רע"א 2242/05 גד קבץ נ. עופר שבת

א.בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו בבש"א 25868/04 (סגן הנשיא גרוס) מיום 24.1.05, לעכב באופן חלקי את ביצועו של פסק הדין שניתן כנגד המבקשים בבית משפט השלום בתל אביב – יפו בת"א 185309/02 (השופטת אלמגור) מיום 18.10.04.

ב.(1) בגדרי תביעה שהגיש המבקש כנגד המשיבים, קבע בית משפט השלום כי המשיבים מחויבים לשלם למבקש סך בשקלים השווה ל- 180,000 דולר לפי השער היציג ביום 31.5.01, זאת מכוח חוזה שנחתם בין הצדדים. עוד נקבע, כי המשיבים ישלמו למבקש סך של 50,000 ש"ח בגין עוגמת הנפש שנגרמה לו עקב הפרת החוזה מצדם, וכן שכר טרחת עורך דין בסך השווה ל- 20% מן הסכום הכולל.

(2) בית משפט השלום דחה את בקשת המשיבים לעיכוב ביצועו של פסק הדין עד להחלטה בערעור שהגישו בבית המשפט המחוזי, וזאת בשל אי הגשת תצהיר לביסוסה של התשתית העובדתית שנטענה בבקשה בדבר הסיכון בקשר להשבת המצב לקדמותו.

(3) הבקשה לעיכוב ביצוע נתקבלה באופן חלקי בבית המשפט המחוזי ונקבע כי יעוכב ביצוע תשלום של 40% מהסכום שנפסק בבית משפט השלום, תוך שלא ניתן עיכוב ביצוע לעניין היתרה. את החלטתו ביסס בית המשפט המחוזי על הקושי בהשבת המצב לקדמותו, אם יתקבל ערעורם של המבקשים.

ג.(1) בבקשה הנוכחית, אשר הוגשה ביום 6.3.05, טוען המבקש כי אין מקום לעכב את ביצוע התשלום של 40% מהסכום שנפסק בבית משפט השלום, שכן, כך נטען, העדר התצהיר בבקשה לעיכוב ביצוע בבית משפט השלום, אינו ניתן לריפוי בערכאת הערעור. כמו כן נטען כי מצבם הכלכלי של המשיבים לא יאפשר את תשלום הסכום המעוכב, אם ידחה ערעורם, וכן כי סיכויי ערעורם של המשיבים, נמוכים. לחלופין מתבקשת התניית עיכוב הביצוע בתשלום כל החלק שאינו מעוכב לידי המבקש וכן, בהפקדת הסכום המעוכב, בנאמנות, על מנת להבטיח את תשלום הסכום המעוכב, אם יידחה הערעור.

(2) ביום 3.3.05 הגישו המשיבים בקשת רשות ערעור לבית משפט זה (רע"א 2186/05), על החלטת בית המשפט המחוזי שלא לעכב את ביצוע התשלום של 60% מהסכום שנפסק בבית משפט השלום. בהחלטתה מיום 31.3.05 קבעה השופטת ארבל, כי "במקרה דנן, שקל בית המשפט המחוזי את הסיכויים והסיכונים הנוגעים בדבר. החלטתו לעכב אך 40% מהחוב אשר נפסק לטובת המשיב (המבקש דנא – א"ר) ולא את כלל החוב, הנה פרי איזון בין האינטרסים השונים ותוצאת הפעלת שיקול דעתו ולא מצאתי לשנות מהחלטתו".

(3) נוכח ההחלטה ברע"א 2186/05, נתבקשה בהחלטה מיום 17.5.05, התייחסותו של המבקש לשאלה, האם עודו עומד על בקשת רשות הערעור.

בהודעת המבקש נמסר כי המבקש מצמצם את בקשת הרשות לסעד של התניית עיכוב הביצוע בהפקדת הסכום המעוכב, או בהמצאת שעבוד מדרגה ראשונה על נכס מקרקעין פנוי מכל שעבוד.

בתגובת המשיבים להודעת המבקש נטען, כי כאמור בהחלטת השופטת ארבל, אין מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי לעניין עיכוב הביצוע החלקי.

(4) עיינתי בבקשה ובנספחיה, ואין בידי להעתר לה. בקשה זו אינה כל עיקר ממין הבקשות אשר מעוררות שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מן המקרה הספציפי, ואשר בגינה עשויה להינתן ככלל רשות ערעור בגלגול שלישי (רע"א 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה) , פ"ד לו(3) 123). באשר לבקשה לגופה, כאמור ברע"א 2186/05, בית המשפט המחוזי שקל ואיזן בין הסיכונים והאינטרסים השונים הנוגעים בדבר, ואיני רואה מקום להתערב בשיקול דעתו, וכל שכן כשבגלגול שלישי עסקינן. נוכח זאת, לא נדרשתי לשאלה אם צדקו המבקשים בטענתם, כי משנמנע המבקש בבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין להגיש תצהיר לתמיכת בקשתו בערכאה הדיונית, לא תעתר, ככלל, אף ערכאת הערעור, לבקשה לעיכוב ביצוע שהוגשה עם הערעור (בש"א 3158/91 שרון נ' קומפני פריזיין דה פרטיסיפסיון , פ"ד מה(5) 499, 506) (המשנה לנשיא אלון)). בחומר שצורף לבקשה הנוכחית, אכן נמצאת החלטת בית משפט השלום מיום 1.11.04 בדבר העדר תצהיר ובו תשתית עובדתית בדבר הסיכון שלא ניתן יהא להשיב את המצב לקדמותו. לעותק הבקשה שהוגשה לבית המשפט המחוזי צורף תצהיר שלכאורה הוכן לבית משפט השלום, ובבקשה לבית המשפט המחוזי הוגש מחדש תצהיר זה וכנראה תצהיר נוסף. בתגובת המבקש בבית משפט השלום נאמר בסיכום, כי לא הונחה תשתית עובדתית הנתמכת בתצהיר כראוי, ובתגובה בבית המשפט המחוזי מדובר מפיו על תצהיר "מתחמק וריק מתוכן משמעותי". איני נדרש לכך, כאמור, שכן סבר ככל הנראה בית המשפט המחוזי כי אין מקום לעסוק בטענה זו בנסיבות שלפנינו, ואנוכי איני רואה מקום להתערב בהחלטתו בגלגול שלישי.

ד.כבר נאמר, כי איני נעתר לבקשה. בנסיבות העניין, איני עושה צו להוצאות.