רע"א 1665/15 משה אטיאס נ. דניאל רוסו

בקשת רשות ערעור על החלטתו מיום 1.3.2015 של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ע' צ'רניאק ) בגדרה נדחתה בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופט ש' מזרחי ) בה נדחתה בקשת המבקש לדחות את הודעת צד ג' שהוגשה נגדו על הסף.

1.

כעולה מהבקשה, המשיב 3 (להלן: הנפגע ) נפגע ביום 24.12.2010 בתאונת דרכים בעת שנהג באופנוע שהיה בבעלותו של המבקש. פוליסת הביטוח שעל-פיה בוטחה הנהיגה באופנוע לא כיסתה את נזקיו של הנפגע, ובהעדר עילה מכוח חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים ), הוא הגיש נגד הנהג הפוגע (הוא המשיב 1) ונגד חברת הביטוח שלו (היא המשיבה 2) תביעת נזיקין לבית משפט השלום בתל אביב-יפו, בהתאם להוראת סעיף 8(ג) לחוק הפיצויים. המשיבים 2-1 כפרו באחריות לתאונה, ושלחו למבקש – בעל האופנוע – הודעת צד ג', בטענה כי עליו לשפות אותם, לו יחויבו בפיצויים בגין נזקיו של הנפגע, שכן הוא לא דאג לבטח בביטוח חובה את נהיגתו של הנפגע, ואף אפשר לנפגע לנהוג באופנוע ללא ביטוח. המבקש הגיש לבית משפט השלום בקשה לדחות על הסף את ההודעה שהוגשה נגדו, בטענה כי לא קיימת עילה המצדיקה את הגשת ההודעה וכן כי לא קיימת בינו לבין המשיבים כל יריבות.

2.

בית משפט השלום דחה את בקשת המבקש, בקבעו כי המבקש לא הצביע על טעם ממשי לדחיית ההודעה כנגדו. כן צוין, כי בניגוד לחוק הפיצויים המחיל את כלל ייחוד העילה ומונע הגשת תביעות או משלוח הודעות לצד ג' בעילות שאינן לפי החוק, הרי שאין בתביעות שהוגשו לפי פקודת הנזיקין הגבלה על העלאת טענת שיפוי והשתתפות כלפי צד ג'.

3.

נגד החלטה זו הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי, אשר דחה גם הוא את בקשתו, וקבע כי לא הוכח כי ייגרם למבקש נזק בלתי הפיך כתוצאה מדחיית בקשתו. כן צוין כי אם יתברר בסופו של יום שהמבקש צודק בטענותיו, יהיה ניתן לפצותו על כך בפסיקת הוצאות הולמות.

4.

המבקש מבקש לערער על החלטת בית המשפט המחוזי, וטוען כי על-פי ההלכה הפסוקה, אי עשיית ביטוח אינו מקנה לנהג הפוגע (המשיב 1) עילת שיפוי כלפי בעל הרכב-אופנוע (המבקש), ואין ביניהם יריבות נזיקית, שהרי לא הפרת חובת הביטוח היא זו שגרמה לנתבע נזק בתאונה. לטענת המבקש, יש לדחות על הסף את ההודעה שהוגשה נגדו, שאם לא כן יתקיים הליך מיותר שסופו ידוע מראש.

5.

לאחר העיון באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות אף בלי שתתבקש תשובה .

בית משפט זה עמד לא אחת על כך שהשגות בעלי דין על החלטות ביניים של הערכאה הדיונית יידונו, ככלל, במסגרת ערעור על פסק הדין. זאת, למעט במקרים נדירים בהם מוכיח אחד מבעלי הדין כי דחיית הדיון בהשגה על החלטת ביניים לשלב הערעור, עלולה להשפיע באופן ממשי על זכויותיו, לגרום לנזק ממשי, או להביא לקיומו של הליך מיותר או שגוי (ראו: סעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, רע"א 2856/12 כהן נ' מע"צ – החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ ,

פסקה 9 (20.5.2012)). המבקש כלל לא עמד בנטל זה, מה גם שמהבקשה עולה כי באי כוח המבקש הם גם באי כוח הנפגע, יוזם ההליך העיקרי, כך שממילא יהיו נוכחים בהליך (יוער כי איני מביע דעה באשר לטענת המשיבים בעניין האפשרות שהמבקש והנפגע יהיו מיוצגים על ידי אותו הפרקליט).

6.

כלל זה תקף במלוא עוצמתו גם כאשר מדובר בהחלטות הדוחות טענת סף כבענייננו. ואמנם, כפי שאף קבע בית משפט קמא, המבקש לא הצביע על נסיבות יוצאות דופן המתקיימות בעניינו או על טעם מיוחד שיש בהם כדי להצדיק התערבות בהחלטת הערכאה הדיונית כבר בשלב זה. ההליך המתנהל בבית משפט השלום אינו מסובך או מורכב, וניהולו בהתאם להחלטת בית המשפט אינו עלול ליצור תוצאה בלתי-הפיכה או נזק ממשי למבקש. כמו כן, ככל שבהמשך ההתדיינות יתברר כי הצדק עם המבקש, הדבר יוכל לבוא לידי ביטוי בפסיקת הוצאות לטובתו.

7.

לא למותר אף לציין, כי יש לדחות את הבקשה גם משום שהיא אינה מעלה כל שאלה עקרונית או בעלת השלכות ציבוריות וקיומה של שאלה כאמור הוא תנאי לקיום דיון ב"גלגול שלישי" (השוו: רע"א 7960/14 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' גולד (15.12.2014), להלן: עניין גולד ). אין כל מקום לקיים דיון ב"גלגול שלישי" בהחלטה שאינה בגדר סוף פסוק ושמותירה לעת הזו את טענות הצדדים בעינן. אף יתכן שהדיון בטענה יתייתר בסופו של דבר (למשל, אם תידחה התביעה נגד המשיבים), וממילא לא נגרם למבקש כל עיוות דין, או נוצר מצב בלתי הפיך, אלא, לכל היותר, הוא ייאלץ לשאת, כמימון ביניים, בהוצאות מסוימות. נמצא, אפוא, שאין כל הצדקה שבית משפט זה יידרש לגופם של דברים כבר עתה, ולמעשה די היה בנימוק זה כדי להביא לדחיית הבקשה.

8.

טענת המשיבים היא, שאי עשיית הביטוח על-ידי המבקש והעובדה שהתיר לנפגע לעשות שימוש בקטנוע, הביאו לכך שהנפגע לא יכול היה להיפרע ממבטח הקטנוע על פי חוק הפיצויים ולפיכך הוא תבע את המשיבים. כלומר, רשלנותו של המבקש והפרת חובה חקוקה על ידו גרמו נזק למשיבים, ועל כן הם רשאים לתבוע שיפוי מהמבקש, היה והם יחויבו לפצות את הנפגע. אין ההודעה לצד השלישי שנשלחה למבקש נובעת ישירות מתאונת הדרכים, אלא מכך שבמחדליו ובמעשיו הוא יצר "תאונה משפטית" שגרמה נזק למשיבים. בזהירות המתחייבת ייאמר שאין לומר על הטענה שהיא מופרכת מעיקרא, ונראה שגם אין מדובר, על פני הדברים ומבלי להביע כל עמדה לגופן של הטענות, בטענת סף שסיכוייה להתקבל נעלים מכל ספק ושלפיכך ממש מתבקש לקבלה לאלתר. מעבר לכך - גישת הפסיקה היא שאין לסלק תובענה על הסף " אלא במקרים נדירים בהן התביעה על פניה אינה מגלה ולו צל של עילה" (עניין גולד , פסקה 7).

9.

בנוסף - כידוע, אין לבעל דין זכות קנויה שטענה מסוימת, גם אם היא טענת סף (או טענה מקדמית) באופייה, תידון תחילה, או שבית המשפט ידון תחילה דווקא בטענותיו הטרומיות (רע"א 8460/12 יצחקי נ' אלקלעי (31.1.2013); רע"א 1678/15 שירותי בריאות כללית נ' עזבון אדלר (20.4.2015); י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי , מהדורה שביעית, בעריכת ד"ר ש' לוין, 1995, סעיף 331, בעמ' 411). לערכאה הדיונית שיקול דעת רחב בעניין סדר בירור המחלוקות ואין מקום להתערב בשיקול דעת זה, אלא במקרים חריגים.

10.

סוף דבר, הבקשה נדחית. בנסיבות העניין, כשהבקשה הוגשה - מכל היבט אפשרי - בניגוד גמור להלכות ברורות של בית משפט זה בכל הנוגע למקרים בהם תינתן רשות ערעור, מן הדין לחייב את המבקש בהוצאות לטובת אוצר המדינה , והוא יישא בהוצאות אלה בסך 1,500 ש"ח.