ע"פ 8480/12 אגאו בלצאו נ. מדינת ישראל

לפני בקשה לעיכוב ביצוע מאסר בפועל שהושת על המבקש על ידי בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (השופט נ' אבו טהה ) בת"פ 33423-06-11 מיום 17.10.2012. על המבקש הושתו 28 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו, נוסף על 12 חודשי מאסר מותנה ופיצוי לטובת המתלונן בסך 7,000 ש"ח. העונשים הושתו על המבקש לאחר שהורשע על פי הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן במסגרת הסדר טיעון.

העובדות לפי כתב האישום

כנגד המבקש (הנאשם 2) ושני נאשמים נוספים הוגש כתב אישום מתוקן לצורך הסדר טיעון. להלן עובדות כתב האישום:

1.

בין המתלונן לבין המבקש והנאשם 1 קיימת הכרות מוקדמת. במהלך חודש מאי 2011 התגלע סכסוך בין נאשם 1 לבין המתלונן. ביום 11.6.2011 בשעה 10:57 ישב המתלונן בקיוסק באשדוד ושתה פחית בירה. במקום ישבו הנאשמים ושני בחורים נוספים. נאשם 1 שהבחין במתלונן סיפר למערער, לנאשם 3 ולאחרים אודות הסכסוך שהתגלע בינו לבין המתלונן. כשהמתלונן עזב את הקיוסק רדף אחריו נאשם 1 תוך שהוא צועק לו "חכה חכה". המתלונן עצר במקומו. לנאשם 1 הצטרפו המערער, נאשם 3 והאחרים. נאשם 1 ומי מהאחרים הלמו בראשו של המתלונן בחוזקה מספר פעמים באמצעות בקבוק בירה מזכוכית שאחזו בידיהם. הנאשמים ומי מהאחרים תקפו את המתלונן בכך שבעטו בו בכל חלקי גופו בחוזקה ברגליהם. משנפל המתלונן על הרצפה הנאשמים והאחרים המשיכו לתקוף את המתלונן ולבעוט בו בצוותא חדא. המתלונן ניסה להתיישב על הארץ אולם מיד לאחר מכן הנאשמים והאחרים תקפו אותו שוב בכך שבעטו בחוזקה ברגליהם בכל חלקי גופו עד אשר המתלונן התמוטט ונפל על הארץ. מיד לאחר מכן הנאשמים והאחרים ברחו מהמקום כשהם מותירים את המתלונן שכוב על הארץ מחוסר הכרה וזב דם.

2.

המתלונן הובהל לבית החולים ואובחן כסובל מקרע בעורק באמה, קרע מדמם בגשר האף, חבלות בראשו ובפניו, המטמות ושברים (בין היתר באף, בלסת התחתונה ובארובת העין). עם קבלת המתלונן בבית החולים בוצעה לו החייאה ואינטובציה תחת הרדמה. כמו כן הוכנס למתלונן צנתר והוא קיבל שלוש מנות דם ושלוש מנות פלזמה. המתלונן הועבר ליחידת הטראומה כשהוא מחובר למכשיר הנשמה. משכך הואשמו המערער והנאשמים הנוספים בחבלה חמורה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 333 בנסיבות סעיף 335(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

ההליכים לפני בית המשפט המחוזי

3.

לאחר שהמערער הורשע בעובדות כתב האישום המתוקן בהתאם להודאתו הוגש תסקיר שירות המבחן. שירות המבחן התרשם כי המבקש ניהל אורח חיים נורמטיבי, אך התקשה בשמירת גבולות התנהגותו תחת צריכת אלכוהול ועל רקע זה באה מעורבותו בעבירת האלימות. שירות המבחן ציין כי המבקש חווה באופן טראומתי את מעצרו ואת ההליך הפלילי, הביע חרטה וצער על מעורבותו בעבירה ועל הפגיעה במתלונן והביע שאיפה לשקם את חייו תוך השתלבות במעגל התעסוקה. שירות המבחן עתר לדחות את הדיון בעניינו של המבקש על מנת לבחון התאמתו להליך של "צדק מאחה". בתסקיר המשלים דיווח שירות המבחן כי המבקש נפגש עם המתלונן במסגרת הליך של "צדק מאחה" ונחתם ביניהם הסכם במסגרתו התנצל המבקש והסביר למתלונן שהיה נתון להשפעת אלכוהול וכי אין לו סיבה לחשוש ממנו. במהלך התקופה הופנה המבקש לאבחון בתחום האלכוהול ועל אף שטרם הושלם האבחון הוא החל להשתתף בקבוצה טיפולית וביטא הסכמה להשתלב בטיפול משולב במרכז לטיפול נפגעי אלכוהול באשדוד. שירות המבחן המליץ כי לאור גילו הצעיר של המבקש, בשים לב לכך שמדובר במעורבותו הראשונה בפלילים ולאור הצער והחרטה שהביע והסכמתו לפנות לאבחון ולטיפול וחתימתו על הסכם איחוי פגיעות עם המתלונן, יש לבטל את הרשעתו בכדי לצמצם את הפגיעה באפשרויות התעסוקה שלו המצטמצמות עקב הפסקת שירותו הצבאי עם מעצרו בתיק דנן. שירות המבחן המליץ להשית על המבקש שירות לתועלת הציבור בהיקף של 300 שעות, התחייבות כספית וצו מבחן למשך שנה במסגרתו יבוצע מעקב אחר הטיפול במרכז לנפגעי אלכוהול.

גזר דינו של בית המשפט המחוזי

4.

בהסכמת הצדדים צפה בית המשפט המחוזי בסרטון המתעד את האירוע מושא כתב האישום. בית המשפט המחוזי הטעים כי התמונה המצטיירת קשה ומדובר במעשה בריונות במהלכו נקטו המערער, הנאשמים הנוספים והאחרים באלימות קשה שהסלימה לאורך האירוע. המתלונן איבד הכרתו, אושפז במצב קשה וסבל מפציעותיו. בית המשפט המחוזי הוסיף כי חרף מצבו הקשה של המתלונן הנאשמים והאחרים הותירו את המתלונן כשהוא מתבוסס בדמו וללא הכרה. בית המשפט המחוזי ציין כי כל הבחנה בין חלקו של מי מהמעורבים בפרשה היא הבחנה מלאכותית. בית המשפט המחוזי דחה את טענת המבקש כי המשיבה גילתה דעתה שאין להשית על המבקש מאסר בפועל משום שלא ציינה במהלך הצגת הסדר הטיעון ועת נתנה הסכמתה לעריכת התסקיר המשלים כי תעתור להשתת מאסר בפועל. בית המשפט המחוזי דחה את המלצת שירות המבחן לבטל את הרשעת המערער בפרט בשים לב לחומרת המעשים ובהתחשב באינטרס הציבורי שבהרתעה ומניעה. בית המשפט המחוזי ציין כי לקולא יש לזקוף את גילו הצעיר של המבקש, עברו הנקי, הודאתו שחסכה זמן שיפוטי, נסיבותיו האישיות והמשפחתיות כעולה מהתסקיר, החרטה שהביע על התנהגותו לפני שירות המבחן, לפני בית המשפט ולפני המתלונן. המבקש שהה במעצר מיום 11.6.2011 עד ליום 18.7.2011. כמו כן הוא היה נתון במעצר בית קרוב לעשרה חודשים. כמו כן ציין בית המשפט המחוזי כי המבקש שילם למתלונן סך של 1,200 ש"ח מתוך 3,600 ש"ח במסגרת "הצדק המאחה". בית המשפט המחוזי ציין עוד כי על שותפיו של המבקש לעבירה, הנאשמים 1 ו-3, הושתו שלוש שנות מאסר לריצוי בפועל, 12 חודשי מאסר מותנה ופיצוי לטובת המתלונן בסך 10,000 ש"ח כל אחד. בית המשפט המחוזי ציין כי לחובת הנאשם 1 שני רישומים ללא הרשעה בבית המשפט לנוער ולנאשם 3 הרשעה בגין העדר מן השירות. משכך, הושתו על המבקש העונשים שפורטו לעיל.

כנגד גזר דינו של בית המשפט המחוזי הוגש ערעור ובד בבד עמו בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר בפועל.

תמצית נימוקי הערעור

5.

המבקש – באמצעות בא כוחו, עו"ד נועם בונדר – טוען בערעורו כי בית המשפט שגה בהשיתו עליו מאסר לריצוי בפועל באופן החורג מרף הענישה המקובל בעבירות דומות, בשים לב לנסיבות ביצוען ולאור נסיבותיו האישיות. עוד טוען המבקש כי שגה בית המשפט המחוזי משהעדיף את שיקולי הגמול וההרתעה על פני שיקולי השיקום. המבקש מוסיף כי בית המשפט המחוזי שגה משגרס כי לא ניתן להימנע מהשתת מאסר בפועל במקרה דנן בשים לב לעונשי המאסר שהושתו על שותפיו ולאור עקרון אחידות הענישה. ברם, המבקש טוען כי יש מקום להבחין בין חלקם של האחרים באירוע מושא כתב האישום לבין חלקו וכן כי יש להבחין בין נסיבותיהם של שותפיו לבין נסיבותיו הוא. עוד טוען המבקש כי שגה בית המשפט משלא נתן משקל להתנהלותה הדיונית של המשיבה משזו גילתה דעתה כי לא תדרוש להשית עליו עונש מאסר לריצוי בפועל. המבקש מדגיש כי טעה בית המשפט המחוזי משדחה את המלצות שירות המבחן וקטע את ההליך הטיפולי בעניינו. המבקש מוסיף וטוען כי בית המשפט המחוזי התעלם למעשה מנסיבותיו האישיות והמשפחתיות והעובדה כי חברתו לחיים נמצאת בהריון מתקדם וצפויה ללדת בחודשים הקרובים. המבקש מציין עוד כי בית המשפט המחוזי לא נתן משקל הולם להודאתו וכן לתקופה המשמעותית בה שהה במעצר ולאחר מכן במעצר בית.

תמצית נימוקי הבקשה

6.

המבקש טוען כי סיכויי ערעורו טובים וכי דחיית הבקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר עלולה ליצור מציאות בה תושפע בחינת טענותיו מהעובדה כי הוא החל בריצוי עונש המאסר שהושת עליו, במיוחד לאור העומס המוטל על בית המשפט שבשלו ניתן להניח כי הערעור יקבע לשמיעה בעוד מספר חודשים רב. המבקש מדגיש כי הוא הגיע לכל הדיונים שנערכו בעניינו כאשר היה מצוי במעצר בית ומרכז חייו היחיד הינו מקום מגורי משפחתו אשר עלתה ארצה לפני שנים לא רבות מאתיופיה ולכן הסכנה שמא יימלט מאימת הדין אינה עומדת על הפרק. המבקש טוען כי מכלול השיקולים ובמיוחד נסיבותיו האישיות והעובדה שחברתו לחיים צפויה ללדת בזמן הקרוב, מטים את הכף לעיכוב ביצוע עונש המאסר בפועל עד לשמיעת הערעור.

השלמת הטיעון בעל-פה

7.

המבקש – באמצעות בא כוחו, עו"ד נועם בונדר – שטען בכשרון רב את כל אשר ניתן היה לטעון עבור מרשו, הדגיש כי הקושי המרכזי עימו הוא צריך להתמודד בבקשה דנן הוא אורך תקופת המאסר שהינה ארוכה למדי. המבקש טוען כי מהחלטותיהם של שופטי בית משפט זה, אליהם הפנה במהלך הדיון שנערך לפני, בבקשות לעיכוב ביצוע של תקופות מאסר העולות על 20 חודשים, ניתן לזהות שלוש קבוצות שיקולים אשר שלושתן מתקיימות בעניינו.

8.

קבוצת השיקולים הראשונה אליה הפנה המבקש הן נסיבות אישיות ובכלל זה היעדר עבר פלילי, גיל, קיומם של אנשים התלויים במבקש. בנסיבות העניין טוען המבקש כי הינו צעיר מאוד, נעדר עבר פלילי מכל סוג שהוא, כי הוא שהה בתנאים מגבילים תקופה ארוכה וצפוי בחודש הקרוב להפוך אב לבת יחד עם בת זוגו הצעירה.

9.

קבוצת השיקולים השנייה אליה הפנה המבקש נוגעת למקרים בהם מתעוררת סוגיה עובדתית או משפטית הטעונה ליבון נוסף לפני ערכאת הערעור. המבקש טוען כי בעניינו עולות מספר סוגיות עובדתיות ומשפטיות: בית המשפט חרג מרף הענישה המקובל; המשקל שיש לייחס להתנהלותה הדיונית של המדינה, אשר עד לשלב הטיעונים לעונש לא ציינה כי תעתור להשתת מאסר בפועל; אי מתן משקל ראוי להבחנה בין חלקו המינורי של המבקש באירוע מושא כתב האישום ונסיבותיו האישיות בהשוואה לחלקם של שותפיו ונסיבותיהם האישיות.

10.

קבוצת השיקולים השלישית אליה הפנה המבקש נוגעת לכך שהוא מצוי בעיצומו של הליך טיפולי ממושך שהומלץ על ידי שירות המבחן. המבקש הגיש במהלך הדיון שנערך לפני מכתב מיום 25.11.2012 מטעם העובדת הסוציאלית מהמרכז לטיפול בנפגעי אלכוהול והימורים באשדוד, ממנו עולה כי הוא המשיך להגיע לטיפול גם לאחר שניתן גזר הדין וכי ישנו חשש לפיו קטיעת ההליך הטיפולי תביא להידרדרות במצבו וסיכול הישגיו.

תגובת המשיבה

11.

המשיבה – באמצעות בא כוחה, עו"ד אייל כהן – הפנתה לקריטריונים לאורם יש לבחון בקשה לעיכוב ביצוע העונש כפי שנקבעו בע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל , פ"ד נד(2) 241 (2000) (להלן: עניין שוורץ ). המשיבה מסכימה כי בעניינו של המבקש מתקיימים הקריטריונים של היעדר עבר פלילי ונסיבות אישיות כנטען על ידו. יחד עם זאת טוענת המשיבה כי יתר הקריטריונים שהותוו בעניין שוורץ אינם מתקיימים בנסיבות המקרה. כך מדגישה המשיבה כי מדובר בערעור כנגד חומרת העונש בלבד וכי מדובר במאסר ממושך של 28 חודשים שאין נוטים לעכבו. המשיבה מטעימה כי הפסיקה היא רבת פנים שכן מדובר בהחלטות שניתנו על ידי דן יחיד, אך הזרם המרכזי גורס כי במקרה הרגיל אין מעכבים מאסר שמשכו עולה על 12 חודשים. המשיבה מטעימה כי גם אם ניתן לדלות החלטות המעכבות עונשי מאסר ממושכים הרי שמדובר בחריג ולא בכלל. המשיבה מדגישה כי מקרה זה אינו נמנה על החריגים שכן מדובר במעשי אלימות חמורים ביותר שגרמו למתלונן לפציעות ונזקים קשים. המשיבה התחייבה כי תעביר לעיוני במהלך היום את הסרטון בו צפה בית המשפט המחוזי במסגרתו תועד האירוע הקשה. המשיבה טוענת כי בשים לב לחומרת העבירות ונסיבות ביצוען סיכויי הערעור אינם טובים. לטענתה, גם אם יוחלט על קיצור תקופת המאסר שהושתה על המבקש הרי שרכיב המאסר בפועל לא יבוטל כליל ובשל כך דחיית בקשת עיכוב הביצוע לא תייתר את שמיעת ערעורו של המבקש.

12.

המשיבה מדגישה כי לא עולה בנסיבות המקרה כל שאלה משפטית או עובדתית המצדיקה את עיכוב ביצועו של עונש המאסר שהושת על ידי בית המשפט המחוזי. בהקשר זה טוענת המשיבה כי גזר דינו של בית המשפט המחוזי לא חרג מרף הענישה המקובל בהתחשב בחומרת המעשים ונסיבות ביצועם. כמו כן טוענת המשיבה כי אין זה אפשרי לטעון שבית המשפט המחוזי לא ערך הבחנה בין המבקש לבין שותפיו שכן על האחרונים הושתו 36 חודשי מאסר ואילו על המבקש הושתו 28 חודשי מאסר. בהקשר זה הוסיפה המשיבה כי שותפיו של המבקש לא ערערו על גזר הדין. באשר לטענה הנוגעת להתנהלותה הדיונית של המשיבה, הפנתה המשיבה להנמקתו של בית המשפט המחוזי והוסיפה כי בהתחשב בחומרת המעשים והנזקים שנגרמו למתלונן ומשהמשיבה הדגישה בעת הצגת הסדר הטיעון כי הצדדים יטענו לעונש באופן חופשי, לא היה רשאי המבקש להניח כי המשיבה לא תעתור לעונש מאסר בפועל. המשיבה מציינת כי המבקש לא טוען שמי מטעם המאשימה הבטיח לו כי המאשימה לא תעתור להשתת מאסר בפועל. המשיבה מוסיפה כי גם אם נפל פגם בהתנהלותה הדיונית הרי שהאינטרס הציבורי לאור חומרת העבירות והנזקים הקשים שנגרמו למתלונן מצדיקים השתת תקופת מאסר משמעותית לריצוי בפועל.

דיון והכרעה

13.

לאחר שעיינתי בנימוקי הבקשה ונספחיה, האזנתי בקשב רב לטיעוני הצדדים במסגרת השלמת הטיעון בעל-פה בדיון שנערך לפני וצפיתי בסרטון המתעד את האירוע מושא כתב האישום בו צפה גם בית המשפט המחוזי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

14.

איני נדרש להכריע האם הניתוח המשפטי שערך עו"ד בונדר לעניין קבוצות השיקולים שעשויות להשפיע בבקשות לעיכוב תחילת ריצויים של עונשי מאסר, תקף אם לאו; שכן סבורני כי נסיבותיה של הפרשה דנן – כאשר הן נבחנות לאור חומרת העבירות שבביצוען הורשע המבקש ולאור נסיבות ביצוען, על רקע גזר דינו של בית המשפט המחוזי ובשים לב לקריטריונים שהותוו בעניין שוורץ – אינן עולות בקנה אחד עם השיקולים עליהם הצביע עו"ד בונדר.

15.

ככלל, כאשר הערעור מוגש כנגד קולת או חומרת העונש בלבד, יִטה בית המשפט שלא לעכב את ביצוע העונש שהושת על ידי הערכאה הדיונית ( עניין שוורץ , בעמ' 282). לצד זאת, נקבע כי מעבר לשאלה האם מדובר בערעור על הכרעת הדין או על גזר הדין בלבד יש להביא בחשבון מגוון שיקולים נוספים כגון: סיכויי הערעור; חומרת העבירה ונסיבות ביצועה; אורך תקופת המאסר שהושתה על הנאשם; עברו הפלילי של הנאשם והתנהגותו במהלך המשפט כמו גם נסיבותיו האישיות .

16.

נדמה כי אין מחלוקת בין הצדדים באשר לנסיבותיו האישיות של המבקש – היעדר עבר פלילי, גילו הצעיר וצפייתו להפוך לאב בזמן הקרוב. כמו כן אין מחלוקת כי המבקש היה נתון בתנאים מגבילים משך כעשרה חודשים והתייצב לדיונים בעניינו. אלא שבהתאם לאמות המידה שהותוו בעניין שוורץ מדובר רק בחלק מהשיקולים הרלבנטיים.

17.

במקרה דנן מערער המבקש על חומרת העונש בלבד ובכגון דא לא יטה בית המשפט לעכב את ביצוע העונש, בשים לב לסיכויי הערעור, שכן ההלכה הפסוקה מורה כי בית המשפט לא יטה להתערב בעונש שהשיתה הערכאה הדיונית אלא בנסיבות חריגות. מבלי לטעת מסמרות, נדמה כי מקרה זה אינו נמנה על אותם מקרים חריגים. המבקש היה שותף לאירוע בו ננקטה אלימות ברף הגבוה – כפי שפורט בכתב האישום וכפי שהתרשמתי מצפייה בסרטון בו צפה גם בית המשפט המחוזי – שגרמה למתלונן נזקים קשים, כעולה מעובדות כתב האישום בו הודה המבקש. גם אם ניתן להבחין בין חלקו של המבקש לבין חלקם של האחרים בפרשה, ואיני מביע עמדה בעניין זה, הרי שלא ניתן להתעלם מכך שהמבקש נטל חלק במסכת האלימה. במקרים של אלימות קשה נדחות פעמים רבות נסיבותיו האישיות של העבריין אל מול שיקולי הענישה האחרים ואל מול הנזקים הקשים שנגרמו למתלונן.

18.

זאת ועוד, על פניו מקובלת עלי עמדתה של המשיבה כי במקרה דנן אין כל שאלה עובדתית או משפטית שלא זכתה להתייחסותו של בית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי נתן משקל להבחנה בין חלקו של המבקש וחלקם של שותפיו שכן לעומת העונש שהושת על האחרונים, 36 חודשי מאסר, על המבקש הושתו 28 חודשי מאסר. באשר להתנהלותה הדיונית של המאשימה, על פניו מקובלת עליי הנמקתו של בית המשפט המחוזי לפיה המאשימה מעולם לא התחייבה שלא לעתור להשתת מאסר בפועל והדגישה בעת הצגת הסדר הטיעון כי הטיעון לעונש יהיה חופשי. סבורני כי בנסיבות בהן מדובר בנקיטת אלימות ברף הגבוה ספק אם יכול היה המבקש להניח כי המאשימה לא תעתור להשתת מאסר בפועל. כמו כן, הסכמת המאשימה לעריכת תסקיר שירות המבחן אין בה משום התחייבות שלא לעתור להשתת מאסר בפועל, כפי שכאשר בית המשפט מפנה את הנאשם לשירות המבחן אין בכך משום יצירת ציפייה או הסתמכות שלא יושת מאסר בפועל. גם אם ינתן במסגרת הערעור משקל להתנהלותה הדיונית הפסולה של המאשימה כגרסת המבקש, הרי שאיני סבור כי יהיה בכך להצדיק את ביטול הרשעתו של המבקש או כדי לאיין את רכיב המאסר בפועל, ולכן אין בדחיית הבקשה דנן כדי לייתר את שמיעת הערעור.

19.

באשר להליך השיקומי בעניינו של המבקש, אמנם המבקש נטל אחריות והחל בהליך הטיפולי ואף נטל חלק בהליך של "צדק מאחה" אך בכל הכבוד הראוי המבקש נמצא בתחילתו של הליך שיקומי. יתר על כן, השיקום הינו אחד מבין קשת רחבה של שיקולים שעל בית המשפט לשקול בבואו לבחון בקשה לעיכוב ביצוע העונש. בנוסף לכך, גם בהתחשב בהישגיו של המבקש בהליך השיקומי, קשה להלום כי אלו יוכלו להצדיק ביטול מוחלט של רכיב המאסר בפועל בשים לב ליתר שיקולי הענישה ובהתחשב בנסיבות המקרה. המשך שיקומו של המבקש יכול שיעשה בין כותלי בית הכלא.

20.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

21.

לפנים משורת הדין ניתנת למבקש ארכה לצרכי התארגנות. המבקש יתייצב לריצוי עונש המאסר בפועל במזכירות בית המשפט המחוזי בבאר-שבע ביום 16.12.2012 עד השעה 09:00. הערבויות והתנאים המגבילים עליהם הורה בית המשפט המחוזי בהחלטתו מיום 17.10.2012 יעמדו בתוקפם עד להתייצבות המבקש לריצוי מאסרו.

22.

שירות בתי הסוהר יבחן אפשרות שילובו של המבקש בהליך טיפולי.

23.

הערעור יקבע לשמיעה בהקדם האפשרי ועל פי אילוצי יומנו של בית המשפט.