ע"פ 9675/08 פלוני נ. מדינת ישראל

1.

בפניי בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר אשר הוטל על המבקש בגזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטים י' גריל, א' רזי ומ' פינקלשטיין), וזאת עד להכרעה בערעור שהגיש המבקש על פסק דין זה.

2.

המבקש הורשע בביצוע עבירות אינוס (שתי עבירות); איומים (שתי עבירות); הפרה הוראה חוקית; והטרדה באמצעות מתקן בזק. בגין עבירות אלה, נגזרו על המבקש שש שנות מאסר, מתוכן ארבע שנות מאסר בפועל.

3.

העובדות המתוארות בהכרעת הדין הן כדלקמן: המבקש נישא למתלוננת בשנת 1997, ולזוג שני ילדים.

בספטמבר 2006 עברה המתלוננת טיפול רפואי אשר לאחריו הומלץ לה שלא לקיים יחסי מין במשך כחודש ימים. במועד שאינו ידוע בסוף חודש אוקטובר, סירבה המתלוננת לקיים יחסי מין עם המבקש, ואילו הוא הוריד בכוח את לבושה התחתון של המתלוננת והחדיר את איבר מינו לאיבר מינה ללא הסכמתה, חרף בכיה ובקשותיה שיחדל. כעבור שבוע, שוב סירבה המתלוננת לקיים יחסי מין עם המבקש, ולמרות סירוב זה כפה עליה המבקש יחסי מין. בשלהי נובמבר 2006 עברה המתלוננת להתגורר במקלט לנשים מוכות, ובאמצע חודש דצמבר עזבה את המקלט ושכרה דירה נפרדת מהמבקש בעיר בה התגוררו. בית המשפט לענייני משפחה הוציא צו הגנה כנגד המבקש לפיו נאסר עליו, בין היתר, להטריד את המתלוננת ובני משפחתה בכל דרך שהיא. חרף זאת המשיך הנאשם להטרידה באמצעות מתקן בזק והפעיל עליה לחץ שתחזור לבית. המבקש חשד כי המתלוננת מנהלת קשרים רומנטיים עם אדם אחר (להלן: ג' ) ועל כן התקשר לג' ואיים עליו כי ירצח אותו.

4.

המבקש הודה בשני מקרים בהם איים על המתלוננת, ולא הכחיש כי קיים יחסי מין עם המתלוננת בשתי הזדמנויות במהלך החלמתה, אולם טען כי יחסי המין קוימו בעת שהשניים היו בהליך פיוס. המבקש פרש בפני בית המשפט המחוזי את גרסתו לפיה תלונותיה של המתלוננת בדבר אירועי האינוס נובעות מרצונה להמשיך את חייה עם ג'. בית המשפט דחה את טענותיו של המבקש והרשיעו גם בעבירת האינוס, בקובעו כי עדותה של המתלוננת לא נסתרה ומהימנותה לא נפגעה. בית המשפט המחוזי הוסיף וציין כי מצא תמיכה לגרסתה בדבריהן של העובדות הסוציאליות בפניהן חשפה המתלוננת את דבר האינוס. המבקש נמצא אם כן אשם בעבירות המפורטות לעיל, ובית המשפט המחוזי נעתר לבקשתו לעיכוב ביצוע גזר הדין עד ליום 16.12.2008.

המבקש הגיש ערעור על פסק הדין, ומכאן הבקשה שבפניי.

6.

הסנגורית של המבקש גורסת כי סיכויי הערעור טובים. הסנגורית מצביעה על בקיעים בעדותה של המתלוננת אשר מעידים, לטענתה, על כך שהמתלוננת בדתה את אירועי האונס. בין היתר, מצביעה הסנגורית על כך שהמתלוננת כבשה את עדותה; לא הצליחה להצביע על מועד מדויק לביצוע האונס; לא סיפקה פרטים של ממש על האונס השני; סירבה לערוך עימות עם המבקש; והכחישה באופן גורף קיום יחסים רומנטיים עם ג', על אף קיום קלטת המתעדת מגע אינטימי בין השניים. לגרסת הסנגורית, תלונת המתלוננת נולדה לאחר שהמבקש גילה את דבר הרומן שניהלה המתלוננת עם ג'. עוד טוענת הסנגורית כי היה על בית המשפט קמא לאפשר את העדת שכני המתלוננת, ביחס לקשר שמנהלת המתלוננת עם ג'. בנוסף, מצביעה הסנגורית על כך שהמבקש לא הפר מעולם את תנאי חלופת המעצר בה היה נתון, שהוא התייצב לכל הדיונים בעניינו ושהוא בעל משפחה תומכת, ועל כן אין סכנה שיימלט מן הדין.

7.

לטענת בא-כוח המשיבה, אין להיעתר לבקשה מן הטעם שעיקר ערעורו של המבקש נסב על שאלת המהימנות של המתלוננת, ועל כן סיכויי הצלחתו נמוכים. בא-כוח המשיבה מפנה לעדויות העובדות הסוציאליות עימן שוחחה המתלוננת ולקביעת בית המשפט ביחס למהימנות עדותה של המתלוננת. כמו כן מפנה בא-כוח המשיבה לכך שבית המשפט קמא דחה את גרסת המניע שהציג המבקש. להערכתו, גם אם יוקל עונשו של המבקש על ידי ערכאת הערעור, לא תהא זו הקלה אשר תייתר את הערעור.

8.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ועיינתי בפסק הדין של בית המשפט קמא, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

הכלל הוא כי על מורשע בדין להחל בריצוי עונשו באופן מיידי. ההכרעה בבקשת עיכוב ביצוע עונש מאסר היא פרי איזון בין שיקולים הנוגעים, מצד אחד, לאינטרס הציבורי באכיפה אפקטיבית של החוק ובביצוע מיידי של עונשי מאסר, ומצד שני לאינטרס מובהק של המורשע בדין כי גזר הדין שהושת עליו יבוצע לאחר בירור הערעור בעניינו (ראו: (ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל ,

נד(2) 241 (2000)). במסגרת בחינת השיקולים הללו על בית המשפט להתחשב, בין היתר, בחומרת העבירה ובנסיבות ביצועה; באורך תקופת המאסר שהושתה על המבקש; בטיב הערעור שהוגש וסיכויי הצלחתו, בעברו הפלילי של המבקש ובאופן התנהגותו במהלך המשפט וכן בנסיבות אישיות מיוחדות של המבקש (ע"פ 735/08 אסלם נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 5.2.2008).

לאחר שקילת מכלול השיקולים הצריכים לעניין, לא שוכנעתי כי המקרה שבפניי מצדיק את עיכוב ביצוע עונש המאסר. המבקש הורשע בעבירת אינוס, החמורה מבין עבירות המין. סיכויי הערעור של המבקש, מבלי לקבוע מסמרות בדבר, אינם גבוהים, וזאת משום שהערעור מתמקד רובו ככולו בתקיפת המהימנות של המתלוננת. בית המשפט המחוזי נדרש לטענותיו של המבקש נגד מהימנותה של המתלוננת באריכות בפסק דינו, והלכה ידועה היא כי בית המשפט שלערעור ימעט להתערב בממצאי מהימנות של הערכאה הדיונית (ע"פ 5612/92 מדינת ישראל נ' בארי , פ"ד מח(1) 302, 330 ה (1992)). בנוסף, תקופת המאסר אשר הוטלה על המבקש אינה קצרה, ולכן אין סכנה שהדיון בערעורו יתייתר. על רקע כל אלה, לא מצאתי לנכון להידרש לשאלת זכותה של הסנגוריה להעיד עדים לעניין מצב הקורבן בשלב הטיעונים לעונש.

הבקשה אפוא נדחית. המבקש יתייצב לריצוי עונשו ביום 6.1.2008 בשעה 9:00 במזכירות הפלילית של בית המשפט המחוזי בחיפה. עד אז כל תנאי השחרור בערובה, כפי שנקבעו על ידי בית המשפט קמא, יעמדו בעינם. הדיון בערעור ייקבע בהקדם.