רע"א 7600/19 רז רחל בירון-ביטון נ. גוטקס מותגים

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כבוד השופטת ה' עובדיה ) מיום 20.10.2019, בגדרה נדחתה בקשה שהגישה המבקשת, רז רחל בירון-ביטון (להלן: המבקשת ), למתן צו לקבלת עמדת המאסדר (רגולטור) בבקשה לאישור תובענה כייצוגית (ת"צ 67380-10-18, להלן: בקשת האישור ).

2.

המשיבה, גוטקס מותגים, מחזיקה בזיכיונות של מספר מותגי אופנה מובילים הכוללים כ-80 חנויות בישראל, ובהם הרשתות "זארה", "ברשקה", "פול אנד בר", "מאסימו דוטי" ועוד (להלן: גוטקס ). על פי הנטען בבקשת האישור, לאורך שנים נקטה גוטקס במדיניות שלפיה ניתן היה לבטל עסקת רכישה וכן לבצע החלפה או החזרה של פריטים אף ללא הצגת חשבונית רכישה או פתק החלפה – וזאת באותם מקרים שבהם הלקוח הציג את כרטיס האשראי ששימש לביצוע התשלום, ובאמצעותו התחקתה החנות אחר פרטי העסקה (להלן: מדיניות הביטול והחלפה ). לדברי המבקשת, בחודש מאי 2018 (או בסמוך לכך) שינתה גוטקס ממדיניות זו – ולמן מועד זה אין היא מאפשרת עוד לבצע פעולות של ביטול עסקה והחלפה או החזרה של פריטים בלא הצגת חשבונית רכישה או פתק החלפה. על פי הנטען, שינוי המדיניות מהווה הפרה של תקנה 3(א) לתקנות הגנת הצרכן (ביטול עסקה), התשע"א-2010 (להלן: תקנות

הגנת הצרכן ), שעניינה ב ביטול עסקה וזו לשונה:

ביטל הצרכן את הסכם הרכישה, כאמור בתקנה 2, ישיב העוסק לצרכן, בניכוי דמי הביטול כאמור בתקנה 5 ובכפוף לתקנות משנה (ב) עד (ה), את מלוא התמורה ששילם או יבטל את חיובו, ובלבד שהצרכן הציג חשבונית או סרט קופה או פתק החלפה המעידים על עצם ביצוע העסקה עם העוסק או הוכחה אחרת לגבי עצם ביצוע העסקה, מועדה, הסכום ששולם בעדה ואמצעי התשלום . (ההדגשה שלי-ע'ב').

לעמדת המבקשת התקנה מאפשרת ללקוחות להוכיח את עצם ביצוע העסקה באמצעי נוסף פרט ל"חשבונית או סרט קופה או פתק החלפה" כלשון התקנה, ולגישתה אין הוכחת רכישה טובה ויעילה יותר מהצגת כרטיס האשראי שבו בוצעה העסקה.

זאת ועוד. בהתייחס למקרה של החלפת פריט או קבלת זיכוי בגין פריט – נטען כי בהתנהלותה לאורך השנים יצרה גוטקס ציפייה והסתמכות אצל לקוחותיה, שיוכלו להחליף פריטים או לקבל זיכוי בגינם גם אם אין בידם חשבונית רכישה או פתק החלפה – וזאת אם רק יציגו את כרטיס האשראי שבאמצעותו ביצעו את העסקה. כך, הגם שאין חולק כי על גבי חשבוניות הרכישה ובשילוט בחנויות הובהר ללקוחות כי החלפת והחזרת מוצרים אפשרית רק כנגד הצגת חשבונית רכישה או פתק החלפה. בהקשר זה הובהר כי בשל הסתמכות על מדיניות הביטול והחלפה של גוטקס, ישנם לקוחות שלא שמרו על חשבוניות הרכישה – וכאשר ביקשו לבטל את העסקה או להחליף את הפריטים, ניצבו מול שוקת שבורה.

עילות התביעה המפורטות בבקשת האישור הן הפרת חובה חקוקה (של סעיף 3(א) לתקנות הגנת הצרכן), הטעיה, רשלנות והפרת חוזה; הקבוצה המיוצגת כוללת את כלל לקוחותיה של גוטקס שנפגעו מן השינוי במדיניות הביטול והחלפה של גוטקס, מעת החלתו בחודש מאי 2018 ועד להגשת בקשת האישור; והסעדים שנתבקשו עבור הקבוצה כוללים צווי עשה לתיקון התנהלותה של גוטקס, וכן פיצוי כספי שהוערך בסך של 10,080,000 ש"ח.

3.

בתמצית, בתשובתה לבקשת האישור טענה גוטקס כי המבקשת נעדרת עילת תביעה אישית – משום שידעה כי עליה לשמור את חשבונית הרכישה כדי לבצע החלפה כפי שביקשה; והוא הדין לגבי ביטול. עוד לעמדת גוטקס, כרטיס אשראי לא מהווה ולא יכול להוות "הוכחה אחרת" לצורך ביטול עסקה כנדרש בסעיף 3(א) לתקנות הגנת הצרכן – וגם המבקשת עצמה אינה טוענת כך, אלא שלדבריה ניתן באמצעות כרטיס האשראי לשחזר את החשבונית הרלוונטית לעסקה. ואולם גוטקס מבהירה כי לא חלה על עוסק חובה כלשהי לשחזר חשבוניות עבור לקוחותיו, וכי הנטל להוכיח את הרכישה מוטל על פי התקנות על הצרכן.

4.

לאחר שהוגשו כתבי הטענות בבקשת האישור ואף נערך דיון מקדמי בבקשה, פנתה המבקשת לבית המשפט המחוזי בבקשה להורות על קבלת עמדת המאסדר (רגולטור), היא הרשות להגנת הצרכן ולסחר הוגן (להלן: הרשות ), בשאלה הבאה:

"האם בעת שצרכן מציג בבית העסק פרטי כרטיס אשראי שבאמצעותו בוצעה עסקה למכירת טובין ו/או פירוט הרכישות בכרטיס האשראי בו בוצעה עסקה למכירת טובין, יש כדי לענות על הגדרת 'הוכחה אחרת לגבי עצם ביצוע העסקה, מועדה, הסכום ששולם בעדה ואמצעי התשלום' שבהוראת התקנה וכן, אלו אמצעים אחרים או נוספים יכולים למלא אחר הוראה זו" (להלן: הבקשה לקבלת עמדת הרשות ).

גוטקס התנגדה למבוקש, וטענה כי בקשת האישור מעוררת שאלה משפטית של פרשנות תקנות הגנת הצרכן – שהסמכות להכריע בה נתונה לבית המשפט ולא למאסדר. עוד נטען, כי לשון תקנה 3(א) ברורה ומעידה כי כרטיס אשראי, כשלעצמו, אינו יכול להוות "הוכחה אחרת" לצורך ביטול עסקה; וגם לא דף פירוט העסקאות שבוצעו בכרטיס האשראי, שכן חסר בו מידע לגבי הפריטים שנרכשו במסגרת כל עסקה ומחירו של כל פריט. לעמדת גוטקס הבקשה לקבלת עמדת הרשות אף לוקה בשיהוי, ושומה היה על המבקשת לפנות בעצמה לרשות להגנת הצרכן קודם להגשת בקשת האישור. ועוד נטען כי בקשת האישור התבררה כדלה וחסרה, וכי הבקשה לקבלת עמדת הרשות מהווה ניסיון פסול מצד המבקשת לנהל את בקשת האישור בדרך של "טלאי על טלאי".

בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה לקבלת עמדת הרשות בהחלטה קצרה ב"פתקית". נקבע כי בקשת האישור " מעוררת לכאורה קשיים בהיבטים רבים שביחס למרביתם התקיים סיעור מוחין בישיבת ק.מ שהתקיימה ביום 10.7.19 בגדרה אף הבעתי את עמדתי הלכאורית בסוגיות שעלו "; ועוד צוין כי פנייה לרשות לקבלת עמדתה בבקשת האישור לא רק שלא תייעל את הדיון או תסייע בבירור המחלוקות הקיימות, אלא צפויה אף להאריך ולהשהות את הבירור. על יסוד האמור נדחתה הבקשה, ומכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.

5.

לטענת המבקשת שגה בית המשפט המחוזי בכך שדחה את הבקשה לקבלת עמדת הרשות, והגם שמדובר בהחלטה דיונית באופייה בהחלט יש הצדקה להתערבות בה – שכן להחלטה זו השלכות מהותיות על ניהול ההליך הייצוגי, ועל זכויותיו של ציבור הצרכנים בכללותו. המבקשת סבורה כי בנסיבות שבהן התגלעה מחלוקת פרשנית בין הצדדים ביחס לתקנה 3(א) לתקנות הגנת הצרכן, ברי כי עמדת הרשות תסייע בבירורה; והיא מוסיפה ומדגישה כי אמנם בית המשפט המחוזי אינו מחויב לקבל או לאמץ את עמדת הרשות בנדון, ואולם שומה עליו לכל הפחות להטות לה אוזן. עוד נטען כי ההלכה הפסוקה, לרבות פסיקת בית המשפט העליון, הכירה בחשיבות שמיעת עמדת המאסדר בהליכים ייצוגיים; והיא מפנה בעניין זה בין היתר ל-רע"א 9778/16 זליגמן נ' הפניקס החברה לביטוח בע"מ (31.5.2018) (להלן: עניין זליגמן ). לגישת המבקשת הצורך בקבלת עמדת הרשות מקבל משנה תוקף במקרה דנן, שעה שהערכאה הדיונית כבר הביעה דעתה שלפיה אין מקום לדון בתובענה כייצוגית ואף דחקה במבקשת להסתלק מההליך.

6.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, הגעתי לידי מסקנה כי דינה להידחות אף בלא להידרש לתשובת גוטקס. הלכה מושרשת היא כי לערכאה הדיונית נתון שיקול דעת רחב בסוגיות שעניינן בסדרי דין; ומשכך ערכאת הערעור תתערב בסוגיות דיוניות במקרים נדירים, שבהם ההחלטה מנוגדת לדין או גורמת למי מהצדדים עיוות דין (ראו: רע"א 4289/19 ליבוביץ נ' הוט מובייל בע"מ , פסקה 8 (17.12.2019); רע"א 9519/17 מיקרוסופט ישראל בע"מ נ' גורודיש , פסקה 10 והאסמכתאות שם (7.7.2019)). הלכה זו כוחה יפה כשמדובר בהחלטות בנושאים כדוגמת גילוי ועיון במסמכים ותיקון כתבי טענות, כאמור באיזכורים המובאים לעיל, והיא שרירה וקיימת גם בענייננו – כאשר עסקינן בהחלטה בבקשה לקבלת עמדת המאסדר בנושא בקשת האישור. במקרה דנן ניכר כי החלטת בית המשפט המחוזי לדחות את הבקשה לקבלת עמדת הרשות נטועה עמוק בגדר שיקול הדעת הדיוני הנתון לו – ובנסיבות המקרה לא מצאתי מקום להתערבות. ואבאר.

כידוע, פנייה למאסדר לצורך קבלת עמדתו במחלוקות שמתעוררות אגב הליך ייצוגי היא פרקטיקה מקובלת בקרב הערכאות הדיוניות, ולא בכדי. כפי שצוין בעניין זליגמן , למאסדר ידע מקצועי מובהק ומומחיות מיוחדת בתחומו; ובכל הנוגע לעמדת המאסדר ביחס לפרשנות הנחיותיו שלו, נקבע כי ההנחה היא " שעמדתו הפרשנית תוביל להגשמה מיטבית של מדיניותו ותפעל לטובת האינטרס הציבורי שעליו הוא אמון " (שם, בפסקה 37(ב)). עם זאת, אין ולא יכול להיות חולק על כך שבית המשפט הוא האמון על פרשנותם של דברי חקיקה והסדרים נורמטיביים אחרים, וברי כי לא בהכרח יקבל את עמדתו הפרשנית של המאסדר בבחינת "כזה ראה וקדש". נוסף על כך, לא פעם נדרש בית המשפט במסגרת ההליך הייצוגי לנקוט עמדה ביקורתית כלפי פעולת האסדרה בשוק מסוים, שאז " תפקידו הביקורתי של בית המשפט כלפי המאסדר מצדיק עמדה מסויגת יותר ופיקוחית ביחס לאימוץ עמדתו הפרשנית " (עניין זליגמן , בפסקה 38(ב)). מכל מקום, וכפי שהוברר בעניין זליגמן , בוודאי שאין מקום "להאצלה מוחלטת" של הפרשנות המשפטית למאסדר; וממילא אין הערכאה הדיונית נדרשת לקבל את עמדת המאסדר בכל הליך שבו מתעוררת שאלה משפטית של פרשנות דבר חקיקה או של הסדר נורמטיבי אחר. יש לציין כי בשלב זה תלויה ועומדת בבית המשפט העליון בקשה לדיון נוסף בהלכה שנפסקה בעניין זליגמן (דנ"א 4960/18); ואולם אין באמור כדי להטיל ספק ביחס לשיקול הדעת הנתון לערכאה הדיונית בדבר עצם קבלת עמדתו של המאסדר בסוגיות שבמחלוקת.

7.

בענייננו, בית המשפט המחוזי סבר כי לא יהיה בקבלת עמדת הרשות לסייע בבירור המחלוקת הפרשנית שביסוד בקשת האישור – וזאת בראש ובראשונה בשים לב לקשיים שמעוררת לכאורה התשתית העובדתית והראייתית שעליה נסמכת בקשת האישור, אשר נדונו במהלך הישיבה המקדמית; וכן משום שבנסיבות אלה קבלת עמדת הרשות צפויה להאריך ולסרבל לשווא את הדיון. לערכאה הדיונית נתונים הניסיון, המומחיות וההיכרות המעמיקה והבלתי אמצעית עם ההליך ועם התנהלות הצדדים (ראו למשל: רע"א 748/18 אברהמי נ' י. בראון ובניו בע"מ , פסקה 5 (12.5.2019)) – ועל רקע האמור אין יסוד להתערבות בקביעותיו בנדון. מכל מקום ההחלטה בבקשה לקבלת עמדת הרשות אינה מגלה טעות מהותית כלשהי, ובוודאי שאינה גורמת לעיוות דין, וגם בשל כך אינה מצדיקה התערבות. לא למותר לציין כי ככל שיסבור בית המשפט כי יש לכך מקום, ניתן יהיה לבקש את עמדת הרשות בכל שלב בהמשך ההליך הייצוגי. כפי שנזדמן לי זה מכבר לציין, בהליכים ייצוגיים נתון לבית המשפט תפקיד ניהולי בלתי מבוטל, והמשמעות היא בין היתר שככלל יש לאפשר לו לקדם את הדיון בבקשת האישור לפי מיטב הבנתו וחוכמתו (רע"א 10018/17 המועצה הישראלית לצרכנות נ' קלאב אין אילת החזקות בע"מ , פסקה 7 (1.5.2019)); זה מצב הדברים גם במקרה דנן.

טרם סיום יצוין כי בניגוד למשתמע מבקשת רשות הערעור, איני רואה כל פסול בכך שבמסגרת ישיבה מקדמית בבקשת האישור הצביע בית המשפט המחוזי על קשיים שמעוררת לכאורה התשתית שעליה נסמכת הבקשה. גם בהקשר זה עסקינן בפרקטיקה מקובלת, שמטרתה לייעל ולקדם את הדיון בבקשה; ויודגש כי מדובר בהתרשמות ראשונית ולכאורית של בית המשפט שיכול שתשתנה במהלך הדיון, ואין בה כשלעצמה כדי לחרוץ את דינה של בקשת האישור.

8.

התוצאה היא שבקשת רשות הערעור נדחית. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.