רע"א 1520/19 ד"ר רפאל ברנן נ. ד"ר דוד דרול

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת ב' טולקובסקי ) מיום 12.2.2019 בהפ"ב 33046-11-18, במסגרתו נדחתה בקשה להעברת בורר מתפקידו ומינוי בורר אחר תחתיו.

1.

המבקש ומשיבים 4-1 (להלן: המייסדים ) הם רופאים גניקולוגים שייסדו יחדיו את משיבה 5, חברה שעיסוקה ביצוע בדיקות אולטרסאונד לנשים בהיריון (להלן: החברה ). בעקבות סכסוך כספי בין המייסדים, לבקשת המבקש ובהתאם להסכם המייסדים אשר קבע כי סכסוכים ביניהם יוכרעו בבוררות, מונתה השופטת (בדימ') י' קלוגמן (להלן: הבוררת ) לדון בסכסוך. המבקש הגיש תביעה לסעד של מתן חשבונות וכן סעד כספי, והמשיבים הגישו תביעה שכנגד לסעד כספי ולמתן פסק דין הצהרתי. ביום 11.3.2018 ניתן פסק בוררות על ידי הבוררת קלוגמן.

2.

בהתאם להסכם הבוררות בין המייסדים, אשר אפשר ערעור לפני בורר, הגישו הצדדים ערעור על פסק הבוררות. לאחר שהצדדים לא הגיעו להסכמה על זהות הבורר בערעור, מינה נשיא המוסד לבוררות את השופט (בדימ') מ' רביד כבורר בערעור (להלן: הבורר ).

3.

לאחר שהתקיימו מספר דיונים, הגיש המבקש ביום 12.8.2018 בקשה לפסילת הבורר מלהמשיך ולדון בערעור. בקשת הפסלות נשענה על שלושה טעמים: הטעיית המבקש בפרסומה של "החלטה פיקטיבית" לפיה נקבעה ישיבה מקדמית בערעור כאשר בפועל לא ניתנה החלטה מסוג זה ולבקשת הבורר הערעור נדון לגופו; אמירת הבורר במסגרת דיון כי למבקש "פתיל קצר", בעוד הוא התעלם מהתנהלותו של משיב 2; העובדה שהדיון בערעור התקיים מבלי שהבורר קיבל לידיו את תיק הבוררות השלם ומבלי שעיין ולמד את התיק במלואו. ביום 2.10.2018 דחה הבורר את הבקשה בהחלטה מנומקת, תוך שהוא מציין כי טענות המבקש מצביעות על חשש סובייקטיבי אך אין בהן כדי להעלות חשש ממשי אובייקטיבי למשוא פנים.

4.

לאחר דחיית בקשת הפסלות הגיש המבקש בקשה לבית המשפט המחוזי להעברת הבורר מתפקידו מכוח סעיף 11 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות ). במסגרת הבקשה חזר המבקש על הטענות כי ניתנו שתי "החלטות פיקטיביות" של הנהלת המוסד לבוררות אשר הטעו אותו; כי תיק הבוררות לא נמסר במלואו לבורר; כי הבורר "הכפיש" אותו בייחסו תכונה שלילית של "פתיל קצר". עילה נוספת, לשיטת המבקש, הייתה כי חשבון שכר טרחת הבורר חולק לשני צדדים במקום לשלושה. המבקש סבר כי בנסיבות אלה מתקיימים המבחנים שנקבעו להעברת בורר מתפקידו, שכן הבורר הביע את עמדתו הנחרצת נגד המבקש ונגד בא-כוחו בהחלטת הפסילה. המשיבים התנגדו לבקשה.

5.

בית המשפט המחוזי קבע כי בניגוד לעמדת המבקש, אין בטענותיו כדי להצביע על קיומו של חשש ממשי למשוא פנים מצד הבורר בניהול הליך הבוררות בערעור. באשר ל"החלטות הפיקטיביות", צוין כי הצדדים אכן זומנו על ידי מזכירות המוסד לבוררות ל"ישיבה מקדמית", אך לא מדובר בהחלטה שניתנה על ידי הבורר. כמו כן, מדובר בזימון שנשלח לכל הצדדים ועל כן לא ברורה טענת המבקש כי הזימון נועד להטעותו. לגבי העברת התיק במלואו לבורר לפני קיום הדיון בערעור, ציין בית המשפט כי העובדה שנפלה תקלה בהעברת תיק הבוררות לבורר עובר לדיון, אינה יכולה להוביל למסקנה כי הבורר אינו ראוי לאמון הצדדים. גם בטענות לגבי חשבון שכר הטרחה לא מצא בית המשפט ממש. לבסוף, באשר לטענה נגד הערת הבורר כי למבקש יש "פתיל קצר", נקבע כי גם אם מדובר ב"התבטאות לא מוצלחת", אין בה כדי להצביע על חשש ממשי למשוא פנים.

מכאן הבקשה לפנַי.

6.

במסגרת הבקשה הקדיש בא-כוחו של המבקש את חלקה הארי לפירוט השתלשלות האירועים (13 מתוך 18 עמודי הבקשה מוקדשים לסיפור המעשה). רק לקראת סופה של הבקשה מחזר המבקש את הטענות שהעלה כבר לפני הבורר ולפני בית המשפט המחוזי: כי אמונו בבורר נפגע קשות נוכח השפלתו בשל התנהלות הבורר; כי נוצרה יריבות קשה בין הבורר לבין בא-כוחו, "נוכח זעמו הרב של הבורר על הגשת הבקשה להעבירו מתפקידו"; העובדה שהבורר לא קיבל את מלוא תיק הבורר עובר לקיום הדיון; התעלמותו מה"החלטות הפיקטיביות" של מזכירות המוסד לבוררות. לצד בקשת רשות הערעור הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי.

7.

דינה של הבקשה להידחות, אף מבלי להזקק לתגובת המשיבים. כידוע, בקשת רשות ערעור על החלטות בתי המשפט בענייני בוררות תינתן רק במקרים חריגים, בהם הבקשה מעוררת שאלה משפטית או עקרונית החורגת מעניינים הפרטני של הצדדים, או כאשר נדרשת התערבות משיקולי צדק ומניעת עיוות דין (ראו למשל: 651/19 ברכר נ' לפידות (24.2.2019)). הדברים נכונים גם כאשר מדובר בבקשת רשות על החלטה מכוח סעיף 11 לחוק הבוררות (ראו למשל: רע"א 6412/18 הרב אליעזר כהנמן נ' הרב שמואל מרקוביץ (18.11.18) (להלן: עניין כהנמן ) ; רע"א 6863/16 הרב מרדכי פרידמן נ' לוי (28.2.2017)). הבקשה דנא רחוקה מלעמוד באמות מידה מצומצמות אלה. בית המשפט המחוזי יישם את הכללים שנקבעו לעניין העברת בורר מתפקידו בהתאם לסעיף 11 לחוק הבוררות, הא ותו לאו. די בכך כדי לדחות את הבקשה אולם למעלה מן הצורך אתייחס בקצרה לטענת המבקש כי בכך שהבורר העיר במהלך דיון שיש לו "פתיל קצר" יש משום השפלה, המצדיקה את העברת הבורר מתפקידו.

8.

בבקשה להעברת בורר מתפקידו מכוח סעיף 11(1) לחוק הבוררות בוחן בית המשפט האם קיים חשש אובייקטיבי ממשי לקיומו של משוא פנים (ראו: רע"א 8164/18 אדלקום בע"מ נ' חברת שירותי תשתיות אילת אשקלון בע"מ (12.2.2019)). כפי שציינתי בעניין

כהנמן :

"בקשה להעברת בורר מתפקידו נבחנת על פי אמות המידה שנקבעו בעניין פסלות שופט... אף אם כשל שופט בלשונו כלפי אחד מבעלי הדין, הרי שאין בכך כדי להביא לפסילתו אלא במקרים חריגים, בהם יש בהתבטאות כדי ללמד כי גיבש עמדתו באופן השולל אפשרות סבירה של ניהול המשפט באופן אובייקטיבי ומעלה חשש בדבר קיומו של משוא פנים" (פסקה 21 להחלטתי).

בענייננו, ייתכן כי מוטב שהבורר היה נמנע מלהעיר על אודות מזגו של המבקש (הבורר אף ציין דברים ברוח זו במסגרת בקשת הפסלות מיום 6.8.2018), אך הערתו בעניין ה"פתיל הקצר" של המבקש רחוקה מלהצביע על חשש אובייקטיבי ממשי לקיומו של משוא פנים. ללא ראיות תומכות משמעותיות, אותן לא סיפק המבקש, אין לקבל את הפרשנות שהמבקש מייחס לאמירת הבורר.

גם ביתר טענות המבקש לא מצאתי ממש.

9.

הבקשה נדחית אפוא. משעה שנדחתה בקשת רשות הערעור, מתייתר הדיון בבקשה לעיכוב ביצוע. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.