רע"א 125/19 יהושע קליין נ. בתי זיקוק לנפט בע"מ ( בז"ן)

1.

לפניי שתי בקשות רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 9.12.2018 (כבוד השופט ר' כהן ), שבגדרה נדונה בקשה לתיקון בקשת אישור תובענה כייצוגית על דרך של הוספת ראיות. עניינה של בקשת אישור התובענה כייצוגית הוא בנזקים שנגרמים על פי הנטען על ידי מפעלים מזהמים במפרץ חיפה (להלן: בקשת האישור , ת"צ 14087-06-15).

ההליכים בבית המשפט המחוזי

2.

המבקשים בבקשת האישור (המבקשים ב-רע"א 125/19 והמשיבים ב-רע"א 186/19) הם תושבי חיפה והסביבה (להלן: המבקשים ); והמשיבות בבקשת האישור (המשיבות ב-רע"א 125/19 והמבקשות ב-רע"א 186/19) הן חברות המחזיקות במפעלים שנטען כי הם מזהמים (להלן: המשיבות ). במסגרת בקשת האישור טוענים המבקשים כי מפעלי המשיבות פולטים חומרים רעילים לאוויר ולנחל הקישון, באופן שגורם לתחלואה מוגברת בשורה של מחלות באזור חיפה; ועוד נטען כי מאז שנודע למבקשים על הסיכונים הבריאותיים שעלולים להיגרם כתוצאה מחשיפה לזיהום אוויר, הם חרדים מאוד לבריאות שלהם ושל בני משפחותיהם – באופן שגורם להם לתחושות קשות, כדוגמת עוגמת נפש, צער, כאב, חוסר ביטחון וכיוצ"ב.

עילות התביעה שנטענו בבקשת האישור הן הפרה של סעיפים שונים בחוק למניעת מפגעים סביבתיים (תביעות אזרחיות), התשנ"ב-1992; עוולות הפרת חובה חקוקה, רשלנות ומטרד ליחיד; פגיעה באוטונומיה של הפרט; עשיית עושר ולא במשפט; הטעיה והפרת חובות גילוי הקבועות בחוק אוויר נקי, התשס"ח-2008 וחוק הגנת הסביבה (פליטות והעברות לסביבה – חובות דיווח ומרשם), התשע"ב-2012. הסעד המבוקש עבור הקבוצה (המונה על פי הנטען כ-530,000 חברים) הוא פיצוי כספי בגין נזק בלתי ממוני, המוערך בסכום כולל של למעלה מ-13 מיליארד ש"ח.

בתמיכה לבקשת האישור צורף, בין היתר, מסמך מיום 12.4.2015 מאת פרופ' איתמר גרוטו, ראש שירותי בריאות הציבור במשרד הבריאות (להלן: פרופ' גרוטו ), ובו פירוט נתוני תחלואה עודפת בסרטן בנפת חיפה; וכן צורפו שתי חוות דעת מומחה, בנושא הקשר הסיבתי שבין זיהום האוויר לבין שיעורי התחלואה של תושבי מפרץ חיפה. האחת מאת פרופ' שי לין, אפידמיולוג מומחה בבריאות הציבור ובמנהל רפואי (להלן: פרופ' לין ), והשנייה מאת ד"ר זמיר פ. שליט"א, מיקרוביולוג רפואי ויועץ במפגעי סביבה כימיים ואלקטרומגנטיים (להלן: ד"ר שליט"א ). המשיבות מצידן הגישו במשותף ארבע חוות דעת מומחה – בתחומי האפידמיולוגיה, טוקסיקולוגיה, איכות הסביבה ותחלואת הסרטן. על פי חוות דעת אלה איכות האוויר במפרץ חיפה דומה לזו שבערים אחרות; אין עודף תחלואה באזור זה; ואין קשר סיבתי בין הזיהום הסביבתי הנטען לבין עודף תחלואה בסרטן ובמחלות אחרות.

3.

לאחר שהוגשו תשובות המשיבות לבקשת האישור וכן תגובה לתשובות, עתרו המבקשים לתיקון בקשת האישור על דרך של הוספת ראיות חדשות (להלן: בקשת התיקון ). ראשית התבקש לצרף כראיה " נייר עמדה, משרד הבריאות בנושא תחלואה במפרץ חיפה ", מסמך זה נערך אף הוא על ידי פרופ' גרוטו (בין היתר), ופורסם לאחר הגשת בקשת האישור (ביום 15.12.2015); בחלק הראשון של נייר העמדה הוצגו נתוני תחלואה ותמותה עודפת בנפת חיפה, ובחלקו השני נסקרו מחקרים אפידמיולוגיים שבחנו קשר בין זיהום אוויר ומחלות אלה (להלן: דוח גרוטו ). עוד התבקש לצרף לבקשת האישור דוח שהוגש למשרד לאיכות הסביבה, שהוכן בחודש מרץ 2017 ופורסם ביום 5.6.2017 (כשנתיים לאחר הגשת בקשת האישור); מן הדוח עולה כי מטרתו היא " להציג לראשונה תמונה אינטגרטיבית של כלל הנזקים הבריאותיים והסביבתיים המתרחשים במהלך הפעילות הכלכלית של המשק, הן בשגרה, הן כתוצאה מתקלות או מפעילות לא חוקית (ככל שיש נתונים) והן בעקבות ניצול וגריעה של משאבי טבע " (להלן: דוח המשרד לאיכות הסביבה ). נוסף על כך ביקשו המבקשים, להוסיף חוות דעת משלימות מאת פרופ' לין וד"ר שליט"א (יחד יכונו להלן: חוות הדעת הנוספות ); וכן לצרף לבקשת האישור חוות דעת מומחה חדשה, מאת פרופ' מולי להד ומר דימה לייקין, העוסקת בהשפעות התנהגותיות של חשיפה למפגעי מפעלים וזיהום אוויר (להלן: חוו"ד להד ). לבסוף התבקש צירופה של שורת כתבות עיתונאיות (20 במספר), בנושא זיהום האוויר והתחלואה באזור חיפה (להלן: הכתבות ).

החלטת בית המשפט המחוזי בבקשת התיקון

4.

בית המשפט ציין בהחלטתו כי נקודת המוצא לדיון היא שיש לנקוט בגישה ליברלית ביחס לבקשות מהסוג הנדון, המוגשות בשלבים מוקדמים של ההליך הייצוגי, וזאת " כל עוד על פני הדברים בקשת האישור אינה בקשת סרק ויש יסוד סביר להניח, שהתיקון המבוקש יתרום להכרעה במחלוקת בין הצדדים ". בהתייחס לדוח גרוטו, נקבע כי מסמך זה " עוסק בלב ליבה של בקשת האישור "; ובתוך כך הובהר כי אין לשעות בשלב זה לטענת המשיבות שלפיה המסמך אינו קביל כראיה, וכי יש להותיר את בירורן של טענות בנושא קבילות ומשקל של ראיות לדיון בבקשת האישור גופה. מטעמים אלה, ומאחר שמדובר במסמך שלא ניתן היה לצרף לכתחילה לבקשת האישור (משום שהוכן רק לאחר הגשתה), התיר בית המשפט את צירופו של דוח גרוטו לבקשת האישור. לעומת זאת, הבקשה לצירופו של דוח המשרד לאיכות הסביבה נדחתה בהעדר רלוונטיות לבקשת האישור – תוך שהוברר כי הדוח עוסק בעיקר בהערכה של הפגיעה הכלכלית במשק של זיהום האוויר בארץ, ואולם עניינה של בקשת האישור איננו בנזקים הכלכליים שגורם זיהום האוויר; וכן צוין כי הדוח נערך על-ידי צוות יועצים חיצוני ולא על ידי עובדי הרשות עצמה.

אשר לכתבות שצירופן נתבקש – נקבע כי מאחר שבבקשת האישור נטען לנזקים שנגרמו כתוצאה מהגילוי על אודות הסיכונים הבריאותיים שנלווים לחשיפה לזיהום אוויר, " תיתכן רלוונטיות לכתבות, אליהן נחשפו חברי הקבוצה, העוסקות בזיהום האוויר במפרץ חיפה ובקשר בינו לבין תחלואה "; עם זאת, בית המשפט המחוזי התיר צירופן של כתבות שפורסמו לאחר הגשת בקשת האישור, בלבד. ולבסוף נעתר בית המשפט גם לצירופן של חוות הדעת הנוספות וחוו"ד להד לבקשת האישור, וכך נקבע:

"אין מחלוקת, שחוות הדעת רלוונטיות וחשובות לבקשה לאישור (יש מחלוקת לגבי נכונותן). מדובר בהליך ייצוגי והאינטרס הציבורי מטה את הכף לטובת קבלת הבקשה לצירוף חוות הדעת. בית המשפט רואה חשיבות בבירור הבקשה לאישור לגופה - אם לקבלה ואם לדחותה.

ללא חוות הדעת הנוספות תימצא הבקשה לאישור חסרה והדיון בה לא יהיה ממצה".

הן המבקשים הן המשיבות אינם משלימים עם החלטתו של בית המשפט המחוזי, כל אחד מטעמיו – כפי שיפורט בקצרה כעת.

בקשות רשות הערעור

5.

המבקשים מלינים על כך שבית המשפט המחוזי דחה את בקשתם לצרף לבקשת האישור את דוח המשרד להגנת הסביבה. נטען כי מדובר ברשומה מוסדית של המשרד, ומשכך מהווה הדוח ראיה לאמיתות תוכנו (כאמור בסעיף 36(א) לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971); ועוד נטען כי אף על פי שדוח המשרד להגנת הסביבה עוסק בנזק הכלכלי שגורם זיהום האוויר, וכי עניין זה אמנם אינו נוגע במישרין לבקשת האישור, הרי שהדוח מבוסס על מסד נתונים שהוא כשלעצמו חשוב ומהותי לבקשת האישור. בעניין זה מדגישים המבקשים כי לדוח חשיבות מכרעת להוכחת עילות התביעה הנטענות; כי הוא מעיד על חריגות משמעותיות של מפעלי המשיבות בפליטות גורמים מזהמים; וכי בין היתר ניתן ללמוד מהדוח שמשיבות 4-1 " הן בכלל ארבעת המפעלים המובילים את נזקי הזיהום בישראל וביחד נזקי הזיהום שלהם הינם 944 מיליון ש"ח לעומת 1.8 מיליון ש"ח של שאר המפעלים במחוז חיפה ". לגישת המבקשים, ההחלטה שלא להתיר את צירוף הדוח אינה נותנת משקל ראוי לזכות לחיים בריאים, למניעת מטרדים בריאותיים, לאיכות חיים ואיכות הסביבה.

המשיבות מצידן סבורות כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שהתיר צירופן של ראיות בלתי קבילות לבקשת האישור, שממילא אינן יכולות לסייע בבירור השאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים. עוד נטען כי שומה היה על בית המשפט המחוזי לדון בבקשת התיקון בהתאם לאמות המידה שנקבעו ב-בר"מ 4303/12 אינסלר נ' המועצה האזורית עמק חפר (22.11.2012) (להלן: הלכת אינסלר ), וכי אם היה עושה כן ודאי היה מגיע לכלל מסקנה שיש לדחות את בקשת התיקון על כל חלקיה. בהתייחס לדוח גרוטו אף נטען כי גם אם לא ניתן היה להגישו בעת הגשת בקשת האישור, שומה היה על המבקשים לבקש את צירופו כראיה מיד לאחר שדבר קיומו של הדוח נודע בציבור – שאז ניתן היה להתייחס אליו כבר בחוות הדעת שהוגשו מטעמן של המשיבות, ולחסוך להן עלויות מיותרות. המשיבות מוסיפות כי הבקשה לצירוף דוח גרוטו באה למלא חלל ראייתי עצום הפעור בבקשת האישור, וכי אין להתיר מקצה שיפורים מעין זה ודי בכך כדי להוביל לדחייתה של הבקשה. בכל הנוגע לחוות הדעת הנוספות מאת פרופ' לין וד"ר שליטא, נטען כי גם בהן אין כדי לסייע בבירור השאלות במחלוקת – וזאת משום שהבסיס המדעי שעליו הן נשענות נדחה זה מכבר בפסיקת בית המשפט העליון; ולגבי חוות הדעת מאת פרופ' להד נטען כי היה על המבקשים לצרפה לכתחילה לבקשת האישור, וגם בעניין זה אין לאפשר מקצה שיפורים. לבסוף נטען כי הכתבות בכל מקרה אינן יכולות לשמש כראיה לאמיתות תוכנן; וכי מאחר שהנזק הנטען הוא רק כזה שהתגבש עד למועד הגשת בקשת האישור, ברי כי אין כל רלוונטיות לצירוף כתבות שפורסמו לאחר אותו מועד.

דיון והכרעה

6.

כבר בפתח הדברים יבואר כי היקף התערבותה של ערכאת הערעור בהחלטות בעניינים שבסדרי דין, ובכלל זה בקשות לתיקון כתבי טענות בהליך ייצוגי, מצומצם ומוגבל למקרים חריגים בלבד – שבהם ההחלטה מנוגדת לדין או גורמת למי מהצדדים עיוות דין (רע"א 9505/17 רמי לוי שיווק השקמה תקשורת בע"מ נ' כהן , פסקה 7 (2.8.2018); רע"א 2226/17 ירקוני נ' רונלייט דיגיטל , פסקה 5 (27.6.2017)). לאחר עיון בשתי בקשות רשות הערעור שלפניי הגעתי לכלל מסקנה כי המקרה דנן אינו נמנה עם אותם מקרים חריגים, וכי דין הבקשות להידחות אף בלא קבלת תשובות.

אמות המידה לבחינת בקשה לתיקון בקשה לאישור תובענה כייצוגית נקבעו זה מכבר בהלכת אינסלר , ובמסגרת זו הובהר כי מדובר בקריטריונים דומים לאלה שהותוו בהליכים אזרחיים "רגילים" – אך בשים לב למאפייניו הייחודיים של ההליך הייצוגי, ובפרט לפערי המידע הקיימים על פי רוב בין הצדדים. משכך, כל עוד הבקשה לאישור התובענה כייצוגית אינה בקשת סרק, ויש יסוד סביר להניח כי התיקון המבוקש יתרום להכרעה במחלוקת, יש לנקוט יד רחבה בקבלת בקשות התיקון (ראו: רע"א 1494/15 עמוסי-נגר יבוא ושיווק עוגן בע"מ נ' הר פז , פסקה 6 (15.7.2015); הלכת אינסלר , פסקה 14). בלא לגרוע מהאמור, בית משפט נדרש לתת את הדעת גם לתום ליבו של מבקש התיקון ולפגיעה המסתברת כתוצאה מהתיקון בבעל הדין היריב, ואין להתיר צירוף ראיות שניתן היה לאתר במועד בשקידה ראויה (הלכת אינסלר , פסקאות 15–17; רע"א 8562/06 פופיק נ' פזגז 1993 בע"מ , פסקה 8 (15.4.2007)). ועוד הוברר, כי " בעוד שבהליך רגיל דחיית בקשה לתיקון פוגעת בעיקר באינטרס מבקש התיקון, כשמדובר בתובענה ייצוגית דחייה של בקשת תיקון פוגעת הן באינטרס חברי הקבוצה הן באינטרס הציבור. הואיל ולמוסד התובענה הייצוגית תכליות חברתיות חשובות, שומה על בית המשפט להקנות משקל רב יותר לאינטרס הציבור בבירור ובהכרעה בתובענות ייצוגיות המגלות עילה " (הלכת אינסלר , בפסקה 13).

7.

בענייננו, בית המשפט המחוזי אמנם לא הפנה בהחלטתו באופן מפורש לאמות המידה שנקבעו בהלכת אינסלר , ואולם ניכר מן ההחלטה כי שקל את השיקולים הרלוונטיים בכל הנוגע לתיקון בקשה לאישור תובענה כייצוגית בהתאם להלכה זו. בית המשפט נתן דעתו כדבעי הן למידת הרלוונטיות של כל אחת מהראיות שצירופן התבקש לבירור המחלוקות שבבקשת האישור;

הן לשאלה אם ניתן היה בשקידה ראויה לצרפן לכתחילה לבקשת האישור; הן למאפיינים הייחודיים של ההליך הייצוגי, ובתוך כך גם לנזק שעלול להיגרם לקבוצה כתוצאה מדחייתה של בקשת התיקון. על יסוד האמור נקבע בהחלטה בבקשת התיקון כי יש להיעתר לה, למעט ככל שהיא נוגעת לדוח המשרד להגנת הסביבה – ולא מצאתי שנפל פגם כלשהו בהחלטה זו המצדיק התערבות.

יובהר כי אין כל פסול אף בהחלטתו של בית המשפט המחוזי להותיר את ההכרעה בשאלת קבילותן של הראיות שצירופן הותר, לשלב הדיון בבקשת האישור לגופה. החלטה זו מצויה גם היא בגדרי שיקול הדעת הרחב הנתון לערכאה הדיונית, ואין בענייננו כל הצדקה לשנות משנקבע. בית המשפט סבר כי דיון מקדמי בשאלת הקבילות, שייערך בנפרד מהדיון בבקשת האישור, יאריך ויסרבל את ההליך שלא לצורך – ובהינתן היקף הטיעונים והראיות שצורפו לבקשת האישור ולתגובות לה, נראה כי מדובר בהחלטה מוצדקת; זאת בפרט בהינתן שהדיון בבקשה לאישור תובענה כייצוגית הוא כשלעצמו שלב מקדמי לדיון בתובענה לגופה.

אשר לדוח המשרד להגנת הסביבה, לאחר עיון בו ניכר כי מדובר במסמך שהיקף פרישתו רחב באופן ניכר מעניינה של בקשת האישור; כי הוא עוסק במפגעים סביבתיים מכל הסוגים ובכל רחבי הארץ, תוך התמקדות בפגיעה הכלכלית הנגרמת על ידם; וכי בהתאם, הדוח מחזיק מאות רבות של עמודים והוא עמוס לעייפה בנתונים ובטבלאות. בהינתן האמור נראה כי מידת הרלוונטיות של דוח המשרד להגנת הסביבה לליבון המחלוקות הנובעות מבקשת האישור היא מועטה, ואם לא די בכך צירופו לבקשת האישור תכביד על הדיון שלא לצורך; ובנסיבות אלה לא מצאתי כל פסול בהחלטה שלפיה אין להתיר בשלב זה את צירופו של הדוח לבקשת האישור.

8.

התוצאה היא שבקשות רשות הערעור נדחות. משלא נתבקשו תשובות, אין צו להוצאות.