רע"א 1570/17 ריימונד סיבוני נ. אלברט סיבוני

1.בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים בפש"ר 13008-04-14 מיום 25.1.2017 (השופטת ע' כהן ), בגדרה נדחתה בקשה להבהרת החלטת בית המשפט המחוזי מיום 31.3.2015, בה ניתן צו ארעי האוסר על ביצוע דיספוזיציה (הַקְנָיָה) בקשר לזכויותיו של המשיב 1 במקרקעין מסוימים.

רקע ועיקרי ההליכים המשפטיים

2.הסכסוך העומד ברקע להגשת הבקשה שלפנַי מתפרש על פני הליכים משפטיים שונים – צולבים ומקבילים – שננקטו על-ידי הצדדים. אפרט להלן את עיקרי העובדות הצריכות לשם הכרעה בבקשה.

3.על-פי המתואר בבקשה, ריימונד סיבוני (להלן: המבקשת או ריימונד ) היא אשתו, לטענתה בנפרד, של אלברט סיבוני (להלן: החייב ), אשר החזיק בעבר במחצית הזכויות במקרקעין שנועדו להקמת קניון מסחרי. זכויות אלה הועברו לידי המחזיקה במחצית השניה של הזכויות במקרקעין, משיבה 5 (להלן: המחזיקה או חברת הורייזן ), בתמורה לסכום כספי ולקבלת זכויות לשטח בנוי במבנה הקניון שיוקם (להלן: הסכם הזכויות במקרקעין ).

4.במהלך שנת 2004 אישר בית המשפט לענייני משפחה את הסכם הממון שנערך בין החייב לריימונד, שבמסגרתו נקבע בין היתר כי החייב יקבל לידיו את הסכום הכספי עבור עסקת המקרקעין, ואילו הזכויות לשטח הבנוי יוקנו לריימונד (להלן: הסכם הממון או הסכם ההענקה ). לשיטת המשיבים 4-2, מדובר בהסכם למראית עין שנועד להבריח את נכסי החייב, וכפי שיפורט להלן, ברבות השנים הוגשו שתי בקשות לביטול הסכם זה, ובצידן התבקש בית המשפט ליתן צו מניעה האוסר על ביצוע הַקְנָיָה בנוגע לזכויות הצדדים מכוח הסכם הזכויות במקרקעין.

5.ביום 7.4.2014 הגישו נושי החייב, משיבים 4 (להלן: נושי החייב או הנושים ), בקשה למתן צו כינוס נגד החייב (פש"ר 13008-04-14), וביום 3.7.2014 ניתן צו כינוס לנכסי החייב, והמשיב 2 מונה למנהל המיוחד לנכסיו, ובהמשך, לאחר הכרזת החייב כפושט רגל ביום 9.10.2016, מונה כנאמן לנכסיו (להלן: המנהל המיוחד או הנאמן ).

6.ביום 3.8.2014 הגיש המנהל המיוחד בקשה לביטול הסכם ההענקה ובקשה לאיסור הַקְנָיָה בנכסים ובכספים המעוקלים השייכים לחייב, לרבות זכויותיו מכוח הסכם הזכויות במקרקעין. בו ביום ניתן צו מניעה זמני כמבוקש (השופט ד' מינץ ) (להלן: הצו הראשון ). ביום 22.10.2014 הגישה ריימונד בקשה לביטול צו המניעה הזמני, בה התבקש בית המשפט להורות על איחוד הדיון בבקשה עם הבקשה לביטול הסכם ההענקה. בית המשפט (השופט מינץ ) נעתר לבקשה וקבע כהאי לישנא: "כמבוקש על ידי המבקשת, הדיון בבקשה זו יתקיים במאוחד עם בקשת המשיב [המנהל המיוחד – נ' ס'] לביטול ההענקה (לכשתוגש), במסגרת תיק פש"ר 13008-04-14, היה והחייב יוכרז פושט רגל בדיון הקבוע בעניינו ביום 15.1.15" .

אציין כבר עתה, כי

אין בידי לקבל את טענת המבקשת לפיה החלטה זו ביטלה את צו המניעה הזמני שניתן ביום 3.8.2014, וטעמי מסקנתו של בית המשפט המחוזי בעניין זה מקובלים עליי.

7.ביום 30.3.2015 הגישו נושי החייב בקשה לאיסור הקניה בנכסים ובכספים המעוקלים השייכים לחייב כחלק מהסכם הזכויות במקרקעין, אשר מוחזקים על-ידי חברת הורייזן. ריימונד לא צורפה כצד להליך זה. ביום המחרת, יום 31.3.2015, ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי (השופטת כהן ), בה נדרשה תגובת המחזיקים לבקשה, ולצד זאת ניתן צו ארעי כמבוקש, עד למתן החלטה בבקשה (להלן: הצו השני ).

8.ביום 9.7.2015 הגישה ריימונד תובענה לבית המשפט המחוזי (ת"א 11411-07-15) נגד חברת הורייזן וצדדים נוספים, בה עתרה למתן צו עשה שיחייב את הנתבעים (שם) לרשום על שמה את הזכויות הנטענות על-ידה בשטח הבנוי, בהתאם לאמור בהסכם הזכויות במקרקעין ובהסכם ההענקה. אציין, כי במסגרת ההליך התייחסו הצדדים לקיומו של הצו השני שניתן ביום 31.3.2015. ביום 19.7.2016 ניתן פסק דין המורה על סילוקה על הסף של התובענה (השופטת ע' זינגר ). המבקשת לא אמרה נואש והגישה ביום 27.10.2016 ערעור על פסק הדין לבית משפט זה (ע"א 8274/16).

9.ביני לביני, ביום 13.10.2015, הגישה ריימונד תביעה נגד המחזיקים בגין הפרת הסכם הזכויות במקרקעין שנחתם בין ריימונד והמשיב 1 לבין חברת הורייזן, לבית משפט השלום בירושלים (ת"א 7913-10-15). ביום 2.5.2016 ניתן פסק דין המאשר את הסכמות הצדדים שנתקבלו במסגרת ההתדיינות (השופט ד' גדעוני ), בו נקבע כי הנתבעים (שם) יעבירו לידי ריימונד סכום כסף מסוים, וזאת לאחר שתינתן החלטה המורה על ביטול המניעה שהוחלה עליהם, בהתאם להוראות הצו השני שניתן ביום 31.3.2015.

החלטת בית המשפט המחוזי

10.ביום 17.8.2016 הגישה ריימונד בקשה למתן הבהרה בנוגע לצו השני שניתן בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 31.3.2015 (להלן: בקשת ההבהרה ). בית המשפט התבקש לקבוע "כי הצו [...] אינו מופנה כלפי המבקשת. לחילופין [...] , למקרה שבניגוד לנחזה על פניו אכן הופנה הצו כלפי המבקשת, מתבקש ביהמ"ש לקבוע שהצו הארעי אינו בר תוקף ביחס למבקשת" . בבקשה נטען בין היתר, כי הוראות הצו השני אינן מחייבות את המבקשת, משום שלא צורפה כצד להליך זה, ולחלופין היות שבהתאם להוראת תקנה 370 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, הצו פקע בשל חלוף הזמן ומפני שהצדדים לא הגישו תובענה עיקרית בהליך.

11.ביום 25.1.2017 ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי (השופטת כהן ) נושא בקשת רשות הערעור. באשר לצו הראשון , קבע בית המשפט כי החלטת בית המשפט המחוזי מיום 22.10.2014 (השופט מינץ ) אינה מבטלת את הצו, וכי ריימונד היתה צד לבקשה שבעטיה ניתן. באשר לצו השני שניתן ביום 31.3.2015, נקבע כי גם הוא בתוקף, וכי מתגובות הצדדים עולה כי ריימונד ידעה אודותיו לכל המאוחר בחודש יוני 2015. עוד נקבע, כי גם אלמלא צווים אלה היו עומדים בתוקפם, היה מקום לקבל את בקשת הנאמן להורות על מתן צו בעל נפקות זהה לצווים הקודמים, עד לבירור הבקשה לביטול הסכם ההענקה שהגיש הנאמן ביום 3.8.2014. זאת, משום שסיכויי הבקשה ומאזן הנוחות תומכים בהותרת מצב הזכויות על כנו, עד להכרעה בבקשה.

12.לשלמות התמונה יצוין, כי ביום 30.10.2016 הגיש הנאמן בקשה למתן החלטה בבקשה לביטול הסכם ההענקה שהוגשה על-ידו ביום 3.8.2014, ולאחר דיון במעמד הצדדים, נקבע כי ישיבת ההוכחות תתקיים ביום 6.4.2017.

עיקרי טענות הצדדים בבקשה

13.בבקשתה חזרה ריימונד על עיקרי טענותיה שנדונו ונדחו על-ידי בית המשפט המחוזי ביחס לתוקפם ותחולתם של הצווים הראשון והשני לגביה. עוד נטען, כי שגה בית המשפט המחוזי כשקבע כי גם לגופו של עניין יש מקום להורות על מתן צו מניעה האוסר על ביצוע הקניה ביחס לזכויות הנטענות על-ידי המבקשת. זאת, משום שההחלטה ניתנה על יסוד בקשה חלופית, מבלי שגובתה בתצהיר ובראיות כנדרש.

14.המשיבים 5-2 סומכים את ידיהם על החלטת בית המשפט המחוזי, ומוסיפים כי יש לראות את בקשת ההבהרה שהוגשה על-ידי ריימונד כבקשה לעיון חוזר בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 31.3.2015, אשר המועד להגשת בקשת רשות ערעור עליה – חלף.

דיון והכרעה

15.לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות, ושקלתי את טענות באי כוח הצדדים מזה ומזה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

16.שני צווים האוסרים על ביצוע הקניית הזכויות של החייב והזכויות הנטענות של המבקשת בנוגע להסכם הזכויות במקרקעין, הסכם ההענקה, ניתנו על-ידי בית המשפט המחוזי: הראשון ניתן ביום 3.8.2014 בעקבות בקשת המנהל המיוחד, אשר כאמור, לא בוטל על-ידי בית המשפט המחוזי בהחלטתו מיום 22.10.2014; השני

ניתן ביום 31.3.2015 בעקבות בקשת נושי החייב, אשר המבקשת לא היתה צד לה. כפי שצויין בהחלטת בית המשפט המחוזי נושא הבקשה שלפנַי, המבקשת ידעה אודות צו זה לכל המאוחר במהלך שנת 2015. בבקשתה ציינה ריימונד כי "הצו הארעי לא הומצא מעולם למבקשת (שהרי היא אינה צד לו), אלא נודע לה מאת בא-כוחה, הח"מ [עו"ד אודי שושן – נ' ס'] , שקיים שיחה עם ב"כ המחזיק, עו"ד ראובן יהושע, מספר חודשים לאחר שניתן הצו הארעי" . עיון ב'נט המשפט' מגלה כי ביום 23.7.2015, במסגרת התביעה שהוגשה על-ידי המבקשת בת"א 11411-07-15, הגישה חברת הורייזן את תגובתה, שבה נכתב בסעיף 22 כי "למבקשת ולבא-כוחה

[עו"ד אודי שושן – נ' ס'] ידוע היטב כי ביום 31.3.2015 ניתן על-ידי בית המשפט צו ארעי (אשר לא בוטל עד היום) המופנה אל המשיבים 1 ו-2 [חברת הורייזן – נ' ס'] האוסר עליהם כל דיספוזיציה בנכסים ו/או בזכויות ו/או בכספים המגיעים לחייב מהם, ובכלל זאת אוסר עליהם לשלם כל תשלום שהוא לידי המבקשת" . יצוין, כי הצו הארעי צורף כנספח ד' לתגובתה של חברת הורייזן. דברים אלה, לא באו זכרם בבקשה שלפנַי. עולה חשש אפוא כי בקשתה של המבקשת לוקה בחוסר ניקיון כפיים, וכי ידעה אודות צווי המניעה ונפקותם, זמן רב לפני בקשת ההבהרה שהגישה ביום 17.8.2016. זאת ועוד, טענותיה של המבקשת הן ערעוריות במהותן, והמועד להעלותן חלף-עבר זה מכבר. אין להסכין עם מצב דברים שבו בעל דין מנסה להאריך באופן מלאכותי את המועד להשיג על החלטה שניתנה בעניינו ולהגיש בקשת רשות ערעור עליה, בדרך של הגשת בקשת הבהרה או בקשה לעיון חוזר, מקום בו לא התקיימו התנאים המצדיקים את הגשתן (רע"א 11449/05 הועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים נ' תורג'מן (6.2.2006); רע"א 320/15 דוויק נ' כונס הנכסים הרשמי , פסקה 6 (14.4.2015); רע"א 3620/15 אביזאדה נ' אשורי , פסקה 3 והאסמכתאות שם (7.7.2015)). די בטעמים אלה כדי להביא לדחיית הבקשה על הסף.

17.למעלה מן הצורך אזכיר עוד בקצרה, כי אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בהחלטות דיוניות, ובכלל זה כאלה העוסקות בסעדים זמניים, למעט במקרים חריגים. ענייננו אינו נמנה עם מקרים אלה ואינו עומד באמות המידה למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי (סעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984). לא נהיר מן הבקשה מהו הנזק הממשי שייגרם למבקשת ככל שהוראות הצווים הזמניים שניתנו יוותרו על כנם. פגיעה לכאורית זו מתקהה נוכח הזמן הרב שחלף ממועד מתן הצווים ועד למועד הגשת בקשת ההבהרה, וכן בשל מועד הדיון הקרוב, יום 6.4.2017, בו תתברר הבקשה לביטול הסכם ההענקה, שבעטיה ניתנו הצווים מושא הבקשה.

18.אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.

המבקשת תשלם למשיבים 5-2 את הוצאותיהם בסך כספי של 5,000 ₪ לכל אחד.