רע"א 1713/12זינאידה ליברוב נ. הפניקס חב' לביטוח בע''מ

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט י' כהן ) בע"א 39326-06-11 מיום 31.1.2012, בו התקבל באופן חלקי ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (השופטת י' מישורי ) בת"א 17028/06, ת"א 16018/07, ת"א 18145/07 מיום 5.5.2011.

רקע עובדתי בתמצית והליכים קודמים

1.

כעולה מפסק דינו של בית משפט השלום, ביום 1.2.1993 הוצאה עבור המבקשת על ידי המשיבה 1 (להלן: המבטחת ), באמצעות המשיבה 2 (להלן: הסוכנת ), פוליסת ביטוח א' שכללה ביטוח חיים, ביטוח מוות ונכות מתאונה וכן שחרור מתשלום פרמיות במקרה של נכות הגורמת לאובדן מוחלט של כושר עבודה. ביום 1.10.2000 הוצאה עבור המבקשת פוליסת "מניב טנדו" במסגרתה הוגדל סכום הביטוח שנקבע בפוליסה א'. כן כללה פוליסת "מניב טנדו" שחרור מתשלום פרמיות במקרה של אובדן כושר עבודה. ביום 12.11.2000 נסגרה פוליסה א' לבקשת המבקשת וביום 1.12.2000 הוצאה פוליסה ב'. באותו מועד הוצאה פוליסה ג' שהיא פוליסת ביטוח חיים נוספת.

2.

בלילה שבין 9.10.2003 לבין 10.10.2003 התעוותו פניה של המבקשת מצד ימין לצד שמאל וקפאו ללא תחושה. כמו כן חשה המבקשת ב"רדימות" ובחולשה בפלג הגוף הימני. בבוקר נבדקה המבקשת אצל רופאת המשפחה אשר הפנתה אותה לבית החולים. המבקשת אושפזה ואובחנה כמי שעברה אירוע מוחי. בעקבות האירוע ובהתבסס על הפוליסות פנתה המבקשת למבטחת בדרישה לפיצוי. המבטחת קיבלה את התביעה באופן חלקי באופן שהתקבלה תביעתה לשחרור מתשלום פרמיות עד לחודש דצמבר 2005 אולם נדחתה תביעתה לתשלום דמי ביטוח בגין אירוע ביטוחי שכן לטענת המבטחת לא אירע למבקשת נזק מוחי.

3.

בעקבות זאת הגישה המבקשת שלוש תביעות נפרדות כנגד המבטחת והסוכנת. התביעות נדונו במאוחד לפני בית משפט השלום.

בתביעה הראשונה תבעה המבקשת סך של 25,000 ש"ח בגין הנזק המוחי שנגרם לה. במסגרת תביעה זו עתרה המבקשת גם לפיצוי בגין הנזק שנגרם לה כתוצאה ממעבר מפוליסה א' לפוליסה ב'. הנזק הנטען הוא 19,045 ש"ח שהוא הפסד ההצמדה למדד לתקופה של שבע שנים ועשרה חודשים מיום 1.2.1993 ועד ליום 1.12.2000. המבקשת טענה כי היא לא ידעה אודות הגריעה מזכויותיה בשל המעבר לפוליסה ב'. בהקשר זה נטען על ידי המבקשת כי ההרעה בזכויותיה בשל המעבר לפוליסה ב' לא הוסברה לה, היא אינה בקיאה ברזי הביטוח וכי היא שוכנעה לעבור לפוליסה ב' בניגוד לטובתה על ידי הסוכנת שקיבלה בגין מעבר זה תגמול. לטענתה, היא הוטעתה על ידי הסוכנת באשר להשלכות המעבר. במסגרת תביעה זו עתרה המבקשת גם לפיצוי בגין עגמת נפש בסך של 10,000 ש"ח ו-4,600 ש"ח בגין הוצאות עריכת חוות דעת.

בתביעה השנייה שהגישה המבקשת נטען כי פוליסה א' כללה קצבה חודשית בסך 500 ש"ח במקרה של אובדן כושר עבודה וכי במסגרת המעבר לפוליסה ב' בוטל רכיב זה. לטענתה, המשיבות לא הודיעו לה מראש על ביטול רכיב זה והחתמתה על פוליסה ב' נעשתה בחוסר תום לב ותוך הטעייתה. ראש נזק זה הועמד על סך של 59,558 ש"ח. כמו כן נטען בתביעה כי על אף שכל הפוליסות כללו שחרור מתשלום פרמיות עקב אובדן כושר עבודה, המבקשת שוחררה מתשלום פרמיות באופן חלקי קרי עד למועד מסוים בלבד. בנוסף נתבע פיצוי בסך של 10,000 ש"ח בגין עוגמת נפש והוצאות בגין עריכת חוות דעת בסך 5,600 ש"ח.

בתביעה השלישית שהגישה המבקשת התבקש צו הצהרתי לפיו במקרה של מימוש הכיסוי הביטוחי למקרה של מוות תהיה ליורשים הזכות לתגמולי ביטוח על פי האמור בפוליסה א'. בהקשר זה טענה שוב המבקשת כי הוטעתה על ידי הסוכנת שכן נאמר לה כי החלפת פוליסה א' בפוליסה ב' תטיב עימה וכן כי לא נמסרו לה הפרטים הנדרשים לצורך קבלת החלטה מושכלת.

4.

בהסתמך על חוות דעת מומחים מטעם הצדדים ולאחר חקירתם הנגדית קבע בית משפט השלום כי האירוע המוחי שאובחן אצל המבקשת מהווה אירוע ביטוחי בגינו זכאית המבקשת לפיצוי מכוח פוליסות הביטוח. עוד קבע בית המשפט לאחר עיון בחוות דעת מטעם הצדדים כי המבקשת לא עמדה בנטל ההוכחה לבסס טענתה כי פוליסה א' עדיפה על פוליסה ב'. באשר לנסיבות המעבר מפוליסה א' לפוליסה ב' קבע בית המשפט כי בבחינת מכלול הראיות עולה כי פעולת ביטול פוליסה א' והוצאת פוליסה ב' תחתיה נעשתה בהסכמת המבקשת ומתוך רצונה לשנות את מצבה הביטוחי. החלפת הפוליסות שיקפה את רצונה האמיתי של המבקשת באותו מועד ובוצעה תוך הבנה והסכמה מלאה. כן נקבע כי טעותה של המבקשת הייתה בגדר הסיכונים אשר היא נטלה על עצמה מתוך מודעות כאשר ביטלה את פוליסה א' והוציאה תחתיה את פוליסה ב'. משכך קבע בית המשפט כי המבקשת אינה זכאית לסעד ההצהרתי שהתבקש על ידה או לפיצוי בגין נזקים ועוגמת נפש להם טענה כתוצאה מהחלפת הפוליסות. בשל כך אף נדחו התביעות כנגד הסוכנת. בית משפט השלום קבע כי בהסתמך על הראיות בתיק למבקשת נגרם אובדן כושר עבודה כהגדרתו בפוליסות ב' ו-ג' ולכן היא זכאית לשחרור מתשלום פרמיית הביטוח בכל הנוגע לפוליסות אלה. ביחס לפוליסת "מניב טנדו" קבע בית משפט השלום כי לא עלה בידי המבקשת להוכיח כי עבדה בחמש השנים אשר קדמו לאירוע הביטוחי ולא הוכח על ידה כי היא מרותקת לביתה, תנאים שהוכחתם נדרשת בהתאם לפוליסה זו.

5.

בהסתמך על האמור קבע בית משפט השלום כי על המבטחת לשלם למבקשת 25,000 ש"ח בגין האירוע המוחי בהתאם לתנאי פוליסה ב'. על המבטחת לפטור את המבקשת מתשלום פרמיות כמתחייב מפוליסות ב' ו-ג' וכן להשיב לידי המבקשת את תשלומי הפרמיות אותן שילמה, ככל ששילמה, בתוספת ריבית והצמדה. על פסק דינו של בית משפט השלום הוגש ערעור מטעם המבקשת לבית המשפט המחוזי.

6.

בית המשפט המחוזי דחה את הערעור ברובו, מהטעם שפסק דינו של בית משפט השלום הסתמך בעיקרו על ממצאי עובדה בהתבסס על חוות דעת מומחים וחקירתם. יחד עם זאת, קיבל בית המשפט המחוזי את הערעור באופן שנקבע כי הסך של 25,000 ש"ח ישולם לידי המבקשת בתוספת הפרשי הצמדה מתאריך הפקת פוליסה ב', דהיינו מיום 1.12.2000 ועד למועד האירוע, דהיינו יום ה- 10.10.2003 וממועד זה ואילך ישולמו תגמולי הביטוח בצירוף ריבית והצמדה על פי תנאי הפוליסה. עוד קיבל בית המשפט המחוזי את הערעור באופן שבנוסף לסך של 8,000 ש"ח שנפסקו למבקשת בגין הוצאותיה, תשלם המבטחת למבקשת את הוצאותיה בגין שכר טרחת המומחים וזאת בהתאם לקבלות שימציא בא כוח של המבקשת לבא כוח המבטחת ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהמועד שבו בוצע כל תשלום ותשלום ועד לתשלום בפועל.

כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי מכוונת הבקשה שלפני.

תמצית נימוקי הבקשה

7.

המבקשת אינה מיוצגת בהליך שלפני הגם שבערכאות הקודמות יוצגה באמצעות הסיוע המשפטי. כמו כן טוענת המבקשת כי היא אינה שולטת בשפה העברית וכי הבקשה דנן הוגשה מטעמה באמצעות תרגום. בפתח בקשתה טוענת המבקשת כי פסק דינו של בית משפט השלום מוטה לטובת המבטחת שכן לאחר שבית משפט השלום המליץ לצדדים להגיע לידי פשרה היא סירבה לסך שהוצע לה על ידי המבטחת. עוד טוענת המבקשת כנגד הממצא העובדתי לפיו היא ידעה היטב מהם הסיכונים שנטלה בהחלפת הפוליסות. המבקשת שבה על טענתה כי הוטעתה על ידי הסוכנת וכי לא ידעה אודות השלכות החלפת הפוליסות. המבקשת שבה ומדגישה את ההרעה בזכויותיה כתוצאה מהחלפת הפוליסות ותולה את האשמה בסוכנת ובמבטחת שלא נתנו לה את המידע הדרוש כדי לקבל החלטה מושכלת. באשר לפוליסת "מניב טנדו" טוענת המבקשת כי הונח לפני בית משפט השלום חומר ראייתי ממנו ניתן היה ללמוד כי מתקיימים לגביה תנאי הפוליסה ולכן יש לשחררה מתשלום הפרמיות.

דיון והכרעה

8.

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להיזקק לתגובת המשיבות.

9.

כידוע, רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן במשורה ורק כאשר מתעוררת שאלה משפטית עקרונית או ציבורית או כאשר נדרשת התערבות מטעמי עיוות הדין [ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982) ]. הבקשה דנן אינה מגלה כל שאלה משפטית עקרונית ציבורית והמבקשת אף אינה טוענת לכך. עיקר הבקשה מופנה כנגד ממצאיה העובדתיים של הערכאה המבררת אשר נעשו לאחר שמיעת עדים ובהתבסס על חוות דעת מומחים וחקירתם. ברי, כי טענות אלה הן בעלות אופי פרטני הנגזר מנסיבותיה הקונקרטיות של המבקשת ואשר דיון בהן לפני בית משפט זה לא יועיל ולא יתרום לקידום עניינם של בעלי דין נוספים. איני סבור כי דחיית הבקשה תגרום למבקשת עיוות דין נוכח הממצא העובדתי החד משמעי לפיו המעבר בין הפוליסות נעשה לפי רצונה של המבקשת ותוך מודעות לסיכונים שנטלה. בבחינת למעלה מן הצורך, דין הבקשה להידחות אף לגופה שכן אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאי עובדה שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית לאחר שמיעת ראיות ובאמצעות התרשמות בלתי אמצעית מהעדים. בנסיבות האמורות אף נדחית בקשת המבקשת מהיום להשלים טיעוניה.

10.

אשר על כן, הבקשה נדחית. משלא התבקשה תשובה איני עושה צו להוצאות.