רע"א 3361/18 רוני סבח נ. מדינת ישראל

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 27.3.2018 (כבוד השופטת ד' בלטמן קדראי , ת"צ 24714-02-16) (להלן גם: הבקשה ), בגדרה התקבלה באופן חלקי בקשה לתיקון בקשה לאישור תובענה כייצוגית. במסגרת הבקשה, מבוקש להורות על קבלת חלקים נוספים מבקשת התיקון – כך שיתאפשר למבקשים להוסיף שתי טענות משפטיות לבקשת האישור.

2.

אעמוד בקצרה על העובדות הצריכות לעניין. בחודש פברואר 2016 הגישו המבקשים בקשה לאישור תובענה כייצוגית נגד המשיבה, מדינת ישראל ובפרט משרד הביטחון וצבא הגנה לישראל (להלן: בקשת האישור ו- המשיבה , בהתאמה). בבקשת האישור נטען כי בשל רשלנות חוזרת ונשנית מצד המשיבה במהלך פעילות צה"ל באימונים ובשגרה, נגרמו מספר רב של שריפות "ענק" – ואלה הביאו לפליטה של חומרים מסוכנים ולזיהום אוויר חריג, חזק ובלתי סביר (כהגדרתו בחוק אוויר נקי, תשס"ח-2008; להלן: חוק אוויר נקי ). בתוך כך צוינו מספר שריפות שאירעו ביערות ובשטחים פתוחים ברמת הגולן וחבל לכיש, וכן אירועי שריפה של סוללות ליתיום ואסבסט בבסיסים באזור המרכז – כאשר המשותף לכל השריפות הוא אחריותה הנטענת של המשיבה לגרימתן.

במסגרת בקשת האישור נטען כי התנהלות המשיבה ביחס לשריפות עולה כדי הפרה של חוק למניעת מפגעים, התשכ"א-1961 וחוק אוויר נקי; וכן נטען כי מדובר ברשלנות, הפרת חובה חקוקה ומטרד ליחיד. בהתאם, נתבקש פיצוי בגין הפגיעה שנגרמה לאוכלוסייה המתגוררת בסמוך לאזורי השריפות בשל חשיפה לחומרים מסוכנים והפגיעה באוטונומיה הכרוכה בכך; וכן פיצוי עקב הפגיעה האקולוגית שהשריפות הסבו לכלל תושבי מדינת ישראל, שהתבטאה בשינויי אקלים ופגיעה במערכות אקולוגיות. סך כל הנזקים הוערך בכ-586 מיליון ש"ח.

3.

לאחר שהוגשה התשובה לבקשת האישור והתגובה לתשובה, התקיימה ביום 17.7.2016 ישיבת קדם משפט לפני בית המשפט המחוזי; ובסיומה, ניתנה למבקשים הזדמנות לבחון את הצורך בהגשת בקשה לתיקון בקשת האישור. החלטה זו התקבלה על רקע טענות המשיבה והתרשמות בית המשפט כי בקשת האישור מתארת בעיקר תופעה כללית, ואינה מפרטת דיה את האירועים הקונקרטיים שעומדים בבסיסה " באופן המקשה על הבנת עילת התביעה ואירועיה, ואף באופן שאינו מאפשר הגנה ראויה מפניה " . בהמשך לכך, בחודש דצמבר 2016 הגישו המבקשים בקשה לתיקון בקשת האישור שביקשה למקד את גדר המחלוקת ולהוסיף מספר ראיות וטענות לבקשת האישור (להלן: בקשת התיקון ). בתמצית ייאמר כי הדיון בבקשת התיקון התנהל במשך למעלה משנה, שבמהלכה הוגשה בקשת תיקון מתוקנת והתקיימו שתי ישיבות בנושא; תוך שבמקביל נעשו ניסיונות לסיום את ההליך על דרך הפשרה, שבסופו של יום לא נשאו פרי.

4.

בהחלטה מיום 27.3.2018 קיבל בית המשפט המחוזי את בקשת התיקון בחלקה ואולם דחה אותה במספר היבטים – ששניים מהם עומדים במוקד בקשת רשות הערעור דנן (להלן: החלטת התיקון ). נקבע כי יש להתיר למבקשים לתקן את בקשת האישור בדרך של צמצום השריפות המפורטות בה לשש שריפות מסוימות, ומחיקת הטענה בדבר הנזק שנגרם לכאורה למערכות האקולוגיות כתוצאה מהשריפות – מהטעם שמדובר בתיקונים שעשויים לסייע במיקוד ההליך ובליבון הסוגיות שבמחלוקת, ובהינתן שלא ניתן לקבוע בשלב זה של ההליך כי בקשת האישור היא בקשת סרק. נוסף על כך, ניתנה למבקשים רשות לצרף שתי חוות דעת בנושא שינוי האקלים והנזק שנגרם בגינו; ונקבע כי ראיות אלה רלוונטיות ונחוצות להכרעה בבקשת האישור, וכי באיזון בין הפגיעה במשיבה לפגיעה באינטרס הקבוצה – אינטרס הציבור גובר.

לעומת זאת, נדחתה בקשת המבקשים להוסיף קו טיעון חדש בעניין מפגעי ריח שנגרמו כתוצאה ממספר שריפות, שכן הטענות העובדתיות בנושא הועלו כבר בבקשת האישור ולא ניתן הסבר מניח את הדעת מדוע טענה זו לא הועלתה במסגרת בקשת האישור (להלן: עילת מפגעי הריח ). בדומה לכך, נקבע כי אין מקום לאפשר למבקשת להוסיף טענה משפטית בעניין דוקטרינת "ההטיה הנשנית", שמתייחסת למצב שבו " המזיק יוצר סיכון חוזר ונשנה כלפי קבוצה של אנשים, עד שקיימת הטיה עקבית בהחלת הכלל של מאזן ההסתברויות " (להלן: טענת ההטיה הנשנית ); ובהתאם נקבע שגם אין להותיר את התיאור של יתר השריפות שצוינו לכתחילה בבקשת האישור שאינן מהוות עוד חלק מעילת התביעה. בית המשפט המחוזי ציין בהקשר זה כי לא זו בלבד שניתן היה להעלות את טענת ההטיה הנשנית במסגרת בקשת האישור, אלא שלא הועמדה תשתית ראייתית ראשונית בדבר הרלוונטיות של טענה זו לדיון בבקשת האישור – ולכן הוספתה רק תוביל לסרבול ההליך. כמו כן, נדחתה בקשה לתקן את הסכום שנתבע בתובענה הייצוגית בהתאם לסכומים שנפסקו ואושרו בגדר הסדר פשרה בהליך ייצוגי אחר; ואולם מאחר שבקשת רשות הערעור איננה סבה על נקודה זו, לא ארחיב בנדון. לנוכח מחדליהם של המבקשים בניסוח בקשת האישור ובשים לב לטרחה שנגרמה למשיבה כתוצאה מבקשת התיקון – המבקשים חויבו בהוצאות המשיבה בסך 9,000 ש"ח.

5.

כפי שצוין, הבקשה שלפניי מתוחמת לשני היבטים מצומצמים מבקשת התיקון שנדחו במסגרת החלטת התיקון – הוספת עילת מפגעי ריח וטענת ההטיה הנשנית (יכונו יחד: שני

התיקונים ). המבקשים טוענים כי שני התיקונים עומדים באמות המידה שנקבעו ב-בר"ם 4303/12 אינסלר נ' המועצה האזורית עמק חפר (22.11.2012); להלן: עניין אינסלר ) לעניין תיקון בקשת אישור, ולכן נדרש היה להתירם. זאת בפרט בהינתן השלב המקדמי שבו מצוי ההליך; מאחר שמדובר בתיקונים הדרושים לבירור הסוגיות שבמחלוקת; ובהינתן שהתיקונים לא יגרמו למשיבה נזק שאינו ניתן לריפוי בפסיקת הוצאות, כדוגמת אלה שהושתו זה מכבר על המבקשים במסגרת החלטת התיקון. באופן ספציפי נטען כי הטענה בדבר מפגעי ריח הועלתה גם הועלתה בתצהירים שתמכו בבקשת האישור ומכאן החשיבות בהעמדת עילה זו לדיון; ונוסף על כך נטען כי הנושא של מפגעי הריח קיבל חיזוק משמעותי במידע שנתקבל מהמשיבה לאחר הגשת בקשת האישור, והדבר מעיד על פערי המידע בין הצדדים – וגם בשל שיקול זה היה מקום להתיר את התיקון. בנוגע לטענת ההטיה הנשנית נטען כי זו נוגעת רק לשש השריפות שבמוקד בקשת האישור המתוקנת, ועל כן לא היה מקום לקשור בינה לבין יתר השריפות שהועלו בבקשת האישור ונמחקו ממנה. ועוד נטען כי טענת ההטיה הנשנית רלוונטית במיוחד להליכים בעניין זיהומים סביבתיים שבהם מתעורר קושי בהוכחת הקשר הסיבתי, ומכאן חיוניותה לענייננו.

המשיבה מתנגדת לבקשה ועומדת על דחייתה – בראש ובראשונה מאחר שמדובר בנושא הנתון לשיקול דעתה של הערכאה המנהלת את ההליך, ואין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בהחלטות דיוניות מעין אלה. לטענתה, המבקשים ניצלו את הפתח הצר שניתן להם למיקוד בקשת האישור על מנת לערוך מקצה שיפורים מובהק ולהוסיף טענות חדשות, בלא שעמדה להם כל עילה לעשות כן; ועל כן בדין נדחתה בקשת התיקון ככל שהיא נוגעת לעילת מפגעי הריח ולטענת ההטיה הנשנית. עוד בנוגע לטענת ההטיה הנשנית, נטען כי זו מבקשת להכניס "בדלת האחורית" אירועי שריפות נוספים לבקשת האישור שכלל לא הונחה להם תשתית ראייתית, וממילא מדובר בטענה משפטית שאיננה רלוונטית לנושא בקשת האישור שתוביל לסרבול והכבדה על ההליך.

6.

לאחר עיון בבקשת רשות הערעור ובתשובה לה, על הנספחים שצורפו להן, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

אמנם, הלכה מושרשת היא שיש לנקוט בגישה ליברלית כלפי בקשה לתיקון בקשה לאישור תובענה כייצוגית המוגשת בשלבים מוקדמים של ההליך הייצוגי – בדומה לגישה הנוהגת בהליכים אזרחיים "רגילים" ובמיוחד בהינתן האינטרס הציבורי שמגולם בניהול תובענות ייצוגיות ראויות. עם זאת, בית המשפט לא יתיר בנקל תיקון בקשת אישור הנובע מכך שבקשת האישור לא נערכה לכתחילה ביסודיות ובכובד ראש, וזאת על מנת שלא לתמרץ הגשת תובענות ייצוגיות בחופזה ובלא שקודם לכך נערך בירור מעמיק (עניין

אינסלר , פסקאות 14-12 ). בהתאם, בנסיבות שבהן נראה על פניו כי בקשת האישור אינה בקשת סרק וכי יש יסוד סביר להניח שהתיקון המבוקש יתרום להכרעה בשאלה השנויה במחלוקת – בית המשפט ייטה לקבל את בקשת התיקון; תוך מתן משקל לסיבה לשיהוי בהעלאת הטענה או העובדה שמבוקש להוסיף והעיתוי שבו הוגשה בקשת התיקון, מידת הפגיעה שהתיקון טומן בחובו לבעל הדין שכנגד, ושאלת תום ליבו של מבקש התיקון (עניין

אינסלר , פסקאות 15-14 ו-19-18; וראו גם: רע"א 748/18 אברהמי נ' י. בראון ובניו בע"מ , פסקה 5 והאסמכתאות שם (12.5.2019); רע"א 9505/17 רמי לוי שיווק השקמה תקשורת בע"מ נ' כהן , פסקה 8 (2.8.2018)).

7.

בענייננו, בית המשפט המחוזי נתן דעתו לשיקולים הרלוונטיים ובהחלטה מפורטת ומנומקת מצא כי אלה מובילים לקבלה חלקית בלבד של בקשת התיקון – ואינני רואה הצדקה להתערב בהחלטתו, בפרט בהינתן שיקול הדעת הרחב הנתון לבית המשפט המחוזי בניהול ההליך. ויודגש בהקשר זה כי הערכאה הדיונית היא שמחזיקה בניסיון, במומחיות ובהיכרות מעמיקה עם ההליך שמתנהל לפניה (רע"א 9519/17 מיקרוסופט ישראל בע"מ נ' גורודיש , פסקה 10 (7.7.2019)).

ייאמר עוד כי היה זה בית המשפט המחוזי שהציע למבקשים לשקול לבקש לתקן את בקשת האישור לצורך מיקוד העילה שעומדת בבסיסה, והרושם הוא שהמבקשים ביקשו לנצל "פתח" זה על מנת לעבות את הטענות המשפטיות שהועלו במסגרתה. בנסיבות אלה, בדין נדחה ניסיונם לערוך מקצה שיפורים בבקשת האישור; ודי בהפניה לנימוקיו של בית המשפט המחוזי שלפיהם לא נמצאה כל הצדקה לשיהוי בהעלאת שתי הטענות. כפי שעולה בבירור מטענות המבקשים, נושא מפגעי הריח כתוצאה מהשריפות עמד על הפרק עוד בשלב הגשת בקשת האישור – ועל כן אם סברו שיש מקום לעילה זו היה עליהם להעלותה כבר אז; וייאמר בהקשר זה, כי הטענה שרק לאחר שהועבר למבקשים מידע מהמשיבה בנושא הם עמדו על חשיבות העילה, נטענה בעלמא ורחוקה מלשכנע. משאלה פני הדברים, החלטת בית המשפט המחוזי שלא לאפשר למבקשים להוסיף את עילת מפגעי הריח היא סבירה ובמקומה; וכך גם ביחס לטענת ההטיה הנשנית, בפרט בהינתן שהרלוונטיות שלה לדיון מוטלת בספק. ויובהר כי הדברים אמורים אף אם טענת ההטיה הנשנית נוגעת רק לאותן שש שריפות ש"נותרו" בבקשת האישור, כטענת המבקשים, שכן על פניו הסרבול וההכבדה הטמונים בהוספתה עולים באופן משמעותי על הערך שמגולם בצירופה.

טרם סיום יוער כי נראה שבית המשפט המחוזי הלך כברת דרך משמעותית לקראת המבקשים – הן בכך שהציע להם לשקול הגשת בקשה לתיקון בקשת האישור, הן בעובדה שבקשת התיקון התקבלה גם אם בחלקה; ויש להצר על כי בנסיבות שפורטו לעיל, המבקשים לא "הסתפקו" בכך.

8.

על יסוד האמור, הבקשה נדחית. המבקשים יישאו בהוצאות המשיבה בסך 8,000 ש"ח.