רע"א 2091/01 רחל קורן נ. לאה אחרק

1.המבקשת הגישה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב אשר דחה את בקשת רשות הערעור שהגישה המבקשת על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות. עניינה של הבקשה הוא בתביעה לפיצוי מוסכם אשר המבקשת טענה כי היא זכאית לו בשל הפרת הסכם מכר בין הצדדים. בהחלטתי מיום 31.7.00, דחיתי את בקשת המבקשת מהטעם שאין היא מעלה סוגיה משפטית בעלת חשיבות ציבורית החורגת מעניינם של הצדדים למקרה, והמצדיקה מתן רשות ערעור לבית משפט זה. כן ציינתי בהחלטתי, כי מהנספחים אותם צירפה המשיבה לתגובתה עולה, כי המבקשת חתמה על מסמך בו היא מאשרת כי קיבלה מבעלה המנוח של המבקשת את הסכום שנפסק לטובתה על ידי בית המשפט לתביעות קטנות וכי אין לה תביעות כספיות בנדון (להלן: מסמך הויתור). כן חייבתי את המבקשת בתשלום הוצאות המשיבה בסך 5,000 ש"ח.

2.בפני בקשת המבקשת לעיון מחדש בהחלטתי ולביטול חיובה בהוצאות. המבקשת טוענת כי לא ראתה מעולם את מסמך הויתור ולא חתמה עליו. לטענתה, מסמך זה לא הוצג בפני בית המשפט קמא ולפיכך לא ניתן היה להסתמך עליו בערכאת הערעור. כן מצרפת המבקשת לבקשה מכתב מאת המנוח הסותר את הנאמר בכתב הויתור.

3.לאחר שעיינתי בחומר שבפני, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. עם מתן ההחלטה מיום 31.7.01 סיים בית משפט זה את מלאכתו ואין אחריה לא כלום. למעלה מן הצורך אוסיף, כי אף לגופם של דברים יש לדחות את הבקשה. הטעם המרכזי לדחיית בקשת רשות הערעור שהגישה המבקשת היה שאין היא מעלה שאלת בעלת חשיבות ציבורית החורגת מעניינם של הצדדים והמצדיקה דיון בערכאה שלישית, בפרט נוכח העובדה כי מדובר בעניין אשר נפסק בערכאה הראשונה על ידי בית המשפט לתביעות קטנות, אשר הערעור ממנו לבית המשפט המחוזי הוא ברשות. ציון קיומו של מסמך הויתור אותה צירפה המשיבה לתגובתה היה בבחינת הערה משלימה להחלטתי ואשר לא היווה את הטעם המרכזי לדחיית הבקשה. בנסיבות אלו, אין בטענת המבקשת כי לא חתמה על מסמך הויתור, כדי להביא לשינוי החלטתי.

הבקשה נדחית אפוא.