רע"א 2186/12 משה עמר נ. מאור מליקסון

השופט א' רובינשטיין:

א.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופטת שבח) בה"פ 5618-09-11 מיום 29.2.12, שעניינה סמכות המוסד לבוררות של התאחדות הכדורגל (להלן המוסד לבוררות ) לבירור מחלוקת בין המבקש למשיב 1 (להלן המשיב ), בקשר לזכויות בכרטיס שחקן, לעניין תמורה בגין העברת המשיב מקבוצה לקבוצה.

רקע והחלטת בית המשפט קמא

ב.

בין המבקש למשיב, שחקן כדורגל מצליח, התגלע סכסוך כספי בעקבות חוזה מיום 8.3.02 בין השניים, שלפיו רכש המבקש את זכויותיו של המשיב בכרטיס השחקן שלו, וחוזה נוסף מ-2008 (שהמבקש כופר בחתימתו עליו). בתמצית יצוין, כי המשיב החל דרכו כשחקן בקבוצת "מכבי יבנה" ועבר בתום עונת 2002-2001 לקבוצת "בית"ר ירושלים". לאחר מכן המשיך לשחק בקבוצת "מכבי חיפה", ואחר כך בקבוצת "הפועל כפר סבא". בשנת 2008 חתם המשיב על חוזה למשך 5 שנים שלפיו ישחק בקבוצת הפועל באר שבע. במהלך עונת המשחקים 2011-2010 עבר לקבוצת "ויסלה קרקוב" שבפולין. בעקבות מעברו לקבוצה זו פנה אליו המבקש בדרישה לקבלת חלק מן התמורה ששילמה החברה הפולנית לקבוצת "הפועל באר שבע" לשם העברתו. המבקש פתח נגד המשיב תיק הוצאה לפועל למימוש שטר חוב, ואילו המשיב הגיש למוסד לבוררות של התאחדות הכדורגל, תביעה כנגד המבקש להשבת הכספים שקיבל המבקש על דרך מכירת זכויותיו של המשיב בכרטיס השחקן. כן הגיש המשיב התנגדות לביצוע שטר לבית משפט השלום ברחובות ובקשה לעיכוב הליכים אלה ולהעברתם למוסד לבוררות של התאחדות הכדורגל בהתאם לחוק הספורט, התשמ"ח-1988. בקשת המבקש למחיקת התובענה על הסף מהטעם שאין מדובר בסכסוך הכפוף לשיפוטו של המוסד לבוררות, נדחתה ביום 13.7.11 על ידי עו"ד תגר עמיאל שמונה לבורר בתיק. המבקש פנה לבית המשפט המחוזי בבקשה לסעד הצהרתי, שלפיו ייקבע כי המוסד לבוררות של התאחדות הכדורגל בישראל אינו האכסניה המתאימה לבירור המחלוקות הכספיות בינו לבין המשיב. ביום 11.3.12 עוכבו ההליכים בבית משפט השלום ברחובות עד להכרעה בבקשת רשות הערעור שלפנינו.

ג.

בית המשפט המחוזי דן בשאלת סמכות המוסד לבוררות וקבע, כי מן הראיות עולה, שהמבקש כיהן החל מספטמבר 2002 כיושב ראש עמותת "מכבי צבי יבנה", המנהלת את קבוצת מכבי יבנה, והאמור מתיישב עם הכתוב בתצהירי המשיבים, שלפיהם היה המבקש חבר הנהלת קבוצת "מכבי יבנה" בעת בה נכרת עם המשיב החוזה הראשון ביום 8.3.02. נוכח האמור נקבע, כי מאחר שהסכסוך הכספי שבין המבקש למשיב מתייחס לתקופה שראשיתה במועד חתימת ההסכם הראשון ובשנים שלאחר מכן, ומאחר שהמבקש היה יושב ראש העמותה למצער החל מספטמבר 2002 ובתקופה הרלבנטית לסכסוך, נחשב הוא "ממלא תפקיד", כמשמעו בתקנון המוסד לבוררות של התאחדות הכדורגל (להלן תקנון המוסד לבוררות ), ועל כן כפוף לסמכות השיפוט של המוסד לבוררות.

ד.

הוסף, כי גם סעיף 14 לתקנון סוכני שחקנים של התאחדות הכדורגל (להלן תקנון סוכני השחקנים ), שלפיו מחלוקת בין שחקן לסוכן תידון במוסד לבוררות, תומך בעמדת המשיב. נקבע, כי לשם הקניית סמכות לפי סעיף 14 לתקנון אין דרישה כי הסוכן יהיה "סוכן מורשה", כמשמעו בתקנון המוסד לבוררות. ברם, נקבע כי אף אם

התקנון עניינו ב"סוכן מורשה", וגם אם המבקש לא הציג עצמו ככזה, הלכה למעשה פעל כסוכן מורשה לכל דבר ועניין: המבקש קיבל על עצמו את ההתחייבויות הסטנדרטיות שסוכן שחקנים מקבל על עצמו, ואף קיבל את התמורה המתאימה בעבור זאת. הודגש, כי ההסכם מנוסח כהסכם סטנדרטי, ומכאן יש ללמוד שהוא לא נוצר אך בעבור המשיב, אלא גם בעבור שחקנים פוטנציאליים נוספים, עובדה המחזקת את המסקנה כי המבקש תיפקד כסוכן. תימוכין נוספים מצא בית המשפט בהסכם השני מיום 17.7.08 שנחתם בין הצדדים. צוין לבסוף, כי אין המבקש יכול לאחוז בחבל משני קצותיו: מחד גיסא להחתים את המשיב על חוזים המקנים לו ייצוג בלעדי וזכויות בכרטיס השחקן, ומאידך גיסא להתנער מן החבויות החלות על סוכן שחקנים. משנהג המבקש כסוכן לכל דבר, לא יישמע בטענה כי יש לשחררו מכבלי התאחדות הכדורגל.

ה.

מכאן הבקשה הנוכחית. לשם שלמות התמונה יצוין, כי ביום 4.9.12 ניתנה החלטה שלפיה התבקשו הצדדים להתייחס לשאלה אם אין ענייננו בערעור בזכות. בהחלטתי מיום 13.9.12 הועבר התיק לדיון בפני הרכב, לרבות בשאלה זו.

טענות המבקש

ו.

לטענת המבקש, ההליך מושא הבקשה קשור בקשר הדוק לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968, ועל כן חל סעיף 38 לחוק זה, הקובע כי החלטה של בית המשפט לפי חוק הבוררות ניתנת לערעור ברשות לפי סעיף 19(ב) לחוק בתי המשפט, התשי"ז-1957. עם זאת צוין שניתן גם לסבור, כי מכיוון שמדובר בסופו של יום בסוגיה חיצונית לחוק הבוררות, זו אינה חוסה תחת סעיף 38 לחוק הבוררות.

ז.

לגופם של דברים טוען המבקש, כי ענייננו בבקשה בעלת חשיבות כללית וציבורית. לטענתו, בקשה זו מעלה את הסוגיה של זכות הגישה לערכאות, שכן משמעות החלטתו של בית המשפט קמא היא כפיית אזרח להתדיין במוסד בוררות פנימי באמצעות הרחבה בלתי פרופורציונלית של הוראות תקנוניות. עוד צוין, כי יש בהחלטה כדי להגביל את חופש הקניין של שחקן על ידי הוראה תקנונית, וגם מכאן החשיבות במתן רשות. הודגש, כי משמעה של החלטת בית המשפט קמא הוא פגיעה בזכויותיו הדיוניות והמהותיות של המבקש על ידי הפניה למוסד בוררות שמתנהל לפי כללים פנימיים ושאינו כפוף לביקורת שיפוטית.

ח.

הוסף, כי נדרשת הסכמת הצדדים להליך הבוררות, מה שלא היה כן בענייננו, וכי הרחבת תחולתם של חוק הספורט ותקנוני התאחדות הכדורגל נערכה בהיעדר בסיס משפטי ובניגוד למתחייב מהתקנונים עצמם. הודגש, כי "ממלא תפקיד" כמשמעו בתקנון המוסד לבוררות אינו כולל סוכן שחקנים, בודאי לא אדם פרטי. תקנון בקרת תקציבים של התאחדות הכדורגל שעניינו ההתקשרות בין שחקנים, מאמנים ובעלי תפקידים אחרים לקבוצותיהם, לרבות הסדר התמורה וההתנהלות התקציבית של הקבוצה, קובע כי הוא יחול על כל הקבוצות, השחקנים והמאמנים, וכן על "כל בעלי התפקידים וממלאי התפקידים בקבוצות" (סעיף 2ב' לתקנון בקרת התקציבים). נטען, כי בתקנון זה מוגדר "בעל תפקיד" כאדם המהוה חלק אינטגרלי מן הקבוצה, חתם על הסכם, נתון לפיקוח וכן חתם על טופס מיוחד המצורף כנספח לתקנון בקרת התקציבים. סוכן שחקנים אינו נדרש לאלה. עוד נטען, כי מאחר שלשיטת התאחדות הכדורגל עצמה ולפי תקנוניה אין סוכן שחקנים נכנס בגדר "ממלא תפקיד" (או "בעל תפקיד"). אין סמכות לחייב סוכן שחקנים בהתדיינות במסגרת מוסדותיה. הוסף, כי תקנון סוכני השחקנים התכוון להחיל את חיוביו על סוכנים מורשים, ודווקא בשל כך לא הגדיר התקנון מעמדו של סוכן שאינו מורשה ביחס לסמכות המוסד לבוררות. לבסוף נטען, כי המשיב אינו זכאי להגיש תביעתו למוסד לבוררות בהיותו שחקן בקבוצה הפולנית.

טענות המשיב

ט.

אשר לשאלה אם ענייננו ברשות ערעור או בערעור בזכות ציין המשיב, כי המקרה שלפנינו נכנס לגדרי

סעיף 38 לחוק הבוררות המחייב מתן רשות ערעור, שכן התובענה עוסקת במובהק ובמישרין בענינים הקשורים לחוק הבוררות. הודגש, כי הבקשה הוגשה לאחר שהליך הבוררות החל בדרך של הגשת תובענה, וטרם ניתן פסק בוררות, וכי העובדה שהמבקש הקדים והגיש את הבקשה לביטול פסק הבוררות בשלב מוקדם של ההליך, אינה צריכה להקנות לו יתרון דיוני כלשהו.

י.

לטענת המשיב, הבקשה למתן רשות ערעור מבוססת על טענות שלא נטענו בפני בית המשפט קמא ומהוה פתיחת חזית אסורה. לגופם של דברים נטען, כי סמכותו של מוסד הבוררות אינה תלויה בהסכמת הצדדים, אלא מדובר בבוררות סטטוטורית, הנכפית על ידי החוק. כל שיש הוא לבחון האם המבקש נכלל בגדר ההגדרות הקבועות בתקנון הרלבנטי. הוסבר, כי במסגרת חקיקת חוק הספורט איזן המחוקק בין זכות הגישה לערכאות לבין זכויות ואינטרסים אחרים, ונקבע הסדר ברור ומפורש שלפיו כל סכסוך הנופל בגדר הכללים שנקבעו בחוק הספורט, יידון במוסדות השיפוט הפנימיים של התאחדויות הספורט הרלבנטיות. משהחלטת בית המשפט היא בהתאם להוראת החוק, פשיטא שאין ביישום הוראותיו כדי להוות פגיעה בזכות הגישה לערכאות. עוד נטען, כי נוכח הוראותיהם של תקנון המוסד לבוררות ותקנון בקרת התקציבים, המבקש הוא "ממלא תפקיד", וככזה כפוף לסמכות המוסד לבוררות. לא זו אף זו, מתקנון סוכני השחקנים עולה, כי המבקש הוא "סוכן שחקנים", וגם בכובעו זה כפוף הוא לסמכות המוסד לבוררות. הוטעם, כי אמנם אין תקנון סוכני השחקנים מבחין בין "סוכן מורשה" ל"סוכן שאינו מורשה", אולם, אין בתקנון סוכני השחקנים הוראה הקובעת כי מי שאינו סוכן מורשה אינו כפוף לסמכות השיפוט של התאחדות הכדורגל, כעולה מסעיף 14 לתקנון זה. צוין, כי פרשנות זו עולה בקנה אחד עם הכללים שנקבעו בתקנון סוכני השחקנים של התאחדות הכדורגל העולמית (פיפ"א). לבסוף נדחתה הטענה כי למוסד לבוררות אין סמכות בסכסוך מן הטעם שהמשיב משחק בפולין ולא בישראל, זאת מן הטעם שבמועדים הרלבנטיים לתביעה היה המשיב רשום כשחקן בהתאחדות הכדורגל, והוא משתייך לסגל נבחרת ישראל. כן בעצם הגשת התביעה למוסד לבוררות קיבל על עצמו את סמכותו.

טענות המשיבה 2 (התאחדות הכדורגל)

י"א.

בפתח דבריה ציינה התאחדות הכדורגל כי בתיק דנן עולה סוגיה קשה ומורכבת שעניינה השתלטות גופים פרטיים ועסקיים על ספורטאים מתוך כוונה לגרוף רווחים כספיים תוך ניצול ההסדרים הייחודיים בתחום הספורט.

י"ב.

אשר לגופו של סכסוך, לטענת התאחדות הכדורגל, דיני הספורט הם מערכת דינים בעלת מאפיינים ייחודיים אשר מצריכים מומחיות ספציפית לצד הידע המשפטי. כנטען, תקנון מוסד הבוררות פורש את סמכותו של מוסד זה על כלל הסכסוכים בתחום הכדורגל ועל כלל העוסקים בו, זאת כמתחייב מפרשנות תכליתית של הוראות סעיפים 11-10 לחוק הספורט, שלפיה כוונת המחוקק להעביר את כלל הסכסוכים למוסדות שיפוט פנימיים. הוטעם, כי אכן המבקש הוא כיום גורם חיצוני להתאחדות הכדורגל, אולם הוא כפוף לסמכות המוסד לבוררות נוכח טיבו ומהותו של הסכסוך, המצוי במובהק בתחום מומחיותו הייחודית של מוסד שיפוטי זה.

י"ג.

כנטען, בנדון דידן עסקינן בתובענה בין שחקן לאיש עסקים ששימש כסוכנו וניהל בעבורו משא ומתן להעסקתו, כנגד תמורה. בנוסף החזיק המבקש נתח מתוך תשלומי העברה המשולמים בגין העברתו של המשיב מקבוצה לקבוצה. סוגיה משפטית זו שעניינה "תשלומי העברה", כמו גם מערכת היחסים בין שחקן לסוכן שחקנים, הן בתחום המומחיות של המוסד לבוררות. הוסף, שהמבקש היה חבר הנהלה בקבוצת "מכבי יבנה", ואף בכובעו זה היה כפוף לתקנוני התאחדות הכדורגל.

הדיון בפנינו

י"ד.

בדיון בפנינו חזרו הצדדים על עיקרי טענותיהם שבכתובים. לטענת באי כוח המבקש, נדרשת הסכמה מפורשת לשם התדיינות בהליך בוררות, שלא היתה כן בענייננו. נטען, כי למוסד לבוררות סמכות שיפוט אך כלפי מי שהוא כפוף להתאחדות הכדורגל בעת הגשת התביעה, ומשהמבקש לא היה כפוף להתאחדות הכדורגל במועד הרלבנטי, אין למוסד לבוררות סמכות כלפיו. עוד נטען, כי החוזה עם המשיב נחתם כחצי שנה לפני שהמבקש היה "ממלא תפקיד" בקבוצה. בא כוח המשיב הדגיש, כי המבקש היה "ממלא תפקיד" בקבוצה כאשר נחתם החוזה הראשון עם המשיב ואחר כך שימש כסוכנו, וכי בכל מקרה אין לאפשר לו להתנער מסמכות המוסד לבוררות, גם אם לא נטל על עצמו את המגבלות בתקנון סוכני השחקנים. בא כוח התאחדות הכדורגל הטעים, שענייננו במאטריה מורכבת, הנוגעת ללוז המומחיות של מוסדות השיפוט הפנימיים, ומשכך להם הסמכות לבירור העניין.

הכרעה

ערעור ברשות או בזכות

ט"ו.

הבקשה הנוכחית הוגשה כבקשת רשות ערעור. הואיל ואין למעשה מחלוקת בין הצדדים בעניין זה, אדרש אך בתמצית לשאלה, האם תקיפת הכרעתו של בית המשפט המחוזי בנדון דידן היא בזכות או שנדרש מתן רשות ערעור.

ט"ז.

כאמור, הוראת סעיף 38 לחוק הבוררות קובעת, כי "החלטה של בית המשפט לפי חוק זה ניתנת לערעור ברשות לפי סעיף 19(ב) לחוק בתי המשפט, התשי"ז-1957...". הוראה זו זכתה לפרשנות מרחיבה בע"א 4886/00 גרוס נ' קידר , פ"ד נז(5) 933 (2003)). נפסק, כי גם במקום שבו הוגש הליך לאחר מתן פסק בוררות, ושבו נסב ההליך על נושא הקשור בקשר ענייני הדוק לעניינים שנדונו בבוררות, כמו תובענה בדבר ביצועו ומימושו של פסק הבוררות, קמה תחולה לסעיף 38 לחוק הבוררות; "ההצדקה לפריסה רחבה זו, החובקת כאמור 'ענינים שונים ומגוונים של בוררות' נעוצה בתכלית העומדת בסיסו של סעיף 38" (בש"א 3960/11 בן שמן, מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ נ' פישלר (2011) השופט ג'ובראן, בפסקה 8), שעיקרה ייעול ההליכים וחתירה לסיומם המהיר:

"תכליתו של מוסד הבוררות הוא להיות חלופה להכרעת סכסוכים בבתי המשפט, תוך שהוא מבקש לאפשר הליך יעיל ומהיר המעוצב לפי רצון הצדדים, ובצד זאת הקלת העומס המוטל על מערכת בתי המשפט. מתן אפשרות לתקיפת הליכי הבוררות באמצעות פניה לערכאות אזרחיות בדרכים צדדיות ולאחר מתן פסק הבוררות ואישורו, יחתור תחת מוסד הבוררות ותכליותיו של חוק הבוררות, ובהן חיזוק מוסד הבוררות; ייעול ההליכים הקשורים בזיקה מהותית לענייני בוררות; וחתירה לסיומם המהיר, ככל הניתן, של הליכים אלה, בדרך של צמצום אפשרות הערעור על החלטות בתי המשפט הניתנות במסגרתם... מתכליות אלו נגזר גם מתחם התערבות מצומצם בפסקי בוררות, המוגבל לערעור ברשות בלבד, ומקום שמדובר בביטול פסק בוררות - לעילות ביטול מוגדרות. מגמת הצמצום בהתערבות שיפוטית בפסק בוררות השפיעה אף על פירוש עילות הביטול של פסק בוררות בדרך מצרה, כדי לעודד קיום מערך יעיל והוגן של הליך הכרעה מוסכם בסכסוכים מחוץ לבית המשפט...אכן, גישתי שלי באשר להיקף ההתערבות בפסקי בוררות שונה במקצת מהדעה הרווחת..." (הדגשה הוספה- א"ר) (רע"א 26/11 בעק נ' פולק

(17.5.12), פסקאות ט"ו-י"ד).

י"ז.

בנדון דידן נראה כי ההליך מושא הבקשה קשור בטבורו לחוק הבוררות, שכן ענייננו בהליך בוררות סטטוטורי, אמנם במאטריה מסוימת, אך בעל תכליות ורציונלים דומים לאלו שמנסה לקדם חוק הבוררות. נוכח האמור דומה כי חל סעיף 38 לחוק הבוררות, ותקיפת החלטתו של בית המשפט המחוזי צריך שתיעשה איפוא ברשות.

משהוסרה מדרכנו משוכה זו נדון בבקשה לרשות ערעור.

האם המבקש שימש כסוכן שחקנים ועל כן כפוף לבוררות ההתאחדות

י"ח.

רשות ערעור על החלטת בית משפט לפי חוק הבוררות ניתנת, על פי מרבית פסיקתו של בית משפט זה, במשורה ובמקרים חריגים, שבהם מתעוררת שאלה בעלת אופי משפטי או ציבורי החורגת מעניינם של הצדדים למחלוקת, או כאשר נדרשת התערבות משיקולי צדק ומניעת עיוות דין (רע"א 3680/00 גמליאלי נ' מגשימים כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ , פ"ד נז (6) 605, 615 (2003); רע"א 3505/00 רם חברה לעבודות הנדסיות בנין ושוברי גלים בע"מ נ' אחים שורק בע"מ (2000); רע"א 10570/08 מצנר נ' פלינט (2009)). אציין, כי לא אחת הבעתי דעות בדבר הצורך ביתר גמישות לעניין זה, כדי לעודד הליכי בוררות ללא מורא של "סופיות בלתי אפשרית" (ראו רע"א 2237/03 שועלי נ' המועצה המקומית תל מונד

פ"ד נט(4) 529, 552-543 (2004); ואולם כאמור, אין זו עמדת הרוב שהלכותיו מחייבות, ואיני רואה מקום להידרש לכך מעבר לאמור. אציין אך, כי התיקון מתשס"ט לחוק הבוררות הוסיף את סעיף 21א (ערעור בפני בורר) וסעיף 29ב (ערעור ברשות לבית המשפט על פסק בוררות), דבר שריכך את הבעייתיות שהועלתה על-ידי. בנדון דידן נסבה הבקשה על מחלוקת המתוחמת לסכסוך בין הצדדים, שעיקרו האם בנסיבות הקונקרטיות מילא המבקש תפקיד בהתאחדות הכדורגל, ועל כן כפוף לסמכות המוסד לבוררות, והאם ניתן לראות בו "סוכן שחקנים", וככזה כפוף לסמכות השיפוטית של מוסד זה. בית משפט זה מתבקש איפוא לדון ולהכריע מחדש "במסכת עובדתית שהוכרעה בבית המשפט קמא. בכגון דא תהא התערבותה של ערכאת הערעור במשורה..." (החלטתי ברע"א 6594/06 רחל אשכנזי נ' יותם שר (2006); רע"א 6474/99 צוקרמן נ' פאלוך (1999)). כידוע, כלל מושרש היטב בפסיקתו של בית משפט זה כי ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בממצאי עובדה ומהימנות שנקבעו בערכאה הדיונית, כל שכן בבקשת רשות ערעור, למעט במקרים חריגים שבהם נפל פגם היורד לשרשו של עניין, או כשהדברים אינם מבוססים על פניהם (ע"א 3601/96 בראשי נ' עזבון המנוח בראשי ז"ל , פ"ד נב(2) 582, 594 (1998); ע"א 8320/09 אלחדד נ' שמיר (2011)). ניתן לומר, כי המקרה שלפנינו אינו בא כאמור בקהלם של אלה. ועם זאת, גם בהנחה כי יש עניין בשאלת הסמכות ובהגדרת "סוכן שחקנים". ובשאלה הכיצד "תיכפה" בוררות על המבקש במקרה דנא שכן זו טעונה הסכמה – ומשנדרשתי לעיצומם של דברים, חוששני שאיני רואה מקום להתערבותנו.

י"ט.

אציין תחילה, כי לא אדרש במסגרת זו לפרקטיקה של העברת זכויות שחקן הנובעות מזכויותיו בכרטיס השחקן שלו ולחוקיותה, והדברים יוחדו לשאלת סמכותו של המוסד לבוררות.

כ.

סעיף 10 לחוק הספורט מורה לאיגודי הספורט להקים מוסדות שיפוט פנימיים אשר ידונו בסכסוכים הנושאים אופי אזרחי בין חברים הכפופים לאיגוד:

"(א) התאחדות או איגוד יתקינו תקנונים שיסדירו את הניהול התקין של הענף או של ענפי הספורט שהם מרכזים, לרבות תקנונים בדבר משמעת, שיפוט פנימי ובכלל זה מוסדות השיפוט הפנימיים וסדרי הדין שלפיהם ידונו - בכפוף לסעיף 11, העברת ספורטאים - בכפוף לסעיף 11א, וכן בדבר שכר ותשלומים לספורטאים, למאמנים ולבעלי תפקידים אחרים.

(ב) בתקנונים כאמור ייקבעו הוראות בענין מתן הזדמנות שווה לפעילות נשים בספורט וכן ייקבעו בהם כללי אתיקה מקצועית לשופטי ספורט, למאמנים, למדריכי ספורט ולספורטאים, בהתאמה לענפי הספורט, וכן לנושאי משרה, כהגדרתם בחוק החברות, התשנ"ט-1999, בהתאחדות או באיגוד, לפי העניין.

(ג) התקנונים האמורים יחייבו את אגודות הספורט, הספורטאים ובעלי התפקידים שבאותו ענף או באותם ענפי ספורט " ( הדגשה הוספה- א"ר).

סעיף 11 ממשיך וקובע חובת בוררות, כפי שניתן לאפיינה, בפני מוסדות השיפוט הפנימיים בסכסוכים מסוימים:

"(א) הסמכות הבלעדית לדון ולהחליט בענינים הקשורים לפעילות במסגרת התאחדות או איגוד,

תהיה בידי מוסדות השיפוט הפנימיים שנקבעו בתקנון לפי סעיף 10, ובהתאם להוראות שנקבעו בתקנון לפי אותו סעיף; החלטות ערכאת השיפוט הפנימית העליונה בענייני משמעת יהיו סופיות ואין לערער עליהן לפני בית משפט..." (הדגשה הוספה-א"ר).

סעיפים אלו מעגנים – כאמור – חובה סטטוטורית לקיום הליכי בוררות פנימיים, כך שבית המשפט יעכב הליכים כל אימת שתוגש אליו תביעה אשר חוק הספורט חל על הצדדים לה והעומדת בתנאי התקנונים שהותקנו מכוחו ויפנה אותם למוסדות הבוררות, לפי ענפי הספורט השונים, ובענייננו למוסד לבוררות של התאחדות הכדורגל (סמדר אוטולנגי בוררות - דין ונוהל

כרך א' 78-77 (מהדורה רביעית מיוחדת – תשס"ה)) (להלן אוטולנגי ); ע"א 180/07 כץ נ' איגוד הכדורסל בישראל

(2009) (להלן

עניין כץ )). בע"א 463/90 איגוד הכדורסל בישראל נ' ל.כ.ן לקידום כדורסל , פ"ד מד(2), 806 (1990) ציין השופט – כתארו אז – אור כי סעיף 11 לחוק הספורט אינו דן בעניינים הקשורים ל"פעילות שוטפת" בלבד, אלא ל"עניינים הקשורים לפעילות במסגרת ההתאחדות או איגוד", כלשון חוק הספורט, וכי "על פי פשוטם של דברים, ההתייחסות היא לכל הפעילות במסגרת ההתאחדות או האיגוד" (עמ' 811).

כ"א.

התכלית שביסודן של הוראות אלו היא יצירת מערכת לפתרון מהיר ויעיל לבירור סכסוכים אשר תתחשב במאפייניו הייחודיים של עולם הספורט, בפרט נוכח הדינמיות של ענף זה, המצריכה החלטות דחופות ומהירות (דרורה פלפל הספורט בראי המשפט , 173 (1994)). ההנחה, שיש לה רגליים במציאות כמובן, היא כי למוסדות השיפוט הפנימיים הידע והמומחיות בגדרי המאטריה המיוחדת שבה עסקינן. תכלית זו משמיעה לנו פרשנות מרחיבה של הסמכות הקבועה בחוק הספורט של מוסדות השיפוט הפנימיים שהוקמו מכוחו. יפים לעניין זה דבריה של השופטת פרוקצ'יה בעניין כץ :

"סמכותם של מוסדות השיפוט הפנימיים של איגודי הספורט, ומוסדות הבוררות הפנימיים בכלל זה, פורשה בפסיקתו של בית משפט זה על דרך ההרחבה. הטעם לכך הוא, שגופים אלו, לרבות המוסד לבוררות שליד איגוד הכדורסל בישראל, הינם גופים פנימיים וולונטריים שיודעים טוב יותר מכל גוף שיפוטי מה הם צורכי חבריהם וכיצד יש לנהל את ענייניהם, כאשר החברים הכפיפו עצמם מרצון לשלטונם של אלו ובכך ממילא הסכימו לקבל על עצמם את הכרעותיהם [ראו: ע"א 674/89 טורטן נ' ההתאחדות לספורט בישראל , פ"ד מה(2) 715, 727-728 (1991)... כך למשל, הבוררים במוסד לבוררות הינם משפטנים הבקיאים בתחום הספורט ובעלי הידע והכישורים המתאימים על מנת להכריע בצורה יעילה וצודקת בסכסוכים המתעוררים בתחום התמחותם, בין אם חוזיים ובין אם נזיקיים. נוסף על היתרונות הגלומים בהתדיינות בפני גופי השיפוט הפנימיים עבור בעלי הדין, הכרה בסמכותם הרחבה של גופים אלו מביאה לצמצום העומס השורר בבתי המשפט ולהפחתת העלויות הכרוכות בריבוי הליכים בפני ערכאות השיפוט המדינתיות, המוטלות בסופו של יום על הציבור הרחב. מגמה זו של מתן פרשנות רחבה לסמכותם של גופי השיפוט הפנימיים של מוסדות הספורט הוולונטריים אף תואמת את כוונתו הברורה של המחוקק במסגרת סעיפים 10 ו-11 לחוק הספורט, להעביר את מכלול הסכסוכים הקשורים בנושא הספורט למוסדות השיפוט הפנימיים של האיגודים או ההתאחדויות השונות..." (פסקה 13 והאזכורים שם).

ועוד: "הסדר זה רצוי משום שהוא מאפשר תגובה מהירה ומיידית על חריגות בפעילות הספורטיבית באותו ענף, כדי להבטיח פעילות ספורט רצופה וסדירה" (הצעת חוק הספורט, התשמ"ז- 1987, הצעות חוק 1840, תשמ"ז, עמ' 274).

כ"ב.

עתה נבקש לקרב מבטנו לסעיף 2 לתקנון המוסד לבוררות, המתוה את גדרי הסמכות של המוסד לבוררות של התאחדות הכדורגל:

"הבוררים ידונו:

בכל סכסוך שבין קבוצה לשחקן ובין שחקן לקבוצה המתייחס לרישום, העברות, השאלות והסגרים.

בכל סכסוך הנוגע ליחסים החוזיים שבין הקבוצה לשחקן או בין שחקן לקבוצה.

בכל סכסוך הנוגע ליחסים החוזיים שבין הקבוצה למאמן או בין מאמן לקבוצה.

בכל סכסוך הנוגע ליחסים החוזיים שבין קבוצה לבעל התפקיד או בין בעל תפקיד לקבוצה.

בכל סכסוך הנוגע ליחסים החוזיים שבין הקבוצה לקבוצה וכן בענינים הנוגעים במישרין או בעקיפין לרישום, העברה, השאלה של שחקן הנמנה על שורותיה של אחת הקבוצות הנוגעות לסכסוך.

בכל סכסוך שבין קבוצה לבין תאגיד עסקי או בין תאגיד עסקי אחד לתאגיד עסקי אחר שעניינם, הסכם העברת זכויות בהתאם ל'תקנון העברת זכויות בקבוצות כדורגל'.

ז.(1) מבלי לגרוע מכל האמור לעיל לדון בכל סכסוך ו/או מחלוקת שבין קבוצות ו/או בין שחקנים ו/או בין מאמנים ו/או בין ממלאי תפקידים, בינם לבין עצמם ו/או בכל אחד מן המנויים לעיל – לבין משנהו, בכפוף לאמור בסעיף קטן (2) שלהלן .

(2) באמור בסעיף קטן (1) דלעיל לא תיכללנה תביעות לנזקי גוף.

ח.בכל סכסוך הנוגע ליחסים החוזיים שבין סוכן שחקנים לבין שחקן או בין סוכן שחקנים לבין קבוצה או בין סוכן שחקנים לבין סוכן שחקנים אחר " (סעיף קטן זה הוסף ב-2004; הדגשות הוספו – א"ר).

נוסיף, כי סעיף 1ג' לתקנון המוסד לבוררות הנושא את הכותרת "תחולה" קובע, כי "תקנון המוסד לבוררות חל על כל הקבוצות, השחקנים והמאמנים בכל הליגות וכן על בעל תפקיד כהגדרתו ב'תקנון בקרת תקציבים'".

כ"ג.

עינינו הרואות כי לשון סעיף 2, ובפרט סעיף ז(1) לו, רחבה ומבקשת להקיף את כלל הסכסוכים החוזיים בתחום, וכעולה מסעיף 1ג', את כלל "השחקנים" בתחום. כך כאמור גם סעיף 11 לחוק הספורט נוקט לשון רחבה ומתייחס "לעניינים הקשורים לפעילות במסגרת התאחדות או איגוד " , כאשר "מגמתו הברורה של המחוקק להעביר כמעט את מכלול הסכסוכים הקשורים בנושא הספורט, לבתי הדין הפנימיים של האיגודים או ההתאחדויות השונים" ( פלפל , עמ' 169). לענייננו רלבנטית הקטגוריה בסעיף 2 שעניינה סכסוך בין "שחקן" לבין "ממלא תפקיד", ולחלופין בין "שחקן" ל"סוכן שחקנים".

כ"ד.

בין המשיב למבקש נכרת – כאמור – ביום 8.3.02 חוזה, שלפיו רכש המבקש את הזכויות בכרטיס השחקן של המשיב. במכתבו לרשם העמותות מיום 29.1.03 ציין המבקש, כי הוא מכהן כיושב ראש עמותת "מכבי צבי יבנה" מזה כארבעה חודשים; בפרוטוקול האסיפה הכללית של עמותת "מכבי צבי יבנה" מיום 5.2.03, צוין המבקש כחבר עמותה. ממכתב מיום 8.5.03 אל רשם העמותות עולה, כי המבקש חתם על הדו"חות הכספיים של העמותה והיה מורשה חתימה יחיד.

כ"ה.

תקנון הבוררות אינו מגדיר מיהו "ממלא תפקיד", וכך גם תקנון בקרת התקציבים הנוכחי, שעליו חפץ המבקש להסתמך. השכל הישר מורה כי יושב ראש הנהלת קבוצה הוא "ממלא תפקיד", ועל צד האמת, "ממלא תפקיד" משמעותי. אכן, כטענת המבקש, הוראות תקנון בקרת התקציבים מחילות חובות על ההתקשרות עם "ממלא תפקיד" (כאמור בפסקה ח' למעלה, תקנון בקרת התקציבים מתייחס ל"בעל תפקיד", אולם לענייננו אין נפקות להבחנה בין "ממלא תפקיד" ל"בעל תפקיד"), כך שזו תהיה בהסכם בכתב ותובא לאישור הגורמים הרלבנטיים. אולם, באי מילוי מגבלות התקנון אין ללמד כי המבקש לא שימש הלכה למעשה כ"ממלא תפקיד". הדעת נותנת כי מי שמשמש כיושב ראש עמותה המנהלת את הקבוצה, משתתף באסיפותיה וחותם על דו"חותיה הכספיים, הוא במובהק ממלא תפקיד בה. כפי שהטעים בית המשפט קמא, מאחר שהסכסוך הכספי שבין המבקש למשיב התייחס לתקופה שראשיתה במועד חתימת החוזה ב-2002, המסקנה היא כי המבקש שימש כ"ממלא תפקיד" בתקופה הרלבנטית לסכסוך. כאן המקום לציין, בה"פ (ירושלים) 629/01

בית"ר ירושלים אחזקות (2000) בע"מ נ' אגודת ספורט בית"ר ירושלים (2003) נדון היקף המונח "ממלא תפקיד", וצוין, מפי השופט (כתארו אז) סגן הנשיא חבש, כי "הפרשנות הנכונה והראויה בעיני היא זו המרחיבה את סמכות המוסד לבוררות לדון בכל הנושאים שבמחלוקת בין הגופים והאנשים המצויים ברשימה שבסעיף 2 האמור, כל עוד סכסוכים אלה נובעים מההסכמים עליהם חתומים הצדדים לסכסוך או מפרשנותם של הסכמים אלה. אין ספק שפרשנות מרחיבה יש בה כדי לשרת את המטרה לשמה נחקק החוק ולמענה הוקמה ההתאחדות. יש לזכור, כי מדובר בנושאים הדורשים התמחות וידע בנושא ספציפי. אין ספק שקיומו של גוף כזה, כמו המוסד לבוררות, יש בו ברכה ומשרת את המטרה האמורה. מוסד זה מכיר את הנפשות הפועלות, את הכללים הנוהגים, את החוק המסדיר את התחום ומעורה בכל מה שמתרחש בענף הספורט" (פסקה 14), וראו גם ה"פ (תל-אביב-יפו) 1597/00

מועדון הכדורגל מכבי תל-אביב ואח' נ' מועדון הכדורגל הפועל "צפרירים" חולון (2001).

כ"ו.

אילו קיבלנו את טענת המבקש כי לא היה "ממלא תפקיד" במועד הרלבנטי, ואין זו עמדתי, נראה כי כפוף הוא לסמכות המוסד לבוררות הן מכוח סעיף 2ח' לתקנון המוסד לבוררות המוזכר מעלה והן מכוח תקנון סוכני השחקנים, בהיותו "סוכן שחקנים". סעיף 14.1 לתקנון סוכני השחקנים קובע, כי "כל מחלוקת או סכסוך בין סוכן שחקנים לבין שחקן, או בין סוכן שחקנים לבין מועדון או לבין סוכן שחקנים אחר או בין סוכן שחקנים אחר הפועלים במסגרת ההתאחדות והנוגעים לפעילותם כסוכני שחקנים יובאו להכרעה בפני המוסד לבוררות". סעיף 14.2 מוסיף וקובע, כי הבוררות היא בוררות חובה.

כ"ז.

מיהו סוכן שחקנים? סעיף 1.2 לתקנון סוכני השחקנים קובע, כי "מטרת הוראות תקנון זה היא הסדרת העסקתם של סוכני שחקנים

הפועלים להעברתם של שחקנים בין מועדונים, אגודות, קבוצות בתוך תחומי ההתאחדות או בין המועדונים המסונפים להתאחדות לאומית אחרת לאלה המסונפים להתאחדות" (הדגשה הוספה- א"ר). התקנון – לטעמי באופן תמוה לכאורה – אינו מגדיר סוכני שחקנים ואינו מבחין בין סוגים שונים של סוכנים לעניין סעיף זה, הגם שיש בו קטגוריה מובהקת של סוכן מורשה, כפי שנראה להלן. אכן, כיון שחלק גדול מן התקנון עוסק בסוכנים מורשים, רישוים, חובותיהם וכיוצא בזה, ישנה עמימות בשאלה מה לגבי מי שפועל כסוכן אך אינו מורשה. ואולם, דומה כי אין מנוס מקביעה שסוכן הוא הפועל כסוכן, בחינת אין זכויות בלא חובות. בנדון דידן המבקש תיפקד לכאורה כסוכן לכל דבר ועניין; החוזה בינו לבין המשיב מעגן את ההתקשרות ביניהם ובמסגרתה מוסכם, כי המבקש יקבל תגמולים וכספים המגיעים למשיב והנובעים מהעברתו לקבוצה אחרת, וכי בידיו של המבקש תהא הזכות להחליט לגבי התקשרות עתידית של המשיב. החוזה מעגן את התחייבויות המשיב, ואת התחייבויות המבקש לדאוג לכך שהמשיב ירויח בקבוצה שבה ישחק סכומי כסף המקובלים לשחקן ברמתו. המבקש ניהל משא ומתן לשם הצטרפות המשיב לקבוצות שונות, וקיבל תמורה על כך. במבוא לחוזה השני שנחתם בין השניים מיום 17.7.08 צוין, כי "משנת 2002 עמר משה (המבקש-א"ר) החזיק במלוא זכויות כרטיס השחקן של מאור מליקסון וייצג אותו במהלך כל אותן השנים ובכל המועדונים בהם שיחק". הדברים מדברים בעדם. אכן, המשיב טען – כאמור – בבית המשפט המחוזי שחתימתו על החוזה השני זויפה, אולם טענה זו אין בה להשפיע על מישור הסמכות, ומקומה להתברר במסגרת הדיון לגופם של דברים.

כ"ח.

לא ראיתי איפוא להלום את טענת המבקש כי מנגנון הבוררות חל אך על "סוכן מורשה". "סוכן מורשה", כאמור במבוא לתקנון סוכני השחקנים, הוא מי "אשר עמד בכל דרישות תקנון זה וקיבל רישיון בר תוקף לעסוק כסוכן שחקנים". התקנון מבקש – וכך ראוי – להסדיר פעילותם של סוכנים כך שיהיו תחת פיקוח ויפעלו בהתאם לסטנדרטים נאותים. ואולם, מקום שבמהות ענייננו במי שפעל כסוכן, פשיטא שכפוף הוא לחובות הנובעות מכך; ומי שמהלך כברווז ומגעגע כמותו, הריהו ברווז, להבדיל. כך גם סוכן; אין אדם יכול להחזיק בחבל בשני קצותיו, ברצותו – לצורך פעילות שבסיסה רווח – הריהו כסוכן, וברצותו – לעניין התדיינות – אינו כן. ואכן, כפי שציין בית המשפט קמא, המבקש חפץ למעשה ליהנות משני העולמות, מחד גיסא שלא לעמוד בדרישות התקנון ולהיות ל"סוכן מורשה", אך לתפקד כסוכן לכל דבר, ומאידך גיסא, בנימוק שאינו סוכן מורשה, שלא ליטול על עצמו את המגבלות הנובעות מתפקודו כסוכן. בפסק הדין ברע"א (תל-אביב-יפו) 18652-02-11 פלדה נ' מועדון הכדורסל מכבי תל-אביב בע"מ 2011),

שהתייחס אליו גם בית המשפט קמא , ושעסק בסמכות המוסד לבוררות של איגוד הכדורסל, קבע בית המשפט המחוזי (השופטת צ'רניאק), כי טענת המבקש דשם, שלפיה תקנון איגוד הכדורסל בישראל אינו חל עליו מאחר שפעל ללא רישיון לעיסוק כסוכן בניגוד למתחייב מכוח תקנון סוכני השחקנים, היא טענה בחוסר תום לב. צוין, כי "מדובר בטענה מרחיקת לכת אשר גם אינה מתיישבת עם תכליתו של התקנון, שיש בה כדי 'מתן פרס' למבצעי עבירות משמעת בניגוד להוראות התקנון, ואין לקבלה". איני ממהר להדביק תוית של חוסר תום לב לפלוני או אלמוני, אך יש בחינת תרתי דסתרי במצב לו טוען המבקש, לזכויות הנובעות מחוזה המצוי בתחום הספורטיבי-כלכלי המוסדר, והתנערות ממחויבויות החלות על העוסקים בתחום זה. יודגש לבסוף, כי אין לפנינו סכסוך עסקי-כספי בלבד, אלא כזה הקשור לפעילות ספורטיבית מקצועית ופועל יוצא שלה, וגם מטעם זה מתבקש כי המוסד לבוררות ידון בעניין שבתחום מומחיותו המובהק.

כ"ט.

כך גם התקשיתי להלום את הטענה כי כפוף לסמכות המוסד לבוררות אך מי אשר במועד הגשת התביעה היה כפוף למוסדות התאחדות הכדורגל. פרשנות זו מאיינת הלכה למעשה את סמכות המוסד לבוררות, ומאפשרת למי שהיה נתון לסמכות המוסד לבוררות לחמוק מסמכות שיפוטו על ידי פרישה מההתאחדות.

ל.

יודגש בהקשר זה, כי אין צורך בהסכמת המבקש – כנטען – לבוררות, שכן ענייננו בבוררות חובה סטטוטורית (ראו גם אוטולנגי , עמ' 78-77). לא זו אף זו, סעיף 1ה' לתקנון המוסד לבוררות קובע, כי "דין תקנון זה כדין הסכם בוררות לכל דבר ועניין... ", וכך גם – בהעברה – תקנון סוכני השחקנים הקובע בסעיף 14.2 כי הוראות תקנון המוסד לבוררות יחולו על בוררות לפי תקנון סוכני השחקנים. אכן, לרגע שבתה את לבי – כאמור – הטענה שעניינה הכיצד יחויב פלוני לבוררות בלא הסכמתו. אך, כאמור, לא היא. אין מדובר איפוא בשלילת הגישה לערכאות ובכפיית בוררות. אלא בהגבלה מידתית תוך איזון בין האינטרסים השונים שעל הפרק. לא אדרש במסגרת זו לעניין האפשרות לתקוף פסקי בוררות לפי חוק הספורט, אך נטייתי לומר, מבלי לטעת מסמרות, שזו יכול ותעשה בהתאם לעילות חוק הבוררות, וכך גם תתאפשר ביקורת שיפוטית (ראו

פלפל , עמ' 161); לבסוף, גם הטענה כי בהיות המשיב שחקן בקבוצה פולנית, אין באפשרותו לפנות למוסד לבוררות, קשה להלמה. כעולה מתשובת המשיב, הוא היה במועדים הרלבנטיים לסכסוך שחקן בקבוצות שונות בישראל, שאין חולק כי כפופות הן להתאחדות לכדורגל.

ל"א.

כללם של דברים: המבקש, בכל אחד משני כובעיו, כ"ממלא תפקיד" וכ"סוכן שחקנים", כפוף לסמכות המוסד לבוררות. עם זאת לא נימנע מקרוא להתאחדות הכדורגל ליתן דעתה לחוסר הבהירות שבהעדר הגדרות ממצות בתקנון המוסד לבוררות ובמיוחד בתקנון סוכני השחקנים, מצב המוליד התדיינויות חוזרות ונשנות, ולהבהיר את הנחוץ תיקון – ויפה שעה אחת קודם.

ל"ב.

אין בידינו איפוא להיעתר לבקשה למתן רשות ערעור. החלטתו של בית המשפט המחוזי תיותר על כנה. המבקש ישלם למשיב 1 הוצאות בסך 15,000 ש"ח.

ש ו פ ט

השופט צ' זילברטל:

אני מסכים.

ש ו פ ט

השופטת ד' ברק-ארז:

אני מסכימה.

ש ו פ ט ת

הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט א' רובינשטיין.