רע"א 2260-24 רע"א 2260-24

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט ע' כהן) מיום 15.1.2024 בת"א 55297-10-23, מיום 5.3.2024 בתנ"ג 11184-12-23, ומיום 11.3.2024 בתנ"ג 42452-06-23, העוסקות כולן במעמדה של המשיבה 11 כבעלת דין בהליכים אלה.

1.בין הצדדים בבקשת רשות הערעור שלפניי מתנהלים שלושה הליכים: בקשה לאישור תביעה נגזרת שהגיש המבקש בשם חברת מנור א.ד. בנין והשקעות בע"מ (היא המשיבה 11; להלן: החברה), במעמדו כבעל מניות בה, נגד המשיבים 6-1, 10-8, ו-12 (תנ"ג 42452-06-23; להלן: בקשת האישור הראשונה); תביעה להסרת קיפוח על פי סעיף 191 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 שהגיש המבקש נגד המשיבים 5-1 (ת"א 55297-10-23; להלן: תביעת הקיפוח); ובקשה נוספת לאישור תביעה נגזרת שהגיש המבקש בשם החברה נגד המשיבים 7-1, ו-16-12 (תנ"ג 11184-12-23; להלן: בקשת האישור השנייה).

2.במסגרת תביעת הקיפוח, הגישה החברה (אשר לא צורפה על ידי המבקש כצד להליך) ביום 28.12.2023 בקשה להורות על צירופה להליך כנתבעת. זאת, הואיל ולטענתה הסעדים שהתבקשו בתביעה ובבקשה לסעד זמני שהוגשה במסגרתה נוגעים אליה באופן ישיר – לאופן ניהולה ולעצם קיומה העצמאי. כן נטען כי צירוף החברה כצד לתביעת קיפוח – בה רשאי בית המשפט בין היתר לתת הוראות שלפיהן יתנהלו עניני החברה בעתיד – נדרש בהתאם לדין ולפרקטיקה המקובלת. בתשובתו לבקשה, טען המבקש כי אין לאפשר לחברה להגיש עמדה עצמאית מאחר שהיא נשלטת באופן מלא על ידי המשיבים 2-1 (להלן: בעלי השליטה), כך שהם אלה המכתיבים בפועל את עמדתה.

ביום 15.1.2024 קיבל בית משפט קמא את בקשת החברה והורה על צירופה כנתבעת. הוא הדגיש כי החברה היא גוף משפטי שונה מבעלי מניותיה, וכי מאחר שהיא יכולה להיפגע מתוצאות ההליך – אין טעם להתנגדות המבקש לצרפה, ואף היה עליו לצרפה כנתבעת מלכתחילה בכתב התביעה שהגיש.

3.בהמשך, הגישה החברה ביום 21.1.2024 במסגרת הליך בקשת האישור השנייה "בקשה למחוק את התובענה על הסף ולחלופין לצרף את [החברה] כמשיבה בהליך". בבקשה נטען כי המבקש נמנע בחוסר תום לב מלצרף את החברה כמשיבה, וזאת חרף היותה צד חיוני לבירור הבקשה לאישור תביעה נגזרת שהוגשה בעניינה. המבקש בתשובתו התנגד לבקשה, תוך שחזר על עמדתו לפיה אין לאפשר לחברה להיות "משיבה פעילה" בהליך ולהגיש עמדה עצמאית, וזאת מאחר שהיא נשלטת באופן מלא על ידי בעלי השליטה (המשיבים 2-1).

ביום 5.3.2024 נעתר בית משפט קמא לבקשה והורה על צירוף החברה כמשיבה מלאה בהליך. בהחלטה צוין כי הבקשה לאישור תביעה נגזרת שהגיש המבקש בשם החברה עשויה אומנם להיות לטובתה ולהביא לה תועלת, אך היא עלולה גם לגרום לה נזקים. בהקשר זה, ציין בית המשפט כי ככל שתאושר התביעה הנגזרת, המבקש אומנם ייכנס בנעלי החברה לצורך ניהול ההליך, אך עלויות ניהולו יחולו על החברה; וכן כי אופן ניהול ההליך עלול לפגוע באינטרסים ובשיקולים של החברה. על כן, מאחר שהאינטרסים של החברה עלולים להיפגע, הרי שיש לה זכות עמידה מלאה להציג את טענותיה במסגרת ההליך ולעמוד על זכויותיה כפי שהיא רואה אותן. בית המשפט הוסיף והדגיש כי אף אם המבקש סבור כי יש זהות אינטרסים בין החברה לבין חלק מהמשיבים, אין בכך כדי לפגוע באישיותה המשפטית הנפרדת של החברה. אשר על כן, קבע בית המשפט כי יש לצרף את החברה כמשיבה להליך וכי היא רשאית לשכור עורך דין שייצג אותה, על פי שיקול דעתה.

4.במקביל, הגיש המבקש במסגרת הליך בקשת האישור הראשונה בקשה כי בית המשפט יורה כי החברה היא משיבה פורמלית בלבד בהליך, כך שהיא אינה רשאית להגיש עמדה או כתבי בי-דין מטעמה. זאת, כך נטען, מאחר ש"עמדת החברה" צפויה להיות זהה לזו של בעלי השליטה ונושאי המשרה בחברה (המשיבים 5-1), השולטים בה. לחלופין התבקש בית המשפט להורות כי מימון הייצוג הנפרד של החברה בשלב בקשת האישור לא יהיה ממקורות החברה.

לאחר שהגישו המשיבים את תשובתם, ניתנה ביום 11.3.2024 החלטת בית משפט קמא. בהחלטה צוין כי האמור בהחלטה שניתנה ביום 5.3.2024 במסגרת הליך בקשת האישור השנייה חל גם בהליך הנוכחי – וגם בו החברה היא משיבה מלאה שזכותה ואף חובתה להציג את עמדתה. כן דחה בית המשפט את הסעד החלופי שהתבקש, בציינו כי אף אם המבקש סבור כי יש זהות אינטרסים בין החברה לבין המשיבים הרלוונטיים, על עורך הדין המייצג את החברה לייצג את האינטרסים שלה ולהגן עליהם. משכך, הובהר כי על החברה להציג את עמדתה וכי היא רשאית לשכור את שירותיו של עורך דין לשם כך.

על החלטות אלה הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי.

5.במסגרת בקשת רשות הערעור חוזר המערער על עיקר טענותיו בפני בית משפט קמא. לטענתו, מעמדה של החברה בהליכים המשפטיים שמתקיימים בעניינה צריך להיות מעמד של משיבה "פורמלית". ככזו, לא יהיו לחברה זכויות של בעל דין "רגיל" – כמו הזכות להגיש כתבי בי-דין, לחקור בחקירה נגדית וכיו"ב, אלא לכל היותר זכויות דיוניות מצומצמות שנועדו להאיר את הדברים מנקודת האינטרס התאגידי, בלא נקיטת עמדה ביחס למחלוקות לגופן. זאת, בפרט בשים לב לכך שהטענות שמעלה המבקש בהליכים השונים מופנות נגד בעלי השליטה ונושאי המשרה שמונו על ידיהם, וברור לחלוטין כי העמדה שתציג החברה תהא למעשה עמדתם של בעלי השליטה. כן מדגיש המבקש כי צירוף החברה כמשיבה מלאה להליכים, מקנה לבעלי השליטה יתרון דיוני בלתי הוגן בכך שהם זוכים להזדמנות כפולה להגיש כתבי טענות; וכן יתרון מהותי בכך שנוצר הרושם כאילו "צד שלישי אובייקטיבי", קרי החברה, מצדד בעמדתם.

כן מתייחס המבקש בבקשתו להלכה שנקבעה ברע"א 729/17 אפריקה ישראל להשקעות בע"מ נ' אפריקה ישראל להשקעות בע"מ (31.7.2017) (להלן: עניין אפריקה ישראל). לטענתו, הלכה זו קובעת כי לאחר אישור התביעה הנגזרת, קיימים מקרים חריגים בהם לחברה יהיה מעמד עצמאי בתביעה, וזאת כאשר מהלך מסוים שנקט בו התובע הנגזר יגרום בסבירות גבוהה וממשית לנזק חמור ובלתי הפיך לחברה. המבקש סבור כי אותם מקרים חריגים אליהם התייחס בית המשפט בעניין אפריקה ישראל אינם יכולים להתקיים בשלב המקדמי של בחינת הבקשה לאישור תביעה נגזרת, אשר נועד רק כדי לבחון את טובת החברה בניהול ההליך. לגישתו, הואיל ו"קולה של החברה" הוא למעשה "קולם של המשיבים", עמדת החברה בשאלה האם ניהול ההליך הוא לטובתה ממילא תישמע על ידיהם. כן מוסיף המבקש כי בשלב מקדמי זה ממילא אין הוא מוסמך לבצע כל פעולה בשם החברה שעלולה להזיק לה.

זאת ועוד, לטענת המבקש עמדתו נתמכת גם בדין האמריקאי – שם מוחלת "דוקטרינת הניטרליות התאגידית", לפיה בתביעות נגזרות נדרש התאגיד לשמור על עמדה ניטרלית לחלוטין ואסור לו להעלות טענות הגנה המפריעות לתובע הנגזר לנהל את ההליך, אלא אם כן עילת התביעה היא כזו המסכנת אינטרסים של התאגיד.

דיון והכרעה

6.לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובהחלטות בית משפט קמא, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות ללא צורך בתשובות המשיבים. מושכלות יסוד הן כי החלטות הנוגעות לצירופו של בעל דין כצד להליך הן מסוג ההחלטות הדיוניות המובהקות המסורות לשיקול דעתה הרחב של הערכאה הדיונית. משכך, ככלל תימנע ערכאת הערעור מלהתערב בהחלטות מסוג זה, אלא במקרים חריגים (ראו, למשל: רע"א 9022/14 זהביאן נ' חמשתא מובדי, פסקה 18 (2.2.2015) (להלן: עניין זהביאן); רע"א 7907/22 נתנאלוב נ' עו"ד ויינרמן, בתפקידו כמנהל המיוחד לנכסי החייב, פסקה 8 (12.12.2022); רע"א 1298/23 תלמוד תורה מחזיקי הדת דחסידי בעלזא תל אביב נ' פלוני, פסקה 11 (9.3.2023) (להלן: עניין תלמוד תורה)). אינני סבורה כי ענייננו נמנה עם אותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות.

7.תקנה 46 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 קובעת כי "בית המשפט רשאי בכל עת להורות כי יתוקן כל עניין בכתב טענות או כי יצורף בעל דין או יימחק שמו של בעל דין מכתב התביעה, לשם קיומו של הליך שיפוטי ראוי והוגן...". בהקשר זה, נקבע בפסיקה כי כדי להכריע בבקשה לצירוף בעל דין, על בית המשפט לבחון האם נוכחותו של אותו גורם דרושה ונחוצה לצורך הכרעה יעילה ושלמה במחלוקת שבאה לפניו (ראו: עניין זהביאן, בפסקה 19; עניין תלמוד תורה, בפסקה 12; רע"א 496/23 מ.ר.ר.ג יזמות בע"מ נ' מ.ע.ג.ן יעוץ וניהול נכסים בע"מ, פסקה 18 (31.5.2023)).

8.ההליכים המשפטיים שהגיש המבקש הם כזכור תביעה להסרת קיפוח נגד בעלי השליטה של החברה ונושאי משרה בה, ושתי בקשות לאישור תביעה נגזרת בשם החברה נגד בעלי השליטה, נושאי משרה ומשיבים נוספים. באשר לתביעה להסרת קיפוח – הרי שכפי שציין בית משפט קמא, ההכרעה בה עשויה להשפיע באופן ישיר על האינטרסים של החברה. כך, סעיף 191 לחוק החברות קובע כי במקרה של קיפוח בעל מניות, רשאי בית המשפט לתת הוראות לשם הסרת הקיפוח, "ובהן הוראות שלפיהן יתנהלו עניני החברה בעתיד". ואכן, במסגרת התביעה להסרת הקיפוח שהגיש המבקש, הוא עתר, בין היתר, כי בית המשפט יצהיר כי כל החלטה שהתקבלה או נעשתה בחברה באופן בלתי חוקי, בניגוד להסכם הפשרה או תוך קיפוח של התובע – תהא בטלה; וכן כי הוא יורה על מינוי בעל תפקיד קבוע לחברה שיחזיק בכל הסמכויות המוקנות לדירקטוריון ולמנכ"ל החברה, כמו גם בסמכויות חקירה ודרישה ביחס לזכויות החברה ופעילותה הכספית, עד לחיסול פעילותה העסקית של החברה. כן עתר המבקש לסעד חלופי לפיו יורה בית המשפט על פירוק שיתוף בחברה ועל חלוקת נכסיה. מן האמור עולה כי ההכרעה בתביעה להסרת הקיפוח עשויה להשפיע באופן משמעותי על פעילותה של החברה ואף להביא לפירוקה. במצב דברים זה, ברי כי כדי להכריע בתביעה באופן יעיל וצודק, יש לאפשר לחברה – שהיא בעלת אישיות משפטית נפרדת מבעלי מניותיה – להיות חלק מההליך ולהציג את עמדתה.

גם בכל הנוגע לבקשות לאישור תביעה נגזרת שהגיש המבקש – אני סבורה כי צדק בית משפט קמא בקביעתו כי יש לאפשר לחברה להצטרף כמשיבה ולהציג את עמדתה. בעניין אפריקה ישראל קבע בית משפט זה כי גם לאחר אישור בקשה להגשת תביעה נגזרת – קרי לאחר שנכנס התובע הנגזר בנעליה של החברה לצורך ניהול תביעה נגזרת – עדיין יש לאפשר לחברה זכות עמידה עצמאית ונפרדת, וזאת בשל קיומם של מקרים בהם אופן ניהול התביעה עלול, לשיטת החברה, לפגוע באינטרסים שלה (ראו: שם, בפסקאות 30-20, 34).

אם כך הוא המצב לאחר שאושרה הגשת תביעה נגזרת, קרי לאחר שניהול התביעה הופקד על ידי בית המשפט באופן בלעדי בידיו של התובע הנגזר – הרי שמקל וחומר יש לאפשר לחברה זכות עמידה עצמאית בשלב המקדים בו נידונה הבקשה לאישור תביעה נגזרת. בשלב זה על בית המשפט לבחון האם ניהול התביעה הוא לטובת החברה (ראו סעיף 198 לחוק החברות). ברי כי יש לאפשר לחברה – שלה כאמור אישיות משפטית נפרדת – זכות להביע את עמדתה בשאלה האם ניהול תביעה בשמה יפעל לטובת האינטרסים שלה או לא.

אכן לכאורה ניתן היה להניח כי לחברה יש תמיד אינטרס בכך שתביעה נגזרת תאושר: מדובר במימוש של זכות תביעה נטענת שלה, שעשויה – אם התביעה תעלה יפה, להועיל לה מבחינה כלכלית; וכאשר לא היא אלא אדם אחר – המבקש – הוא הנושא בסיכון של ניהול התביעה. אולם אלה אינם בהכרח פני הדברים בכל מקרה. זאת מאחר שמעבר לסיכוי שהחברה תזכה בסעד כספי אם התביעה תתקבל (כאשר התובע הנגזר עשוי להעריך את הסיכוי לכך באופן שונה מהחברה), ישנם שיקולים כבדי משקל אחרים שיש להביאם בחשבון בטרם הגשת תביעה. בכלל זה, השקעת זמן ומשאבים על ידי מוסדות החברה לצורך ניהול התביעה; השפעת התביעה על המוניטין של החברה ועל יחסיה עם צדדים שלישיים; והחשיפה הכרוכה בניהול התביעה – זאת הן כתוצאה מן העובדה שההליך המשפטי הוא הליך פומבי, והן כתוצאה מכך שבמסגרת ההליך עשויה החברה להידרש לגלות מסמכים שונים המצויים בחזקתה, שיתכן שכוללים מידע שהוא אינה מעוניינת לגלותו (להרחבה, ראו: אסף חמדני ורות רונן "מי שולט בתביעה הנגזרת?" ספר יורם דנציגר 211, 219-218 (לימור זר-גוטמן ועידו בר עורכים, 2019)).

ודוקו – אין בטענות המבקש לפיהן בעלי השליטה הם ששולטים בחברה ובייצוגה המשפטי כדי לשנות את פני הדברים. אכן, כפי שצוין בעניין אפריקה ישראל, "הזיקה ההדוקה בין החברה לבין הנתבע, כמו גם זהות האינטרסים ביניהם, מחייבות אפוא הקפדה יתרה בבחינת טענותיה של החברה באשר לאופן ניהול התביעה על-ידי התובע הנגזר" (שם, בפסקה 28). הקפדה דומה נדרשת גם בעת בחינת טענותיה של החברה בשלב המקדים של הבקשה לאישור תביעה נגזרת. ואולם, אין בזהות האינטרסים שעשויה להיות בין בעלי השליטה (הנתבעים) לבין החברה כדי להצדיק התעלמות מאישיותה המשפטית הנפרדת של החברה ואת שלילת זכותה העצמאית להביע את עמדתה מזווית הראיה שלה, ביחס להליך שכפי שהובהר לעיל, עשויה להיות לו השפעה על האינטרסים שלה. עוד יוער כי העובדה שהנתבעים הם מי ששולטים בחברה בעת הגשת בקשות האישור, אין פירושה בהכרח כי הם יוסיפו לשלוט בה (או להציג עמדה אחידה) גם בהמשך. גם מטעם זה ישנה חשיבות למתן אפשרות לחברה להביע את עמדתה.

9.אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית. משלא התבקשו תשובות המשיבים – אין צו להוצאות.