבקשים יתייצבו לתחילת ריצוי עונשם.

7.

נתתי דעתי לבקשות ולטעמיהן ואני מחליטה לדחותן, בכפוף לדברים שיפורטו להלן.

בקשות גולד ווחניש לעיכוב ביצוע זמני של עונש המאסר לצורך הגשת בקשות מנומקות לעיכוב ביצוע המאסר בשלב מאוחר יותר, אינן נשענות על כל טענה ממין הטענות הרלבנטיות לצורך עיכוב ביצוע עונשי מאסר, ולא כל שכן עונשי מאסר ארוכים בני שמונה ושש שנים, שהוטלו על המבקשים, לפי הענין, בגין הרשעות בעבירות ברמת חומרה גבוהה ביותר.

8.

מושכלות יסוד הם כי סוגיית עיכוב ביצוע עונש מאסר בעקבות גזר דין מחייבת איזון ראוי בין מכלול שיקולים. מהצד האחד – יש לתת משקל לאינטרס הציבור באכיפה מיידית של עונש המאסר ברוח הוראות חוק העונשין , התשל"ז-1977 (סעיפים 43, 44 ו-87), וההלכה הפסוקה לפיה הכלל הוא כי יש להתחיל בריצוי עונש מאסר מיד עם מתן גזר הדין (ע"פ 608/81 סוויסה נ' מדינת ישראל , פ"ד לז(1) 477, 492-493 (1983); ד"נ 16/85 הררי נ' מדינת

ישראל פ"ד מ(3) 449, 454 (1987)). אינטרס ציבורי זה נועד להשיג אפקטיביות מלאה להליך העונשי, המותנית במידה רבה בצמידות תחילת ריצוי העונש לסיום המשפט. אלא שמול אינטרס האכיפה המיידי של העונש, מצויים מיגוון שיקולים אחרים שתפקידם להבטיח כי מימוש האינטרס הציבורי האמור בתחילת ריצוי מיידי של המאסר לא יפגע בנאשם ובזכויותיו במידה העולה על הנדרש. כך, נשקלים בהקשר זה עניינים כגון חומרת העבירה ונסיבות ביצועה, אורך תקופת המאסר שהושת על הנאשם, טיב סיכויי הערעור, עברו הפלילי של הנאשם, והתנהגותו במשפט, וכן מכלול נסיבות אישיות המיוחדות לנאשם, העשויות להיות רלבנטיות לענין. יש צורך באיזון בין השיקולים השונים, תוך מתן משקל יחסי לכל אחד מהם (ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל , פ"ד נד(2) 241 (2000); ע"פ 7389/01 וייס נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 14.10.2001)).

9.

המבקשים נמנעו, מטעמים של היערכות לערעור, מלהגיש בקשה מנומקת לעיכוב ביצוע עונשי המאסר. הבקשות הטכניות שהוגשו לעיכוב זמני של תחילת המאסר, הופנו לבית משפט זה רק בחלוף כחודש ימים ממועד מתן גזר הדין. לצורך הגשת בקשות מנומקות לעיכוב ביצוע מאסר לא היה הכרח בהיערכות מלאה לצורך הגשת נימוקי ערעור מפורטים, שכן השיקולים לענין בקשות כאלה אינם חופפים בהכרח לטיעונים בערעורים. בקשות הביניים להארכת עיכוב ביצוע המאסרים המונחות בפני אינן מעלות, ולו קצה-חוט של טענה מהותית שיש בה, בשלב זה, כדי לשמש הצדקה ומשקל שכנגד לכלל הבסיסי שעל פיו יש להתחיל בריצוי העונש עם מתן פסק הדין, אלא אם קיימים שיקולים כבדי משקל המצדיקים את דחיית מועד תחילת הריצוי. יתר על כן, על פני הדברים, חומרתן המופלגת של העבירות בהן הורשעו המבקשים ונסיבות ביצוען, וכן אורכן הרב של תקופות המאסר שהוטלו עליהם הם גורמים הפועלים כנגד עיכוב ביצוע המאסרים והם מהווים חיזוק לכלל הריצוי המיידי של העונש. אין מקום להתייחס בשלב זה לסיכויי הערעור בהעדר נימוקי ערעור מפורטים; עם זאת, העדר הנימוקים עקב קשיי היערכות לניהול הערעורים על רקע אילוצים מעשיים אינו יכול לשמש הצדקה לעיכוב ביצוע המאסרים בשלב זה.

לאור האמור, אין מקום לעכב את תחילת ריצוי עונשם של המבקשים נכון לעת זו, באין עילה מוגדרת לעשות כן. על המבקשים להתייצב, אפוא, לריצוי עונשם במועד שנקבע לכך ביום 14.2.10.

10.

עם זאת, בהתחשב בהיקפו הרב של החומר הנדרש לצורך הערעורים, ובשים לב לכך כי סניגוריו של המבקש גולד שולבו רק לאחרונה בהליך הערעור, ונדרש מהם מאמץ רב בלימוד החומר מהערכאה הדיונית, ונוכח הסכמת המדינה, ניתנת בזה אורכה של 60 יום למבקשים גולד ווחניש לצורך הגשת נימוקי ערעור מפורטים בהליכי הערעורים שהוגשו על ידם. כמו כן, הסניגורים של שני המבקשים יהיו רשאים להגיש בתוך 60 יום גם בקשות מפורטות לעיכוב ביצוע עונשי המאסר שהוטלו על המבקשים. לכשתוגשנה בקשות אלה, הן תידונה לגופן.

סיכומו של דבר

8.

הבקשות לעיכוב ביצוע זמני של עונשי המאסר שהוטלו על המבקשים נדחות, ועליהם להתייצב לתחילת ריצוי עונשם ביום 14.2.10 ;

ניתנת אורכה של 60 יום למבקשים להגשת נימוקי ערעורים מפורטים;

בתוך אותו פרק זמן, הם רשאים להגיש בקשות מנומקות לעיכוב ביצוע עונשי המאסר. עם הגשת הבקשות, הן תידונה לגופן.

רשויות הכלא מתבקשות להתיר למבקשים את האמצעים הנדרשים לצורך סיוע בהכנת הערעורים, ככל שיידרש.