רע"א 2226/17 שירלי ירקוני נ. רונלייט דיגיטל

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת צ' צפת ) מיום 9.2.2017 בת"צ 27696-04-16 אשר דחה את בקשת המבקשים לתקן בקשה לאישור תובענה ייצוגית שהגישו נגד המשיבות.

1.המשיבות הן ייבואניות של מחשבים ואביזרי מחשב מתוצרת חברת ASUS (להלן: אסוס ). המבקשים הגישו בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד המשיבות בטענה כי הן מתנערות מאחריותן לספק שירותי תיקון ותמיכה ללקוחות הרוכשים מהן מוצרים של חברת אסוס. כשלושה חודשים לאחר שהוגשה בקשת האישור, ובטרם הוגשו התשובות מטעם המשיבות, עתרו המבקשים לתקן את בקשת האישור (להלן: בקשת התיקון ). בבקשתם טענו המבקשים כי לאחר שדבר הגשתה של בקשת האישור פורסם בכלי התקשורת הם קיבלו פניות רבות מלקוחות שסבלו נזקים כתוצאה מהתנהלותן של המשיבות ובעקבות כך הצטברו אצלם ראיות נוספות אשר יש בהן כדי לבסס את טענותיהם. כמו כן, טענו המבקשים כי הם למדו שלקבוצה המיוצגת עומדות עילות תביעה נוספות נגד המשיבות. לפיכך, עתרו המבקשים להתיר להם להגיש בקשת אישור מתוקנת (אשר צורפה לבקשת התיקון) הכוללת 10 תצהירים חדשים מאת לקוחות שרכשו מהמשיבות מחשבים מתוצרת אסוס; עמודים רבים של תמלילי שיחות מוקלטות שניהלו המצהירים החדשים; שלוש עילות תביעה נוספות; וסעד אחד נוסף. כמו כן, הוסיפו המבקשים לבקשת האישור המתוקנת שני פרקים של טענות שלא הופיעו בבקשת האישור המקורית וזאת מבלי שציינו זאת בבקשת התיקון.

2.ביום 9.2.2017 דחה בית המשפט קמא את בקשת התיקון תוך שחייב את המבקשים בהוצאות. בהחלטתו קבע בית המשפט קמא כי:

מדובר בבקשת אישור ה"סובלת" מכשלים רבים. בקשת התיקון מהווה למעשה בקשת אישור חדשה בעלת עילות חדשות ודי מטעם זה לדחות את הבקשה. בין היתר, מופנים המבקשים לסע' 36 לכללי לשכת עוה"ד על פיו המבקש 2 והמצהיר מטעם המבקשים אינו יכול לייצג אותם. כן תמוה מדוע מבוקש לצרף 10 תצהירים עת המבקשים עצמם אינם מגישים תצהירים. מעבר לאמור, מופנים [המבקשים] לתקנה 68 לתקדס"א באשר לצורת כתבי הטענות. הבקשה לפיכך נדחית.

3.המבקשים אינם משלימים עם החלטתו של בית המשפט קמא ומבקשים לערער עליה. לטענתם, הם עתרו לתיקון בקשת האישור נוכח מידע חדש ורב ערך שהגיע אליהם לאחר הגשתה ואשר לא היה באפשרותם להשיג טרם שפורסמו בתקשורת ידיעות אודות ההליך הייצוגי. לטענת המבקשים, מידע זה דרוש לבירור השאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים ויש בו כדי לקדם בירור יעיל והוגן של ההליך. כמו כן טוענים המבקשים כי הם הגישו את בקשת התיקון בהזדמנות הראשונה וטרם שהוגשו תשובות לבקשת האישור ועל כן לא ייגרם למשיבות כל נזק כתוצאה מהתיקון. מטעמים אלו סבורים המבקשים כי החלטתו של בית המשפט קמא אינה מתיישבת עם אמות המידה שנקבעו בפסיקה בנוגע לתיקון בקשות לאישור תובענה ייצוגית ועוד הם סבורים כי החלטה זו לא נומקה כדבעי.

4.המשיבות טוענות מנגד כי אין עילה להתערב בהחלטתו של בית המשפט קמא. לטענתן, ניתן היה לכלול בבקשת האישור המקורית את כלל הראיות והטענות שהמבקשים עותרים להוסיף לה כעת ואין כל הצדקה להתיר להם את התיקון המבוקש. עוד טוענות המשיבות כי העובדה שהמבקשים עותרים לבצע שינוי כה מקיף בבקשת האישור מלמדת כי בקשה זו הוגשה על ידם בחיפזון וללא תשתית עובדתית ומשפטית מתאימה. כמו כן טוענות המשיבות כי בניגוד לטענות המבקשים, התיקון המבוקש אינו נדרש לבירור השאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים וכי אם יאושר יהיה בו כדי להסב להן פגיעה חמורה. המשיבות מוסיפות וטוענות כי המבקשים פעלו בחוסר תום לב ושרבבו לבקשת האישור המתוקנת טענות חדשות מבלי לציין זאת בבקשת התיקון. בנסיבות אלו סבורות המשיבות כי אין עילה להתערב בשיקול הדעת הרחב הנתון לערכאה הדיונית בכל הנוגע לתיקון כתבי טענות.

5.דין בקשת רשות הערעור להידחות.

לערכאה הדיונית אכן נתון שיקול דעת רחב בכל הנוגע לבקשות לתיקון כתבי טענות בהליכים ייצוגיים וערכאת הערעור תתערב בהחלטותיה בעניינים אלו במקרים חריגים בלבד (ראו: בר"מ 582/15 יושע נ' עיריית הוד השרון , פסקה 7 (17.8.2015); רע"א 1494/15 עמוסי - נגר יבוא ושיווק עוגן בע"מ נ' הר פז , פסקה 8 (15.7.2015) (להלן: עניין עמוסי )). המקרה דנן אינו נמנה עם אותם מקרים חריגים. אמנם, כבר נפסק כי יש לנקוט גישה ליברלית כאשר בקשות לתיקון בקשת אישור מוגשות בשלבים המוקדמים של ההליך (ראו: בר"ם 4303/12 אינסלר נ' המועצה האיזורית עמק חפר , פסקה 14 (22.11.2012) (להלן: עניין אינסלר )). ואולם, בית המשפט לא יתיר בנקל לתקן בקשה לאישור תובענה ייצוגית אם הצורך בתיקון נבע מכך שהמבקש לא ערך מלכתחילה את בקשת האישור ביסודיות ולא כלל בה עובדות או נתונים שניתן היה להשיגם קודם להגשתה

(ראו: שם, בפסקה 17; וכן עניין עמוסי , פסקה 6).

כפי שציין בית המשפט קמא, במקרה דנן עתרו המבקשים להתיר להם לבצע תיקון נרחב של בקשת האישור ולהוסיף לה לא פחות מעשרה תצהירים נוספים ושלוש עילות תביעה חדשות והדבר אומר דרשני. גם אם נקבל את טענת המבקשים לפיה ידיעות שהתפרסמו בתקשורת לאחר שהוגשה בקשת האישור הביאו צרכנים נוספים לפנות אליהם עם ראיות חדשות, אין בפיהם הסבר מניח את הדעת לשאלה מדוע לא היה ניתן לאתר בשקידה סבירה את הראיות האמורות, או למצער את חלקן, קודם שהוגשה בקשת האישור. בנוסף על כך, מטיעוני המבקשים לא ברור מה מנע מהם לכלול בבקשת האישור את עילות התביעה שהם מבקשים להוסיף בה כעת. זאת ועוד, בצדק טוענות המשיבות כי המבקשים נהגו בחוסר תום לב דיוני עת כללו בבקשת האישור המתוקנת שני פרקי טענות חדשים מבלי שציינו זאת בבקשת התיקון ואף מטעם זה לא היה מקום לקבל את הבקשה (ראו עניין אינסלר , בפסקה 19). מטעמים אלו כולם לא ראיתי מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט קמא.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.

המבקשים ישלמו למשיבות 1 ו- 4, יחד, הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בבקשה בסך 10,000 ש"ח ואותו סכום ישולם על ידם למשיבות 2 ו- 3, יחד. כמו כן ישלמו המבקשים למשיבה 5 הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בבקשה בסך 5,000 ש"ח.