רע"א 1184-24 רע"א 1184-24

1.לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטת ה' סילש), מיום 6.2.2024, בע"א 75207-01-24. בפסק הדין נושא הבקשה נדחה ערעור המבקש על החלטת בית משפט השלום נתניה (השופטת א' רחלי מאירי), מיום 25.1.2023, בה"ט 28477-01-24, בגדרה נדחתה בקשת המבקש כי יינתן צו למניעת הטרדה מאיימת, נגד המשיב, לפי חוק למניעת הטרדה מאיימת, תשס"ב-2001 (להלן: החוק או חוק למניעת הטרדה מאיימת).

2.וזה רקע הדברים, בתמצית: ביום 12.1.2024 הגיש המבקש, לבית משפט השלום, בקשה למתן צו למניעת הטרדה מאיימת, במעמד צד אחד, לפי החוק למניעת הטרדה מאיימת. במסגרתה של הבקשה עתר המבקש כי בית המשפט יאסור על המשיב להטריד אותו בכל דרך ובכל מקום; לאיים עליו; לבלוש אחריו, לארוב לו, להתחקות אחרי תנועותיו או מעשיו או לפגוע בפרטיותו בכל דרך אחרת; ליצור עמו קשר; להימצא במרחק מסוים ממנו; ולשאת נשק.

בבקשתו פירט המבקש, שהינו עורך דין במקצועו, כי באותו היום ייצג את רעייתו בדיון במסגרתו עתרה אף היא לצו למניעת הטרדה מאיימת נגד המבקש. למען שלמות התמונה יצוין כי דיון זה הסתיים בהסכמה הדדית בין הצדדים שלא ליצור קשר זה עם זה או להטריד זה את זה. על פי גרסת המבקש, ביציאתם מהדיון התגלע ויכוח, בינו לבין המשיב, שנמשך כל הדרך החוצה מבניין בית המשפט. בשלב מסוים, ובתשובה לשאלת המבקש: "מעניין אם היית מאיים ככה אם זה הייתי אני במקומה ברכב [הכוונה במקום רעייתו של המבקש – י' כ']", השיב המשיב: "אם זה היית אתה הייתי גם הורג אותך, ואם אני אתפוס אותך לבד אתה מת". המבקש ציין כי לנוכח איום זה הוא חושש לחייו ולחיי משפחתו, ומאחר שהוא גר במרחק של שני בתים מביתו של המשיב, הוא מבקש צו שיגן עליו.

3.בתשובה לבקשה טען המשיב כי המבקש הינו עותר סדרתי לצווים למניעת הטרדה מאיימת וכי הוא עושה שימוש לרעה בהליכי משפט. לגופו של עניין, המשיב טען כי מהרגע שיצאו מאולם בית המשפט המבקש ורעייתו התגרו בו והטיחו בו דברי בלע וגידופים. המשיב טען כי הוא הצליח לשמור על קור רוחו, עד אשר המבקש פנה אליו ואיים לפגוע בילדיו. בשלב זה, כך טען המשיב, הוא איבד את קור רוחו והזהיר את המבקש שימנע מלעשות כן. בתוך כך, המשיב הכחיש את הדברים שיוחסו לו, ועמד על כך שלא נקט בכל אלימות כלפי המבקש או איים עליו בכל דרך.

4.לאחר שהתקיימו שני דיונים בבקשת המבקש (ביום 17.1.2024 וביום 22.1.2024), ולאחר שבדיון השני נחקרו הצדדים על עדויותיהם, ביום 25.1.2024 ניתנה החלטת בית משפט השלום בנתניה (השופטת א' רחלי מאירי), במסגרתה נדחתה בקשת המבקש. בתמצית, בית משפט השלום דחה את הגרסאות העובדתיות של שני הצדדים: בית המשפט דחה את גרסת המבקש לפיה לא קדמה לאמירתו של המשיב התגרות מטעם המבקש, וקיבל בהקשר זה את עמדת המשיב כי המבקש אכן התגרה בו וגידף אותו. מאידך גיסא, בית המשפט דחה את עמדת המשיב לפיה אמירתו בגינה הוגשה בקשת המבקש התמצתה באזהרה בלבד, וקבע כי המשיב איים על המבקש כי ייפגע בו פיזית.

עם זאת, בית משפט השלום עמד בפסק דינו על כך שלפי הוראות החוק אין די בהשמעת איום אלא שצריך גם שהאיום יושמע "...בנסיבות הנותנות בסיס שסביר להניח כי המטריד או המאיים עלול לשוב ולפגוע בשלוות חייו, בפרטיותו או בחירותו של אדם או כי הוא עלול לפגוע בגופו". בית משפט השלום קבע כי תנאי זה אינו מתקיים בענייננו וזאת משני טעמים עיקריים: הראשון, כי להתרשמותו המבקש, סובייקטיבית, לא חש מאוים מאמירתו של המשיב, וכי גם לא היה מקום כי יחוש מאוים ממנה מבחינה אובייקטיבית; השני, כי להתרשמותו מדובר במעידה חד-פעמית מצדו של המשיב, אשר הביע עליה חרטה בדיון בפניו, כך שאין חשש כי אירוע כאמור ישנה.

5.המבקש מיאן להשלים עם החלטת בית משפט השלום, וערער עליה בפני בית המשפט המחוזי מרכז-לוד. בערעורו, טען המבקש כי בית משפט השלום שגה במספר קביעות עובדתיות שנקבעו על ידו. כמו כן, המבקש טען כי פסק דינו של בית משפט השלום אינו מבוסס על ניתוח נכון של הדברים, אלא על ניסיון מאולץ להביא לתוצאה זו מתוך "רחמיו של בית המשפט קמא על המשיב". בתוך כך, המבקש טען כי בית משפט השלום שגה בהסקת מסקנותיו מתוך הראיות, בין היתר בקביעתו כי המבקש אינו חש מאוים מהמשיב, וכי אין בסיס סביר שהמשיב ישוב ויאיים על המבקש. כמו כן, המבקש הוסיף כי בא כוחו של המשיב התערב בחקירתו, ושתל דברים בפיו של המשיב תוך כדי מתן עדותו; כי בית משפט השלום דחה את בקשתו להקליט את הדיון שהתקיים ביום 22.1.2024; וכי על ההליך בבית משפט השלום הוטל חיסיון מבלי שהייתה הצדקה לכך.

6.ביום 6.2.2024 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטת ה' סילש), בגדרו נדחה הערעור. בית המשפט ציין כי חלק הארי של החלטת בית משפט השלום מבוסס על הכרעה עובדתית במחלוקת בין הצדדים באשר לאירועים בגינם הוגשה הבקשה למתן צו למניעת הטרדה מאיימת, וכי ערעור המבקש אינו מגלה כל טעם שיש בו כדי להצדיק התערבות של ערכאת הערעור בקביעות העובדתיות שקבעה הערכאה הדיונית. נוסף על האמור, בית המשפט המחוזי דחה את טענת המבקש כי מסקנתו של בית משפט השלום התבססה על רחמיו כלפי המשיב, והוסיף כי גם ההכרעה של בית משפט השלום במחלוקת המשפטית נשענה במידה רבה על הקביעות העובדתיות שקבע. בתוך כך, בית המשפט המחוזי ציין כי פסק דינו של בית משפט השלום הינו מפורט, מנומק וסדור, וכי לא נמצאה הצדקה להתערבות ערכאת הערעור בו, בין אם בקביעות העובדתיות ובין אם בהכרעות המשפטיות.

7.על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוגשה הבקשה שבפניי, בצידה הגיש המבקש גם בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט קמא, במובן זה שהצו הארעי למניעת הטרדה שעמד על כנו בעת שההליכים בערכאות קמא היו תלויים ועומדים, יוותר על כנו עד להכרעה בבקשה דנן.

בבקשתו, טוען המבקש כי בניגוד לאמור בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, ערעורו לא עסק אך ורק בקביעות עובדתיות אלא גם במסקנות המשפטיות אליהן הגיע בית משפט השלום. כמו כן, המבקש טוען כי בית המשפט המחוזי לא קיים דיון ענייני ומלא בערעורו, עת שהמשיב כלל לא הגיש תשובה כתובה לערעור, שהתקיים דיון אחד בלבד בבקשתו, וכי לכל צד ניתנו מספר דקות בלבד לטעון. כמו כן, המבקש טוען כי הנמקתו של בית המשפט המחוזי לוקה בחסר, שכן אין בה התייחסות לכל אחת מהטענות שנטענו על ידו בהודעת הערעור. בתוך כך, המבקש שב וטוען כי בית משפט השלום פסק את שפסק מתוך "רחמיו" על המשיב, וכי בא כוחו של המשיב התערב בחקירתו של המשיב על ידי המבקש. נטען כי מדובר בפגמים היורדים לשורשו של הליך, המצדיקים ואף מחייבים את התערבות ערכאת הערעור.

8.דין הבקשה להידחות.

כידוע, רשות ערעור ב-"גלגול שלישי" תינתן רק במקרים חריגים, המעוררים שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים, או כאשר דחיית הבקשה למתן רשות ערעור תגרום לעיוות דין (רע"א 5142/23 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 10 (28.1.2024)). תנאים אלו רחוקים מלהתקיים בענייננו.

9.ראשית, אף שהמבקש טוען כי בקשתו מעוררת שאלות בעלות השלכות רוחב, הוא איננו מפרט מהן אותן שאלות. כך וכפי שציין בית המשפט קמא, פסק דינו של בית משפט השלום מבוסס על קביעות עובדתיות באשר לאירועים שבגינם הוגשה הבקשה למתן צו למניעת הטרדה מאיימת, וביישום הדין ביחס לעובדות שנקבעו. בתוך כך, פסק הדין של בית משפט השלום איננו מעורר כל שאלה החורגת מעניינם של הצדדים, וכמוהו גם פסק דינו של בית המשפט המחוזי איננו מעורר כל שאלה כאמור.

10.שנית, גם בטענות המערער לפיהן נגרם בנסיבות דנן עיוות דין, לא מצאתי ממש. כידוע, ערכאת הערעור איננה חייבת "להתייחס לכל תג ותג בטענות המערערים, ומכל מקום אין בכך עילה למתן רשות ערעור" (רע"א 2704/19 עזבון המנוח פלוני נ' AIG חברה לביטוח בע"מ, פסקה 3 (23.5.2019)). לפיכך, אף אם בית המשפט המחוזי לא התייחס לכל טענות המבקש אין בכך כדי להצדיק את קבלת בקשתו. כמו כן, לאחר שעיינתי בפרוטוקולים של הדיונים שנערכו בפני בית המשפט המחוזי ובפני בית משפט השלום, שוכנעתי כי למבקש ניתנה הזדמנות נאותה לשטוח את טענותיו, ושלא נגרם כל עיוות דין ביחס לאופן ניהול ההליכים בערכאות קמא.

11.אשר על כן, דין הבקשה להידחות, ועמה ממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.