פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
1435/21
לפני:
כבוד הרשם רון גולדשטיין
המבקשת:
נורית אגמי בע"מ
נ ג ד
המשיבה:
משאבי אנוש זה אנחנו
בקשה לפטור מאגרה
ומערובה; תשובת המשיבה מיום 21.3.2021; תגובה לתשובה מיום 3.5.2021
החלטה
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים סבורני כי אין מנוס מן המסקנה כי ההליך דנן הוגש באיחור של יום אחד. פסק-הדין מושא בקשת רשות הערעור דנן ניתן על-ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד סגנית הנשיא, השופטת א' כהן ) ביום 27.12.2020 (ע"א 1245-07-20). לתשובתה לבקשה לפטור מאגרה ומערובה צירפה המשיבה אסמכתה ממנה עולה בבירור כי פסק-הדין הומצא על ידי בא-כוח המשיבה לבא-כוח המבקשת שייצגה בהליך קמא, ביום 28.12.2020, באמצעות הודעת דואר אלקטרוני. בא-כוח המבקשת שייצגה בהליך קמא אף אישר את קבלת פסק-הדין בהודעת דואר אלקטרוני מטעמו שנשלחה לבא-כוח המשיבה בו ביום. מכאן שהמועד האחרון להגשת ההליך היה בחלוף שישים ימים, דהיינו ביום 28.2.2021 (ראו תקנה 137(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות החדשות ) בשילוב הוראת המעבר הקבועה בתקנה 180(ג) לתקנות אלה).
ההליך דנן הוגש ביום 1.3.2021, כלומר באיחור של יום אחד.
המבקשת אינה טוענת כי ההמצאה שבוצעה במקרה דנן בדואר האלקטרוני אינה המצאה כדין. טענתה היא, כי היא עצמה לא ידעה כי פסק-הדין הומצא לבא-כוחה ביום 28.2.2020 (ויובהר בהקשר זה כי את בקשת רשות הערעור דנן הגישה המבקשת כשהיא אינה מיוצגת). ואולם, בהתאם לתקנה 477 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (אשר חלה במועד המצאת פסק-הדין מושא ההליך דנן), "ההמצאה תהא ככל האפשר מבחינה מעשית לנמען גופו, אולם אם יש לו מורשה לקבלת כתבי בי-דין לשם המצאה לפי תקנות אלה – דיה ההמצאה למורשה, ואם יש לו עורך דין, דיה ההמצאה לעורך הדין [...]". הנה כי כן המצאה לבא-כוחו של בעל דין כמוה כהמצאה לבעל הדין עצמו (וראו גם תקנה 163(א) לתקנות החדשות שבה נקבעה הוראה דומה), ואף אם פסק-הדין הומצא פעם נוספת ובמועד מאוחר יותר לבא-כוח המבקשת דאז, על-ידי מזכירות בית המשפט באמצעות מערכת "נט המשפט", אין בכך כדי לשלול את תוקפה של ההמצאה המוקדמת.
אין בטענות המבקשת כדי להצדיק הארכת מועד להגשת ההליך חרף האיחור האמור. כפי שנפסק בהקשר זה, טענה בדבר אי הבאת ההחלטה לידיעת המבקש אינה מקימה הצדקה אוטומטית למתן הארכת מועד (ראו, למשל: בש"א 6803/12 עמי נ' מדינת ישראל - רשות המיסים (9.10.2012); בש"א 7161/18 שניצקי נ' חבר , פיסקה 4 (14.1.2019)). אכן, תקלות או אי-הבנות ביחסים שבין בעל-דין לבין בא-כוחו אינן מהוות, ברגיל, "טעם מיוחד" להארכת מועד לנקיטת הליך ערעורי (ראו למשל בש"א 6402/96 הוועדה המקומית לתכנון ובניה ראשון לציון נ' מיכקשווילי , פ"ד נ(3) 209 (1996)). לא שוכנעתי כי קיים טעם מבורר לסטות מכלל זה במקרה דנן ולא למותר לציין כי המבקשת לא הבהירה מדוע לא פעלה בשקידה ראויה לברר עם בא-כוחה בערכאה קמא מהו המועד המדויק שבו הומצא לו פסק-הדין, וכן יובהר כי טענותיה של המבקשת כי הסתמכה על המידע שנמסר לה ממרכז המידע של מערכת בתי המשפט, בדבר מועד ההמצאה, לא נתמכה בתצהיר ומטעם זה לא ראיתי ליתן לה משקל.
ער אני לכך שמדובר באיחור של יום אחד בהגשת ההליך. אולם בהתאם לפסיקתו של בית משפט זה גם איחור של יום אחד בהגשת ההליך הוא איחור ועל כן גם מי שאיחר בהגשת ההליך ביום אחד נדרש להוכיח קיומם של "טעמים מיוחדים" המצדיקים את מתן הארכה המבוקשת על ידו (ראו למשל, ע"א 769/79 מועלם נ' מטא , פ"ד לה
(1) 375 (1980); ע"א 694/01 מדינת ישראל נ' ויסמן , פיסקה 5 (30.7.2001); בש"א 3577/18 פלוני נ' פלונית (27.5.2018); ע"א 2393/19 ראובן פלד עבודות בניין בע"מ נ' דידיה , פיסקאות 12-11 (25.7.2019)). מכאן שהעובדה שמדובר באיחור קצר אין בה כשלעצמה כדי להוות "טעם מיוחד". בבקשה דנן לא הוצג טעם מיוחד כאמור ולכך גם מתווסף הנתון, אשר בנסיבות העניין ראיתי ליתן לו משקל של ממש, כי סיכוייה הלכאוריים של בקשת רשות הערעור אינם נחזים להיות גבוהים כלל ועיקר. זאת, בשים לב למבחנים החלים ביחס לבקשות רשות ערעור ב"גלגול שלישי" ומבלי שנעלמו מעיניי טענות המבקשת בהקשר סיכוייה של בקשת רשות הערעור.
נוכח כלל האמור, הבקשה להארכת מועד נדחית וכפועל יוצא מכך מורה אני על מחיקת בקשת רשות הערעור וזאת לנוכח האיחור שנפל בהגשתה (וראו תקנה 147(ב)(1) לתקנות החדשות). ממילא מתייתרת ההכרעה בבקשה לפטור מאגרה ומערובה.
בנסיבות העניין ומשהבקשה לפטור מאגרה ומערובה לא נדונה לגופה, לא ייעשה צו להוצאות.
ניתנה
היום, כ"ט באייר התשפ"א (11.5.2021).
רון גולדשטיין, שופט
ר ש ם