רע"א 748/18 שרון אורן אברהמי נ. י.בראון ובניו בע"מ

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 26.12.2017 (השופטת ד' בלטמן קדראי , ת"צ 5253-11-15) שבגדרה נדחתה בקשת המבקשים לתקן את הבקשה לאישור תובענה כייצוגית שהגישו נגד המשיבה (להלן: הבקשה ו- ההחלטה , בהתאמה).

2.

בנובמבר 2015 הגישו המבקשים, תושבי שכונת "כפר סבא הירוקה", בקשה לאישור תובענה כייצוגית נגד המשיבה, י. בראון ובניו בע"מ, חברה המפעילה מכון תערובת העוסק בייצור ושינוע תערובת מזון לבעלי חיים, הממוקם באזור התעשייה הצפוני של כפר סבא (להלן:

המבקשים , בקשת האישור ,

המשיבה ו- המפעל , בהתאמה ). במוקד בקשת האישור הטענה כי המפעל גורם למטרדי ריח קשים לתושבי העיר כפר סבא ולשוהים בה. טענה זו נתמכה בתצהירי המבקשים, דוח ומכתב מאת המשרד להגנת הסביבה, וכן פרסומים בנושא באתרי אינטרנט מקומיים – בהם פרסום שלפיו עקב מטרדי הריח, בחודש מאי 2015 החליטה עיריית כפר סבא לבטל את רישיון העסק של המפעל (להלן: העירייה ).

חרף פרק הזמן שחלף מעת הגשת בקשת האישור, עד כה התקיימו דיונים בבקשות מקדמיות בלבד; ובעיקר – בבקשות מטעם המבקשים שעניינן עיבוי התשתית הראייתית שביסוד בקשת האישור. כך, בד בבד עם בקשת האישור הגישו המבקשים בקשה להורות למשרד להגנת הסביבה להמציא לידיהם מסמכים שונים הנוגעים למשיבה, ולאפשר להם לצרף את המסמכים לבקשת האישור. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה בהחלטה מיום 17.1.2016; אך זו בוטלה בהחלטת בית משפט זה מיום 12.4.2016, מהטעם שככלל לא ניתן ליתן צו לגילוי מסמכים המופנה כלפי צד שלישי ולא נמצא כי יש הצדקה לחרוג מכך, וכן מאחר שהמבקשים לא השלימו את הליכי איסוף המידע טרם שנקטו בבקשת האישור ובכלל זאת אף לא מיצו בקשה שהגישו למשרד להגנת הסביבה מכוח הוראות חוק חופש המידע (רע"א 1259/16, השופטת (כתוארה אז) א' חיות ). בהמשך התקבלה עתירה מינהלית שהגישה המשיבה לביטול צו הסגירה שהוצא למפעל, תוך שנקבע כי נפלו פגמים מנהליים בהליך השימוע ובצו הסגירה המצדיקים את ביטולו; ולפי הנמסר, מאז ועד היום לא חודש צו הסגירה למפעל (עת"מ 45052-06-15 י. בראון ובניו בע"מ נ' רשות רישוי עסקים עירית כפר סבא (7.8.2016) (להלן: עת"מ בראון )).

על רקע החלטות אלה, ביום 25.9.2016 ניתנה למבקשים ארכה על מנת לבצע את החקירות הדרושות לצורך איסוף ראיות לביסוס בקשת האישור, תוך שצוין כי על המבקשים לבחון את עמדתם העקרונית בנוגע להמשך ניהול ההליך; וביום 9.1.2017 הודיעו המבקשים כי בכוונתם להתמיד בבקשת האישור במתכונת שבה היא הוגשה. על מנת שהתמונה לא תימצא חסרה, יצוין כי בהמשך לכך נדחתה בקשה מטעם המבקשים למתן צו לגילוי מסמכים כלפי המשיבה, וכן נקבע כי אין מקום לברר בקשה שהגישו לצרף תעודת עובד ציבור; ואילו ביום 11.6.2017 נדחתה בקשה שהגישה המשיבה לסילוק בקשת האישור על הסף. עוד יצוין כי בשלב זה תלויות ועומדות לפני בית המשפט המחוזי שתי בקשות נוספות בעניין גילוי וצירוף מסמכים מטעם המבקשים.

3.

בסוף יולי 2017 הוגשה תשובת המשיבה לבקשת האישור, שכללה בין היתר חוות דעת של מומחה וכן התייחסות לעת"מ בראון; ובאוקטובר 2017 הוגשה תגובת המבקשים לתשובה (להלן: התשובה ו- התגובה לתשובה , בהתאמה). מספר ימים לאחר הגשת התגובה לתשובה, עתרה המשיבה למחיקת חלקים ממנה וכן להוצאת נספחים שצורפו לה; ויובהר כבר עתה כי הכוונה למחיקת הטענה שלפיה הקביעות והממצאים העובדתיים בעת"מ בראון מהווים השתק פלוגתא ומעשה בית דין כלפי המשיבה, ולהוצאת ראיות שצורפו לתגובה לתשובה שהוגשו במסגרת הדיון בעת"מ בראון – בהם חוות דעת של מומחית מטעם המשיבה (להלן: טענת ההשתק ). המשיבה טענה כי הוספת טענת ההשתק והמסמכים בגדרי התגובה לתשובה, ולא קודם לכן על דרך בקשה לתיקון בקשת האישור – עולה כדי הרחבת חזית אסורה וחוסר תום לב דיוני מובהק מצד המבקשים; זאת בפרט מקום שלא צורף תצהיר המפרט מדוע נדרש להוסיף את הטענה והמסמכים רק בשלב זה. ביום 22.10.2017 נעתר בית המשפט לבקשת המחיקה במלואה; ואולם הובהר כי אין צורך להוציא מהתגובה לתשובה את פסק הדין שניתן בעת"מ בראון, בהינתן שהוא ממילא צורף לתשובה (להלן: החלטת המחיקה ). בנסיבות אלה, הגישו המבקשים בקשה לתיקון בקשת האישור, כך שיותר להם לצרף לבקשת האישור את טענת ההשתק והראיות שנקבע שלא ניתן לכלול בתגובה לתשובה (להלן: הבקשה לתיקון ).

בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה לתיקון, תוך חיוב המבקשים בהוצאות. בהחלטה הושם דגש מרכזי על התנהלות המבקשים לאורך הדיון בבקשת האישור, ובעיקר על העובדה שהם לא מצאו לנכון לבקש לתקן את בקשת האישור במועד מוקדם יותר – וזאת למרות שבעת שבו הוגשה בקשת התיקון חלפה למעלה משנה מהמועד שבו ניתן פסק הדין בעת"מ בראון, ואת המסמכים שנתבקש לצרפם ניתן היה להשיג אף בשלב מוקדם יותר. עוד צוינה בהקשר זה העובדה שניתנו למבקשים הזדמנויות רבות למצות מהלכים לאיתור מסמכים רלוונטיים; והמבקשים לא היטיבו לנצלן, וחרף זאת שבים ומגישים בקשות חליפיות לקבלת אותם מסמכים. נקבע כי התנהלות המבקשים " נחזית כניצול לרעה של ההליך" , ודי בכך כדי לדחות את הבקשה לתיקון. בית המשפט הוסיף וציין כי התיקון אינו דרוש לבירור המחלוקות נושא בקשת האישור ואף אינו יעיל בנסיבות שבהן המבקשים מעוניינים להוסיף טענה צרה ומצומצמת לעניין עת"מ בראון (טענת ההשתק), ולא מתייחסים באופן כללי לנפקות פסק הדין על בקשת האישור. כן נקבע כי הוספת טיעון ומסמכים לאחר שהמבקשים הודיעו שאין בכוונתם לעתור לתיקון בקשת האישור ושעה שהמשיבה חשפה את הגנתה בתשובה שהגישה, מהווה הכבדה של ממש ואף עולה כדי התנהלות בלתי ראויה מצד המבקשים.

4.

מכאן הבקשה שלפניי. המבקשים טוענים כי תיקון בקשת האישור נחוץ על מנת לאפשר מיצוי מלא והוגן של ההליך הייצוגי; ולטענתם בירור בקשת האישור במתכונתה הנוכחית (קרי, בלא התיקון) יוביל "לניהול הליך ארוך, יקר מיותר ושגוי". לשיטת המבקשים ההחלטה מבוססת על נקודות מוצא שגויות ובהן העובדה שבניגוד לעמדת בית המשפט המחוזי, יש בפסק הדין בעת"מ בראון משום חיזוק משמעותי לתשתית הראייתית שעליה נסמכת בקשת האישור, ומשכך מדובר בתיקון שדרוש לבירור המחלוקת. בנוסף נטען כי בשונה מאופן הצגת הדברים בהחלטה – בקשת האישור נתמכת במגוון ראיות; המבקשים פעלו ועודם פועלים להשגת המסמכים הדרושים מהמשרד להגנת הסביבה, והמשיבה היא זו שמכשילה את מאמציהם; ובשום שלב לא נאמר כי המבקשים מוותרים על אפשרות עתידית לתקן את בקשת האישור. עוד נטען כי רק לאחר שניתנה החלטת המחיקה (לטענת המבקשים, שלא בצדק) התעורר הצורך בתיקון בקשת האישור וזו הסיבה לכך שהבקשה לא הוגשה במועד מוקדם יותר; וכן מודגש כי פסק הדין בעת"מ בראון, וכך גם המסמכים שהוגשו במסגרת אותו הליך, נוצרו רק לאחר הגשת בקשת האישור. המבקשים מוסיפים כי בנסיבות העניין אין בתיקון המבוקש משום הכבדה שכן התוספת כוללת טענה משפטית בלבד שהמשיבה ממילא התייחסה אליה בתשובה, וכן מסמכים המוכרים לה. בנסיבות אלה, נטען כי יש לאפשר למבקשים לתקן את בקשת האישור, זאת במיוחד בהינתן השלב המקדמי שבו מצוי ההליך ולנוכח תרומת התיקון לבירור הפלוגתאות שבמחלוקת.

המשיבה מצידה עומדת על דחיית הבקשה וטוענת כי אין הצדקה להתערב בשיקול הדעת הרחב המוקנה לערכאה הדיונית, בפרט לנוכח היכרותה המעמיקה עם ההליך והתנהלות הצדדים. המשיבה מצטרפת לנימוקים שפורטו בהחלטה, ולדבריה בית המשפט המחוזי נתן דעתו לכלל השיקולים הרלוונטיים שהותוו בפסיקה לעניין תיקון בקשת אישור – ובהם חוסר תום ליבם הקיצוני של המבקשים כפי שעולה מהתנהלותם לאורך ההליך; העובדה שלא הוצג הסבר לאיחור בהגשת בקשת התיקון, וזאת אף שניתן היה להגיש את בקשת התיקון במספר רב של הזדמנויות שקדמו להגשת התשובה; והקביעה שהתיקון ממילא לא יתרום לבירור השאלות השנויות במחלוקת אלא יוביל לסרבול ההליך ולהכבדה ניכרת על המשיבה. בהקשר זה מוסיפה המשיבה כי המבקשים מציגים את פסק הדין בעת"מ בראון באופן מגמתי, ולא ניתן למצוא בו הכרעה פוזיטיבית שלפיה המפעל שימש מקור למפגעי ריח, כטענת המבקשים.

5.

לאחר עיון בבקשת רשות הערעור ובתשובה לה, על הנספחים שצורפו להן, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

אף שהלכה היא שיש לנקוט בגישה ליברלית כלפי בקשה לתיקון המוגשת בשלבים מוקדמים של ההליך הייצוגי – בדומה לגישה הנוהגת בהליכים אזרחיים "רגילים" ובמיוחד בהינתן האינטרס הציבורי שמגולם בניהול תובענות ייצוגיות ראויות; בית המשפט לא יתיר בנקל תיקון בקשה לאישור תובענה כייצוגית אם הוברר שהצורך בתיקון נובע מכך שהמבקש לא ערך לכתחילה את בקשת האישור ביסודיות ובכובד ראש, ולא כלל בה עובדות או נתונים שניתן היה להשיג קודם להגשתה, וזאת על מנת שלא לתמרץ הגשת תובענות ייצוגיות בחופזה ובלא לערוך בירור מעמיק (בר"ם 4303/12 אינסלר נ' המועצה האיזורית עמק חפר , פסקאות 14-12 (22.11.2012) (להלן: עניין אינסלר ); וראו גם: רע"א 2226/17 ירקוני נ' רונלייט דיגיטל , פסקה 5 (27.6.2017); רע"א 4253/14 חלפון נ' שמן משאבי גז ונפט בע"מ , פסקה 10 (5.1.2015)) . בהתאם, ככל ש על פני הדברים נראה שבקשת האישור אינה בקשת סרק וכי יש יסוד סביר להניח שהתיקון המבוקש יתרום להכרעה בשאלה השנויה במחלוקת – בית המשפט ייטה לקבל את בקשת התיקון. שיקולים נוספים שעל בית המשפט לשקול בהקשר זה, הם העיתוי שבו הוגשה הבקשה לתיקון והשאלה אם בשקידה ראויה ניתן היה להגישה במועד מוקדם יותר; מידת הפגיעה שהתיקון עלול להסב לבעל הדין היריב; ושאלת תום ליבו של מבקש התיקון (עניין אינסלר , פסקאות 15-14 ו-19-18). בענייננו, בית המשפט המחוזי נתן דעתו לשיקולים הרלוונטיים ובהחלטה מפורטת ומנומקת מצא כי אלה מובילים לדחיית בקשת התיקון – ואינני רואה הצדקה להתערב בהחלטתו, בפרט בהינתן שיקול הדעת הרחב הנתון לערכאה הדיונית בניהול ההליך (רע"א 9505/17 רמי לוי שיווק השקמה תקשורת בע"מ נ' כהן , פסקה 7 (2.8.2018)). דברים אלה אמורים במיוחד, מקום שההחלטה לדחות את בקשת התיקון מבוססת על התרשמותו הבלתי אמצעית של בית המשפט מהתנהלות המבקשים והיכרותו המעמיקה עם ההליך.

6.

למעלה מן הצורך, יצוין כי דומה שמדובר במקרה המגלם באופן מובהק את אותן הסתייגויות שנזכרו לעיל מפני תיקון בקשה לאישור תובענה כייצוגית. כך, אף שכבר מספר חודשים לאחר שהוגשה בקשת האישור הובהר למבקשים כי הרושם הוא שבקשת האישור הוגשה בחופזה, "ללא ראיות שלטענתם הן בעלות חשיבות להליך" (ראו: רע"א 1259/16, פסקה 7) – המבקשים לא היטיבו לנצל את ההזדמנויות הרבות שניתנו להם לתקן את בקשת האישור, בין היתר בהחלטה מיום 25.9.2016, ולא עתרו לתיקונה. יתרה מזאת, המבקשים גם לא ביקשו לצרף את פסק הדין שניתן בעת"מ בראון, אף לא להוסיף טענות שלשיטתם עולות מפסק הדין ותומכות בעמדתם או לצרף מסמכים שהוגשו במסגרת הדיון בעת"מ בראון – הגם שזה ניתן עוד ביום 7.8.2016 וזמן רב לפני שהוגשה התשובה (ביום 31.7.2017). רק לאחר שהמשיבה הגישה את תשובתה וכשנתיים לאחר שנקטו בבקשת האישור, "נזכרו" המבקשים בטענת ההשתק וברצונם לצרף נספחים מסוימים שהוגשו במסגרת עת"מ בראון, והוסיפו את טענת ההשתק וראיות אלה כחלק מהתגובה לתשובה. בלא להידרש לשאלה אם ניתן היה לעשות כן אם לאו – שכן אין על הפרק בקשה לערער על החלטת המחיקה – מקובלת עליי מסקנת בית המשפט המחוזי כי התנהלות המבקשים עולה כדי ניצול לרעה של ההליך שאין להתיר. במילים אחרות, בנסיבות המקרה ניכר כי הבקשה לתיקון הוגשה בחוסר תום לב ודי בכך לדחותה; זאת בפרט בהינתן הפגיעה שהתיקון טומן בחובו למשיבה שכבר חשפה את הגנתה וההכבדה הנלוות בכך להליך כולו. זאת ועוד. בנסיבות המקרה אינני סבורה כי התיקון שנתבקש חיוני לבירור הפלגותאות שבמחלוקת, ואין לי אלא להצטרף לדברי בית המשפט המחוזי כי נראה שהדבר רק יוביל לסרבול ההליך ולהכבדה מיותרת, בלא כל הצדקה. ויובהר כי אין באמור משום הבעת עמדה לעניין ההשלכה אם בכלל שנודעת לפסק הדין שניתן בעת"מ בראון על בקשת האישור, כאשר יוזכר שפסק הדין צורף על ידי המשיבה לתשובה שהגישה.

7.

משאלה פני הדברים, הבקשה נדחית. המבקשים ישאו בהוצאות המשיבה בסך 8,000 ש"ח.