ע"פ 8451/10איינשטיין צור ייבוא ייצוא וסחר בינלאומי בע"מ נ. Colgata Palm

השופט א' א' לוי:

1.

בתביעה שהגישו המשיבות בשנת 2000 לבית המשפט המחוזי בתל-אביב נטען, כי משיבה 3 הנה היבואנית המורשה של מוצרי קולגייט בישראל. על פי גרסתן, הן גילו, עובר לחודש יולי 2000, כי המערערים מייבאים לארץ מוצרי קולגייט ביבוא מקביל, וכי הם עושים זאת מכוח רישיון שניתן להם על ידי משרד הבריאות בהסתמך על מסמכים מזויפים. באותו הליך (ת"א 2171/00 של בית משפט קמא) גיבשו הצדדים, בחודש דצמבר 2003, פשרה אשר קיבלה תוקף של פסק-דין, ולענייננו חשובה ההוראה הבאה מתוכה: נאסר על המערערים לעשות שימוש, במישרין או בעקיפין, במוצרים הנושאים את סימן המסחרי COLGATE , ואשר יובא לישראל בלא שניתן לכך רישיון של משרד הבריאות או כאלה שניתן להם רישיון אשר הושג בהסתמך על מסמכים מזויפים.

2.

בשנת 2008 הגישו המשיבות בקשה על פי פקודת בזיון בית המשפט, הואיל ומצאו כי המערערים מפרים את האיסור שנקבע בהסכם הפשרה ביחס לאחד המוצרים - COLGATE PROPOLIS . בפסק-הדין שניתן באותה בקשה, בחודש ספטמבר 2009, התקבלו טענות המשיבות, ונקבע חיוב על-תנאי למערערים, היינו, שהם ישלמו סכום של 1,000 ש"ח בגין כל יום בו ישווקו מוצרים של קולגייט באמצעות רישיון שניתן על בסיס מסמכים מזויפים. לאחר זמן לא רב (ינואר 2010), שבו המשיבות וטענו כי המערערים מפרים את האיסור שבהסכם הפשרה, והפעם התייחסה טרונייתן למשחת שיניים מסוג OLGATE CAVITY PROTECTION

. בסופו של הליך זה קבע בית המשפט קמא, כי המשיבות הציגו " ראיות לכך שנכון ליום 26.1.2010 שווקה משחת השיניים האמורה על ידי [המערערים]" (עמ' 8 של ההחלטה). עוד נמצא, כי המסמכים על פיהם ניתן הרישיון למערערים היו מזויפים. במהלך הטיעונים בערעור יצא בא-כוח המערערים חוצץ נגד ממצאים אלה, אולם מדובר בממצאים שבעובדה ולא שוכנענו כי הוכחה בפנינו עילה לשנות מהם.

העולה מכך הוא שהוכח פעם נוספת כי המערערים הפרו את פסק-הדין שנסמך על הפשרה מחודש דצמבר 2003, ובעקבות החלטתו של בית המשפט בבקשה הקודמת (בש"א 19689/08), הוא ניגש לחשב את הסכום המצטבר של הקנס שהמערערים חייבים בו.

3.

בעניין זה מצאנו כי בית המשפט המחוזי שגה בסכום החיוב, ולהלן נבהיר את דברינו. על פי ממצאה של השופטת המלומדת, הציגו המשיבות בפניה ראיות על כך שנכון ליום 26.1.2010 שווקה משחת השינים האמורה על ידי המערערות, ועל כן נראה לנו כי זהו המועד הנכון לתחילת מניינה של ההפרה. מאידך, בוטל רישומו של אותו מוצר על ידי משרד הבריאות החל מיום 1.9.2010 (ראו מכתבה של עו"ד נילי חיון - דיקמן, מיום 14.7.2010). אנו סבורים כי נכון לראות במועד זה את סיומה של תקופת ההפרה, ומכאן המסקנה שזו נמשכה 218 ימים, ולפיכך חיוב המערערים בקנס צריך לעמוד על סכום של 218,000 ש"ח, וכך אנו מורים.

נוכח ההפרות הנמשכות של המערערים את צו בית המשפט, אנו סבורים כי צדקה הערכאה הראשונה בהחלטתה לקבוע קנס גבוה יותר להפרות עתידיות.

אף שהערעור התקבל בחלקו, ונוכח התנהלות המערערים, אנו מחייבים אותם בהוצאות המשיבות בערעור זה בסכום של 20,000 ש"ח.