פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"א
7161/18
לפני:
כבוד הרשמת שרית עבדיאן
המבקש:
בנימין שניצקי
נ ג ד
המשיבים:
1. עו"ד ארז חבר, נאמן לנכסי עזבון
המנוח יצחק חנוביץ
2. כונס הנכסים הרשמי
בקשה להארכת מועד
לנקיטת הליך
החלטה
לפניי בקשה להארכת מועד להגשת הליך ערעורי.
1.
בפסק-דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 15.4.2018 (פש"ר 67219-09-16, כבוד השופט ח' ברנר ; להלן: פסק-הדין ) נדחתה התנגדות שהגיש המבקש למתן התראת פשיטת רגל בעניינו. בהחלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 21.5.2018 (להלן: ההחלטה ) דחה בית המשפט המחוזי בקשה לעיון חוזר בפסק-הדין מהטעם שהיא מעלה טענות בעלות אופי ערעורי.
2.
המבקש הגיש בקשה להארכת מועד להגשת הליך ערעורי היא הבקשה שלפניי. מהבקשה לא ניתן להבין באופן חד-משמעי האם הארכת המועד מבוקשת לשם הגשת הליך ערעורי על פסק-הדין או שמא על ההחלטה. המבקש טוען כי ההחלטה נמסרה לו מבאת-כוחו בבית המשפט המחוזי רק ביום 5.7.2018, וכי האיחור בהגשת ההליך הערעורי נבע מכך שסבר בטעות כי נתונה לו זכות ערעור עליה. המשיבים מתנגדים לבקשה.
3.
לאחר שעיינתי בחומרים שלפניי הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להארכת מועד להידחות הן ביחס לפסק-הדין והן ביחס להחלטה. פסק-דינו של בית המשפט המחוזי הומצא לבאת-כוח המבקש ביום 15.4.2018. משכך, המועד האחרון להגשת ערעור על פסק-הדין הוא יום 30.5.2018. היינו, הבקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק-הדין הוגשה באיחור ניכר של כארבעה וחצי חודשים, וזאת מבלי שהמבקש הצביע על טעם שבגינו היא הוגשה באיחור כה ניכר. לא למותר לציין כי אין בהגשת הבקשה לעיון חוזר כדי להאריך באופן אוטומטי את המועד להגשת ערעור על פסק-הדין עצמו (ראו: בשג"ץ 3368/12 עטייה נ' כבוד השופטת רבינוביץ'-בראון (7.5.2012)) . לפיכך, לא ראיתי להאריך את המועד להגשת ערעור על פסק-הדין.
4.
בנוסף, אף לא ראיתי להאריך את המועד להגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה. ההחלטה הומצאה לבאת-כוח המבקש עוד ביום 21.5.2018. משכך, המועד האחרון להגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה הוא יום 20.6.2018. מכאן, כי הבקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה הוגשה באיחור ניכר של כארבעה חודשים. טענת המבקש לפיה נודע לו על ההחלטה רק ביום 5.7.2018 לא נתמכה בתצהיר כדין מטעם באת-כוחו בבית המשפט המחוזי. מכל מקום, כידוע, המצאה לבא-כוחו של בעל דין כמוה כהמצאה לבעל הדין עצמו (ראו: תקנה 477 לתקנות סדר הדין האזרחי , התשמ"ד-1984), וטענה בדבר אי הבאת ההחלטה לידיעת המבקש אינה מקימה הצדקה אוטומטית למתן הארכת מועד (ראו, למשל: בש"א 6803/12
עמי נ' מדינת ישראל - רשות המיסים (9.10.2012)). זאת ועוד, עיון בבקשה שבכותרת ובערעור שצורף לה מעלה כי הלכה למעשה המבקש מעוניין להשיג על פסק-הדין עצמו, על אף שהגשת בקשה לעיון חוזר לא נועדה להעלות טענות ערעוריות ( ראו: חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 427 (2012)) או להאריך באופן מלאכותי את האפשרות להגיש הליך ערעורי (ראו: רע"א 3620/15 אביזאדה נ' אשורי , פיסקה 3 (7.7.2015)). משכך סבורני כי סיכוייה של בקשת רשות הערעור נמוכים.
5.
נוכח האמור לעיל, הבקשה להארכת מועד נדחית. בנסיבות העניין, ובהתחשב בכך שהמבקש אינו מיוצג, לא ראיתי לעשות צו להוצאות.
ניתנה
היום, ח' בשבט התשע"ט (14.1.2019).
שרית עבדיאן
ר ש מ ת