פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
1626/19
לפני:
כבוד השופט י' עמית
כבוד השופט נ' סולברג
כבוד השופט ד' מינץ
המבקשת:
איילה קרייזלר
נ ג ד
המשיבים:
1. שי שכטר
2. פרויקט בי ארט אנטרפרייז ישראל
בע"מ
בקשת רשות ערעור על
החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת י' שבח, סג"נ) בהפ"ב
39735-05-18 ובהפ"ב 13235-05-18 מיום 12.02.2019
בשם המבקשת:
עו"ד הורוביץ דוד
בשם המשיבים:
עו"ד בר-אל חי
פסק-דין
השופט ד' מינץ:
בקשת
רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת
י' שבח
, סג"נ) בהפ"ב 39735-05-18
ובהפ"ב 13235-05-18 מיום 12.2.2019, במסגרתו נדחתה בקשת המבקשת לבטל פסק
בוררות שניתן נגדה לאחר מחיקת כתב הגנתה.
רקע עובדתי ופסק דינו של בית המשפט המחוזי
1.
המבקשת היא בעלת המניות במשיבה הפורמאלית (להלן:
החברה
). משיב 1 (להלן:
משיב
)
הוא אדריכל. ביום 31.3.2015 חתמה המבקשת על הצעת
מחיר שהוכנה על ידי המשיב לביצוע פרויקט תמ"א 38 בבניינים ברחוב בלוך בתל
אביב (להלן:
הסכם ההתקשרות
). הסכם ההתקשרות כלל בין היתר תניית
בוררות, לפיה "מוסכם כי כל סוג של סכסוך בין הצדדים יופנה לבורר מוסכם, שיהיה
פטור מדיני ראיות וסדרי הדין אך כפוף לדין המהותי. ככל שהצדדים לא יגיעו להסכמה על
זהות הבורר ראש לשכת עו"ד ימנה עבורם". עוד כלל הסכם ההתקשרות סעיף
פיצוי מוסכם, שקבע כי בכל מקרה של הפסקת עבודת המשיב "ישלם המזמין לשי שכטר
אדריכלים 30% מיתרת הסכום הנותר לפרויקט עד לאותו שלב".
2.
ביום 3.6.2015 שולמה למשיב מקדמה בסך של 59,000 ש"ח, אך מספר
חודשים לאחר מכן בוטל הפרויקט. בעקבות כך דרש המשיב מהמבקשת ומהחברה לשלם לו פיצוי
מוסכם המגיע לו לשיטתו בהתאם להסכם ההתקשרות. משדרישתו זו נדחתה, ביקש המשיב להגיש
תביעה כספית בסך של 121,797 ש"ח נגד החברה ונגד המבקשת, והחברה ביקשה להגיש
נגד המשיב תביעה שכנגד. בהתאם להסכם ההתקשרות ולאחר שהצדדים לא הגיעו להסכמה בדבר
זהות הבורר, מינה ראש לשכת עורכי הדין את עו"ד אבי בכר (להלן:
הבורר
) לשמש כבורר בסכסוך בין הצדדים.
3.
ביום 24.4.2017 נחתם הסכם בוררות במסגרתו הוגדרו המבקשת והחברה
כ"צד ב". לאחר פתיחת הליך הבוררות ומתן צו גילוי מסמכים על ידי הבורר,
העלתה המבקשת טענה כי היא אינה צד להסכם ההתקשרות. על כן, תניית הבוררות הכלולה בו
אינה חלה עליה ואין לבורר סמכות לדון בתביעה נגדה. עוד הודיעה המבקשת כי בדעתה
להגיש בהקשר זה תובענה לבית המשפט המחוזי למתן סעד הצהרתי.
4.
ביום 11.12.2017 הודיע בא-כוח המבקשת לבורר כי החברה חדלה מכל פעילות
והחברה והמבקשת "לא תוכלנה לשלם את שכ"ט הבורר ולתובע עומדים הסעדים
הנתונים לו בחוק הבוררות לסיטואציה שכזו". לאחר הודעה זו ומשלא שילמו החברה
והמבקשת את שכר טרחת הבורר במשך חודשים, ניתנו מספר החלטות על ידי הבורר במסגרתן
התריע כי המבקשת והחברה נדרשות להפקיד את חובן כלפיו ולהפקיד ערבות להבטחת תשלום
שכר הבורר והמשך הליכי הבוררות. אם לא יעשו כן, הודיע הבורר, יימחק כתב טענותיהן.
לבסוף שולם חוב שכר הטרחה, אך הערבות לא הופקדה. משכך, ביום 8.3.2018 ניתן פסק
בוררות על ידי הבורר כדלקמן:
"משחלף המועד האמור ולאחר לא מעט התראות
והחלטות שנתנו על ידי בעניין זה אני מוחק את כתבי הטענות של הנתבעות ובהתאם ניתן
פסק דין כנגד הנתבעות בהסתמך על כתב התביעה שהוגש נגדן".
5.
בעקבות כך הגישה המבקשת בקשת ביטול לבית המשפט המחוזי. במסגרת בקשת
הביטול טענה המבקשת כי הבורר פעל בחוסר סמכות כאשר דן בתביעה הנגדית נגדה; כי
הבורר חרג מסמכותו כאשר חייב אותה בהפקדת ערובה, שכן סמכות לעשות כן קיימת רק בהתייחס
לתובע להבדיל מנתבע; כי הבורר הפעיל את הסנקציה של מחיקת כתב הגנה, המעוגנת בתוספת
הראשונה לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן:
התוספת הראשונה
ו-
חוק
הבוררות
או
החוק
בהתאמה) בחוסר סמכות, שכן ניתן להפעילה רק בקשר לנושאים הקשורים לניהול
הבוררות ולא בקשר לתשלום שכר טרחת הבורר.
6.
בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה, על כל חלקיה. בקשר לטענת חוסר הסמכות
לדון בתביעתה האישית נגד המבקשת, עמד בית המשפט המחוזי על כך שהמבקשת חתמה באמצעות
באת-כוחה דאז על הסכם בוררות בו נאמר במפורש כי היא והחברה צדדים לבוררות. גם טענת
חוסר סמכותו של הבורר לחייב את המבקשת בהפקדת ערובה נדחתה, נוכח העובדה שפרט
י"ח לתוספת הראשונה לחוק הבוררות מסמיך במפורש בורר להורות לצדדים להפקיד
ערובה לצורך הבטחת תשלום שכר טרחתו.
7.
לבסוף התייחס בית המשפט לטענתה העיקרית של המבקשת, כי הבורר לא היה
מוסמך כלל להורות על מחיקת כתב הגנתה בשל אי-הפקדת העירבון. בית המשפט בחן את
הפסיקה בנושא ומצא כי לבורר ישנה סמכות להפעיל את הסנקציה של מחיקת כתב תביעה או
כתב הגנה הקבועה בפרט ט' לתוספת הראשונה, אך יש לעשות כן בנסיבות חריגות בלבד
וכמוצא אחרון. בענייננו, מצא בית המשפט כי הבורר העניק למבקשת הזדמנויות רבות,
במשך תקופה של כשנה, לשלם את סכום העירבון ואף הפחיתו על מנת להקל עליה. על כן,
הסנקציה בה הבורר נקט הייתה ראויה בנסיבות העניין.
טענות הצדדים
8.
המבקשת שבה וטוענת כי הבורר לא היה מוסמך לדון בתביעה האישית נגדה, וכי
הוא פעל בחוסר סמכות במחקו את כתב הגנתה אך ורק בשל אי-תשלום הערבון. בקשר למחיקת
כתב ההגנה, ראשית טענה המבקשת כי הדעות בפסיקה חלוקות בקשר לסמכותו של בורר למחוק
כתב הגנה בשל אי תשלום שכרו. שנית, במועד מחיקת כתב הגנתה שולם לבורר חשבון שכר
הטרחה שהצטבר עד אותה עת, סך של 1,750 ש"ח, והיא נמנעה רק מהפקדת ערבות בסך
של 8,000 ש"ח, תוך שהתחייבה לתשלום כל שכר טרחתו של הבורר בעתיד. בנסיבות
אלה, אף אם הייתה לבורר סמכות למחוק את כתב הגנתה לא היה מקום לעשות כן. במחקו את
כתב ההגנה גרם בית המשפט עיוות דין למבקשת ופגע בזכות הגישה שלה לערכאות.
9.
ביום 3.4.2019 הוריתי למשיב להגיש תשובה רק לשאלת סמכותו של בורר למחוק
כתב טענות מטעמים הנוגעים לתשלום שכרו. ביום 14.4.2019 הגיש המשיב את תשובתו,
במסגרתה סמך ידיו על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. נטען כי מתן סמכות לבורר למחוק
כתב טענות בשל אי מילוי הוראות הנוגעות לתשלום שכרו דומה לקבוע בתקנה 100 לתקנות
סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן:
תקנות סדר הדין האזרחי
), המקנה סמכות לבית המשפט לצוות על מחיקת כתב תביעה בשל אי תשלום אגרה
מספקת או אי תשלום אגרה במועדה. על כן, מתן סמכות לבורר כאמור עולה בקנה אחד עם
המגמה להקנות לבורר סמכות מקבילה לזו של בית המשפט. הדברים אף נלמדים מהוראות חוק
הבוררות. לשיטת המשיב, קביעה כי מחיקת כתב טענות אינה בסמכותו של בורר במקרה של אי
תשלום שכרו או אי העמדת ערובה תוביל למצב דברים שבו ככל שאחד מהצדדים אינו מעוניין
בקיום הליך הבוררות, הצד שמנגד ייאלץ לשאת בהוצאות הבוררות במלואם. חוסר שוויון זה
עשוי להרתיע צדדים מלהיכנס להסכמי בוררות ולפגוע במוסד הבוררות.
דיון והכרעה
10.
לאחר עיון בבקשה ובתשובה לה ונוכח השאלה העקרונית המועלית בה, החלטתי
, חרף התנגדות המשיב,
להשתמש בסמכות
הנתונה לי בתקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, ו
לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור לפי הרשות שניתנה. עם זאת,
הגעתי למסקנה כי יש לדחות את הערעור לגופו של עניין.
11.
השאלה העקרונית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים ומצריכה הכרעה במקרה
דנא הינה: האם בסמכותו של בורר, אשר ציווה על בעל דין דבר הכרוך בתשלום שכרו ובעל
הדין לא מילא אחרי הצו ללא סיבה מוצדקת, לדחות את התביעה – אם ניתן הצו נגד תובע,
או למחוק את כתב ההגנה ולפסוק בסכסוך כאילו לא התגונן הנתבע – אם ניתן הצו נגד
הנתבע.
12.
טרם דיון בשאלה לגופה, אציין כי המבקשת העלתה כאמור טענות נוספות בקשר
לפסק דינו של בית המשפט המחוזי, אולם אינני סבור כי טענות אלה מעלות שאלות
עקרוניות ולכן אין מקום להידרש אליהן באכסניה זו.
מחיקת כתב טענות בשל אי מילוי צו הנוגע לשכרו של בורר
13.
ככלל, סמכויות בורר הנוגעות לסדרי הדין שיחולו על הליך הבוררות מנויות
בתוספת הראשונה לחוק הבוררות. מדובר בהוראות מכללא, אשר רואים אותן כחלות על
הבוררות, בהיעדר הסכמה אחרת של הצדדים במסגרת הסכם הבוררות (סעיף 2 לחוק הבוררות).
על כן, על מנת לקבוע את היקף סמכויות הבורר יש לפנות לפרטי התוספת הראשונה
הרלוונטיים לענייננו.
14.
תחילה, פרט י"ח לתוספת הראשונה עוסק בסמכותו של בורר ליתן הוראות
הנוגעות לשכרו, ובכללן הוראות הנוגעות להפקדת ערובה, וכך מורה הפרט:
"הבורר רשאי להורות בדבר הוצאות הצדדים, לרבות שכר טרחת
עורך-דין,
ובדבר שכר הבורר
והוצאותיו, כולם או מקצתם, והוא רשאי להורות על הפקדת סכומים אלה או על מתן ערובה
לתשלומם
; לא הורה הבורר אחרת, חייבים בעלי-הדין לשלם לו את שכרו והוצאותיו חלק
כחלק (ההדגשה הוספה – ד.מ.).
אולם, כפי שניתן לראות
על נקלה, פרט זה אינו קובע דבר באשר לסנקציה שמסורה לבורר במקרה בו בעל-דין מסרב
למלא אחר הוראה בנושא. סמכותו של בורר למחוק כתבי טענות מנויה בפרט ט' המורה
כדלקמן:
"ציווה הבורר על בעל-דין
דבר הכרוך בניהול הבוררות
, וללא
סיבה מוצדקת לא מילא בעל-הדין אחרי הצו, רשאי הבורר, לאחר שהתרה בבעל-הדין, לדחות
את התביעה, אם ניתן הצו נגד תובע, או למחוק את ההגנה ולפסוק בסכסוך כאילו לא
התגונן הנתבע, אם ניתן הצו נגד נתבע" (ההדגשה הוספה – ד.מ.).
באשר
לסוג הצווים שבגין הפרתם יכול בורר למחוק כתב טענות, אלו מפורטים בפרט ח' לתוספת
הראשונה:
"הבורר רשאי להורות לבעלי-הדין להשיב
לשאלונים, לגלות ולהמציא מסמכים
ולעשות כל דבר אחר הכרוך בניהול הבוררות
, כפי
שרשאי היה לעשות בית המשפט בתובענה שהוגשה לפניו" (ההדגשה הוספה – ד.מ.).
ויוטעם,
הסמכות המוקנית לבורר מכוח פרט ט' דומה לסמכות המוקנית לבית המשפט בתקנה 122
לתקנות סדר הדין האזרחי ביחס להפרת צו בדבר מענה לשאלון, גילוי או עיון במסמכים או
מתן פרטים נוספים (ראו: רע"א 5163/10
ירחיב מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ נ'
דקל
, פסקה 7 (9.12.2012) (להלן:
עניין ירחיב
)
; וראו לעניין השוואת סמכויותיו
של בורר בניהול הבוררות לסמכויות המוקנות לבית המשפט: רע"א 6327/12
ניב נ' דן חברה לתחבורה
ציבורית בע"מ
(1.9.2013)).
15.
המבקשת ביקשה ללמוד מהעובדה שפרט
ט' ממוקם "גיאוגרפית" מיד לאחר פרט ח', שסמכותו של הבורר מכוח פרט ט'
משתרעת
רק
לגבי העניינים שפורטו
בפרט ח' הקודם והסמוך לפרט ט', היינו עניינים מסוג שאלונים וגילוי מסמכים ורק
עניינים הדומים להם באים לגדרם של
כל דבר אחר הכרוך בניהול הבוררות
. בניגוד לכך, מתן
הוראה להפקיד את שכר הבורר מראש או לתת ערובה לתשלום, אינם נכנסים לגדרם של אותם
עניינים על דרך של פרשנות "הכלל מעין הפרט" (
ejusdem
generis
).
על פי כלל פרשני זה, כאשר טקסט מונה מספר פרטים ואחריהם ביטוי כולל משלים, ניתן
לפרש את הביטוי הכולל כמשתרע על פרטים נוספים בסדרה מהסוג שאליו משתייכים הפרטים
שפורטו בטקסט
(ראו: אהרן ברק
פרשנות במשפט – פרשנות החוזה
379-378 (2001)).
ברם, מלבד
העובדה שמדובר בכלל פרשני משני, הביטוי הכולל בפרט ח' "
כל דבר אחר הכרוך בניהול
הבוררות
" אינו יכול לסייע בידי המבקשת
לצמצם את סמכותו של הבורר על פי פרט ט', שכן מדובר בביטוי רחב מני ים, אשר ברי כי
אינו מוגבל רק לסוג הפרטים שבאים לפניו. בהקשר זה אציין כי העובדה שפרט י"ח
ממוקם לאחר פרט ט' בתוספת אינה מעלה או מורידה אף היא, שכן ברי כי הסמכות המנויה
בפרט ט' אינה מוגבלת רק לצווים הקשורים לפרטים בתוספת הראשונה הקודמים לו. סדר
הפרטים בתוספת הראשונה בנוי, בדומה לתקנות סדר הדין האזרחי, לפי סדר ניהול ההליך.
כך, התוספת מתחילה במינוי הבורר, דרך ההליכים המקדמיים ואופן מתן פסק הבוררות,
וכלה בענייני פסיקת הוצאות והמצאת כתבי בי-דין. על כן, פשיטא כי מקומו הטבעי של
פרט י"ח, העוסק בפסיקת הוצאות, הוא בסוף התוספת הראשונה ולא בסמיכות להליכים
המקדמיים המפורטים בפרט ח'. על כן, לא ניתן ללמוד דבר על אודות היקף סמכותו של
בורר לפי פרט ט' בשל המרחק ה"גיאוגרפי" של פרט י"ח ממנו.
16.
מהו אפוא "דבר הכרוך בניהול הבוררות"? לעמדתי, גם צווים
הנוגעים לתשלום שכרו של הבורר הינם "דבר הכרוך בניהול הבוררות". כאמור,
הפרטים בתוספת הראשונה נועדו להסדיר את סדרי הדיון בהליך הבוררות, כל עוד לא
הסכימו הצדדים על כללים אחרים. במסגרת זו, פרט ט' נותן סנקציה בידי הבורר למחוק,
במקרי קיצון, כתבי טענות על מנת לאפשר את ניהולו התקין של הליך הבוררות. צווים
הקשורים לתשלום שכרו של הבורר אף הם קשורים לניהול הליך הבוררות, שכן ללא קבלת או
הבטחת תשלום לא ימשיך הבורר בהליך הבוררות וייפגע הליך הבוררות, בדומה למשל לתוצאה
של חוסר היענות לצווים הקשורים לגילוי מסמכים או מילוי שאלונים.
17.
פרשנות זו עולה בקנה אחד עם תכליתו של פרט ט' לתוספת הראשונה – למנוע
מצב שבו אחד הצדדים להליך יוכל לסכל את הבוררות על ידי חוסר היענות לצווים שהוציא
הבורר תחת ידיו (בדומה לתקנה 122 לתקנות סדר הדין האזרחי, כאמור). בכוחה של
הסנקציה למחיקת כתב טענות להגביר את יעילותו של הליך הבוררות ואת ההגינות הדיונית
בין הצדדים. היא אף נחוצה לצורך חתירה לחקר האמת. ללא קיום דיון הוגן, בו ניתן
יהיה לפרוש את מלוא התשתית הראייתית הרלוונטית ותינתן לכל צד האפשרות להתמודד
באופן ראוי עם טענות הצד שכנגד, תפגע חשיפת האמת בהליך הבוררות (ראו והשוו ביחס
לתכליתה של תקנה 122 לתקנות סדר הדין האזרחי: רע"א 7802/10
עמירם
גרופ יזום והשקעות יזום והשקעות בע"מ נ' קרל אופנת גברים איכותית בע"מ
(15.8.2012); רע"א 9265/06
קלאב
הוטל ניהול (1996) בע"מ נ' דגן
(3.1.2007)).
כאמור, גם סירובו של צד להיעתר לצו הנוגע לשכרו של הבורר עשוי לסכל את הליך
הבוררות התקין ובכך למנוע מהבורר לרדת לחקר האמת ולחתור תחת הסכמת הצדדים לנהל את
הסכסוך במסגרת ההליך.
18.
לאור כל האמור עולה אם כן כי לבורר סמכות למחוק כתב טענות בשל אי מילוי
הוראה בקשר לשכר טרחתו. יחד עם זאת, נוכח חומרתה של הסנקציה ברור כי יש לעשות בה
שימוש במקרים חריגים בלבד ורק כמוצא אחרון (עניין
ירחיב
, פסקה 7).
כמו כן, לפני הפעלת הסנקציה יש ליתן
לבעל הדין התראה והזדמנות הולמת לקיים את הצו.
מן הכלל אל הפרט
19.
במקרה דנא הורה הבורר לצדדים עוד ביום 24.4.2017 לשלם מקדמה על חשבון
שכר טרחתו בסך של 2,000 ש"ח. בתאריכים 5.6.2017 ו-13.6.2017 הזכיר הבורר
למבקשת כי הכסף טרם שולם. לאחר תזכורות נוספות מצד הבורר, הודיע בא-כוח המבקשת
ביום 11.12.2017 כי החברה חדלה מפעילות ובנסיבות אלה המבקשת והחברה לא תוכלנה לשלם
את שכר טרחתו.
20.
בהמשך להודעה זו, התריע הבורר ביום 20.12.2017 בפני החברה והמבקשת כי
"ככל שלא יפקידו את חובן לבורר תוך 7 ימים מהיום אשקול מתן צווים כנגדן ובכלל
זאת אשקול מתן החלטה
על מחיקת כתבי הטענות שלהן ומתן פסק דין בהתאם". בהחלטתו מיום 4.1.2018 קבע הבורר כדלקמן:
"לאור הודעותיו של ב"כ הנתבעות בדבר אי יכולתה של הנתבעת 1 לשלם את שכרו ואי רצונה של הנתבעת 2 לשאת בשכרו הנני מורה על הנתבעות על הפקדת הסך של 15,000 ש"ח להבטחת המשך הליכי הבוררות מעבר לתשלום חובן עד כה ... ככל שבתוך 14 ימים ממועד מתן החלטה זו הנתבעות לא ישלמו את השכר המבוקש ולא יפקידו את הערובה שנקבעה, יימחקו כתבי טענותיהן בבוררות ויינתן פסק דין בהתאם".
לאחר מתן ארכות נוספות על ידי הבורר, הודיע בא-כוח המבקשת ביום 8.2.2018 כי המבקשת מוכנה לשלם את יתרת שכר הטרחה בסך של 1,750 ש"ח, אך היא אינה מוכנה להפקיד את הערבות בסך של 15,000 ש"ח. ביום 18.2.2018 הפחית הבורר את הערבות לסך של 8,000 ש"ח אך גם סכום זה לא הופקד על ידי המבקשת. רק ביום 8.3.2018 מחק הבורר את כתב הגנתה של המבקשת ונתן את פסק הבוררות מושא הבקשה.
21.
מכלל האמור עולה כי הבורר נתן למבקשת התראות והזדמנויות למכביר להפקיד את הערבות שהורה עליה. כמו כן, נוכח הודעת בא-כוח המבקשת מיום 11.12.2017 כי המבקשת לא תוכל לשלם את שכר טרחתו, ברור ונהיר מדוע התעקש הבורר על הפקדת הערובה. בנסיבות אלה, לא נפל כל פגם בהפעלת הבורר את הסמכות הנתונה לו מכוח פרט ט' לתוספת הראשונה. נוכח התנהלותה, למבקשת אין להלין אלא על עצמה.
22.
אציע אפוא לחבריי לדחות את הערעור ולחייב את המבקשת בהוצאות המשיב בסך של 10,000 ש"ח.
ש ו פ ט
השופט י' עמית :
אני מסכים.
ש ו פ ט
השופט נ' סולברג :
אני מסכים.
ש ו פ ט
הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ד' מינץ .
ניתן
היום, כ"ד בניסן התשע"ט (29.4.2019).
ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט