רע"א 10195/17 אלון נבות נ. עזרא מזרחי

1.

בקשת רשות ערעור "בגלגול שלישי" בעניין חסינות עובד ציבור לפי סעיף 7א ל פקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: הפקודה ).

2.

האירועים וההליכים המשפטיים הצריכים לעניין פורטו בהרחבה יתרה בפסק הדין מושא הבקשה ואיני מוצא מקום לחזור ולפרטם. בתמצית ייאמר כי בשנת 2014 המשיב שימש מנהל אגף תרבות ומנהל אולם "זוהר" במועצה המקומית קריית טבעון (להלן: המועצה ). המבקש שימש בעבר כראש המועצה, ובשנת 2014 כיהן כחבר מועצה וכיו"ר ועדת הביקורת של המועצה. המבקש ערך בדיקה בנושא תפקודו של אולם "זוהר", והעלה על הכתב את הממצאים תחת הכותרת "סכום עקרי ממצאים מבדיקת פעילותו השוטפת של אולם זוהר" (להלן: הדו"ח ). הדו"ח מתאר ליקויים קשים, לרבות התנהלות בעייתית של המשיב. בהמשך לכך, המבקש העלה את הנושא בפני מליאת המועצה, שבה נכחו עיתונאים, ואף הציע להעביר את הנושא לחקירה משטרתית. בגין התנהלות זו הגיש המשיב תביעה נזיקית נגד המבקש על סך 150,000 ₪, בטענה שהדו"ח נערך ברשלנות, בחוסר תום לב, ומתוך כוונה לפגוע במשיב ממניעים פוליטיים בלבד. להגנתו, ביקש המבקש להכיר בחסינות הנתונה לו כעובד ציבור ולדחות את התביעה נגדו, מכוח הוראת סעיף 7א(א) לפקודה:

" לא תוגש תובענה נגד עובד ציבור על מעשה שעשה תוך כדי מילוי תפקידו השלטוני כעובד ציבור, המקים אחריות בנזיקין; הוראה זו לא תחול על מעשה כאמור שנעשה ביודעין מתוך כוונה לגרום נזק או בשוויון נפש לאפשרות גרימתו במעשה כאמור".

מ נגד טענו המשיב והמועצה כי המבקש אינו זכאי לחסינות, מפני שהבדיקה והדו"ח לא נעשו במסגרת תפקידו כעובד ציבור, אלא מתוך כוונה לגרום למשיב נזק או בשוויון נפש לאפשרות של גרימת נזק.

3.

בהחלטתו של בית משפט השלום בחדרה (השופטת ה' אסיף ) מיום 28.6.2016, נדחתה טענת החסינות (ת"א 31089-07-15). על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה. בית המשפט (השופט מ' רניאל ) קיבל את הבקשה וקיבל את הערעור באופן חלקי. בפסק דין מיום 29.1.2017 נקבע כי המבקש פעל במסגרת תפקידו השלטוני, והתיק הוחזר לבית משפט השלום לברר את השאלה העובדתית אם המבקש פעל " מתוך כוונה לגרום נזק או בשוויון נפש לאפשרות גרימתו " (ע"א 28303-09-16). בהמשך לכך ניתנה החלטתו של בית משפט השלום מיום 10.9.2017 אשר במסגרתה נקבע פעם נוספת כי המבקש אינו זכאי לחסינות. על סמך בירור עובדתי, אשר כלל גם חקירה נגדית וקביעת ממצאי מהימנות נחרצים, הגיע בית משפט השלום למסקנה כי המבקש לא פעל ממניע תמים אלא "ממניעים שאין דבר בינם ובין רצון אמיתי לבירור, ותוך שהוא מודע היטב לכך שמזרחי ייפגע מהתנהלותו" (ההדגשה במקור). בין היתר, צויין כי המשיב הסתיר בכוונה פרטים רלוונטיים, פעל בחוסר תום לב, הודה שהדו"ח לא היה שלם ומאוזן, והתנהלותו מלמדת כי הוא פעל "אם לא מתוך כוונה לפגוע במזרחי [...] אזי לכל הפחות מתוך אדישות ושיוויון נפש לאפשרות של פגיעה כזו".

4.

המבקש לא השלים עם ההחלטה והגיש בקשת רשות ערעור נוספת לבית המשפט המחוזי. לאחר שהתקבלה תגובת המשיב, הבקשה נדונה כערעור, אשר נדחה בפסק דינו של השופט י' גריל מיום 4.12.2017, לאחר שנמצא כי אין הצדקה להתערב בקביעות ובמסקנות "המבוססות היטב על התשתית הראייתית כפי שהונחה"; כי לא נפלה טעות משפטית בהחלטה; וכי המבקש לא עמד בנטל המוטל עליו, גם אם מדובר ב"נטל מוקטן". בית המשפט המחוזי הוסיף והדגיש כי אין חשש שההחלטה במקרה הקונקרטי תרפה את ידיהם של חברי מועצה מביקורת על פעולותיה של הרשות המקומית.

5.

בבקשה שלפניי נטען כי קמה עילה למתן רשות ערעור "בגלגול שלישי" משום שהמבקש לא קיבל את יומו בבית המשפט המחוזי, ומשום שהבקשה מעוררת סוגיה ציבורית הקשורה ביכולתם של אישי ציבור לבצע את תפקידם. עוד נטען, כי המבקש אינו מבקש לערער על קביעות עובדתיות אלא על המסקנות שהסיק בית משפט השלום מן העובדות. יחד עם זאת, המבקש נדרש בפירוט לכל ההיבטים של הקביעות העובדתיות, והסביר בהרחבה מדוע לשיטתו אין להן בסיס בחומר הראיות. במישור המשפטי הודגשה חשיבותה של החסינות המוענקת לעובדי ציבור בפני תביעות נזיקין, ונטען כי המקרה הנוכחי אינו מקיים את הסייגים המצומצמים שנקבעו בחוק ובפסיקה לחסינות עובד ציבור.

6.

דין הבקשה להידחות אף ללא תגובה, בהעדר עילה ל מתן רשות ערעור "בגלגול שלישי" (רע"א 9879/17 פלוני נ' ישרוטל בע"מ (7.1.2018)) . בניגוד לטענתו של המבקש, לא נפל פגם בהליך בפני בית המשפט המחוזי, אשר החליט לדון בבקשה כבערעור מכוח סמכותו לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. תקנה 410 מאפשרת לערכאת הערעור לדון בבקשה " כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה". ככלל, אפשרות זו אינה מקנה למבקש זכות דיונית להגיש כתב טענות נוסף או להשלים טיעון בעל-פה ( רע"א 5834/03

אריה חברה לביטוח בע"מ נ' חאדר , פ"ד נח(1) 854 , 863-861 (2003) ; רע"א 9075/05 עיזבון המנוחה לילי לוין ז"ל נ' עיריית הרצליה , פ"ד ס(4) 535 , 540 (2006) ; רע"א 1021/08 אבירם נ' הרשות המוסמכת לפי חוק נכי רדיפות הנאצים , בפסקה 12 (29.5.2008)).

גם מבחינה מהותית, יש לדחות את טענתו של המבקש כי הוא "לא קיבל את האפשרות לשכנע את בית המשפט בטענותיו ואלה לא נשמעו" . המבקש הגיש לבית המשפט המחוזי בקשת רשות ערעור מפורטת (159 עמודים כולל נספחים), וביקש לדון בה כבערעור. הטענה כי הוא לא ידע שעליו להידרש גם לטענות שהעלו המשיבים בפני בית משפט השלום, עולה כדי היתממות משוללת יסוד.

7.

אשר להשגות שהעלה המבקש לגופו של עניין, ניתן להיווכח בקלות כי בניגוד לנטען, הבקשה נסובה כולה על קביעות עובדתיות מובהקות של בית משפט השלום. בהקשר זה אין לי אלא לצטט מתוך החלטתו של בית המשפט המחוזי, אשר הבהיר היטב כי:

"אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בקביעות עובדתיות ובממצאים שבמהימנות שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית, לה הייתה ההזדמנות להתרשם התרשמות בלתי אמצעית מן העדים שהופיעו בפניה, ובמקרה זה: חקירתו הנגדית של המבקש. זהו יתרונה המובהק של הערכאה הדיונית על פני זו של ערכאת הערעור. גם אם קיימים יוצאים מן הכלל, שבהם עשויה ערכאת הערעור להתערב בקביעות שנעשו על ידי הערכא ה הדיונית, הרי לא זה המקרה שבפנינו.

לבית משפט קמא הייתה ההזדמנות להתרשם מחקירה נגדית לא קצרה שהתקיימה בפניו (עמ' 4-19 לפרוט' ביום 6.4.17). בית משפט קמא לא פטר את עצמו באמירה כללית, לפיה הגרסה איננה מהימנה עליו, אלא בחן בקפדנות את הנושאים השונים עליהם נחקר המבקש ואת התשובות שניתנו, והתייחס לכל אחת ואחת מקביעותיו באופן מפורט ומנומק, בהתייחס לתשתית הראייתית שהייתה מונחת בפניו" (פסקה צ"ד).

על אחת כמה וכמה יפים הדברים לצורך דיון בבקשת רשות ערעור המוגשת לבית משפט זה "בגלגול שלישי" ( רע"א 3454/17 פלוני נ' פלוני (27.8.2017) ). אם לא די בכך, אציין כי חלק הארי מן הבקשה שלפניי – אשר מתפרשת על פני 29 עמודים – הוא העתק כמעט מדוייק של בקשת רשות הערעור שהוגשה לבית המשפט המחוזי. על כך כבר הערתי בעבר כי " ספק אם בקשת רשות ערעור הערוכה באופן כזה ראויה לדיון מעמיק " (בש"פ 8025/16 קזס נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה - פתח תקוה (30.10.2016); רע"א 4385/17 פלוני נ' פלוני (13.6.2017)). ובכלל, יש לתמוה על כך שציבור עורכי הדין טרם הפנים את ההלכה לגבי "גלגול שלישי" וציבור המתדיינים חוזר ומתדפק שוב על דלתו של בית משפט זה תוך ניסיון מגושם לעטות על הבקשה "שאלות עקרוניות" על אף שבחלק הארי של המקרים מדובר בעניין פרטני שאינו חורג מעניינו של המבקש, ובמקרה דנן, אף מדובר בנושאים עובדתיים מובהקים.

8.

בשולי הדברים אציין כי יש חשיבות רבה לחסינות הרחבה שהעניק המחוקק לעובד ציבור, אשר נועדה " לאפשר לעובד הציבור לפעול ולקבל החלטות במסגרת עבודתו, ללא חשש מתמיד מפני תביעה אישית" (רע"א 9227/12 גרנות נ' שפייזר , בפסקה 29 (27.8.2013)). לכן, לא בנקל ייחשף עובד ציבור לתביעה בגין מעשה שביצע במסגרת תפקידו השלטוני. דברים אלה עמדו גם לנגד עיניהן של הערכאות הקודמות, אשר ערכו בירור עובדתי ממצה והכריעו כי המקרה הנוכחי נכנס בגדרם של החריגים המצומצמים בהם החסינות אינה חלה.

9.

כאמור, הבקשה אינה חורגת מעניינו הפרטי של המבקש, ולפיכך היא נדחית. המבקש ישא בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 5,000 ש"ח.