רע"פ 6801/04 ענב אהרוני נ. מדינת ישראל

לפני בקשה לעיכוב ביצוע גזר-דין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, מיום 15.4.04 (ע"פ 70784/02), אשר על-פיו הוטלו על המבקש עשרה חודשי מאסר מהם ארבעה לריצוי בפועל ושישה חודשים על תנאי. בנוסף, הוטל על המבקש קנס בגובה 10,000 ש"ח או שני חודשי מאסר תמורתו.

העובדות העומדות ברקע הדיון שבפנינו הן כדלקמן:

ביום 10.1.02 הורשע המבקש בבית-משפט השלום בפתח-תקווה (כבוד השופטת ל' לב און) בכתב האישום, המייחס לו בשלושה אישומים שונים עבירות של השמטת הכנסה מתוך דו"ח, לפי סעיף 220(1) לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 (להלן: הפקודה); הכנה וקיום של פנקסי חשבונות ורשומות כוזבים לפי סעיף 220(4) לפקודה וכן שימוש במרמה, ערמה ותחבולה לפי סעיף 220(5) לפקודה.

בא-כוח המבקש ביקש מבית-משפט השלום לעכב את ביצוע גזר-הדין. בית-משפט השלום נעתר לבקשה ועיכב את ביצוע גזר-הדין בעשרים ואחד ימים.

על גזר-הדין של בית-משפט השלום ערער המבקש לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. בית-המשפט המחוזי (כבוד סגנית-הנשיא ד' ברלינר וכבוד השופטים ז' המר ו-י' שיצר) דחה, ביום 15.4.04, את הערעור, אולם קבע, כי התיק יובא בפניו לצורך קבלת חוות-דעת מעודכנת של הממונה על עבודות שירות. בעקבות חוות-דעתו של הממונה על עבודות שירות, קבע בית-המשפט המחוזי, ביום 31.5.04, כי המבקש יבצע עבודות שירות במשך ארבעה חודשים, בבית-הספר החקלאי עיינות בנס ציונה, החל מיום 1.9.04.

על גזר-הדין של בית-המשפט המחוזי הגיש המבקש לבית-משפט זה בקשת רשות ערעור, במסגרתה ביקש לעכב את ביצוע גזר-הדין.

ביום 13.9.04 החלטתי, כי לאור הסכמת המשיבה, יש לעכב את ביצוע גזר-הדין שהוטל על המבקש עד למתן החלטה בבקשת רשות הערעור.

ביום 28.10.04 דחיתי את בקשת רשות הערעור וקבעתי, כי המבקש יחל לרצות את עונש עבודות השירות שהוטל עליו ביום 21.11.04.

ביום 18.11.04 הגיש המבקש לבית-משפט זה בקשה נוספת לעיכוב ביצוע גזר-הדין. עיקר טענתו הוא, כי הינו סטודנט למשפטים וכי ביצוע גזר-הדין באופן מיידי יפגע בלימודיו ואף בפרנסתו כסוכן נדל"ן עצמאי בעיר מגוריו. המבקש מבקש, כי ביצוע עונש עבודות השירות יידחה למועד הקיץ, בו אין המבקש לומד וכי במועד זה יוכל להתפרנס בשעות אחר-הצהריים, עם גמר ביצוע עבודות השירות. עוד מוסיף ומציין המבקש, כי בכוונתו להגיש לבית-משפט זה בקשה לקיום משפט חוזר בעניינו.

מנגד, מתנגדת המשיבה לעיכוב ביצוע עבודות השירות. לטענתה, כל עונש פוגע במסלול חייו הרגיש של הנענש ובנסיבות המקרה אף מדובר בעונש קל. לפיכך, אין מקום להתחשב בנסיבות אלו של המבקש ואין זה נכון ליצור למבקש תזמון מושלם לביצוע העונש, כך שיפחית עוד יותר את משמעות העונש לגביו, שכבר עתה, כפי שהמבקש העיד בעצמו, הינה קלה ויש לתת משקל מכריע לשיקול אפקטיביות הענישה.

החלטתי לדחות את הבקשה לעיכוב ביצוע גזר-הדין.

העבירות בהן הורשע המבקש נעברו בין השנים 1989-1991, משמע לפני כשלוש-עשרה עד חמש-עשרה שנים. המבקש מיצה את ההליכים המשפטיים בשלוש ערכאות ועתה הוא מצהיר, כי בכוונתו להגיש בקשה לקיום משפט חוזר.

ככלל, הגשת בקשה למשפט חוזר אינה מקימה עילה לעיכוב ביצועו של עונש מאסר (ראו ע"פ 9590/00 עזאני נ' מדינת ישראל , תק-על 361 (2) 2001; ע"פ 925/02 מיכאל דותן נ' מדינת ישראל , תק-על 2002 (3) 2591).

כמו-כן, מושכל יסוד הוא, כי כל עיכוב באכיפת העונש פוגע באפקטיביות העונש (ראו ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל , פ"ד נד(2) 214, 268).

בבקשתו, מעלה המבקש טיעונים הנוגעים לפגיעה בפרנסתו ובלימודיו. אף המבקש טען בפני בית-המשפט המחוזי, כי העונש שהושת עליו הינו עונש קל מאוד. נסיבותיו האישיות של המבקש שוקללו במסגרת העונש שהוטל עליו ולא מצאתי מקום להקל עמו במסגרת בקשתו לעיכוב ביצוע עבודות השירות. יתרה מכך, המבקש טוען בבקשתו, כי יוכל להתפרנס בשעות אחר-הצהריים, כך שהפגיעה העיקרית תהיה בלימודיו. בנסיבות אלה, פגיעה בלימודים הינה חלקית ואינה מצדיקה עיכוב ביצוע עבודות השירות עד לחודשי קיץ.

אשר-על-כן, ובהתחשב בנסיבות המקרה, בקולת העונש ובאורך תקופת עבודות השירות שהושתה על המבקש, אין מקום לעכב את ביצוע גזר-הדין.

הבקשה לעיכוב ביצוע גזר-הדין נדחית.