ע"פ 9590/00 רפאל עזאני נ. מדינת ישראל

1.

המבקש הורשע בגרימת מוות ברשלנות, בהפקרה לאחר פגיעה, ובעבירות תעבורה נוספות. ערעורו על ההרשעה נדחה ביום 30.1.01 ועונש המאסר בפועל לתקופה של 34 חודשים, הועמד על 24 חודשים. לבקשתו של המבקש, הורה בית משפט זה באותו מעמד כי המבקש יתייצב לריצוי עונשו ב- 18.3.01. המבקש שב וביקש כי ריצוי עונשו יעוכב, בקשתו נענתה והמועד לריצוי עונשו נקבע ל- 1.7.01. עתה חוזר המבקש ומבקש עיכוב ביצוע עונשו על יסוד בקשה למשפט חוזר שהגיש, על סמך חוות דעת רפואית, לפיה בזמן התאונה פעל כאוטומט ובהיעדר רצייה.

2.טענה זו של אוטומטיזם והיעדר רצייה העלה המבקש במסגרת הגנתו בשתי הערכאות. היא נדונה לגופה ונדחתה מכל וכל. לפיכך תמוה הוא שהיום מוגשת בקשה למשפט חוזר על סמך אותה טענה עצמה ומצורפת לבקשה חוות דעת רפואית. חוות הדעת אינה מעמידה עילה לעיכוב ביצוע עונש המאסר, לא מבחינת תוכנה באשר היא לוקה על פניה בפגמים, רצופה בהשערות ובניתוח הראיות שהוא מלאכתו של בית המשפט ולא של רופא, ולא מבחינת עיתוי הגשתה כאשר היה בידי המבקש להגישה במהלך המשפט ולא מצא לעשות כן.

3.הגשת בקשה למשפט חוזר, אין בה כשלעצמה כדי להעמיד עילה לעיכוב ביצוע עונש מאסר, מה עוד שלכאורה עומדת בקשה זו על יסודות רעועים ביותר.

המבקש נהנה מעיכוב ביצוע תקופה ממושכת וחריגה בהתחשב בטעמים אישיים, אנושיים אותם מיצה עד תום. ומשהגיע הזמן להתייצב לריצוי העונש נעשה ניסיון נוסף לדחות את הקץ. דחייה כזו נוגדת את המדיניות הראויה בענישה ואת האינטרס הציבורי.

4. הבקשה נדחית.