רע"א 1226-24 רע"א 1226-24

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת נועה גרוסמן) בת"צ 41481-04-19 מיום 17.12.2023, במסגרתה נדחתה בקשת המבקש להשתתף בדיונים בהליך הייצוגי מכוח סעיף 15 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: החוק או חוק תובענות ייצוגיות).

רקע והשתלשלות העניינים

1.על קורותיו של ההליך מושא בקשת רשות ערעור זו, עמדתי בהרחבה ברע"א 6024/23 יקירביץ נ' דגן (29.10.2023) (להלן: ההחלטה בהליך הקודם), שם נדונה ונדחתה בקשת רשות ערעור קודמת שהגיש המבקש, עו"ד אליעזר יקירביץ (להלן: המבקש). לפיכך, לצורך בקשת רשות הערעור דנן, אביא את עיקרי הדברים בתמצית בלבד.

2.ביום 18.4.2019 הגישו המשיבים 5-1 (הם המבקשים בהליך קמא; להלן: מבקשי האישור), בקשה לאישור תובענה כייצוגית נגד המשיבות 9-6 (הן המשיבות בהליך קמא; להלן: הנתבעות), לפי פרט 1 לתוספת השנייה לחוק: "תביעה נגד עוסק, כהגדרתו בחוק הגנת הצרכן, בקשר לענין שבינו לבין לקוח, בין אם התקשרו בעסקה ובין אם לאו" (להלן: בקשת האישור). על פי הנטען בבקשת האישור, מקררים אשר יוצרו על ידי המשיבה 6, סמסונג אלקטרוניקה בע"מ (או בשמה הלועזי – Samsung Electronics Co Ltd. להלן: סמסונג), ונמכרו בישראל על ידי הנתבעות, לוקים בפגמים ובתקלות סדרתיות, אשר מקימים שורה של עילות תביעה צרכניות, חוזיות ונזיקיות.

3.בטרם הוגשו תשובות הנתבעות לבקשת האישור, ניהלו מבקשי האישור והנתבעות (למעט המשיבה 10; להלן יחד: הצדדים) הליך הידברות שסופו בהסדר פשרה שהוגש לאישורו של בית המשפט קמא ביום 23.11.2020. הסדר זה תוקן מספר פעמים בעקבות הערותיו של בית המשפט קמא, התנגדות היועצת המשפטית לממשלה ודו"ח הבודקת שמינה בית המשפט קמא. בסופו של דבר, נוסחו העדכני של הסדר הפשרה, בו הוטמעו התיקונים השונים, הוגש לבית המשפט קמא ביום 4.4.2023 (להלן: הסדר הפשרה. יוער כי המשיבה 10 אינה צד להסדר הפשרה, אך מבקשי האישור ויתרו על טענותיהם כלפיה). עיקרו של הסדר הפשרה בפיצוי חברי הקבוצה בהתאם לאחת משתי חלופות, על פי סיווג של המשיבות 7-6: תיקון המקרר שנרכש או החלפתו במקרר חדש בניכוי פחת משווי המקרר שבחזקת הלקוח בשיעור של 7.5% לשנה (להלן: הפחת). כן הוסכם בין הצדדים כי קבוצת הפייסבוק הייעודית שהוקמה בקשר להליך הייצוגי (להלן: קבוצת הפייסבוק) תיסגר עם חתימתו של הסדר הפשרה.

4.משלא מצא טעם לדחות את הסדר הפשרה על הסף, הורה בית המשפט קמא על פרסום הודעה בדבר הגשת הבקשה לאישור הסדר הפשרה (להלן: ההודעה לציבור), וזאת בכפוף למספר הוראות פרטניות. כשבועיים לאחר פרסום ההודעה לציבור, ביום 28.5.2023 הגיש המבקש, המהווה לטענתו חבר הקבוצה המיוצגת, בקשה לבית המשפט קמא, שעניינה בפרסום חוזר של ההודעה לציבור, תוך הטמעת שורה של תיקונים הדרושים לשיטתו בניסוחה ובאופן פרסומה (להלן: הבקשה לפרסום חוזר). בקשה זו נדחתה בהחלטת בית המשפט קמא מיום 20.6.2023 (להלן: ההחלטה בבקשה לפרסום חוזר), ובקשת רשות ערעור על החלטה זו נדחתה במסגרת ההחלטה בהליך הקודם ביום 29.10.2023. יוער, כי לצד דחיית טענותיו של המבקש לגופן, הובהרו במסגרת ההחלטה בהליך הקודם הקווים המנחים, אשר יש לאמצם, על דרך הכלל, במתן הוראות לפרסום ההודעה לציבור (שם, בפסקאות 22-20. להלן: הקווים המנחים לפרסום).

5.במקביל, ביום 29.6.2023 הגיש המבקש את התנגדותו להסדר הפשרה, במסגרתה העלה ארבע טענות עיקריות: ראשית, כי לא הוצגו נתונים ביחס לכמות המקררים הפגומים ולאופי הפגמים, באופן שאינו מאפשר לבחון את הוגנות הסדר הפשרה; שנית, כי יש לאפשר לחברי הקבוצה שיחפצו בכך פיצוי כספי, חלף המשך השימוש במקררי סמסונג; שלישית, כי גובה הפחת אשר נקבע, כמו גם אופן חישובו, אינם ראויים ומקפחים הם את חברי הקבוצה; רביעית, כי מנגנון הפיצוי שהוסכם עליו מערים קשיים שונים על חברי הקבוצה במימוש זכותם להחלפה או לתיקון המקררים הפגומים. בצד האמור, עתר המבקש להורות על אי-סגירת קבוצת הפייסבוק עד לסיום מימוש הסדר הפשרה, ועל מתן עדכונים שוטפים על יישומו של ההסדר באמצעותה (להלן: התנגדות המבקש או ההתנגדות). ביום 10.9.2023 הגישה גם היועצת המשפטית לממשלה את התנגדותה להסדר הפשרה, הן לעניין מנגנון הפיצוי, הן לעניין הגמול ושכר הטרחה והן לכריכת מימוש הסדר הפשרה במחיקת קבוצת הפייסבוק (להלן: התנגדות היועצת המשפטית לממשלה).

6.מספר ימים לאחר מתן ההחלטה בהליך הקודם, ביום 5.11.2023 הגיש המבקש בקשה להשתתפות בהליך "כצד לדיון", לפי סעיף 15 לחוק תובענות ייצוגיות. בחלקה הראשון של הבקשה, טען המבקש כי הוא עומד בתנאים הנדרשים לאישור השתתפותו בהליך, ובפרט במבחנים שנקבעו בע"א 7842/16 אדם טבע ודין - אגודה ישראלית להגנת הסביבה נ' פירסק ואח', פסקאות 16-15 (27.9.2017) (להלן: עניין פירסק), וכי באמצעות היעתרות לבקשה הוא יוכל "להשתתף בדיונים הבאים" (סעיף 7 לבקשה). בחלקה השני של הבקשה, חזר המבקש על בקשתו לפרסום חוזר של ההודעה לציבור, תוך יישום הקווים המנחים לפרסום שניתנו בהחלטה בהליך הקודם (להלן: בקשת ההשתתפות).

7.עוד באותו היום, הורה בית המשפט קמא למבקש לתמוך את בקשת ההשתתפות בתצהיר ביחס לחלקה הראשון. בצד זאת, דחה בית המשפט קמא את חלקה השני של בקשת ההשתתפות, שעניינו בפרסומים נוספים אודות הסדר הפשרה, תוך שהבהיר כי חלק זה הוכרע על ידו במסגרת ההחלטה בבקשה לפרסום חוזר, שאושררה בהחלטה בהליך הקודם, ואין מקום להידרש לכך בשנית. ביחס ליישומם של הקווים המנחים לפרסום, הובהר כי אלו לא הוחלו למפרע על ההליך דנן, ומשכך, אין להיענות אף לרכיב זה.

8.ביום 13.11.2023 הגיש המבקש תצהיר מטעמו, בו עמד על זיקתו האישית להליך, כחבר קבוצה, והדגיש כי היעתרות לבקשת ההשתתפות תצמיח לו ולקבוצה תועלת, שכן יוכל להשתתף בהליך אישור הסדר הפשרה, ובפרט להשיג על תוכן הסדר הפשרה ועל החלטות הקשורות בפרסום ההודעה לציבור, לפקח על יישומו של הסדר הפשרה ולמנוע את סגירת קבוצת הפייסבוק. כן טען כי תרומתו להליך עולה מניסיונו האישי כעורך דין, וכמי שאוחז בידע ובניסיון הרלוונטיים להליך (להלן: התצהיר). עוד ציין המבקש, במסגרת התצהיר, כי "ככל שיפסק כי הנני צד אוכל הן לחזור ולבקש פרסום חוזר נאות והן אוכל להשתתף בשאר ההליכים, שיהיה בהם תועלת אישית לי ולשאר חברי הקבוצה" (סעיף 14 לתצהיר).

9.ביום 14.12.2023 הגישו הצדדים את תשובתם המשותפת לבקשת ההשתתפות (להלן: התשובה לבקשת ההשתתפות). לטענתם, בקשת ההשתתפות הוגשה בשיהוי, בשלב מאוחר של ההליך, וכאשר המבקש יכול היה להגישה במועד מוקדם יותר. לדבריהם, היעתרות לבקשה עלולה להביא לפגיעה ביעילות הדיונית, הן לאור התנהלותו של המבקש ובקשותיו החוזרות ונשנות המביאות לסרבול ההליך, והן משום שבכל מקרה בית המשפט קמא צפוי לדון בהתנגדות המבקש אשר כוללת, או למצער יכולה הייתה לכלול, את מלוא טענותיו בבקשת ההשתתפות. בנוסף, לשיטת הצדדים, המבקש אינו עונה על המבחנים למתן רשות להשתתפות בדיונים לפי סעיף 15 לחוק כפי שהותוו בעניין פירסק. לסיום, הטעימו הצדדים כי שיקולי תום הלב מובילים אף הם לדחיית בקשת ההשתתפות, בין היתר, משום שחזר במסגרתה על טענות שנדונו מספר פעמים בעבר ונדחו.

10.בהחלטה מיום 17.12.2023 דחה בית המשפט קמא את בקשת ההשתתפות, בקבעו כי בשים לב למכלול נסיבות העניין, ובפרט לעובדה כי המבקש הגיש התנגדות להסדר הפשרה, לא נמצאה הצדקה לעשות שימוש במנגנון ההשתתפות הקבוע בסעיף 15 לחוק תובענות ייצוגיות, וכי די במעמדו כמתנגד להסדר הפשרה. בית המשפט קמא עמד על העיתוי בו הוגשה בקשת ההשתתפות, מבלי שסופק לכך הסבר כלשהו, אשר מטיל בספק את תרומת המבקש להליך ואף עלול להרחיב, בשלב המתקדם של אישור הסדר הפשרה, את חזית המחלוקת בין הצדדים, תוך פגיעה ביעילות הדיונית.

אף לגופו של עניין, סבר בית המשפט קמא כי אין מקום להתיר את השתתפותו של המבקש בדיונים. תחילה ציין בית המשפט קמא כי עיון בפסיקה מעלה שעד כה נעשה שימוש בסעיף 15 לחוק אך במקרים בהם הבקשה הוגשה על ידי ארגונים או גופים אשר מאפייניהם הייחודיים עמדו בזיקה לנושא ההליך. לאחר דברים אלה, ציין בית המשפט קמא, בבוחנו את התועלת אשר צפויה לצמוח מהשתתפותו של המבקש בהליך, כי אין די בטענותיו הלאקוניות בדבר ניסיונו ומומחיותו של המבקש, כמו גם בטענותיו ביחס להשתייכותו לקבוצה ולהיותו עורך דין, כדי להצדיק היעתרות לבקשת ההשתתפות. זאת, בין היתר, בהינתן שהמבקש לא הצביע על ערך מוסף קונקרטי שהוא מביא עמו, ואף לא הובאה ראיה לכך שההליך מנוהל בצורה בלתי הוגנת על ידי באי-כוח הצדדים, וכן בהתחשב בכך שההליך מפוקח הן על ידי היועצת המשפטית לממשלה והן על ידי בית המשפט עצמו. כן הדגיש בית המשפט קמא כי טענות המבקש ביחס לפרסום הסדר הפשרה וביחס לפיקוח עליו אינן מצדיקות את השתתפותו בדיונים, וחזקה כי אלו יקבלו ביטוי הולם בהחלטות בית המשפט. עוד הובהר, כי ההחלטה בהליך הקודם, ובכללה הקווים המנחים לפרסום, לא הוחלו למפרע על ההליך, ועל כן אין בה כדי לשנות ממתווה הפרסום שנקבע בהחלטות קודמות בהליך. במכלול האמור, דחה בית המשפט קמא את בקשת ההשתתפות, והטיל על המבקש הוצאות בסך כולל של 2,000 ש"ח.

11.ביום 16.1.2024 הגיש המבקש לבית משפט זה בקשה להארכת המועד האחרון לנקיטת הליך ערעורי על החלטת בית המשפט קמא עד לחלוף 60 ימים ממתן ההכרעה בבקשה לאישור הסדר הפשרה, וזאת משום שהחלטה זו עשויה לייתר את הצורך בהגשת הליך ערעורי מטעמו, ולחלופין משום שיהיה זה יעיל לדון בהליך זה לצד הליכים ערעוריים נוספים שעשויים להיות מוגשים על ההחלטה בנוגע לאישורו של הסדר הפשרה (להלן: הבקשה להארכת מועד). לאחר שהתקבלה התייחסות הצדדים, אשר התנגדו לבקשה, זו נדחתה, מן הטעם שיש להכריע בשאלת צירופו של צד להליך המשפטי בשלב מוקדם ככל שניתן של ההליך (בש"א 516/24 יקירביץ נ' דגן ואח' (1.2.2024) (כב' הרשמת ליאור משאלי שלומאי)).

מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.

12.בבקשת רשות הערעור טוען המבקש כי סוגיית צירופו של חבר קבוצה כצד להליך, להבדיל מצירופו של גוף ציבורי, היא סוגיה עקרונית בעלת השלכות רוחב שלא נדונה עד כה בפסיקה, וכי ראוי לשיטתו להתוות כללים בעניין ולנקוט בגישה שונה ביחס לחבר קבוצה. כמו כן, גורס המבקש, כי אין לראות בהגשת התנגדות משום מחסום מפני השתתפות בהליך לפי סעיף 15 לחוק, באשר אין בהגשת ההתנגדות כדי להקנות למתנגד זכות השתתפות בשלב טרום הליכי אישור הסדר הפשרה ובשלב שלאחר אישורו (הנוגע לאופן יישומו). עוד טוען המבקש כי בקשת ההשתתפות אינה לוקה בשיהוי, משום שנודע לו על הצורך בהגשתה רק לאחר שהתבררו ניסיונותיהם של באי-הכוח המייצגים למנוע יידוע של חברי הקבוצה ביחס לפרטי הסדר הפשרה, והסכמתם לסגור את קבוצת הפייסבוק זמן קצר לאחר אישורו העתידי. המבקש מוסיף כי התנהלות זו, ואירועים נוספים אותם הוא מציין, מעידים על כך שבאי-הכוח המייצגים פועלים באופן בלתי-הוגן, המצדיק את צירופו כצד לדיון. בנוסף, המבקש סבור כי מתקיימים בעניינו התנאים שנקבעו בפסיקה לצורך התרת השתתפותו בהליך מכוח סעיף 15 לחוק, וזאת משום שהוא בעל זיקה להליך, מכוח בעלותו על מקרר סמסונג; מכיוון שפעולותיו ליידוע חברי הקבוצה ביחס לזכויותיהם מעידות על תרומתו להליך; ומפני שיש בצירופו כדי למנוע פגיעה בעניינו הפרטני, שכן אף הוא נפגע מפעולותיהם של הצדדים להסתרת מידע הקשור בהסדר הפשרה. בסיום דבריו, ובשולי בקשתו, טוען המבקש כי ראוי שהקווים המנחים לפרסום יחולו על הפרסומים הבאים, בשלבים מאוחרים יותר של הליך אישור הסדר הפשרה.

דיון והכרעה

13.לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות אף ללא צורך בתשובת המשיבים.

14.עניינה של בקשת רשות הערעור דנן הוא בסעיף 15 לחוק תובענות ייצוגיות. לנוחות הקורא, אביא להלן את נוסחו המלא של הסעיף, שכותרתו היא "השתתפות בדיונים":

(א) בית המשפט רשאי להתיר לחבר קבוצה שבשמה מנוהלת תובענה ייצוגית, וכן לרשות ציבורית הפועלת לקידום מטרה ציבורית בקשר לענין שבו עוסקת התובענה הייצוגית או לארגון הפועל לקידום מטרה כאמור, אשר אינם התובע המייצג, להשתתף בדיונים בתובענה הייצוגית, אם מצא כי הדבר דרוש לשם ניהולה היעיל וההוגן של התובענה הייצוגית, וכן, לענין חבר קבוצה – לשם הגנה על ענינו של אותו חבר קבוצה, ולענין רשות ציבורית או ארגון – לשם הגנה על ענינם של חברי הקבוצה.

(ב) נעתר בית המשפט לבקשה להשתתף בדיונים כאמור בסעיף קטן (א), רשאי הוא ליתן הוראות בדבר אופן ההשתתפות כאמור.

(ג) הוראות סעיף זה יחולו, בשינויים המחויבים, גם לענין השתתפות בדיונים בבקשה לאישור.

15.בפתח הדיון בהוראה זו, אבקש לחדד עניין לשוני, אשר לו משמעות מהותית. המבקש הכתיר את בקשתו כבקשה לצירופו "כצד לדיון", והבהיר כי כוונתו היא לצרפו כ"צד לדיון לכל דבר וענין" (סעיף 2 לבקשת ההשתתפות). ברם, הלשון המדויקת בה יש לנקוט בבקשות מסוג זה היא צירוף "כמשתתף בדיונים", ובהתאם כיניתי את בקשת המבקש במסגרת החלטה זו "בקשת השתתפות" ולא "בקשת הצטרפות". בחינת הליך החקיקה מעלה כי בחירה לשונית זו של המחוקק, לא נעשתה בדרך אגב, אלא באופן מודע ומושכל. כך, הצעת החוק אשר הונחה על שולחן הכנסת לקריאה ראשונה, נקטה בלשון "להתיר [...] להשתתף בניהול התובענה הייצוגית" (ההדגשה נוספה; סעיף 15 להצעת חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ה-2005, ה"ח הכנסת 232, 238), בעוד שנוסח החוק אשר התקבל, בסופו של יום, בקריאות השנייה והשלישית בכנסת, נקט בלשון המוכרת לנו כיום: "להתיר [...] להשתתף בדיונים בתובענה הייצוגית" (ההדגשה נוספה). עיון בדיוני ועדת המשנה של ועדת החוקה, חוק ומשפט בכנסת, אשר הכינה את החוק לקריאה שנייה ושלישית (להלן: הוועדה), מעלה כי מקורו של שינוי הנוסח הוא בדיונים שנערכו במשרד המשפטים, אשר הביאו את המנסחים למסקנה לפיה אפשרות צירופו של חבר קבוצה כשותף לניהול ההליך עלולה לפגוע "בדיון התקין", ולכן, שונה הנוסח, כך שיתאפשר למצטרף "להשתתף בדיונים אבל לא לנהל את התובענה הייצוגית" (כך בדבריה של נציגת משרד המשפטים בוועדה, עו"ד שירלי אבנר. ראו פרוטוקול ישיבה 11 של ועדת המשנה של ועדת החוקה, חוק ומשפט לעניין הצעת חוק תובענות ייצוגיות של הכנסת ה-16, 80-79 (30.11.2005)). דיוק זה מוצא ביטוי גם בדבריו של יושב ראש הוועדה, חבר הכנסת רשף חן, אשר הדגיש כי המשתתף "הוא לא בעל דין" וכי יש להבחין בינו לבין התובע המייצג (ראו שם, בעמ' 81). משמעות הדברים היא כי אף אם הייתה מתקבלת בקשת ההשתתפות, לא היה הופך המבקש לצד "לכל דבר ועניין", וכי אופן השתתפותו היה כפוף להוראותיו של בית המשפט הדן בבקשתו (ראו סעיף 15(ב) לחוק; פסקה 17 להחלטה בהליך הקודם).

16.עיון בסעיף 15 לחוק תובענות ייצוגיות מלמד כי הוא מקנה שיקול דעת רחב לבית המשפט לאפשר השתתפות בדיונים המתקיימים במסגרת הליך ייצוגי על ידי חבר קבוצה, רשות ציבורית או ארגון, אם השתכנע שהתקיימו בעניינם תנאים מסוימים המפורטים בסעיף. לוז ההוראה (סעיף 15(א) לחוק) מתייחס להשתתפות בדיונים ביחס לתובענה הייצוגית גופה, ואולם בסיומה מובהר כי היא חלה "בשינויים המחויבים", גם לעניין השתתפות בדיונים בשלב בקשת האישור (סעיף 15(ג) לחוק). אומנם אין בהוראה התייחסות להשתתפות בדיונים ביחס להליך אישור הסדר פשרה (בהתאם לסעיף 19 לחוק), ואולם מאחר שדיונים אלה מתקיימים באחד משני השלבים שנמנו לעיל – שלב בקשת האישור או שלב הדיון בתובענה גופה – יש להניח כי, מבחינת הסמכות, אין מניעה להפעיל את הוראת הסעיף גם בקשר לדיונים בהסדר פשרה.

17.אך, כידוע, סמכות לחוד ושיקול דעת בהפעלתה לחוד. בית המשפט קמא לא דחה את בקשת המבקש להשתתף בדיונים מחמת שסבר כי אין לו סמכות להורות כמבוקש, אלא מאחר שלא מצא הצדקה לעשות כן. במסקנה זו לא מצאתי מקום להתערב. כך, בהינתן העובדה שהמבקש הגיש ממילא התנגדות להסדר הפשרה שהוצע, וכתוצאה מכך הוא נהנה בשלב הנוכחי – שלב הדיון בהסדר הפשרה – ממעמד של מתנגד להסדר פשרה, אשר מקנה לו זכויות דיוניות שונות בקשר להליך הייצוגי בשלב הדיון בהסדר הפשרה (להלן: מתנגד). בשים לב לכך, ולאחר בחינת הנימוקים שהוצגו בבקשת ההשתתפות, לא מצאתי כי הודגם ערך מוסף המצדיק התערבות בהחלטת בית המשפט קמא שלא להקנות למבקש גם מעמד של משתתף בהליך בעת הנוכחית. זהו לוז הדברים – אפרט אותם בקצרה.

18.חבר קבוצה, הבוחר להגיש התנגדות להסדר הפשרה בהתאם להוראת סעיף 18(ד) לחוק תובענות ייצוגיות, הופך לבעל מעמד בהליך הייצוגי, לצורך הדיון בהסדר הפשרה (למעמד המתנגד בשלב ביצוע הסדר הפשרה, ראו פסקה 25 להלן). מעמד זה מקנה לו, במסגרת הדיון בהסדר הפשרה, מספר זכויות דיוניות, ובכלל זה את הזכות כי בית המשפט יקבל וישקול את התנגדותו הכתובה (סעיף 18(ד) לחוק), יכריע בה באופן מנומק במסגרת החלטתו אם לאשר או לדחות את הסדר הפשרה (סעיף 19(ג)(2)(ב) לחוק), וככל שהכרעה זו דוחה את התנגדותו, כולה או חלקה, באפשרותו אף להגיש ערעור בזכות על כך (ראו עע"מ 7233/15 כהן נ' עיריית קרית מוצקין, פסקה 3 (16.5.2016) (כב' הרשמת ליאת בנמלך); ע"א 6521/21 עמותת אל ספאם נ' חאיק, פסקה 8 (7.2.2022) (כב' הרשמת שרית עבדיאן) (להלן: עניין חאיק). השוו למקרים בהם נעתר בית משפט זה לבקשותיהם של מתנגדים להסדרי פשרה בהליכים ייצוגיים להצטרף כמשיבים בהליכי ערעור על החלטות שניתנו בבקשות לאישורם של הסדרי הפשרה: רע"א 4020/17 פרידמן נ' יצחקי (3.5.2018), פסקה 2 (כב' הרשמת ליאת בנמלך) (להלן: עניין פרידמן); ע"א 1439/20 דקל נ' בירנבוים (8.2.2021) (כב' הרשמת דר להב)). אין בחוק התייחסות מפורשת לזכותו של מתנגד להשתתף בדיונים ביחס להליך אישור הסדר הפשרה, ואולם כללי הצדק הטבעי, כמו גם הנוהג המקובל והראוי, מלמדים כי מתנגדים מזומנים לדיונים בהסדרי פשרה כמו גם בערעור, ואף ניתנת להם הזכות להביע עמדתם בעל-פה, בכפוף כמובן לפררוגטיבה הדיונית המסורה לבית המשפט ביחס לאופן ניהול הדיון.

19.ככל שהסדר הפשרה יידחה, וההליך הייצוגי יימשך, המתנגד אינו ממשיך להיות בעל מעמד בהליך (ראו עניין פרידמן, פסקה 2; רע"א 2588/21 עזרא נ' אם.אס.אן יזום ושיווק נדל"ן בע"מ, עמוד 4 (6.6.2021) (להלן: עניין עזרא); עניין חאיק, פסקה 8). עם זאת, אין מניעה, כי מתנגד יבקש להוסיף ולהשתתף בדיונים גם לאחר דחיית הסדר הפשרה, וזאת באמצעות הגשת בקשה לפי סעיף 15 לחוק. ככל שכך יקרה, יידרש בית המשפט לבחון האם מתקיימים התנאים לאשר בקשת השתתפות שכזו, ולעניין זה יתחשב, מטבע הדברים, גם, אך לא רק, בתפקיד אותו מילא המתנגד בשלב הדיונים בהסדר הפשרה.

20.אפס, לא בבקשת מתנגד המוגשת לאחר דחיית הסדר פשרה עסקינן, שהרי הדיונים בהסדר הפשרה בהליך דנן מצויים בעיצומם, ומעמדו הדיוני של המבקש כמתנגד עודו עומד בעינו. הבקשה דנן עניינה בשאלה אם יש מקום לאפשר למבקש בנוסף למעמדו כמתנגד, גם מעמד של משתתף בדיונים, ואולם לכך לא הוצגה כל הצדקה של ממש – לא ביחס להיענות לבקשה לצורך הדיון בהסדר הפשרה שהוצע, גם לא לצורך הדיון בהמשך ההליך, ככל שהסדר הפשרה יידחה.

21.ראשית יובהר כי בניגוד למשתמע מדבריו של המבקש – אשר טוען כי ההחלטה בהליך הקודם "פתחה לי את הדרך להצטרף כצד, הן ענינית והן פרוצדוראלית" (סעיף 66 לבקשת רשות הערעור) – בקשת רשות הערעור הקודמת נדחתה בהחלטה בהליך הקודם לא משום שהמבקש לא הגיש בקשה להשתתף בדיונים בהליך מכוח סעיף 15 לחוק תובענות ייצוגיות. הנימוק המרכזי לדחיית בקשת רשות הערעור היה כי אין למבקש, אך בשל היותו חבר קבוצה, מעמד להגיש בקשות בשלב פרסום ההודעה לציבור בדבר קיומה של בקשה לאישור הסדר פשרה (שם, בפסקאות 15-11). הצגת ההסדר הקבוע בסעיף 15 לחוק נעשתה, איפוא, לשם הבאה, לא ממצה, של הדרכים העומדות בפני חבר קבוצה המבקש לקחת חלק בהליך הייצוגי בכלל, תוך שהובהר, ברחל בתך הקטנה, כי ההתייחסות נעשית "למען שלמות התמונה". אכן, כפי שצוין לעיל, בפני חבר קבוצה (ובכלל זאת המבקש) עומדת האפשרות להשתתף בהליך, בין על דרך הגשת התנגדותו להסדר הפשרה – כאשר מוגשת בקשה לאישור הסדר פשרה – ובין על דרך הגשת בקשה להשתתפות בדיונים בהליך. ואולם, פשיטא, כי אין משמעו של האמור כי בית המשפט חייב להיענות לבקשת השתתפות. ההחלטה בעניין הפעלת מנגנון ההשתתפות הקבוע בסעיף 15(א) לחוק, נטועה בנסיבותיו הפרטניות של כל מקרה ומקרה, והכל במסגרת סמכותה הרחבה של הערכאה הדיונית הדנה בעניין. חזקה על בית המשפט כי יחליט בבקשה מסוג זה לשם הגנה על עניינם של חברי הקבוצה – כך בכלל, וכך בענייננו בפרט.

22.לגופו של עניין, המבקש טוען כאמור כי אין בהגשת ההתנגדות כדי לשמש מחסום מפני הגשת בקשה להשתתפות בדיונים בהליך, משום שהתרת השתתפותו בהליך מקנה מעמד בשלב טרום הליכי אישור הסדר הפשרה, בעניינים המתנהלים במקביל לאישורו של הסדר הפשרה ובשלב שלאחר אישורו. מבחינה עיונית הצדק עמו. אכן, כפי שהובהר, הגשת התנגדות ובקשת השתתפות אינן סותרות זו את זו כעניין קונספטואלי. ואולם, כעניין מעשי, אין טעם לאשר בקשת השתתפות לאחר שהוגשה התנגדות כשאין הצדקה נפרדת לכך, דהיינו כאשר מבחינה דיונית כל מבוקשו של חבר קבוצה לעת הזו ניתן לו מכוח מעמדו כמתנגד. דהיינו, כשמתנגד לא הציג כל ערך מוסף מאישור בקשת ההשתתפות שהגיש בשלב הדיון בהסדר הפשרה.

23.למרות ניסיונו של המבקש לבדל את בקשת ההשתתפות מההתנגדות שהגיש, ולשוות לזו הראשונה ערך מוסף על פני האחרונה, לא כך הם הדברים. עיון בטענותיו מעלה כי תכליתה של בקשת ההשתתפות מתמצה בשני אלה: כוונתו לבקש עיון חוזר בפרסום ההודעה לציבור (ראו סעיפים 12 ו-14 לתצהיר) ורצונו לטעון טענות שונות נגד הסדר הפשרה. ואולם, ביחס לרכיב הראשון, הרי שסוגיה זו נדונה זה מכבר הן בהחלטה בבקשה לפרסום חוזר, הן בהחלטה בהליך הקודם והן בהחלטת בית המשפט קמא מיום 5.11.2023, ואין מקום להידרש אליה פעם נוספת. אף דומה כי המבקש השלים עם עניין זה, באשר במסגרת בקשת רשות הערעור דנן לא חזר על כוונתו זו.

24.בכל הנוגע לרכיב השני, אשר עניינו בטענות העוסקות בהסדר הפשרה, נראה כי המבקש מיצה את טענותיו במסגרת ההתנגדות שהגיש – התנגדות אשר כללה, או לכל הפחות היה עליה לכלול, את מלוא טענותיו ביחס להוראות הסדר הפשרה, ביחס לפרסומו בעתיד וביחס לאופן אכיפתו בעתיד, במידה ויאושר. כך, למשל, טענות המבקש ביחס לצורך להחיל את הסדר הפשרה על סוגי ליקויים נוספים במקררי סמסונג (סעיף 23 לתצהיר) הועלו בהרחבה במסגרת התנגדותו (סעיפים 9-6 להתנגדות). כך גם ביחס לטענה בדבר היעדר פיצוי כספי ישיר לנפגעים (סעיף 23 לתצהיר), אשר הועלתה במסגרת ההתנגדות (סעיפים 10 ו-13 להתנגדות). בדומה, טענות המבקש לפיהן יש לאפשר את השתתפותו בהליך כך שיוכל לטעון לעניין הסרת הפרסומים המצויים בקבוצת הפייסבוק (סעיף 6 לבקשת ההשתתפות), ובקשותיו לפרסומים נוספים של הסדר הפשרה וההתנגדויות לו (סעיפים 18-9 לבקשת ההשתתפות; סעיף 20 לתצהיר) – מוצו כולן במסגרת ההתנגדות (סעיפים 35 ו-33 להתנגדות, בהתאמה). זאת ועוד: אין כל סיבה להניח שטענותיו של המבקש, אשר הועלו במסגרת התנגדותו, לא יישמעו. ההפך הוא הנכון. בית המשפט קמא הבהיר כי טענותיו של המבקש "יילקחו בחשבון בכל החלטה שתינתן בבקשה לאישור הסדר פשרה" (פסקה 18 להחלטה). משאלו פני הדברים, ברי כי אין, לעת הזו, בבקשת ההשתתפות כדי להוסיף על ההתנגדות שהוגשה. ואכן, גם בעניין זה נראה כי המבקש מכיר בכך שבקשת ההשתתפות נבלעת בתוך ההתנגדות שהגיש, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בבקשה להארכת מועד, במסגרתה הבהיר כי ישנה אפשרות שההחלטה בדבר אישור הסדר הפשרה תייתר את הצורך בהשגה על החלטת בית המשפט קמא שלא להתיר את השתתפותו בדיונים.

25.כן יובהר, בהקשר זה, כי המבקש טוען כי מעמדו כמתנגד אינו מקנה לו מעמד בעניינים המתנהלים במקביל לאישורו של הסדר הפשרה ובשלב שלאחר אישורו בעניינים העוסקים ביישומו, ואולם המבקש לא הצביע על כל צורך קונקרטי המתעורר בקשר לשלבים אלו. ממילא, ככל שאכן יתעורר צורך כאמור – ולא הובאה כל סיבה להניח כי כך יהיה הדבר בענייננו – רשאי בית המשפט קמא להתיר למבקש, מתוקף מעמדו כמתנגד בהליך, להביע את עמדתו באותם עניינים (עניין עזרא, בפסקה 6).

26.נותרנו, אם כך, עם הטענה שיש לאשר את מעמדו של המבקש כמשתתף בדיונים מכוח סעיף 15 לחוק למקרה שהסדר הפשרה יידחה, והדיונים בהליך הייצוגי יימשכו. ואולם, טעם זה הוא תיאורטי-ספקולטיבי בשלב הנוכחי, ולפיכך אינו יכול להצדיק היענות לבקשה בעת הזו. דומה שלכך מסכים גם המבקש, ולראיה בקשתו להארכת מועד. אלא שהדיון בערעור צריך, ככלל, להתבצע על בסיס הנתונים שהיו לפני הערכאה הדיונית, ובמקרה דנן נתונים אלה אינם מצדיקים לאשר, בשלב בו מצוי הסדר פשרה על האָבַנִיים, בקשת השתתפות שהקדימה את זמנה.

27.די באמור לעיל כדי להביא לדחיית הבקשה, ולפיכך אמנע מלהתייחס להערות שהביע בית המשפט קמא לגופם של התנאים לקבלת בקשת השתתפות (פסקאות 25-21 להחלטה). מטבע הדברים, אם וכאשר יהיה העניין רלוונטי, ישקול המבקש את שיקוליו, ויפעל כחוכמתו; ובית המשפט יכריע, ככל שיידרש, כפי שימצא לנכון בהתאם לנסיבות העדכניות.

28.סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית. משלא התבקשו תשובות, ומטעם זה בלבד, אינני עושה צו להוצאות.