רע"א 2175/16 ג'קי מור נ. יוסף אסא

1.בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטת ר' שמולביץ ) בת"א 9500-11-13 מיום 15.2.2016, אשר במסגרתה התקבלו בקשות המשיב 1 והמשיבים 4-5, ומונה לנכס מושא ההליך כונס נכסים זמני.

רקע והחלטת בית המשפט המחוזי

2.הזכויות הקנייניות בבית המגורים הנמצא במגרש 672, הידוע כחלק מחלקה 40 בגוש 8503, רחוב ההדס במושב בורגתא (להלן: הנכס ), הן במוקד הסכסוך שבהליך העיקרי המתנהל לפני בית המשפט המחוזי.

3.שלושה הם התובעים זכויות קנייניות בנכס: הראשון הוא המשיב 1, יוסף אסא, אשר רשום כבעל זכויות החכירה בנכס ברשות מקרקעי ישראל. בשנת 1996 חתם אסא על הסכם ובו מכר את הנכס למר יצחק שפיר ז"ל (להלן: המנוח ); יורשיו, המשיבים 4-5 (להלן גם: יורשי המנוח או היורשים ), טוענים לאכיפת ההסכם. אסא, מצדו, טוען שהסכם המכר בוטל; הוא והמנוח חתמו בשנת 1998 על תצהיר ביטול המכר.

4.שלישיים לטעון לזכויות בנכס הם המבקשים בבקשה שלפני. המבקשים 1 ו-3 הם אחים של המנוח, והמבקשת 2 היא בתו של המבקש 1 (להלן בקצרה: אחי המנוח או האחים ). באופן כללי יֵאמר כי הללו טוענים לזכויות בו, שכן הם השתתפו במימון רכישת הנכס והרחבתו עבור המנוח. אין חולק על כך שהמבקשים אינם יורשי המנוח, וכן שמאז שהמנוח נרצח הם אֵלו השולטים בנכס בפועל, וכעולה מהחלטת בית המשפט המחוזי הוא מושכר על-ידם לצדדים שלישיים.

5.את התביעה הגיש אסא, הרשום כבעל זכויות החכירה מאת רשות מקרקעי ישראל, ולטענתו הוא לא פעל לממש את זכויותיו בנכס בשל פחדו מפני המנוח ואחיו; כיום, נתונים האחים במאסר בפועל בגין עבירות מס ועבירות נוספות שהורשעו בביצוען, ולפיכך הוא אזר אומץ להגיש את התביעה. לפי כתב התביעה שתוקן, התביעה מופנית הן כלפי אחי המנוח, הן כלפי היורשים. הסעד המבוקש בהליך העיקרי הוא הצהרתי בעיקרו: אסא מבקש כי יוצהר שזכויות הקניין שלו בנכס משוחררות מכל שעבוד או עיקול או זכות של יתר הנתבעים. יורשי המנוח הגישו תביעה שכנגד שבה הם עותרים לאכיפת ההסכם בין אסא ובין המנוח.

6.הן יורשי המנוח, הן אסא, הגישו בקשות למינוי כונס נכסים זמני לנכס. לטענת יורשי המנוח הרי שהם בעלי הזכויות בנכס ועל מנת למנוע נזק לנכס יש למנות את בא-כוחם לכונס נכסים זמני שיטפל בו. אף אסא ביקש למנות את בא-כוחו לכונס נכסים לנכס; לטענתו, נדרש המינוי בדחיפות נוכח התראה לפני עיקול לפי פקודת המסים (גביה) שמסרה לו המועצה האזורית עמק חפר עקב חובות ארנונה, היטלי ביוב ואגרת שמירה, בסך של כ-96,000 ₪. אסא ביקש אפוא להסמיך את בא-כוחו לתפוס את הנכס, לסלק כל אדם מהחזקתו, להשכירו ולגבות דמי שכירות שבאמצעותם ישולמו הוצאות וחובות הנכס עד להכרעת בית המשפט בהליך העיקרי.

7.לבקשה התנגדו האחים, שמחזיקים כאמור בנכס בפועל. לטענתם, סיכויי התביעה נמוכים, משום שאין כל ביסוס לטענותיו של אסא בדבר ביטול הסכם המכירה; ואילו יורשי המנוח כלל אינם רשאים לבקש בקשה כאמור, בהיותם נתבעים. דחיית הבקשה לא תגרום נזק לנכס, שכן החובות הצטברו על-ידי השוכרים האחרונים שפונו מהנכס, ובחודש האחרון הושכר הנכס לשוכרים חדשים. אין אפוא חשש לפגיעה בנכס כתוצאה מעיקול העירייה. לעומת זאת, המבקשים מחזיקים בנכס כעשרים שנה, ומינוי כונס נכסים יפגע בהם.

8.בית המשפט המחוזי קיבל את הבקשות, ולאור הסכמתם של אסא ושל יורשי המנוח, מינה כונס נכסים זמני חיצוני לנכס. בית המשפט המחוזי ציין את השיקולים הרלבנטיים למתן סעד זמני באופן כללי, הקבועים בתקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות ). לאחר מכן התייחס בית המשפט לתקנה 387ב, העוסקת באופן ספציפי במינויו של כונס נכסים זמני. לפי הקבוע בתקנה, ניתן למנות כונס נכסים זמני כאשר יש חשש ממשי לפגיעה ניכרת בערכם של הנכסים. צוין כי בשל הפגיעה החמורה בזכות הקניין הגלומה בסעד זמני זה, נוהגים בתי המשפט ליתנוֹ בזהירות יתרה; אולם נקבע כי בענייננו מוצדק הדבר, בשל קיומו של חשש ממשי לפגיעה בנכס.

9.לפי הנקבע בהחלטה, האחים מחזיקים בנכס מאז רצח המנוח ומתנהלים כבעליו, ללא כל עיגון של זכויותיהם במקרקעין. הזכויות הרשומות שייכות לאסא, הזכויות הנטענות בשל קיומו של הסכם המכר הן של יורשי המנוח; אך אין כל עיגון חוקי לזכויותיהם של האחים. טענותיהם בדבר סיוע במימון רכישת הנכס, ובדבר זכויות המגיעות להם עקב כך, לא בוססו ולוּ לכאורה. האחים ביצעו מספר פעולות בנכס, שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי לפגיעה בנכס, בצדדים שלישיים או בזכויות הצדדים האחרים להליך, ולפיכך מוצדק למנות כונס נכסים זמני.

10.ראשית, האחים צברו חוב של כ-96,000 ₪ בגין הנכס, ועקב כך מאיימת הרשות המקומית לנקוט צעדי אכיפה לפי פקודת המסים (גביה). האחים גם ביצעו עבודות בנכס ללא היתר, שבגינן הוצא נגד אסא צו הפסקת עבודה ואיסור שימוש במבנים שנבנו ללא היתר. יתר על כן, בדיון התברר כי כמה ימים קודם לכן מיהרו האחים והשכירו את הנכס מחדש לשלושה גורמים שונים, מבלי לבקש רשות מאת בית המשפט; בכך ביקשו לכאורה לקבוע עובדה מוגמרת ולסכל את הבקשות למינוי כונס נכסים. בית המשפט המחוזי נתן דעתו גם לחשש שעלה אצלו בדבר אותנטיות של מסמכים שונים שהאחים עשו בהם שימוש, ולכך שהאחים הורשעו בין היתר גם בעבירות שונות הקשורות לנכס.

בקשת רשות הערעור

11.האחים הגישו בקשת רשות ערעור על ההחלטה, ובה טענו כי שגה בית המשפט המחוזי משנעתר לבקשה למינוי כונס נכסים זמני. ראשית , נטען כי אין יסוד לקביעה כי בפעולות האחים יש כדי ליצור חשש ממשי לפגיעה בנכס. מרבית הפעולות שאליהן מתייחסת ההחלטה כלל אינן רלבנטיות להכרעה: העובדה שהאחים הורשעו בעבירות הקשורות לנכס, העובדה שבוצעה בו בניה בלתי חוקית, חששוֹ של בית המשפט בדבר אותנטיות מסמכים מסוימים שהגישו האחים – כל אלו אינם מבססים חשש לפגיעה בנכס. נדמה כי בית המשפט המחוזי קיבל את החלטתו על סמך רושם שלילי מדרכי התנהלותם של האחים; ברם, לאלו אין רלבנטיות לחשש קונקרטי לנכס ולצורך במינוי כונס נכסים לגביו. שנית , אסא לא בא לבית המשפט בידיים נקיות, שכן יש סבירות גבוהה כי פעל יחד עם המנוח להונות את רשויות המס בקשר לנכס, ובמסגרת זו נחתם תצהיר ביטול המכר, שלפי הנטען הוא פיקטיבי ונועד לצרכי הערמת מס. התביעה אף הוגשה בשיהוי ניכר. בנסיבות אלו אין מקום להעניק סעד זמני. שלישית , שגה בית המשפט בכך שקבע כי האחים לא הוכיחו ולוּ לכאורה זכויות בנכס; שעה שבסעד זמני עסקינן, על המבקש להוכיח את סיכויי תביעתו ואת זכותו בנכס, ולא להפך. זכותו של אסא בנכס מוטלת בספק רב, ואף בית המשפט המחוזי ציין שגרסאותיו לעניין המסמכים השונים שעליהם חתם סותרות זו את זו. רביעית , ההלכה הפסוקה היא כי סעד זמני של כינוס נכסים זמני ינתן במשנה זהירות בטרם התבררו הזכויות והוכרע ההליך; הלכה למעשה, אין כל חשש לנכס שכן האחים שומרים ומתחזקים את הנכס מזה עשרים שנה, ובזכות פועלם עלה ערכו. החוב שאליו התייחס אסא הוא חוב בסכום כסף בשיעור נמוך ביותר, ויש לאפשר לאחים להסדירו במקום לנקוט בסעד הזמני הפוגע בזכויות הקניין שלהם. מתן הסעד הזמני משנה את מצב הדברים הקיים מזה שנים רבות, ופוגע ללא הצדקה באחים.

דיון והכרעה

12.דין הבקשה להידחות, אף ללא צורך בקבלת תשובתם של המשיבים.

13.כידוע, הלכה פסוקה היא כי ערכאת הערעור תמעט להתערב בהחלטות בעניין מתן סעד זמני, באשר לערכאה הדיונית מסור שיקול דעת רחב לגביהן. התערבות בהחלטה שעניינה סעדים זמניים תֵעשה במצבים חריגים בלבד (רע"א 5841/11

אקסלרוד נ' בנק מזרחי , פסקה 23 וההפניות שם (20.9.2011) (להלן: עניין אקסלרוד )). כפי שאבאר, העניין שלפנינו אינו נופל בגדרם של אותם חריגים המצדיקים את התערבותה של ערכאת הערעור.

14.בבואו ליתן סעד זמני, על בית המשפט לשקול שלושה שיקולים. הראשון – קיומם של סיכויים לכאוריים להליך; השני – מאזן הנוחות שבין הצדדים, קרי מהו הנזק שייגרם לכל אחד מן הצדדים אם ינתן הסעד הזמני, אם לאו; והשלישי – שיקולי יושר וצדק. שיקולים אלו מעוגנים כולם בתקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, והם מושרשים היטב בפסיקתנו. בין השיקול הראשון והשני מתקיימים יחסי גומלין המוכרים כ'מקבילית כוחות', לפיהן ככל שיתרשם בית המשפט בדבר סיכויים לכאוריים גבוהים להליך, כך יטה להפחית בחשיבותה של הטיית מאזן הנוחות לטובת המבקש, ולהפך (ראו עניין אקסלרוד , פסקה 24 וההפניות שם; רע"א 8716/15 מימון נ' רייטר , פסקאות 23-24 (28.12.2015)).

15.בענייננו, לסכסוך הקנייני שלושה צדדים, אסא – התובע, יורשי המנוח – נתבעים אך גם תובעים שכנגד, והאחים הנתבעים. שניים מהצדדים הללו מבקשים את מינויו של כונס הנכסים הזמני, ואילו השלישי מתנגד. במצב דברים זה, מסתבר שיש לבחון את סיכויי ההליך בהתאם לשאלה, מהם הסיכויים שאחד מן הצדדים המעוניינים בסעד הזמני יזכה בתביעתו, ומהם הסיכויים שתתקבלנה טענותיהם של המתנגדים לו. כך אכן בחן בית המשפט המחוזי את השאלה, כאשר קבע כי קרוב לוודאי שאחד הצדדים המבקשים – אסא או היורשים – יזכו בתביעתם, שכן לשניהם יש זיקה קניינית לנכס; ולעומת זאת, טענותיהם של האחים לא בוססו ולוּ לכאורה. הללו לא הציגו לפני בית המשפט המחוזי ראיה כלשהי הקושרת אותם מבחינה קניינית לנכס. על כן, צדק בית המשפט המחוזי כאשר הסיק מכך שסיכויי התביעה – של אחד מן המבקשים את הסעד הזמני – גבוהים עד מאד. במצב דברים זה ניתן לייחס משקל נמוך לשאלת מאזן הנוחות, ודי להראות כי הוא נוטה במעט לטובת המבקשים. לעמדתי, די בעצם קיומו של חוב משמעותי על הנכס, אשר הופנה כלפי אסא (בהיותו בעל הזכות הרשומה) כדי לבסס את הטיית מאזן הנוחות במצב זה לטובת המבקשים. בנוסף, בית המשפט המחוזי התייחס למכלול ההתנהגות של האחים בקשר לנכס, ואף שאין בהתנהגות זו נגיעה ישירה למאזן הנוחות, הרי שהיא בהחלט מבססת חשש שדמי השכירות הנגבים על-ידי האחים לא יגיעו בסופו של דבר לידיו של מי שיזכה בתביעה, באופן המצדיק אף הוא את הקביעה כי מאזן הנוחות נוטה לעת הזאת לטובת המבקשים.

16.האחים העלו בבקשה טענות הנוגעות לשיקולי הצדק והיושר שיש לשקול בעת מתן סעד זמני, והתייחסו לחשד שאסא אינו נקי כפיים, ולבקש שתביעתו הוגשה בשיהוי. אינני סבור שבנסיבות שלפנַי טענות אלו מצדיקות הימנעות ממתן סעד זמני. שאלת ניקיון כפיהם של הצדדים השונים בנוגע לעסקאות ולמסמכים שעליהם חתמו לאורך השנים עתידה להתברר במהלך המשפט; בית המשפט המחוזי לא חסך בהחלטתו את שבט ביקורתו גם מהאחים בהקשר זה, ומכל מקום אין אפשרות להסתמך בשלב זה על טענת חוסר ניקיון כפיים המבוססת על כך שהתביעה גופה אינה מוצדקת. באשר לשיהוי בהגשת התביעה, הרי שאסא נתן לכך הסבר שדי בו על מנת שלא לחסום את הסעד הזמני שביקש. בשקלול שיקולי הצדק והיושר הנוגעים לכל שלושת הצדדים בהליך, נדמה אפוא כי "מתן הסעד צודק וראוי בנסיבות הענין"

(לשון תקנה 362(ב)(2) לתקנות).

17.ומכאן – לסעד הזמני הקונקרטי שנתבקש, מינוי כונס נכסים זמני. התקנה הרלבנטית לעניין, כפי שעמד עליה בית המשפט המחוזי, היא תקנה 387ב(א) לתקנות, הקובעת כי:

"בית המשפט רשאי בצו, בכפוף להוראות סימן א', למנות כונס נכסים זמני (להלן – כונס) על נכסים מסוימים של המשיב שברשותו או ברשות מחזיק, אם שוכנע על בסיס ראיות מהימנות לכאורה, כי קיים חשש ממשי לפגיעה ניכרת בערכם של הנכסים או לכך שהמשיב או אדם אחר מטעמו עומד להעלים את הנכסים או להשמידם או כי הנכסים הופקו תוך ביצוע המעשה או המחדל נושא התובענה או שימשו לביצועו, וכי אי מתן הצו יכביד באופן ממשי על ביצוע פסק הדין".

בית משפט זה קבע לא אחת, כי בעת מתן סעד של כינוס נכסים זמני יש לנהוג במשנה זהירות, וזאת בשל הפגיעה החמורה שיש בסעד זה בקניינו של בעל דין בטרם הוכרע ההליך (רע"א 1608/13 קרויז נ' אמיתי , פסקה 29 וההפניות שם (8.4.2013) (להלן: עניין קרויז ); רע"א 2676/13 ישי נ' שלום , פסקה 9 (9.9.2013); רע"א 129/16 שטרית נ' אלון , פסקה 7 (14.2.2016)). יחד עם זאת, "אל מול זכות הקניין של המבקשים, עומדת זכות הקניין של המשיב הראויה גם היא להגנה. יש לבחון אפוא כל מקרה לגופו ולפי נסיבותיו, ואם נמצא כי באיזון העדין בין הזכויות המתנגשות, הפגיעה בזכות הקניין של המבקשים היא מידתית, קרי – המשיב הצליח להראות דוחק נסיבות שיש בו כדי להצדיק את הצורך בהתערבותו המוקדמת של בית המשפט, ניתן יהא למנות כונס נכסים" (עניין קרויז , פסקה 30).

18.בנסיבות דידן, כאשר הוכח באופן לכאורי כי שליטת האחים בנכס אינה מעוגנת בראיות כלשהן לזכותם הקניינית, אכן קיים חשש ממשי כי אי-מתן הצו יפגע בנכס, בכל הנוגע לעיקולים שיוטלו בגין החובות שצבר, ויש חשש שהדבר יכביד באופן ממשי על ביצוע פסק הדין, ככל שייקבעו בו הוראות לעניין דמי שכירות שנגבו על-ידי האחים. אינני מקבל את הטענה כי הכרעה זו של בית המשפט המחוזי מבוססת רק על 'רושם שלילי' כללי על האחים ודרכי פעולתם, אלא על חשש של ממש לגבי פירעון החוב ודמי השכירות; חשש, אשר לא היה בכוחו של סעד זמני אחר להפיג.

19.משכך, הבקשה נדחית; משלא נתבקשה תשובה אין צו להוצאות.