רע"א 13809-02-25 רע"א 13809-02-25

לפניי בקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט א' גורדון) בת"א 36534-01-22 מיום 06.01.2025. בגדרה של ההחלטה התקבלה, ברובה, בקשת משיבה 1 (אליה הצטרפו יתר המשיבים) – להשלמת ההליכים המקדמיים בתיק, אשר לעניינו רלוונטית עתירתה "להורות ל[מבקשות] להגיש תצהיר משלים לגילוי מסמכים ספציפיים שהן נדרשו לגלות בדרישה [...] וכן להעביר לעיון [משיבה 1] את המסמכים עצמם" (ההדגשות לא במקור – ח' כ').

יצוין כבר כעת, כי ביום 06.02.2025, לנוכח סד הזמנים שבו הוגשה הבקשה שלפניי ועל-מנת שלא לייתר את הדיון בה, הוריתי על מתן צו ארעי לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי מושא ענייננו, עד למתן החלטה אחרת.

רקע והשתלשלות העניינים

1.ההליך שבמוקד הבקשה דנן הוא חוליה נוספת בשרשרת ארוכה של התדיינויות שהתקיימו בין הצדדים, שבמרכזן ניצבת קרקע בשטח של כ-1,030 דונם, הנמצאת באזור בית ג'מאל (להלן: המקרקעין). בתמצית יתואר, כי בשנת 2006 נחתם הסכם פיתוח בין בעלי המקרקעין באותה עת (להלן: הבעלים) לבין מבקשת 3 (להלן: קדמת עדן), שבגדרו הוענקה לקדמת עדן זכות סירוב ראשונה, למקרה שהבעלים יחליט למכור את המקרקעין – ובגין כך נרשמו הערות אזהרה לטובת קדמת עדן. כמו כן, בשנת 2015 נכרת הסכם לחכירת המקרקעין בין הבעלים לבין משיבה 1 (להלן: אקה פיתוח ובניה או אקה) תמורת סכום של 300 מיליון ש"ח (להלן: הסכם החכירה), ובהתאם לו נרשמו הערות אזהרה לטובת אקה פיתוח ובניה.

2.לאחר רישום הערות האזהרה לטובת אקה פיתוח ובניה ולשם השלמת הסכם החכירה, הגישה אקה תובענה לסעד הצהרתי, בגדרה טענה כי זכות הסירוב הראשונה של קדמת עדן אינה קיימת עוד, וכי יש להסיר את הערות האזהרה הרשומות לטובתה. בסופו של דבר תובענה זו נדחתה, ואקה הגישה תובענה נוספת, בגדרה נטען כי קדמת עדן לא מימשה כדין את זכות הסירוב האמורה. לאחר שגם תביעה זו נדחתה, מימשה קדמת עדן את זכות הסירוב הנ"ל, תוך שהוגשה על-ידיה התובענה שבמוקד הבקשה שלפניי. אלה הם פני הדברים ממעוף הציפור, ועתה אדרש לנסיבות המקרה דנן.

3.במסגרת התובענה מושא ענייננו, עתרו המבקשות לחייב את המשיבים בתשלום פיצויים בגין נזקים בסך של 70 מיליון ש"ח. בקיצור נמרץ, וכפי שתיאר בית משפט קמא בהחלטתו מיום 06.01.2025, טענת המבקשות היא כי המשיבים "פעלו להכשיל את מימושה של זכות סירוב לרכישת מקרקעין באזור בית שמש, זכות שניתנה ל[מבקשת] 3 בהסכם עם מסדר דתי שהחזיק בבעלות במקרקעין. לפי הטענה שבכתב התביעה, המשיבים עשו כן בנקיטת 'שלל הליכי סרק משפטיים' ותוך הימנעות מלמחוק הערות אזהרה שנרשמו לטובתן על המקרקעין, וזאת בניגוד לפסקי דין שניתנו".

4.עובר לישיבת קדם המשפט הראשונה שהתקיימה ביום 12.09.2024, התנהל בין הצדדים דין ודברים במטרה לקדם את ההליכים המקדמיים, לרבות את הליך גילוי המסמכים. בסופו של דבר הגיעו הצדדים לכדי הסכמה בישיבת קדם המשפט הראשונה, במסגרתה קבע בית המשפט כי "ניתן בזאת צו לגילוי מסמכים הדדי כללי, ספציפי וכן מענה לשאלון. כל צד יבדוק היטב אילו חומרים ומידע מצויים כבר ברשותו, ויעביר דרישה מעודכנת עד ליום 3.11.2024. המענה יבוצע עד יום 3.12.2024".

5.בהתאם, ביום 29.10.2024 העבירה אקה פיתוח ובניה דרישת גילוי מסמכים ספציפיים ושאלון למבקשות, וביום 03.12.2024 נמסר מענה המבקשות לדרישה ולשאלון. המשיבים לא השלימו עם המענה שניתן על-ידי המבקשות, ועתרו להשלמת כמה עניינים בגדרי ההליכים המקדמיים, אשר כאמור לעניינו רלוונטית עתירתם "להורות [...] על צו גילוי מסמכים ספציפיים (ועיון)" (להלן: הבקשה).

6.במסגרת הבקשה התבקש בית המשפט להורות על גילויים והעברתם לעיון של שורת מסמכים, אשר לשיטת המשיבים רלוונטיים לשאלת הנזק שנגרם לכאורה למבקשות. בהקשר זה יצוין, כי טענת המבקשות נעוצה, כאמור, בעיכוב במימוש זכות הסירוב על המקרקעין, ובאופן ספציפי בכך שעיכוב זה הוביל לפגיעה באפשרותן של המבקשות להפיק רווח מן המקרקעין. מנגד, המשיבים חלקו על הטענה בדבר נזק שנגרם למבקשות, שכן לטענתם המבקשות לא נפגעו כלל, ובלאו-הכי הנזק הנטען בטל בשישים למול העלייה בשווי המקרקעין. בהתאם לכך, בגדרי הבקשה המשיבים דרשו לקבל, בין היתר, מסמכים אשר מציגים את המצב הכלכלי של המבקשות בתקופה הרלוונטית, וכן מסמכים שעניינם השקעתן הכספית של המבקשות ברכישת זכות הסירוב.

7.המבקשות מצידן התנגדו לבקשה, תוך שנטען כי "הדרישות המקדמיות של [משיבה] 1 פשוט אינן רלוונטיות והינן טורדניות, מכבידות, אינן ראויות ומשקפות 'מסע דיג' גס ופסול, תוך חדירה אסורה לפרטיות, כמו גם – שימוש בוטה ולרעה בהליכי משפט" (ההדגשות במקור – ח' כ'). לגופם של דברים, המבקשות פירטו מדוע המסמכים אותם ביקשו המשיבים אינם רלוונטיים, ואף טענו ביחס לחלקם שהם מהווים "מידע עסקי – מסחרי חסוי" (ההדגשות במקור – ח' כ').

החלטת בית משפט קמא

8.לאחר שבית המשפט עמד בתמצית על עיקרי המחלוקת בין הצדדים, והדגיש כי בחינת הבקשה תעשה על רקע טענת המבקשות, בדבר הנזק הרב שנגרם להן מהתנהלות המשיבים, בחן בית המשפט כל אחת מקבוצות המסמכים המבוקשים. בית המשפט קיבל את מרבית דרישות המשיבים, תוך שעמד על הרלוונטיות של מסמכים אלה לבירור התובענה. יודגש, כי בית המשפט לא התעלם מטענות המבקשות בעניין "מידע עסקי – מסחרי חסוי", באמרו כי:

"לא נעלם מעיני כי הגילוי המבוקש כולל גם חשיפה של נתונים מסחריים, אך בהינתן שהתובעות בחרו לטעון על יסוד ההשפעה על פעילותן העסקית ומצבן הכלכלי-מימוני בזמן אמת, ויתר הטעמים שהוצגו לעיל, הרי שאין מנוס מכך. סכומי הנזק הנטענים בידי התובעות אך מדגישים את ההכרח לאפשר לנתבעים גישה למידע".

9.בצד האמור, בית המשפט דחה כאמור חלק מדרישות המשיבים, תוך שצוין כי הדרישה למסמכים מסוימים עלולה הייתה להכביד שלא לצורך על המבקשות, וכן כי חלק מאותם מסמכים אינם רלוונטיים למחלוקת הנדונה. כך למשל, בהקשר של דרישת המשיבים לתדפיסי חשבון הבנק של המבקשות, הובהר כי "בהינתן התקופה המדוברת יש בה מידה של הכבדה. משנראה כי די ביתר המסמכים שהתבקשו – לרבות הדוחות הכספיים – כדי לבחון את הדרוש, איני מקבל את הבקשה לגילוי התדפיסים".

10.בסיכומו של דבר, בית המשפט קבע כי המבקשות יעבירו למשיבים את המידע והמסמכים המבוקשים, בכפוף לסייגים שנקבעו.

טענות המבקשות

11.המבקשות מיאנו להשלים עם החלטת בית משפט קמא, ומיקדו את בקשתם דנן בשישה סוגי מסמכים, אשר חויבו לגלותם. בין אותם מסמכים נמצאים הסכמי משכנתא ושעבודים; דו"חות כספיים; אסמכתאות לכלל התשלומים שנעשו לגוף אשר מכר את המקרקעין; ודיווחים לרשויות המס. לטענת המבקשות "החלטת ביהמ"ש קמא הינה שגויה, באשר תוצאתה הינה בין השאר חשיפה של מידע עסקי-מסחרי פרטי של המבקשות, ושאינו נחלת הרבים ואינו אמור להיות נחלת הכלל וממילא אינו רלוונטי להליך. ביהמ"ש קמא פשוט העניק גילוי מסמכים באופן גורף כמעט, ללא הבחנה בין עיקר וטפל, ללא בחינה מעמיקה של הנדרש ושל תוצאת ומשמעות האמור, ולרבות השיקולים הזרים והלא רלוונטיים הזועקים מבקשת [אקה פיתוח ובניה], הקשורים בכלל ל'מסע דיג' ש[אקה] מנסה לעשות בקשר עם הליכים משפטיים אחרים ובכלל".

12.בנתון לאמור המבקשות חזרו, בעיקרם של דברים, על טענותיהן בעניין הרלוונטיות של כל אחת מקבוצות המסמכים כפי שנטענו לפני בית משפט קמא – ותוך שהודגש, כי קביעת בית המשפט ניתנה, הלכה למעשה, ללא הנמקה. כך למשל, צוין כי בית המשפט קבע שעל המבקשות לחשוף הסכמי משכנתא ושעבודים מבלי "שנימק אפילו ולא הסביר מדוע מדובר במסמכים רלוונטיים [...]". כמו כן, נטען כי לדו"חות הכספיים של המבקשות אין כל רלוונטיות להליך; וכי לא ניתן לחשוף את דיווחי המבקשות לרשויות המס, שכן "עסקינן במסמכים שהוגשו לשלטונות המס וככאלו, חלה עליהם חובת סודיות וחיסיון" (ההדגשה במקור – ח' כ').

דיון והכרעה

13.אקדים אחרית לראשית ואציין כבר עתה, כי לאחר עיון בבקשת רשות הערעור, מצאתי לדחות את הבקשה, וזאת אף מבלי להידרש לתשובת המשיבים; על-כן, כפי שיפורט להלן, דין בקשת רשות הערעור להידחות.

14.נקודת המוצא היא שמדובר בבקשת רשות ערעור על החלטה דיונית מובהקת של הערכאה הדיונית. ככלל, בית משפט זה לא יתערב בהחלטות מעין אלה, אלא במקרים חריגים ובמשורה בלבד, שכן מלאכת ניהול ההליך מופקדת בידי הערכאה הדיונית (ראו, מיני רבים: רע"א 1688/15 החברה המרכזית להפצת משקאות בע"מ נ' בן לולו, פסקה 8 (04.05.2015)). זאת ועוד, ענייננו בבקשת רשות ערעור על החלטה בעניין גילוי מסמכים, שמטבע הדברים נתקבלה במהלך ההליך המשפטי ובטרם ניתן פסק דין. ראשית, אמת המידה בבקשות כגון דא היא מצומצמת, והיא מוגבלת אך להחלטות חריגות או בלתי סבירות; כאלה שעלולות להביא לניהול ההליך באופן שגוי ולהביא לעיוות דין; וכן כאלה שבמסגרתן לא נשקלו כלל הנסיבות הרלוונטיות (ראו רע"א 2098/24 אדונייב נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פסקה 20 והאסמכתאות הרבות שם (27.06.2024)).

15.על-כן, ככלל, כאשר מדובר בהחלטות ביניים שעניינן גילוי ועיון במסמכים, יטה בית המשפט לאפשר לערכאה הדיונית להשלים את מלאכתה כראות עיניה. זאת, גם כאשר ערכאת הערעור סבורה שראוי היה לנקוט בדרך דיונית אחרת (רע"א 2555/20 די.בי.אס. שירותי לווין (1998) בע"מ נ' אליל 2000 שיווק וניהול בע"מ, פסקה 16 (16.07.2020)). מכאן, שדרך המלך היא העלאת טענות נגד החלטות אלו במסגרת הערעור על פסק הדין כולו (רע"א 7655/23 הטכניון – מכון טכנולוגי לישראל נ' קרן היסוד המגבית המאוחדת לישראל, פסקה 15 (15.11.2023)).

16.שנית, כידוע הכלל הוא שבהליך אזרחי יש לאפשר גילוי מרבי של מידע רלוונטי, וזאת במטרה לקדם את חקר האמת, ועל-מנת שההליך יתנהל ב'קלפים פתוחים' (ראו, מיני רבים: רע"א 5126/19 פלונית נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פסקה 10 (03.11.2019)). בהקשר זה, הפסיקה נקטה בגישה מרחיבה ביחס לשאלת הרלוונטיות של מסמכים, "וכבר נקבע כי כל מסמך שיש בו לסייע לתביעה וכל מסמך הכולל מידע המאפשר לצד לקדם את עניינו הוא רלוונטי. עוד נקבע כי גם מסע דיג של מסמכים שברשות הצדדים אינו בהכרח אסור [...] הלכה זו משליכה בהכרח על ההכרעה בשאלת הרלוונטיות, האמורה להיחתך 'ברוחב לב' ולא 'ביד קפוצה'" (רע"א 2062/15 פלוני נ' הרשות לניירות ערך, פסקה 16 (03.06.2015)).

17.מן הכלל אל הפרט. כמפורט לעיל, במקרה דנן בית משפט קמא קיבל באופן חלקי את בקשת המשיבים לגילוי ועיון במסמכים שונים של המבקשות, וזאת לאחר שבחן בעצמו את הבקשה לגילוי מסמכים, והגיע לכדי מסקנה שמסמכים אלה רלוונטיים לבירור האמת. שאלת הרלוונטיות נגזרת, בין היתר, מגדרי המחלוקת שבין הצדדים (יצחק עמית "קבילות, סודיות, חיסיון ואינטרסים מוגנים בהליכי גילוי במשפט האזרחי – ניסיון להשלטת סדר" 247 ספר אורי קיטאי (תשס"ח)). בהתאם, בית המשפט עמד על הקושי המתעורר מטענת המבקשות, שלא לגלות את המסמכים האמורים, בנתון לכתב התביעה אשר הוגש על-ידן:

"התובעות [הן המבקשות – ח' כ'] בחרו להעלות בכתב התביעה טענות לנזק, המבוססות על השפעת הדחייה במימוש זכות הסירוב על יכולותיהן להפיק לאורך שנים רווח מהמקרקעין ולהשתמש בהם, ובנוסף על פעילותן העסקית הכוללת, לרבות אלטרנטיבות להפקת רווח שעמדו בפניהן. הטענה האחרונה כרוכה במצג אודות מצבן הכלכלי והמימוני של התובעות בעת הרלבנטית. לא ניתן להעלות טענות ממין זה כבסיס לתביעת נזק, מבלי לאפשר לצד שכנגד לבדוק זאת, ומבלי לאפשר לו גישה למידע מזמן אמת אודות הפעילות העסקית של התובעות ככלל, ובנוגע למקרקעין בפרט, כדי לנסות ולבסס את טענות ההגנה שלו".

18.ואכן, ומבלי לחוות דעה ביחס לכל אחד ואחד מהמסמכים, שותף אני לקביעת בית המשפט המחוזי בעניין זה, שכן דומה כי המסמכים המבוקשים, רק מעצם כותרתם, עשויים להיות רלוונטיים לבירור המחלוקת מושא התובענה. יתרה מזאת, לאחר עיון בהחלטת בית המשפט המחוזי התרשמתי, כי בית המשפט בחן כדבעי הן את טענות המבקשות, הן את טענות המשיבים ביחס לכל אחת מקבוצות המסמכים, ולראיה אף דחה את דרישת הגילוי ביחס לחלק מקבוצות המסמכים. כמו כן, וכפי שצוין לעיל, בית המשפט התייחס לחששן של המבקשות מפני חשיפת נתונים מסחריים, אך באיזון בין השיקולים השונים מצא כי אין בחשש זה כדי לאיין את האינטרס הברור בגילוי המסמכים.

19.במילים אחרות, סבורני כי בית המשפט המחוזי הפעיל את דעתו כחוכמתו, לאחר שבחן את הבקשה ואת הרלוונטיות של המסמכים המבוקשים, וכן איזן בין התועלת הגלומה בחשיפתם לבין הנזק שעלול להיגרם מכך (ראו והשוו רע"א 6656/18 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 9 (25.11.2018)). בנסיבות אלה, איני סבור כי נפל פגם בשיקול דעתו של בית המשפט המחוזי באופן שמחייב את התערבותה של ערכאת הערעור. זאת, בפרט לנוכח אמת המידה המצומצמת; שיקול הדעת הרחב המסור לערכאה הדיונית; ופסיקת בית משפט זה, אשר חזרה וקבעה שיש לבחון את שאלת הרלוונטיות ב'יד רחבה'.

20.סוף דבר: הבקשה נדחית בזאת, וממילא מבוטל הצו הארעי שניתן בהחלטתי מיום 06.02.2025. הצדדים ישלימו את הליכי הגילוי בהתאם להחלטת בית המשפט המחוזי מיום 06.01.2025 לאלתר, ולא יאוחר מיום 18.02.2025. משלא התבקשה תשובה, ועל-אף התנהלות המבקשות, אין צו להוצאות.