רע"א 10454/08 עלס דוברונסקי נ. י.ד. עורקים והפצה בע"מ

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 17.11.08 בבר"ע 1459/08 (כבוד השופטת ע' סלומון-צ'רניאק ) בו נדחתה בקשתו של המבקש לקבל רשות לערער על החלטתו של בית משפט השלום בתל-אביב-יפו מיום 3.4.08 בא' 36064/07 (כבוד השופט מ' קליין ) במסגרתה נדחתה בקשת המבקש למחיקת התביעה נגדו על הסף ונתקבלה בקשת המשיבים למתן צו לגילוי ולעיון ספציפי במסמך שברשות המבקש.

העובדות והליכים קודמים

1.

בין המבקש לבין המשיבה 1 נכרת הסכם שכירות במסגרתו שכרה האחרונה מן הראשון חנות בבניין ברחוב בת עמי 3 ביפו (להלן – החנות ), וזאת לאחר שהמבקש הציג עצמו כבעלים של החנות וכמורשה לבצע כל עסקה לגביה. הסכם השכירות בין הצדדים הוארך לשתי תקופות נוספות, בסופן ביקש נציג המשיבה 1 שלא לחדש את ההסכם פעם נוספת. לאחר שפינתה המשיבה 1 את החנות ושילמה את כל חובותיה, דרש נציגה מן המבקש כי רישום החנות בעירייה יועבר על שם השוכר החדש, אולם המבקש התעלם מפניותיו. בעקבות זאת, נדרשה המשיבה לשלם לעיריה חוב ארנונה בסך של 29,969 ₪. בשלב זה החלו להגיע לאוזני נציג המשיבה 1 שמועות לפיהן השכיר המבקש את החנות ללא כל הרשאה לכך, כאשר בדיקה שנעשתה במשרדי לשכת רישום המקרקעין העלתה דבר קיומו של ייפוי כוח בלתי חוזר אשר מכוחו נרשמה לטובת המבקש בשנת 1983 הערת אזהרה על החנות.

2.

משכך, הגישה המשיבה 1 תביעה כנגד המבקש במסגרתה עתרה להשבת דמי השכירות אותם גבה ממנה שלא כדין, לטענתה. במקביל, הגישו המשיבים לבית משפט השלום בקשה לגילוי מסמכים במסגרתה ביקשו, בין היתר, לעיין בייפוי הכוח הבלתי חוזר מכוחו פעל המבקש בקשר עם החנות. ביום 23.9.07 הורה בית משפט השלום על הגשת כתב תביעה מתוקן ועל מחיקתו של המשיב 2 ממנו, אולם מסיבה שאינה ברורה המשיב 2 לא נמחק לבסוף מכתב התביעה. או אז, הגיש המבקש בקשה למחיקת התביעה על הסף (א' 36064/07 ) מחמת היעדר יריבות בינו לבין המשיבים וכן מחמת היעדר עילה, כאשר, לטענתו, המשיבים לא תמכו את תביעתם בראיות כלשהן והיא בוססה על שמועות בלבד. לטענת המבקש, גם אם הוא לא היה רשאי לגבות שכר דירה מן המשיבים, הרי משעשו הם שימוש בחנות, אין לחייב את המבקש להחזיר להם את דמי השכירות ובכך לאפשר להם להתחמק מנשיאה בתשלום כלשהו בגין השימוש בחנות. כן, התנגד המבקש לגילויו של ייפוי הכוח הבלתי חוזר למשיבים. באשר לבקשת המחיקה על הסף, קבע בית משפט השלום בהחלטתו כי לאור המגמה בשנים האחרונות לנקוט משנה זהירות בטרם יוחלט על מחיקת תביעה על הסף ומשסבר הוא כי "הטענות שמעלה התובע מצריכות בירור, הן לעניין נפילתו כקורבן למצג עובדתי לא נכון, הן לעניין מתן ההודעה על פינוי הנכס והן לעניין ביצוע תשלומים מצדו למי שאין לו כלל זכות בנכס", יש לדחות את הבקשה. באשר לבקשת המשיבים לגילוי מסמכים, קבע בית משפט השלום כי "לשם הגעה לחקר האמת יש צורך במתן צו לגילוי ועיון בייפוי כוח בלתי חוזר" וקיבל את הבקשה לגילוי מסמכים ככל שהיא נוגעת למסמך זה.

3.על החלטה זו של בית משפט השלום הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי (בר"ע 1459/08). בית המשפט המחוזי קבע כי החלטה הדוחה בקשה לסילוק על הסף מחמת היעדר עילה והיעדר יריבות אינה משתייכת לקבוצת המקרים החריגים המצדיקים מתן רשות ערעור, כאשר דחייתה של הבקשה בשלב המוקדם של ההליך אינה מונעת מהמבקש לשוב ולהעלותה במהלך המשפט עצמו ואינה יוצרת מצב בלתי הפיך שלא יהיה ניתן לתקנו במסגרת ערעור על פסק הדין הסופי. באשר לטענה בדבר גילוי המסמכים, קבע בית המשפט המחוזי כי "מדובר בטענה דיונית מובהקת, שאין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהחלטות מסוג זה, אלא במקרים חריגים, שמקרה זה אינו נמנה עליהם". משכך, דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.

נימוקי הבקשה

4.

לטענת המבקש, בקשתו עומדת בקריטריונים שנקבעו בפסיקתו של בית משפט זה לקבלת רשות ערעור, הואיל והיא מעלה טענה כללית החורגת מעניינם של בעלי הדין לפיה אדם שעשה שימוש בנכס ששכר ושילם את דמי השכירות בשגגה למי שהעביר לידיו את החזקה במושכר, אינו זכאי להשבת דמי השכירות מידי מעביר החזקה.

5.

עוד טוען המבקש כי שגה בית המשפט המחוזי בקובעו כי אי סילוק התביעה על הסף על ידי בית משפט השלום אינו יוצר מצב בלתי הפיך, כאשר גילוי המסמכים עליו הורה בית משפט השלום דווקא יוצר פגיעה בלתי הפיכה בזכויותיו של המבקש ושל צד שלישי – מיפה הכוח - "שלא לחשוף מסמכים בפני מי שאינו זכאי לעיין בהם".

6.

משלא התיחס בית המשפט המחוזי לטענותיו של המבקש לגופה של החלטת בית משפט השלום מצא הוא לנכון לחזור בבקשתו שלפניי על נימוקי בקשתו בפני בית המשפט המחוזי אחת לאחת. בהתאם לכך, טוען המבקש כי שגה בית משפט השלום כאשר נמנע ממחיקת התובענה על הסף הואיל וגם אם נכונות העובדות הנטענות במסגרתה, הרי שאלה לא מקימות כל עילת תביעה למשיבים כנגד המבקש, כאשר המשיבים נהנו מן החנות כל תקופת השכירות ובכך קיבלו תמורה לכספים ששילמו למבקש. לטענתו, הגם שיש לנהוג מנהג זהירות במחיקת תביעה על הסף, אין להפוך סעד זה לאות מתה, כאשר המקרה דנן הינו מקרה מתאים להפעלתו.

7.

המבקש טוען כי שגה בית משפט השלום גם בכך שלא דחה את תביעתו של המשיב 2 כבר מן הטעם שהוא לא נמחק מכתב התביעה על אף החלטתו המפורשת של בית משפט השלום מיום 23.9.07 בעניין זה. עוד טוען המבקש כי ככל שתביעת המשיבים להשבת דמי השכירות מתיחסת לשנים 2000 ו-2001, הרי ש"הגוף" שחתם על הסכם השכירות לשנים אלה הינו "ד.ש. שיווק בזק לצרכי צילום" ולא המשיבה 1, כך שלא קיימת כל יריבות בין המשיבה 1 לבין המבקש ביחס לשנים אלה. לטענת המבקש, ד.ש. שיווק בזק לצרכי צילום הינה גם זאת ששילמה את חובות הארנונה לעיריה, כך שגם בסוגית השבת תשלומי הארנונה לא קיימת כל יריבות בין המבקש לבין המשיבה 1.

8.

עוד טוען המבקש כי משלא מקים כתב התביעה עילה כלשהי כנגדו ומשלא קיימת כל יריבות בינו לבין המשיבים, אין ליתן למשיבים "פרס" בדמות חיובו של המבקש לגלות את ייפוי הכוח הבלתי חוזר למשיבים, גילוי אשר עלול להביא לפגיעה בפרטיותו של צד שלישי, אשר אינו צד להתדיינות בתיק זה ואינו יכול להגן על זכויותיו.

9.

לאור האמור לעיל, מבקש המבקש כי אקבל את הערעור ואבטל את החלטותיהם של בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי.

דיון והכרעה

10.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, סבורני כי דינה להידחות, אף מבלי לקבל את תגובת המשיבים.

11 .

הלכה היא כי רשות ערעור על עניין אשר כבר נדון בשתי ערכאות קודמות תוענק רק שעה שאותו עניין מעלה שאלה בעלת חשיבות החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים הישירים למחלוקת [ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)]. איני סבור כי כזה הוא המקרה שלפניי. בענייננו מדובר בסכסוך כספי פרטני בין בעלי דין קונקרטיים, כאשר השאלות שהונחו לפתחי אף אינן נוגעות לסכסוך גופו אלא לשאלות דיוניות שהתעוררו בקשר עמו. די כבר בכך על מנת לדחות את הבקשה. המבקש טוען אומנם כי מתעוררת במקרה דנן שאלה משפטית כללית בדבר השבת דמי שכירות לשוכר ששולמו על ידו למי שאינו זכאי לקבלם, אולם גם אם אכן מדובר בשאלה משפטית כללית המצדיקה מתן רשות ערעור, ואינני סבור כי זהו המצב, הרי שכאמור לעיל, הבקשה שלפניי כלל אינה מתיחסת להליך העיקרי בין בעלי הדין, שם השאלה האמורה עוד עתידה להתברר, אלא להליך משני בו היא כלל לא עולה.

12.

גם לגופו של עניין, דין הבקשה להידחות. ככלל, לא תיטה ערכאת הערעור להעניק רשות ערעור על "החלטה אחרת" של בית המשפט, כגון החלטה לדחות בקשה למחיקת תביעה על הסף, כאשר הנכונות להעניק רשות ערעור כאמור תתגבר ככל שהחלטת הביניים היא בעלת אופי בלתי הדיר [ע"א 3977/07 מדינת ישראל נ' גרנות, אגודה שיתופית חקלאית מרכזית (לא פורסם, 18.5.08), פסקה 12; רע"א 7682/06 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' אלוש (לא פורסם, 25.6.07); שלמה לוין תורת הפרוצדורה האזרחית – מבוא ועקרונות יסוד 176-177 (1999)]. בהקשר זה, דעתי הינה כדעתו של בית המשפט המחוזי אשר קבע, בכל הנוגע להימנעות בית משפט השלום ממחיקת תביעת המשיבים, כי דחיית טענת המחיקה על הסף בשלב המוקדם של ההליך בענייננו אינה מונעת מן המבקש לשוב ולהעלות את הטענה במהלך המשפט עצמו ואינה יוצרת מצב בלתי הפיך שלא ניתן יהיה לתקנו במסגרת ערעור על פסק הדין הסופי כמו גם במסגרת פסיקת הוצאות מתאימה. עמדה זו אף משתלבת במגמה הכללית בשנים האחרונות להימנע ככל הניתן מנעילת שערי בית המשפט בפני בעלי דין מבלי שניתנה להם הזדמנות להשמיע את טענותיהם לגופו של עניין [ראו למשל: ע"א 693/83 שמש נ' רשם המקרקעין תל-אביב-יפו , פ"ד מ(2) 668, 671-672 (1986)].

13.

באשר לטענת המבקש לפיה גילוי המסמכים עליו הורה בית משפט השלום יוצר פגיעה בלתי הפיכה בו ובצד שלישי, הרי שזו לא הוכחה בפני בית משפט השלום וכל כולה מושתתת על אמירתו של המבקש. ומכל מקום, כלל הוא כי לערכאה הדיונית מוקנה שיקול דעת רחב להחליט בסוגיית גילוי המסמכים ואין ערכאת הערעור נוהגת להתערב בו, אלא במקרים חריגים [ראו: רע"א 2534/02 שמשון נ' בנק הפועלים בע"מ , פ"ד נו(5) 193, 196 (2002) (להלן – עניין שמשון ); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 196 (מהדורה תשיעית, 2007)]. איני סבור כי המקרה שלפניי מצוי בגדרם של אותם מקרים חריגים. נקודת המוצא בסוגיית גילוי המסמכים הינה גילוי מירבי של מידע הרלבנטי למחלוקת בין בעלי הדין [ראו למשל עניין שמשון הנ"ל בעמוד 195], כאשר סעיף 35 לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981 קובע כי הוראות חוק זה אינן גורעות מהוראות כל דין אחר וממילא גם לא מחובותיו של בעל דין על פי תקנות 112-118 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 שעניינן גילוי מסמכים [רע"א 7264/95 ראש קש מסחר 88 בע"מ נ' רוכביץ , פ"ד מט(5) 793, 795 (1996)]. ברי כי ייפוי הכוח הבלתי חוזר רלבנטי לבירור המחלוקת בין בעלי הדין במקרה דנן, כאשר אחת השאלות המרכזיות המתעוררות במסגרתו הינה מקור זכותו של המבקש להשכיר למשיבים את החנות, שאלה שעיון בייפוי הכוח הבלתי חוזר עשוי להביא לפתרונה. משכך, ומשלא הוכיח המבקש כדבעי כי נפגעה פרטיותו שלו או של צד שלישי, איני מוצא מקום להתערב בהחלטתו של בית משפט השלום.

14.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית. משלא התבקשה תגובת המשיבים אינני עושה צו להוצאות. עם דחייתה של בקשת רשות הערעור מתייתר גם הצורך לדון בבקשת עיכוב ביצוע החלטתו של בית משפט השלום בדבר גילוי מסמכים אשר הוגשה על ידי המבקש לבית משפט זה ביום 19.1.09.