רע"א 10878/08 הרב צבי ביאלוסטוצקי נ. יהושע ערבליך

1.

בפניי בקשה למתן רשות ערעור על החלטה שניתנה על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב (כב' השופטת ע' סלומון-צ'רניאק), לפיה עוכב ביצוע פסק דין שניתן במעמד צד אחד על ידי רשם בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כב' הרשם א' אורנשטיין).

2.

ההליכים בתיק זה מרובים, וסדר אין בהם. הרקע לבקשה יוצג על כן בקצרה, תוך התמקדות בהחלטה נשוא בקשת רשות הערעור. המבקש הגיש תביעה כספית נגד המשיבים ו-13 נתבעים אחרים בבית המשפט המחוזי בתל-אביב, בטענה כי הוא נמחה של בעלי זכויות במקרקעין. בינואר 2007 נתן הרשם אורנשטיין פסק דין בהיעדר הגנה נגד המשיבים, במסגרתו חייבם בתשלום כ- 5 מיליון ₪ לטובת המבקש (להלן: פסק הדין ). בקשה שהגישו המשיבים לעיכוב ביצוע פסק הדין ולביטולו נתקבלה על ידי הרשם, אולם החלטתו בוטלה על ידי כב' השופטת ד' גנות, אשר ציינה בהחלטתה כי למשיבים זכות לבקש הארכת מועדים להגשת בקשה לביטול פסק הדין, שכן עולה לכאורה כי מדובר בביטול פסק דין מחובת הצדק. בהחלטה מיום 25.10.2007 הבהיר הרשם כי החלטתו לעכב את ביצוע פסק הדין בעינה עומדת, ואולם ערעור שהגיש המבקש על החלטה זו נתקבל על ידי כב' השופטת ש' ברוש. בקשה להארכת מועדים לביטול פסק הדין שהגישו המשיבים בהתאם לפסק דינה של השופטת ד' גנות, נדחתה על ידי כב' הרשם א' זמיר. על החלטה זו ערערו המשיבים. בדיון שנערך בעניין זה עתר המבקש לפסילתה של כב' השופטת ע' סלומון-צ'רניאק. בית המשפט המחוזי דחה את בקשת הפסילה, והורה על עיכוב ביצוע פסק הדין עד להחלטה בערעור על בקשת הפסילה, תוך שהוא מציין:

"בסופו של יום, יש לגרום לכך שייקבע – סוף סוף – אם נכון, ראוי והולם הוא, שיישאר פסק דין על-סך של 5 מיליון ₪ אך ורק מפני שלא הוגש כתב-הגנה במועד; וזהו המצב השורר נכון להיום. אין לי כל ספק, שכל בקשת הפסילה נועדה ובאה לעולם כדי להכשיל מהלך זה, שיש לנקוט בו וכדי לדחות את הקץ".

על החלטה זו נסבה בקשת רשות הערעור שבפניי.

3.

לטענת המבקש, החלטתה של כב' השופטת סלומון-צ'רניאק ניתנה בחוסר סמכות והיא מנוגדת לפסק דינה של השופטת ברוש, בו נקבע כי לא היה מקום לעכב את ביצוע פסק הדין לאחר שפסק הדין הושב על כנו על ידי השופטת גנות.

3.

המשיבים גורסים כי אין ממש בטענה כי ההחלטה נשוא בקשת רשות הערעור ניתנה בחוסר סמכות. לדבריהם, ההחלטה ניתנה בהתאם לשיקול הדעת המוקנה לבית המשפט קמא והיא אינה מצדיקה דיון בפני בית משפט זה.

4.

לאחר שעיינתי בהחלטות הערכאה דלמטה ובחנתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להדחות. על פי ההלכה הפסוקה, יש להיעתר לבקשות רשות ערעור ב"גלגול שלישי" רק כאשר הן מעלות שאלה עקרונית החורגת מעניינם הצר של הצדדים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)), ואילו אין המקרה דנן מעלה כל סוגיה החורגת מעניין הצדדים בעיכוב הביצוע של פסק דין אשר ניתן בהיעדר הגנה. יתר על כן, טענותיו של המבקש נדונו פעם ועוד פעם בפני בית המשפט קמא, בהליכים מהליכים שונים. התנהלותו הקימה עליו לא פעם ביקורת מצד היושבים בדין המלמדת כי התנהגותו נגועה בחוסר תום לב, וגם מטעם זה לא מצאתי להיענות לבקשתו. מעבר לדרוש אזכיר כי ההחלטה על עיכוב ביצוע פסק הדין היא החלטת ביניים אשר הערכאה שהכריעה בה רשאית לשנותה במקרים בהם נשתנו הנסיבות, וכן במקרים בהם מתברר לבית המשפט כי נתן החלטה מוטעית (ע"א 3604/02 אוקו נ' שמי , פ"ד נו(4) 505 (2002)), ומשכך אין ממש בטענת המבקש כי ההחלטה נשוא בקשת רשות הערעור ניתנה בחוסר סמכות.

הבקשה כאמור נדחית. משנתבקשה תגובה, ישא המבקש בשכר טרחת עורך-דין בסך של 4,000 ₪ ובהוצאות משפט.