רע"א 1554/07 יגאל נוי נ. באר טוביה מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית ב

1.

זו בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופטת י' שבח) בה"פ ,1180/05 אשר בגדרו התקבלה בקשת המשיבה לבטל את פסק המשקמת שניתן על ידי עו"ד ליאורה סבירסקי-דרורי (להלן: המשקמת), אשר ניתן מכוח חוק ההסדרים במגזר החקלאי משפחתי, התשנ"ב - 1992 (להלן: חוק ההסדרים ).

2.

המשיבה הינה אגודה שיתופית חקלאית, המאגדת בתוכה 96 משקים חקלאיים (להלן: האגודה). המבקשים הינם בעלי

זכויות בנחלה חקלאית במסגרת האגודה.

3.

בשנת 1993 הוציאה האגודה למבקשים דרישת תשלום על סך 663,314 ש"ח, נכון ליום 31.12.91. המבקשים הגישו השגה על החוב לאגודה, אשר הועברה להכרעתם של מספר משקמים; בתחילה, בשנת 1995, התברר הענין בפני המשקמת אסתר פרונט, לאחר מכן הוא הועבר למשקם אבישי לאור, ומאז חודש מאי 1999 התברר עניינם של המבקשים בפני המשקמת.

4.

המשקמת נתנה את פיסקה בדבר חוב המבקשים למשיבה, ובגדרו התמקדה בשתי טענות מרכזיות אותן העלו המבקשים: האחת - הנזק שסבלו, כנטען, עקב אי קבלת אשראי והפלייתם לרעה, לעומת יתר החברים, המתבטא בסך של כ-1,380,500 ש"ח. השניה - כי נפלו טעויות אריתמטיות, וכן בשיעור ריבית, בהסתמך על חוות דעת רו"ח ורקר והכלכלן שמואל חי המסתכמות בסך 376,717 ₪. המשקמת התבקשה לתקן את חשבון המבקשים בספרי האגודה בדרך של מתן זיכוי על סך 1.748 מליון ₪, ולחלופין, לתקן את החשבון כראות עיניה.

המשיבה הסתמכה על מאזניה ועל ספריה המבוקרים לצורך הוכחת החוב. כן ציינה, כי הם אושרו על ידי ברית הפיקוח לקואופרציה החקלאית העובדת בע"מ, ובוקרו על ידי רואה חשבון מוסמך. כן הגישה המשיבה חוות דעת מטעם רו"ח גלבוע וטאקו, המתייחסת לטענות המבקשים.

5.

המבקשת פסקה, לאחר שדחתה את מרבית טענותיהם של המבקשים, כי תביעת החוב של האגודה נדחית וזאת מאחר שלא הוכחה, שכן האגודה לא היתה רשאית להסתמך על ספריה, שנתגלו כבלתי תקינים. משמצאה המשקמת לפסול כראייה את ספרי האגודה, ולא נתנה משקל לדפי החשבון של המבקשים, ולאחר שקבעה כי לא הובאו ראיות מספקות אחרות, הורתה על דחיית דרישת החוב של האגודה ובכך הביאה, למעשה, למחיקת חובם של המבקשים לאגודה.

6.

האגודה הגישה בקשה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב להכריז על ביטולו של פסק המשקמת. הבקשה הושתתה על סעיף 28 לחוק ההסדרים ועילות הביטול נסמכו

על טעות גלויה על פני הפסק, חריגה מסמכות, ועילה על פי סעיף 24(4) לחוק הבוררות, שעניינה אי מתן הזדמנות נאותה לבעל דין לטעון טענות ולהביא ראיות. עיקר טענות האגודה בבקשת הביטול נשענו על כך שפסילת ספריה על ידי המשקמת נעשתה ללא ביסוס ראוי. על פי הטענה, למשקמת לא היתה סמכות לדון בפסילת הספרים, ומכל מקום לא ניתנה לאגודה כל הזדמנות להתייחס לענין זה. לגוף הענין, שללה האגודה את הפגמים הנטענים בספרים, וטענה כי אין יסוד לטענות הפסול.

7.

בית המשפט המחוזי קיבל את בקשת האגודה, וביטל את פסק המשקמת. הוא קבע בראש וראשונה, כי תפקידו של המשקם על פי חוק ההסדרים הוא לקבוע את החוב הבסיסי של הגורם החקלאי על פי כל מידע שיימצא בפניו (סעיף 12(א) ל חוק ההסדרים ). המשקמת במקרה זה לא קבעה כלל את שיעור החוב הבסיסי. יתר על כן, על פי חוק ההסדרים בסעיף 12(ב) לחוק המאזן המבוקר של הגורם החקלאי מהווה ראייה לכאורה לקביעת החובות והזכויות של אותו גורם חקלאי. אפילו נפלו פגמים במאזנים המבוקרים, היה צורך לקבוע את גובה החוב של המבקשים, בשים לב ליתר הראיות שהונחו בפני המשקמת, כאמור בסעיף 12(א) לחוק ההסדרים. מעבר לכך, התעלמות מן הדו"ח המבוקר של האגודה, בכל מקרה, לא היתה אמורה להביא לדחיית תביעת החוב של האגודה כי אם להטות את הדיון אל עבר ראיות אחרות.

בית המשפט מנה טעויות נוספות על פני פסק המשקמת.

עוד ציין בית המשפט, כי לאגודה לא ניתנה הזדמנות נאותה לטעון את טענותיה בפני המשקמת, במיוחד בשאלת אי תקינות הספרים ופסילתם. יתר על כן, פסיקת המשקמת אף חרגה מן הסעד שהמבקשים בקשו, אשר הצטמצם לבקשת זיכוי בספרים בסכום

שנקבו. המבקשים לא בקשו כלל את פסילת ספרי האגודה והמשקמת, היא עצמה, החליטה על הפסילה על אף שמרבית טענות המבקשים נדחו על ידה. בית המשפט מסכם את פסק דינו באומרו כי דחיית תביעת החוב של האגודה, כלפי המבקשים מנימוקים של פסילה גורפת של ספרי האגודה, המתייחסים לכלל המשקים שבתחומה, הינה "מרחיקת לכת והרסנית" כלשונו, ולא היה ראוי להרחיק לכת ולקבוע זאת, מקום שאפילו המבקשים עצמם לא העלו טענה קיצונית כזו. לאור האמור, ביטל בית המשפט המחוזי את פסק המשקמת.

8.

בבקשת רשות הערעור לערכאה זו טוענים המבקשים כי פסק הדין קמא לוקה בפגם שכן הוא ביטל את פסק המשקמת, אך השאיר את הסוגיות שבמחלוקת בין הצדדים פתוחות, וללא הכרעה. עוד נטען, כי שגה בית המשפט כאשר קיבל את טענת האגודה, לפיה המשקמת חרגה מסמכותה וטעתה כאשר קבעה כי יש לפסול את ספרי האגודה בכל הקשור עם חשבון המבקשים באגודה. לעמדתם, המשקמת רשאית היתה להביע את עמדתה באשר למאזני האגודה מקום שהמאזנים הללו לא הוכנו במועד, לא אושרו במועד, ותוקנו פעמים רבות, וכל אלה בניגוד לדין ובניגוד לכללי החשבונאות. כן נטען, כי לא היה ממש בקביעת בית המשפט לפיה על המשקמת היה להסיק מסקנות לענין גובה חובם של המבקשים משאר הראיות שהוצגו לה, לרבות כרטיסי משפחת נוי, שכן כרטיסים אלה מעולם לא הוגשו כראייה בפני המשקמת. כן נטען, כי שגה בית המשפט קמא, עת קיבל את טענת האגודה לפיה השארת פסק המשקמת על כנו תשמוט את הקרקע מתחת עבודת מינהלת ההסדרים, שכן מ דובר

בפסק מרחיק לכת. אין קשר, על פי הטענה, בין פסק המשקמת לעבודת מינהלת ההסדרים, והעובדה שהאגודה

נכשלה בניהול חשבונותיה , איננה משליכה אלא על אגודת באר טוביה עצמה.

9.

בתגובתה, טענה האגודה כי בחינת הרקע והנסיבות של הענין מצביעים על כך שהסוגיה שבמחלוקת הינה פרטנית, ואין לה השלכה משפטית או ציבורית רחבה. לגופו של ענין, היקף הביקורת השיפוטית על פסק המשקם רחבה מהביקורת השיפוטית על פסק בורר, ובדין התערב בית המשפט המחוזי בפסק המשקמת וביטל אותו. פסק המשקמת לוקה בטעות גלויה על הפסק, וכך, למשל, החליפה המשקמת שקל ישן בשקל חדש, וכן התייחסה להוצאות בסך 965 ש"ח כאל חריגה של מיליון ש"ח. פסק המשקמת התיימר, למעשה, לפרש מסמך חשבונאי על ידי מי שאינו בר סמכא בנושא זה. כתוצאה מכך, לקה הפסק בטעויות מהותיות, הנובעות מחוסר ידע מקצועי בנושא העומד לדיון. כמו כן נטען, כי

בדין קבע בית המשפט המחוזי כי המשקמת נמנעה במקרה זה מלמלא את תפקידה העיקרי על פי חוק ההסדרים בקביעת חובו של הגורם החקלאי.

10.

דין בקשת רשות הערעור להידחות.

11.

כלל הוא כי בקשות רשות ערעור הנוגעות לביטול פסקי משקם לא תינתנה דרך שיגרה, ומתן רשות תוגבל למקרים יוצאי דופן, בהם עולה שאלה מיוחדת בעלת אופי משפטי או ציבורי, החורגת מעניינם המוגדר של הצדדים למחלוקת, או כאשר נדרשת התערבות משיקולי צדק ומניעת עיוות דין (רע"א 3595/03 תמר אברהם נ' אביעזר מושב עובדים , (לא פורסם, 23.6.04); רע"א 6355/03 מזרחי נ' מושב עובדים (טרם פורסם, 7.8.05)). רק לאחרונה, חזר בית משפט זה ופסק כי התערבות שיפוטית בהחלטות בית משפט הנוגעות להחלטות משקם על פי חוק ההסדרים הינה מצומצמת ביותר. פסק משקם דומה במהותו לפסק בורר, בשינויים מסויימים (סעיף 27 לחוק ההסדרים) ומיתחם ההתערבות השיפוטית בהחלטות משקם הינו מוגבל מטבעו (רע"א 7973/06 בנק הפועלים נ' עו"ד מרדכי דגני, כונס נכסים (טרם פורסם, 16.4.07); רע"א 6153/05 נפטי נ' באר טוביה , (טרם פורסם, 12.9.06); ע"א 6330/99 משה יערי נ' כפר ביאליק , נה(5) 100 (2001); רע"א 4722/07 גלילי נ' חוה לדרר (טרם פורסם, 14.11.07)). בעניין שלפנינו, לא הצביעו המבקשים על כל שאלה בעלת חשיבות כללית החורגת מהמחלוקת המוגדרת ביניהם, או על עיוות דין שנגרם להם נוכח החלטת בית משפט קמא שניתנה. לפיכך, לא מתקיימת בעניינם דרישת הסף למתן רשות ערעור (השוו רע"א 4846/05 יצחק רון נ' סלעית, כפר שיתופי בע"מ

(טרם פורסם, 1.5.07)).

12.

למעלה מהנדרש אעיר, כי גם לגופם של דברים נראה כי ביטול פסק המשקמת בנסיבות הענין היה בלתי נמנע לאור הדין המהותי וכללי הדיון החלים על הענין.

הטעות המהותית על פני פסק המשקמת – המהווה עילת ביטול פסק על פי חוק ההסדרים – קשורה בגרעין הפסק, אשר דחה את תביעת החוב שהגישה האגודה כנגד המבקשים בלא לקבוע על פי כללי הראיות מהו חוב המבקשים, כפי שאמורה היתה המשקמת לעשות. ניתוח כלל הראיות שהובאו בפני המשקמת, על רקע חזקה לכאורה כי המאזן המבוקר של האגודה הוא אמיתי ונכון, לא נעשה. יתר על כן, לאגודה לא ניתנה הזדמנות לטעון את טענותיה בענין זה, מה גם שנושא פסילת הספרי האגודה לא עמד כנושא להכרעה במחלוקת בין הצדדים, ואילו קביעת המשקמת בענין זה היא בעלת השלכות נרחבות. בנסיבות אלה, נכון פסק בית המשפט קמא כי יש לבטל את ההליך, ומשמעות הדבר היא כי יהיה צורך לפתוח בהליך חדש כדי לברר את מכלול השאלות שבמחלוקת בין בעלי הדין.

בקשת רשות הערעור נדחית.

המבקשים ישלמו למשיבה שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪.