רע"א 2091/01 רחל קורן נ. לאה אחרק

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (כב' השופטת י' שטופמן) מיום 14.2.01, אשר דחה את בקשת רשות הערעור שהגישה המבקשת על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בתל-אביב (כב' השופט ד' בארי).

1.בין המבקשת לבין בעלה המנוח של המשיבה (להלן: המנוח) נחתם ביום 10.9.95 הסכם להעברת זכויות המבקשת בחנות שבבעלותה למנוח תמורת סכום השווה ל7,500- דולר. על-פי ההסכם התחייב המנוח לשלם למבקשת סכום השווה ל1,000- דולר מסך התמורה ביום שבו תציג בפניו אישורים לתשלומי המסים החלים עליה. כן נקבעה בהסכם תניית פיצוי מוסכם, לפיה הפרת ההסכם תזכה את הנפגע בפיצוי בסך השווה ל3000- דולר.

2.המבקשת הגישה נגד המנוח תביעה בבית המשפט לתביעות קטנות, בה טענה, בין היתר, כי המנוח לא שילם לה את הסכום של 1,000 דולר שנקבע בהסכם, לאחר שהציגה בפניו את אישורי המסים. כן תבעה המבקשת את תשלום הפיצוי המוסכם שנקבע בהסכם. בית המשפט לתביעות קטנות קיבל חלקית את תביעת המבקשת וחייב את המנוח לשלם למבקשת סכום של 3,500 ש"ח, לאור הודאת המנוח כי הוא חייב למבקשת סכום זה. במסגרת הליכי ההוצאה לפועל לביצועו של פסק הדין הוגשה בקשה להבהרת פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות, נוכח טענת המבקשת כי יש להוסיף על הסכום שנפסק סך השווה ל1,000- דולר. בהחלטתו מיום 4.10.99, קבע בית המשפט לתביעות קטנות כי הסכום שנפסק למבקשת הוא סך השווה ל- 1,000$ כשווים בשקלים, שהוא הסכום שהתחייב המנוח לשלם למבקשת על-פי ההסכם ביניהם, וכי אין להוסיף לסכום זה 1,000$ נוספים.

3.בעקבות החלטת ההבהרה הגישה המבקשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי, בה טענה כנגד אי פסיקת הפיצוי המוסכם הקבוע בהסכם. בית המשפט המחוזי דחה את בקשת רשות הערעור שהגישה המבקשת, בקובעו כי מאחר שכל נזקה של המבקשת מצטמצם באי קבלת תשלומי המסים, הרי משפסק לה בית המשפט את מלוא נזקה, אין לזכות את המבקשת בסכום הפיצוי המוסכם, שכן אז תימצא מתעשרת שלא כדין.

4.מונחת בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. המבקשת טוענת כי הסך של 1,000 דולר שנפסק לטובתה הינו יתרת תמורת המכירה של זכויותיה למנוח ולא פיצוי על הנזק שנגרם לה. לפיכך, זכאית היא לטענתה לקבלת הפיצוי המוסכם הקבוע בהסכם. מנגד טוענת המשיבה כי יש לדחות את הבקשה, בין היתר, מהטעם שהמבקשת אישרה בכתב ביום 8.5.97, כי קיבלה מהמנוח את הסכום שנפסק לטובתה על ידי בית המשפט לתביעות קטנות וכי אין לה תביעות נוספות מהמנוח.

5.לאחר שעיינתי בחומר שבפני ובטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. הבקשה אינה מעלה סוגיה משפטית בעלת חשיבות ציבורית החורגת מעניינם של הצדדים, וכל מהותה אינו אלא השגה על יישום הדין בנסיבות הקונקרטיות של המקרה. משכך, אין בה כדי להצדיק מתן רשות ערעור לבית משפט זה (ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פד"י לו(3) 123), קל וחומר במקרה זה בו מדובר בעניין אשר נפסק בערכאה הראשונה על ידי בית משפט לתביעות קטנות, אשר הערעור ממנו לבית המשפט המחוזי הוא ברשות (ראו למשל: רע"א 3037/95 בזק נ' יעקב דיין (לא פורסם)). יתר על כן, מתגובת המשיבה לבקשה - על נספחיה - עולה, כי לאחר שניתן פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות חתמה המבקשת על מסמך בו היא מאשרת כי קיבלה מהמנוח את הסכום שנפסק לטובתה וכי אין לה תביעות כספיות מהמנוח. המבקשת לא ציינה עובדה זו בבקשה שבפני או בבקשת רשות הערעור שהוגשה לבית המשפט המחוזי. בנסיבות אלו, נחה דעתי כי יש לדחות את הבקשה.

המבקשת תשא בהוצאות המשיבה בסך 5,000 ש"ח.